אתמול, דינה קטעה את שטף הכתיבה שלי. הולכים לאכול, הילדות רעבות ועייפות.
הלכנו.
יופי של מסעדה.
דינה וטלי הזמינו מנת דגים ושרצים לשנים. קיבלו מנה לארבעה.
עד כדי כך שביקשו וקיבלו שקית בה ארזו את השאריות. היום נאכל דגים בארוחת ערב.
אני עדין תחת רישומה של הפגישה עם דניס וגאן. השכנים שלנו כאן במרינה.
האנגלים מיורקשייר.
קודם כל הוא הרשים אותנו כאשר בכניסה הצפופה לרציף, בצמוד אליו, הוא לא נבהל מהסירה הישנה הנכנסת צמוד לסירת מנוע החדשה שלו. רוב האנשים נכנסים ללחץ.
כאשר ישבנו למחרת ודיברנו, הוא הביע את כל הדעות "הנכונות" לגבי הערבים, (הוא "מת" עליהם), לדעתו הם הורסים לו את המדינה.
היום זה נחת עלי. האזרח הממוצע אינו אוהב את מה שהמוסלמים עושים בארצו. הם בונים לו מסגדים, מתחילים עם הבנות המקומיות, מתבדלים מאד, וכו'.
מה שנדמה לנו כאהדה של האירופאים לערבים ולפלשתינאים היא למעשה אהדה של המוסדות האקדמאים, הנתמכים על ידי ארצות הנפט, בעיקר סעודיה, כפי שהסביר לי הפרופסור מקמברידג'.
בכלל, אחוז קטן מאד של אוכלוסיית העולם, המפרץ הפרסי, סוחטת את יתר העולם במחירי נפט.
זה קרטל עולמי, עשיר מאד, המתכסה באצטלה של שימור מקורות האנרגיה, (על ידי תמחור גבוה), הקונה את תמיכת ממשלות העולם בכסף, הן על ידי תשלום לחברות הנפט המפיקות, (אקסון, של וכדומה), או הנותן לממשלות להבין שהשמצות, יענו בחרמות, נפט.
רוסיה, ונצואלה, נורווגיה ואחרים, תופסות טרמפ על המחירים המופרזים.
טוב, מספיק על פילוסופיות.
עוד תובנה אחת שלי לענין הבלוג.
אני קורא בלוגים של אחרים ומאד מתרשם מכמות המידע והתמונות. למעשה, היום, כל שייט בימים כותב בלוג וזה נחמד מאד. (אני קורא שלושה עכשיו, של מכרים שייטים ומאד נהנה).
אני כותב למשפחתי ולחברים המעונינים לדעת אודותינו.
בלוג שייט קלאסי הממליץ ומראה מקומות זה לא.
יש עוד סיבה לכתיבה שלי.
הזיכרון, כמו עוד כמה דברים, זה לא מה שהיה פעם.
אני כותב כדי שאזכור, "איפוא הייתי ומה עשיתי".
מתוך המספר הרב של ערים, עירות, מרינות וכו' אני מתחיל לבלבל בין המקומות שאת חלקם איני זוכר כלל.
זהו בנושאי פילוסופיה.
התוכנית היום היא לצאת לריו "אינדייאנה". rio guadiana למרינה בפתח הנהר, כאשר למחרת נשוט במעלה הנהר, עד שימאס.
התחלנו בהכנות יום קודם כאשר נתנו לילדות כדורים נגד מחלת ים.
כרגע עדין שבע בבוקר.
הילדות עדין ישנות מאתמול, הגיעו תשושות ואנחנו, דינה ואני התעוררנו מוקדם כהרגלנו בימים האחרונים.
היום מחכה לנו הפלגה של כ-45 מיל, קטן עלינו, אבל נראה איך טלי ויעל, ( לעיל ולהלן "הילדות"), שורדות את ההפלגה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
הלכנו.
יופי של מסעדה.
דינה וטלי הזמינו מנת דגים ושרצים לשנים. קיבלו מנה לארבעה.
עד כדי כך שביקשו וקיבלו שקית בה ארזו את השאריות. היום נאכל דגים בארוחת ערב.
אני עדין תחת רישומה של הפגישה עם דניס וגאן. השכנים שלנו כאן במרינה.
האנגלים מיורקשייר.
קודם כל הוא הרשים אותנו כאשר בכניסה הצפופה לרציף, בצמוד אליו, הוא לא נבהל מהסירה הישנה הנכנסת צמוד לסירת מנוע החדשה שלו. רוב האנשים נכנסים ללחץ.
כאשר ישבנו למחרת ודיברנו, הוא הביע את כל הדעות "הנכונות" לגבי הערבים, (הוא "מת" עליהם), לדעתו הם הורסים לו את המדינה.
היום זה נחת עלי. האזרח הממוצע אינו אוהב את מה שהמוסלמים עושים בארצו. הם בונים לו מסגדים, מתחילים עם הבנות המקומיות, מתבדלים מאד, וכו'.
מה שנדמה לנו כאהדה של האירופאים לערבים ולפלשתינאים היא למעשה אהדה של המוסדות האקדמאים, הנתמכים על ידי ארצות הנפט, בעיקר סעודיה, כפי שהסביר לי הפרופסור מקמברידג'.
בכלל, אחוז קטן מאד של אוכלוסיית העולם, המפרץ הפרסי, סוחטת את יתר העולם במחירי נפט.
זה קרטל עולמי, עשיר מאד, המתכסה באצטלה של שימור מקורות האנרגיה, (על ידי תמחור גבוה), הקונה את תמיכת ממשלות העולם בכסף, הן על ידי תשלום לחברות הנפט המפיקות, (אקסון, של וכדומה), או הנותן לממשלות להבין שהשמצות, יענו בחרמות, נפט.
רוסיה, ונצואלה, נורווגיה ואחרים, תופסות טרמפ על המחירים המופרזים.
טוב, מספיק על פילוסופיות.
עוד תובנה אחת שלי לענין הבלוג.
אני קורא בלוגים של אחרים ומאד מתרשם מכמות המידע והתמונות. למעשה, היום, כל שייט בימים כותב בלוג וזה נחמד מאד. (אני קורא שלושה עכשיו, של מכרים שייטים ומאד נהנה).
אני כותב למשפחתי ולחברים המעונינים לדעת אודותינו.
בלוג שייט קלאסי הממליץ ומראה מקומות זה לא.
יש עוד סיבה לכתיבה שלי.
הזיכרון, כמו עוד כמה דברים, זה לא מה שהיה פעם.
אני כותב כדי שאזכור, "איפוא הייתי ומה עשיתי".
מתוך המספר הרב של ערים, עירות, מרינות וכו' אני מתחיל לבלבל בין המקומות שאת חלקם איני זוכר כלל.
זהו בנושאי פילוסופיה.
התוכנית היום היא לצאת לריו "אינדייאנה". rio guadiana למרינה בפתח הנהר, כאשר למחרת נשוט במעלה הנהר, עד שימאס.
התחלנו בהכנות יום קודם כאשר נתנו לילדות כדורים נגד מחלת ים.
כרגע עדין שבע בבוקר.
הילדות עדין ישנות מאתמול, הגיעו תשושות ואנחנו, דינה ואני התעוררנו מוקדם כהרגלנו בימים האחרונים.
היום מחכה לנו הפלגה של כ-45 מיל, קטן עלינו, אבל נראה איך טלי ויעל, ( לעיל ולהלן "הילדות"), שורדות את ההפלגה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה