מגברלטר ל-פורטו דה אסטפונה

עזבנו את גיברלטר בדרך למרינה שבדרך למלגה.
מאחר ובימים האחרונים לא היה "מעניין",  היום היה "מענין במיוחד.
זה התחיל בבוקר עם פאולה. מורה לתולדות האמנות מאיטליה השוכנת בסירה שלידינו במרינה.
הבחורה שומרת על הסירה של החבר שלה שאינו בנמצא כרגע. סירה יפהפיה. גם פאולה, שמה לעשות אינה הטיפוס שלי. קטנה ורזה להפליא, עם ביקיני מינימלי.
הגברות הלכו לקניות ואני שקעתי בשיחה עם פאולה. החבר שלה עם הסירה מתכונן לחצות את האטלנטי ואני העברתי להם עצות, דרכה. הוא עוד לא הגיע.
הבחורה משועממת משבוע ועוד שבוע של שמירה, בדד, וישבה הרבה זמן.
הראת לי את הסירה שלהם, משהו מדהים, אני הראיתי לה את שלנו,  גם  לא רע, עברנו לשיחה על היסטוריה ומסתבר שהבחורה מאד אינטיליגנטית, מסכימה עם כל דעותי על הערבים.
הגברות הגיעו, דינה העיפה מבט אחד על פאולה והבינה שאין ממה לחשוש  ונפרדנו בידידות.
שטנו לתדלק. הדלק בגיברלטר זול יחסית כ-1 יורו לליטר. תדלקנו מלא.
יצאנו לדרך ונכנסנו לערפל.
ערפל ערפל ולא נעים, במיוחד בגיברלטר המלאה באוניות. הפעלנו ראדר. עובד. נחמד.
קודם ראינו בראדר ואחר כך במציאות, מרחק ראיה 200-300 מטר.
גם זה התחיל לעבור.
אני מבקש מדינה להפעיל את משאבת השיפוליים, בדרך כלל זו עובדת כמה שניות ואין מים, הפעם היא שופעת.

נוזל צהוב בהתחלה בלתי מזוהה.  מה זה. אחרי כמה דקות אני מחליט להרים את מכסה המנוע ולבדוק.