ה-30 ליולי ואנחנו ביום מנוחה בוולנסיה במרינה ע"ש חואן קרלוס. זו מרינה ענקית שנבנתה עבור האולימפיאדה של 1992 וכיום היא ריקה ברובה.
אתמול, לאחר מנוחת הצהרים, ולאחר שהשמש ירדה קצת, שזה אחרי 1930, נסענו לעיר הגדולה.
יש להם פה רכבת חתית נהדרת ולאחר הסבר קצר, קנינוכרטיסים ואנחנו בעיר הגדולה.
התחנה היא בדיוק מול זירת לחימה בשוורים ושמענו מבעד לחומות את תרועות הקהל.
אני מקווה שהריעו לשור. חיפשנו את המסעדה שמגישה ביצי שוורים אבל לא מצאנו.
הסתובבנו.
מא אומר ומה אדבר, עוד עיר אירופאית, ספרדית יפה. שמחתי מאד לביקור כי זה חוסך לי את הטיול למחרת, היום למועד כתיבה זו, ואוכל להישאר בסירה.
הגברות כמובן יסעו לטייל. (נסעו כבר ולי יש שקט).
חזרה לאתמול,
אחרישיטוט קצר בחרנו מסעדה, הזמנו אוכל, היה טוב אבל לא לאאה אתכם בפרטים ושמענו זמרי רחוב.
אחד היה טוב ונתתי לו טיפ של שני יורו.
אחריו הופיע עוד אחד. ממש, אבל ממש גרוע.
סירבתי לשלם לו. שיחפש מקצוע אחר. אמרנו משהו בעיברית והוא מלמל לעצמו בקול רם שהצרפתים הם נוראים ואינם מעריכים מוזיקה טובה. רציתי לעדכן אותו שאנחנו ישראלים אבל החלטתי לוותר לצרפתים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה