מרבלה- מרביי-יה

יום שלישי ה-24 לחודש.
יצאנו בדרך למלאגה. שוב היה מעניין.
רוח לא חזקה אבל על הפנים ואנחנו עם  מנוע.
לא להרבה זמן. המנוע מגמגם קצת וכבה.
היות ואני לא רחוק מהחוף, 1.5 מייל, אני פותח חלוץ ומפנה את הסירה ללב ים. מה שנקרה "לתפוס מרחק ביטחון".
אחרי  זה מתחילים לחשוב. המיכלים מופרדים, לא יכול להיות שאתמול רוקנתי את שניהם. האחד בפרוש היה סגור.
מאחר וניסים קורים בכל זאת, במיוחד בים,  אני מחליט להשתמש באחד מהמיכלים הרזרביים שלי שיש בו 26 ליטר.
הים די שקט ואנחנו במרחק של 2-3 מייל מהחוף, אני משתמש במשאבה שאבי המציא, פטנט נהדר, כדי להפעיל אותה צריך לעשות כמה תנועות מגונות, והיא שואבת להפליא.
מרוקן את המיכל למיכל הסירה, מתניע, נוסעים עוד כ-10 דקות והמנוע שוב מדומם.
במיכל הרזרבי השני אני לא משתמש, אין טעם כל זמן שלא אותרה הבעיה.
מאחר ואנחנו עדן במרחק של כ-25 מייל ממלגה, מחליטים לחפש מרינה קרובה יותר.
דינה מוצאת והיא במרחק של כ-2 מייל מאיתנו. מתקרבים אליה על מפרש, דינה מתקשרת אליהם ושואלת אם ניתן לקבל סירה שתגרור אותנו פנימה. הבחור מסביר שא' הם בהפסקת צהריים עד 1600,  אנחנו בקשר איתם ב1400, חוץ מזה אנחנו סירת מפרש אז שניכנס על מפרשים עד רציף התדלוק ושם יעזרו לנו.
טוב.
אני נכנס, על מפרש חלוץ, ובדיוק בכניסה הרוח מסיטה אותי לכוון שובר הגלים, סיבוב מהיר, עם החרטומן ואני בכיוון שובר הגלים השני, הרוח ממש לא משתפת פעולה.
עוד סיבוב נואש ואני חומק גם משובר הגלים השני, החוצה. מה להגיד לכם, לא נעים.
עכשיו אני בחוץ, מתקשר אליהם, מסביר שלא הצלחתי להיכנס ושישלחו סירת גרר, יעלה כמה שיעלה. הם הודיעו לי קודם שסירת גרר תעלה כסף.
אחרי כרבע שעה בחוץ אני רואה סירת גרר, מרופדת בפנדרים, "יעודית לגרירות",  הם מגיעים, זורקים חבל, מקצוענים.