וולנסיה

29 ליולי, יום ראשון.
הגענו לוולנסיה לפנות בוקר, לאחר הפלגה של 40 שעות מאלמירה. כולן על מנוע, עם מפרש כזה או אחר לקשוט.
הסירה התנהגה יפה. אין חדשות.
בהפלגה היה לנו הכל מכל.
התחיל ביציאה  "פרועה" מהמרינה, ברוח של 15 קשר. היה צריך לזוז מהר כדי שהרוח לא תפיל אותנו על אחת הסירות. נסעתי בהילוך אחורי במהירות של 5 קשר עם תיקונים של החרטומן, לכיוון.
היה מענין.
הכיוון צפונה הוא עם הרוח, וזה הכיוון שלנו. הגלים עלו מהר מאד ל-4 מטר והיה מטלטל ומהיר.
נרשם שיא סירה חדש, בנפילה חופשית מגל, 13.5 קשר. בחיי, יש עדה , טלי.

מהירויות של 10 עד 12 קשר היו לשיגרה. הסיפור הזה רץ כמה שעות טובות.

יותר מאוחר הרוח שככה קצת והתקדמנו בצורה קצת יותר נורמלי ללא יותר מידי טילטולים.
טלי החליטה שאינה יכולה לישון  בטלטולים כאלו ואכן בילתה את רוב הלילה בקוק פייט, ערה.
הלילה השני עבר כמו הלילה הראשון. היחידי שישן הייתי אני.
הגענו לנמל וולנסיה בחושך, בסביבות 0500 שזה כאן חושך מוחלט.
עברנו את כל המכשולים ונכנסנו למרינה ענקית וריקה, ע"ש חואן קרלוס.
אחרי שנקשרנו הופיע איש אבטחה גדול, ביקש נירות, התחרט וסיכמנו על שינה והצגת נירות בבוקר שאצלם מתחיל ב0900.
נפלנו שדודים.
זהו לבינתיים. אנחנו במקומנו, מחוברים לחשמל  והולכים להשלים שעות שינה. חם ולח אבל יש רוח נעימה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.