יום שישי ה-6 ליולי.
נתחיל מהסוף.
לא סופרים את הכסף, לפני שיורדים במדרגות וזה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה.
יצאנו הבוקר מוקדם 06:30 להפלגה ללגוש.
משהו כמו 80מייל.
בבוקר רוח חלשה.
יצאנו לים הגדול והתחילה רוח איתנה אבל בכיוון הנכון. היה כיף. תפסנו גלים והגענו למהירות גלישה, על הגלים של 9-10.5 קשר. נהדר. הסירה קצת מתנדנדת אבל למי אכפת. רצים.
יום שמש יפה וקריר.
עושים מרחק של כ-60 מייל במהירות ממוצעת של 7 קשר וקצת.
שילוב של מפרש ראשי ומנוע. רצינו להגיע מהר לפני רדת החשכה.
דינה ואני מרוצים מהפלגה אידאלית.
בסיבוב לחוף הדרומי של פורטוגל, מהומת אלוהים. רוח צד, 15-22 קשר, הסירה בהטייה ודי שמח. הראשי פתוח מלא ולסגור אותו ברוח כזו, או לצמצם, עם גלים של 2-4 מטר, קשה.
ממילא אין טעם כי היבשה תיכף תעצור את הרוח והכל יהיה בסדר. אז לא. היבשה לא שמעה על זה והרוח ממשיכה. גם אנחנו. נהיה עוד יותר קר בשל הרוח החזקה הנושבת על מים בטמפרטורה של 16 מעלות.
אחרי כ-שעתיים של הפלגה כזו, קרה ומהירה, מגיעים לשפך הנהר, במפרץ המוביל מרינה.
הרוח, לא שמעה על זה.
אנחנו סוגרים את המפרש הראשי, כאשר אני מכוון את הסירה מול הרוח ודינה מגלגלת את המפרש במקצועיות רבה. הגברת מתחילה להיות צוות צוות.
נכנסים לנהר, הרוח כרגיל, חזקה, לפני המזח של המרינה, עומדת מנועית גדולה באמצע התעלה, ליד ספינה גדולה אחרת. יש בקושי מעבר בינהן. לעצור אי אפשר כי הרוח תניח אותי על אחת הגדות. ממשיך, לעיניו הנדהמות של "נהג" המנועית. עובר בדיוק בינהן.
הגענו למזח הקבלה, שדודים.
הרשמה וכו' וקיבלנו מקום עגינה. עכשיו צריך לעבור מתחת לגשרון להולכי רגל, הנפתח על פי דרישה ולהגיע למקום שלנו. אני דורש ומקבל מורה דרך שיראה לי את המקום. זה לא זמן לחפש במרינה או לתמרן בה.
הילד מגיע, הגשר נפתח ואני בפנים. הכל במהירות די גבוהה כי יש רוח, כן, גם בתוך המרינה.
נכנס, כמובן שצועקים עצור, עוצר, כניסה חלקה.
הילד מקבל טיפ ראוי, מגיע לו. כאשר נקשרנו למזח הקבלה, עובד תחנת הדלק עזר לנו להיקשר ורמז ש"אם נרצה" לשלם לו טיפ הוא במשרדו. חוצפן. לבקש טיפ בעד עזרה בקשירה, אינה עומדת במבחן הנימוס המקובל בין ימאים. תמיד עוזרים בקשירה. (חוץ מהצרפתים).
זהו אנחנו במקום, אנחנו נרדמים מיד.
עכשיו קמנו ואני מלא "מוזה".
הפורטוגלים ממש, אבל ממש נחמדים.
שלשום הלכתי לשלם במרינה "אוהירש" עבור ימי השהייה שלנו.
כאשר הגענו, הזכרתי לאיזבל, (לא אין לה חבר פרדיננד), כי שמענו שנותנים הנחלה של 50%
לשייטים המגיעים מהאזוריים. צחקה.
כאשר באתי לשלם, בלי לבקש ובלי הסברים, קיבלנו הנחה של 50%, בגלל האזורים. אולי ביררה והתברר לה כי זה אכן כך. בכל אופן בלי כל הסברים, התשלום פחת בחצי. קופת הצוות שלנו התעשרה בכ-52.5 יורו.
אתמול הגענו גם למרינה נחמדה, אבל ללא אינטרנט. הלכנו לטיול בעיירה הקטנה, סינש, והכל נראה סגור. היה נחמד.
לידינו עגנו כמה סירות של אירופאים בדרכם להולנד, לאי מן וכו.
הם הולכים להפליג, למעשה כבר הפליגו מלגוש נגד הרוח ו"נהנו קשות"
אחת סיפרה כי הם התקדמו כ-2 קשר. בדרך לכאן ראינו סירה כזו בים נוסעת צפונה נגד הגלים.
לא נחמד.
זהו לבינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי. נשהה כאן כיומיים, למרות שהמרינה די יקרה, ונמשיך לווילה מורה, לאסוף את הילדות (טלי ויעל).
יהיה מענין להיות ת"פ של 3 נשים.
נתחיל מהסוף.
לא סופרים את הכסף, לפני שיורדים במדרגות וזה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה.
יצאנו הבוקר מוקדם 06:30 להפלגה ללגוש.
משהו כמו 80מייל.
בבוקר רוח חלשה.
יצאנו לים הגדול והתחילה רוח איתנה אבל בכיוון הנכון. היה כיף. תפסנו גלים והגענו למהירות גלישה, על הגלים של 9-10.5 קשר. נהדר. הסירה קצת מתנדנדת אבל למי אכפת. רצים.
יום שמש יפה וקריר.
עושים מרחק של כ-60 מייל במהירות ממוצעת של 7 קשר וקצת.
שילוב של מפרש ראשי ומנוע. רצינו להגיע מהר לפני רדת החשכה.
דינה ואני מרוצים מהפלגה אידאלית.
בסיבוב לחוף הדרומי של פורטוגל, מהומת אלוהים. רוח צד, 15-22 קשר, הסירה בהטייה ודי שמח. הראשי פתוח מלא ולסגור אותו ברוח כזו, או לצמצם, עם גלים של 2-4 מטר, קשה.
ממילא אין טעם כי היבשה תיכף תעצור את הרוח והכל יהיה בסדר. אז לא. היבשה לא שמעה על זה והרוח ממשיכה. גם אנחנו. נהיה עוד יותר קר בשל הרוח החזקה הנושבת על מים בטמפרטורה של 16 מעלות.
אחרי כ-שעתיים של הפלגה כזו, קרה ומהירה, מגיעים לשפך הנהר, במפרץ המוביל מרינה.
הרוח, לא שמעה על זה.
אנחנו סוגרים את המפרש הראשי, כאשר אני מכוון את הסירה מול הרוח ודינה מגלגלת את המפרש במקצועיות רבה. הגברת מתחילה להיות צוות צוות.
נכנסים לנהר, הרוח כרגיל, חזקה, לפני המזח של המרינה, עומדת מנועית גדולה באמצע התעלה, ליד ספינה גדולה אחרת. יש בקושי מעבר בינהן. לעצור אי אפשר כי הרוח תניח אותי על אחת הגדות. ממשיך, לעיניו הנדהמות של "נהג" המנועית. עובר בדיוק בינהן.
הגענו למזח הקבלה, שדודים.
הרשמה וכו' וקיבלנו מקום עגינה. עכשיו צריך לעבור מתחת לגשרון להולכי רגל, הנפתח על פי דרישה ולהגיע למקום שלנו. אני דורש ומקבל מורה דרך שיראה לי את המקום. זה לא זמן לחפש במרינה או לתמרן בה.
הילד מגיע, הגשר נפתח ואני בפנים. הכל במהירות די גבוהה כי יש רוח, כן, גם בתוך המרינה.
נכנס, כמובן שצועקים עצור, עוצר, כניסה חלקה.
הילד מקבל טיפ ראוי, מגיע לו. כאשר נקשרנו למזח הקבלה, עובד תחנת הדלק עזר לנו להיקשר ורמז ש"אם נרצה" לשלם לו טיפ הוא במשרדו. חוצפן. לבקש טיפ בעד עזרה בקשירה, אינה עומדת במבחן הנימוס המקובל בין ימאים. תמיד עוזרים בקשירה. (חוץ מהצרפתים).
זהו אנחנו במקום, אנחנו נרדמים מיד.
עכשיו קמנו ואני מלא "מוזה".
הפורטוגלים ממש, אבל ממש נחמדים.
שלשום הלכתי לשלם במרינה "אוהירש" עבור ימי השהייה שלנו.
כאשר הגענו, הזכרתי לאיזבל, (לא אין לה חבר פרדיננד), כי שמענו שנותנים הנחלה של 50%
לשייטים המגיעים מהאזוריים. צחקה.
כאשר באתי לשלם, בלי לבקש ובלי הסברים, קיבלנו הנחה של 50%, בגלל האזורים. אולי ביררה והתברר לה כי זה אכן כך. בכל אופן בלי כל הסברים, התשלום פחת בחצי. קופת הצוות שלנו התעשרה בכ-52.5 יורו.
אתמול הגענו גם למרינה נחמדה, אבל ללא אינטרנט. הלכנו לטיול בעיירה הקטנה, סינש, והכל נראה סגור. היה נחמד.
לידינו עגנו כמה סירות של אירופאים בדרכם להולנד, לאי מן וכו.
הם הולכים להפליג, למעשה כבר הפליגו מלגוש נגד הרוח ו"נהנו קשות"
אחת סיפרה כי הם התקדמו כ-2 קשר. בדרך לכאן ראינו סירה כזו בים נוסעת צפונה נגד הגלים.
לא נחמד.
זהו לבינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי. נשהה כאן כיומיים, למרות שהמרינה די יקרה, ונמשיך לווילה מורה, לאסוף את הילדות (טלי ויעל).
יהיה מענין להיות ת"פ של 3 נשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה