אורחות

יום רביעי ה-11 ליולי.
אורחותינו הגיעו. קודם הגיעה טלי, עם טלפון מפורק שדינה מיד סידרה, ואחר כך בעיכוב של כשעתיים יעל.
הסירה הייתה פחות או יותר מוכנה לקראתן לאחר שדינה בילתה את היומיים האחרונים בנקיונות.
אני גם התכוננתי לקראתן, כאשר טלי הגיעה הייתי במקלחת ואחר כך הלכתי לישון עד שיעל הגיעה.
קידמתי פניהן נקי ורגוע.
סוף סוף הצלחתי לשכנע את דינה להעלות אותי לחצי התורן, להחזיר למקום גלגלת של הדגל שנפלה.
דינה העלתה אותי ללא בעיות.
שוב מתנוסס דגל פורטוגל בחצי התורן.
בכלל פורטוגל ארץ מענינת.
ימי הזוהר שלה היו לפני 500 שנה, בסוף המאה החמש עשרה, מגלן ווסקו דה גמה. מאז לא התחדש כאן הרבה.
למרות שזה עם קטן של כ-10 מיליון תושבים יש להם מורשת-שפה פורטוגזית בברזיל, רק 300  מיליון תושבים באפריקה, במקאו בגואה, מענין.
בערים שהיינו עד עתה, רואים השקעה גדולה בתשתיות, כולל שיש במדרחוב, במימון השוק המשותף, ומעט מאד תיירים, להם היה מיועד כל הפאר הזה.
רק כאן, בוילה מור ה, הקומפלקס הענק של מרינה, כ-1000 מקומות עגינה וכמה אלפי יחידות דיור, שוקק חיים, בעיקר אנגלים.
דינה חזרה מטיול אליו לקחה את טלי ויעל ועכשיו צריך ללכת לאכול.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.