לאס פאלמס והביתה

אוקטובר 2010–10–13
ושוב אנחנו בים. אחרי שבוע בלזרוטה, בעיקר בגלל בעיות מזג אוויר וגם בזכות עופר וליאת.
כפי שסיפרתי לכם, אי שחור ומעניין.
אתמול, אחרי שמזג האוויר אפשר, ובתאום עם אריאל, הפלגנו לפארטה-וונטורה. האי הסמוך מאד, ללזרוטה. אחרי שהתרגלנו למצוא מקום בכל מרינה ונמל, חיכתה לנו הפתעה לא נעימה.
בנמל הראשון, פארטו דל רוסריו, איך שהגענו לרציף, הגיע שוטר ואמר לנו שאין חנייה. הורדנו את אריאל שהיה צריך להתקין מטהר מים בעיירה סמוכה והמשכנו למרינה שליד.
הגענו. מרינה שנקראת פוארטו קסטיו, (הכל פוארטו שזה נמל בספרדית), ושם הדיעו לנו שאין מקום ושנמשיך הלאה למרינה גראנד טאראכל.
פה כבר היה מקום. הפלגה מתוכננת של 6 שעות הפכה ל – 10 שעות אבל,
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
היום יש לנו כ-80 מייל ללאס פאלמס למרינה המיועדת שלנו. כאן כבר הזמנתי מקום ל-14 לחודש ונקווה לטוב.
אנחנו 4 בסירה, תוספת של אריאל.
החלטתי לפתוח את המפרש של שי וקרני, המפרש הוורוד, והרוח מתאימה לו מאד. 4-5 קשר, צד, והוא מתפקד יפה עם קצת עזרה של המנוע.
במהלך ההפלגה בין המרינות ראינו סנפיר, ורק סנפיר, ממש גדול במים. כנראה כריש. אם זה היה לוויתן היינו רואים את הנשימות שלו.
כרגע החכה פרושה ונקווה לדוג משהו יותר קטן.
יש לו "בעיה", משך ההפלגה צרך להיות כ-18 שעות. אחרת נגיע עוד בחושך. כאן השמש עולה ב-8 בבוקר, לפי השעון המקומי שאנחנו חיים לפיו.
לכן, אנחנו מפליגים עם מפרשים, ובעזרה קטנה מאד של המנוע, במהירות של 4-4.5 קשר. זה אמור להביא אותנו ללאס פאלמס בבוקר, 9-10.
אתמול גם ירד גשם. תופעה נחמדה. גם להם אין הרבה גשם כאן.
זהו בערך עד כה.
אני בדרך כלל מתחיל לכתוב כאשר מישהו מתחיל לעשות אוכל. בדרך כלל זה היה עם דינה, כדי שלא תגיד שאי מתבטל. בכל אופן עופר והפעם בייעוץ מקצועי של אריאל מכינים אוכל ואני מקשקש.



14 לאוקטובר 2010
הגענו ללאס פאלמאס על פי התוכנית בבוקר, עם אור ראשון. תידלקנו, נרשמנו וקיבלנו מקום עגינה מקום 26 ברציף קוויבק. Q.
יש לי רשימה של דברים לתקן.
התחלנ עם הראדאר ואחרי שהטכנאי השתכנע לבוא, אריאל עם הספרדית שלו עזר, ואחרי שעליתי לתורן להחליף חוטים, לניסיון, הוא לקח את המכשיר והודיע לנו אחר הצהרים שאכן המכשיר מקולקל.
עכשיו נותר לקבל אישור מהחברה להחלפה במכשיר חדש במסגרת אחריות.
משאבת המים של מי קירור ים נוזלת. להחליף אותה או לתקן זה חוויה טראומטית בתחתית הסירה.
עשיתי זאת. הוצאתי, פירקתי, החלפתי אטם ואימפלור, לא היה צריך אבל אם כבר שיהיו חדשים, הרכבתי בחזרה והנזילה כרגיל. נצטרך לחיות איתה. זו לא בעיה גדולה.
הפרוק וההרכבה הזו, הייתה עבודה קשה במיוחד.
עם כמה תיקונים קלים, פירוק המפרש לתיקונים, והאמת מתחיל להישבר לי מלתקן כל הזמן דברים.
אני עייף, מתגעגע אליכם ועוד שעה אני בדרך לשדה התעופה.
השארתי רשימת עבודות לאריאל ועופר, ונקווה שיעמדו בזה.
יש בדיקת בטיחות לסירה הכוללת רשימה ארוכה של דברים. יש לי את כל הציוד אבל צריך לקבוע תור וכו'.
אני בדרך הביתה. קודם מקלחת כדי לא להביך את השכנים שלי לטיסה.
להתראות.
דינה בטח תפיץ את זה בארץ כשאחזור.
19 לאוקטובר 2010–10–19
זהו אני בארץ, עם התקררות טובה ומצב רוח בינוני.אני שונא להיות מקורר או חולה בכלל.
אחרי שאתאושש אתקשר לכולכם.
להתראות.

עוד בלזארוטה

10 לאוקטובר 2010–10–10
עוד יום מלא פעילות עבר עלינו והכל כשורה אהובותי ואהובי.
האמת היא שאני בהחלט מוכן לטיסה לארץ.
כרגע אנחנו תקועים בלאזארוטה, שזה מקום לא רע להיות תקועים בו.
כמובן, מזג אוויר. תחזית של רוחות וגלים גבוהים ליומיים הקרובים. אם לא מוכרחים אז לא כדאי לחפש "חוויות".
אתמול לאחר שניסיתי למצוא איזה חיבור פתוח של הראדאר, כולל עליה לחצי התורן, ללא תוצאות, הלכתי להתכונן לטיול אחר הצהרים, (לישון קצת), ואחר כך אריאל ועופרה באו לקחת אותנו לטיול. (כולל עופר וליאת). נסענו למערת הלבה וזה היה מרשים מאד.
זו לא מערת נטיפים, זו מערה שנוצרה על ידי לבה והכל מורכב (הקונסטרוקציה), מלבה קפואה. הלכיה של בערך קילומטר, (עבר די קל), בין גושי לבה קפואים.
בסוף הטיול ראינו חור באדמה שהראה את הקומה התחתונה, מרחב של כ-10 מטר.
עמדנו במרחק ביטחון והסתכלנו. המדריך ביקש שקט, ולא להתקרב, מסוכן, עמוק, ואז נתן לאחת המטיילות אבן והורה לה לזרוק למטה. זרקה. הפתעה. האבן נחתה בשלולית מים בעומק של 20 סנטימטר, יצרה גלים והרסה את האשליה הנהדרת הזו.
מסתבר שזה תמונת ראי של גג המערה המשתקף במים ויוצר אשליה ממש מושלמת של עומק.
אחרי כמה דקות המים שוב עומדים ויוצרים את אותה אשליה נהדרת.
זה היה ה"פינאלה" לטיול מעניין בבטן האדמה.
אחר כך נסענו לקניות, נסענו לאריאל ועופרה הביתה ואכלנו ארוחת ערב שהורכבה מבגטים טריים ונקניקים מיושנים. היה טעים.
היום אנחנו מתוכננים לעשות "על האש" בסירה עם הגריל של הסירה וזו תהייה הזדמנות לראות אם העסק עוד עובד.
התוכנית שלי כרגע היא להגיע ללאס פאלמס כנראה בסביבות ה-14 לחודש, לתקן כמה דברים, במיוחד הראדאר, ולחכות למיכאל. אם יוכל לבוא לשבוע יופי, אם לא יסתדר, אטוס הביתה.
הצלחתי להפתעתי להיכנס ל"גיי מייל". ראיתי את התמונות של תמר והילדות ועופר. מדהים. הסתכלתי פעמיים. ממש נהניתי והתגעגעתי. טוב, בקרוב אני מקווה.
ביליתי את הבוקר בתוך המנוע, בנסיון לתקן נזילה במשאבת מי קרור של המנוע. נזילה לא גדולה, אפשר לחיות איתה ובכל זאת צריך לסדר. אחרי החלפת בורג ובנד, הנזילה במקומה.
אטפל בזה בלאס פאלמס. כנראה שאצטרך לפרק את כל המשאבה. זה לא סיפור גדול למעט העובדה שמקום העבודה הוא צר וקטן, וקשה להגיע לכל בורג. אם אמצא אקנה עוד משאבה רזרבית.
אחר הצהרים עכשיו, אריאל עופרה ולוקס, עם חבר, באו לעשות "על האש" בסירה. זה הזמן לנסות את הגריל החיצוני.
כמו כל דבר, זה הולך קשה. קודם היה קשה לשלוף את הגריל מהתא הקידמי, נצטרך למצוא לו מקום אחר לאחסנה.
אחרי ששלפנו והרכבנו, נזילת גז רצינית. לא, אני לא מעשן כשאני עובד עם גז, פתחתי, פירקתי ומצאתי ששברנו את הצינור הקשיח בעת ההוצאה מהתא הקדמי.
דילגתי על הקטע השבור, (אלתור), חיברתי הכל וזה נראה עובד.
עכשיו אריאל מטבל את הבשר ונראה.
מתחיל להיות מעייף לתקן כל דבר לפני שניתן להשתמש בו.
אני גם מתחיל להבין את האנשים שנשארים במקום אחד מספר שבועות וחודשים. מתחיל להיות מעייף לשנות "מקום מגורים" כל יום יומיים.
אנחנו מתחילים להתקשר ללזארוטה.
11 לאוקטובר 2010
בוקר.
אתמול הצלחתי לסדר את הגריל ואריאל הצליח לצלות בשר נהדר על האש. אכלנו יותר מידי.
היום, קמתי מוקדם מיידי, כולם עדין ישנים, ויש לפני יום שלם להעביר בניחותא. משעמם.
אני קורא כמעט ספר אחד ליום. המטרה כרגע היא להפליג מחר לפרוטווונטורה, אי סמוך במרחק של כ-35 מייל מכאן וביום שלאחריו ללאס פאלמס, העיר ממנה נצא לחצייה.
הכל כשורה כאן אהובותי וןאהובי אבל הייתי כרגע משח כבר להיות בארץ אתכם לכמה שבועות.
יש לי רשימה של דברים לתקן בלאס פאלמס. אחרי שאסדר אותם, אטוס לארץ.
התוכניות של מיכאל אינן ברורות כעת, מסיבות מובנות, אימו מאושפזת בבלינסון. נקווה לטוב.
יום סגרירי בחוץ, גשם ורוח. טוב להיות במרינה ולא בהפלגה בים.
אריאל מצטרף אלינו ללאס פאלמס ויהיה לו בסיס לעבודה בלאס פאלמס.
זהו בינתיים. אין לי דברים מרעישים לספר לכם וטוב שכך.

lazarote

8 לאוקטובר 2010–10–08

חזרתי מחצי יום כביסה. זה מה שזה לוקח.
כמובן שהיה תור וכדומה. הסתדרתי.
אתמול היה יום טיול מאד מעניין. נסענו עם אריאל ועופרה לטייל באי.
זה אי מאד מיוחד. כולו לבה. כולו שחור. כולו טופ.
הנוף הכללי הוא גבעות והרים צחיחים לגמרי, יורדים כאן כ – 100 מ"מ בשנה.
רואים הרי געש ונהרות לבה.
עלינו על הר געש אחד, כאשר מחת לאדמה, בעומק של 4-6 מטר יש לבה רותחת.
ההר מאורגן כשמורת טבע, עולים עד לחניה עם הרכב ואחר כך עם אוטובוסים עושים סיור בהר. ממש רואים לבה קפואה.
על הפסגה יש כמובן בית קפה וחנות מזכרות.
יש גם באר באדמה, בעומק של כ- 6 מטר ומעליה גריל עם תרנגולות. החום מגיע מתחתית הבאר שם יש לבה חמה.
יש עוד כמה "בארות" כאלה. באחת מהן זורקים לקרקעית עשבים יבשים והם נדלקים מיד.
באחרות, יש כמה כאלה, שופכים פנימה דלי מים ויוצא כעבור כמה שניות גייזר של אדים חמים.
הספרדי ששופך את המים עובר באדישות מעל למשפך הזה באדמה וכמה שניות לאחר שהוא עובר, מתפרץ הגייזר.
עמדתי לראות אם הוא לא מדייק בתזמון שלו. טעות בתזמון, הוא עובר מעל לחור באדמה ברגע שהגייזר מתפרץ ויש לו ביצים שלוקות. לא טעה. כנראה שהתאמן טוב.
כל מראה האי מאד מיוחד ושונה.
יש כאן רוח רוב הזמן. לעיתים חלשה ולרוב די חזקה. זה אומר שלא צריך קירור. יש בריזה טובה כל הזמן.
הם מגדלים כאן מעט מאד ירקות ומעט גפנים ליין. הגפנים מוסתרות על ידי קירות אבן, אבן טופ, כדי להגן על הצמחים מהרוח. אבנים לא חסר כאן.
כל הבתים כמעט, צבועים בלבן. זה הצבע המקומי המומלץ. אם מישהו רוצה לצבוע את הבית בצבע אחר, הוא משלם מס מיוחד. למעט בתים בודדים, הכל לבן עם פתחים צבועים בכחול, (סנטוריני), או ירוק.
התוכניות שלנו הן להפליג מחר לאי הסמוך,
FUERTEVENTURA
שזה הפלגה של כ – 35-50 מייל ולמחרת לגרנד קנריי ללאס פאלמס.
אז כפי שאתם רואים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
מבחינת תקלות בסירה, יש ברוך השם.
האור ניווט האדום לא עבד טוב. החלפתי מנורה ובית מנורה והכל כשורה.
כאשר עופרה ואריאל ביקרו בסירה רציתי להראות להם את הראדאר והוא לא עובד.
בדקתי פיוז, הוא בסדר, ואני ילא יודע מה עוד לבדוק.
אולי כשנגיע ללאס פאלמס אנסה להשיג טכנאי. אני אנסה לעלות על התורן ולראות אולי איזה חיבור נפתח שם. (קשה להאמין).
האמת זה די מתסכל. לא קרה שום דבר דרמטי. עבד. כיביתי אותו כשהגענו לכאן וכשהדלקתי את התווין, הראדאר אינו מופיע על התפריט.
היום אני מתכנן להחליף שמן ופילטרים.
זהו בינתיים.

האטלנטי

25 לספטמבר 2010–09–25
דינה נוסעת עוד כחצי שעה ואנחנו בהכנות.
זאת אומרת, אני כותב והיא מתרוצצת.
עברו כיומיים מאז שכתבתי לכם וקרו הרבה דברים.
ראשית, הזוג הצעיר הצטרף אלינו.
התארגנו ויצאנו לים.
ואז, נשבר השיא שלי. התכוננתי לעבור את הים התיכון, לאורכו, מבלי לתפוס דגים.
זה בטח היה מבטיח לי מקום בספר השיאים של גיינס. לא הצליח. עופר תפס 3 דגים.
הוא לא רק תופס הוא גם מנקה ומבשל. היה טעים.
ההפלגה הייתה שגרתית, נגד הרוח אבל בסך הכל די נוחה.
אתמול, הפלגנו למלגה. הפלגה די ארוכה, כ-50 מייל, נגד הרוח שבשלבים הייתה גם די חזקה.
הגענו למלגה ושם השוטר המקומי, שמח מאוד להיות לא נחמד ונקב במחיר גבוה במיוחד לעגינה. בלי חשמל ובלי מים, אבל לעומת זאת מקום מגעיל.
אמרנו לו "מוצס גרסיס" כאשר הכוונה הייתה, לך לכל הרוחות, והפלגנו למרינה סמוכה,
עוד כ-9 מייל. קצת נכנסנו לחושך אבל ללא בעיות.
הגענו למרינה נחמדה, ונקשרנו למזח התדלוק. עופר הכין ארוחת ערב שכללה בין היתר עוד שני דגים חדשים לגמרי. סה"כ שלל הדגה, 5 דגים.
אחד הוא תפס אחה"צ, דג די גדול, כ – 500-600 גרם, ועוד דג קטן יותר שאני הוצאתי לא בכוונה.
התכוונתי לקפל את החכה, התחלתי לגלול ואני רואה בקצה דג, לא גדול במיוחד. כ-250 גרם.
תפסתי אותו ביד, עם קצת קרס ביד. לא נורא.
עופר הכין את שני הדגים, לאחר שעגנו.
אכלנו ונפלנו שדודים.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
היום כאמור, דינה נוסעת הביתה עוד כחצי שעה.
אנחנו מיועדים לגיברלטר למחר. הרוח מיועדת להיות נגדנו, אבל, אנחנו כבר רגילים.
דינה נסעה. המונית שהזמנתי הגיעה בזמן.

26.9.2010
נשארנו במרינה.
קיבלנו תחזית מזג אוויר לא משהו, רוח 10-15
קשר, כמובן "על הפנים". החלטנו שנצא מוקדם, השכמה 0730 ונראה.
ב – 0730 השמים מעוננים, רוח, החלטתי להישאר במרינה. לא הייתה התנגדות.
אז מה עשינו, עופר וליאת נסעו למלגה, עוד בניינים ישנים וכו', אני הלכתי לחנות ספרים יד שנייה, מסרתי את כל ספרי ה"רומנים למשרתות" שקיבצנו באחת המרינות ולקחתי כמה ספרים טובים. התרגיל היה זול מאד. הלכתי למקדונלד שכאן מספק אינטרנט חינם, ראיתי חדשות, אכלתי ביג מק ולסירה.
היום עבר.
ערב. עופר וליאת חזרו. עופר מכין ארוחת ערב. מחר התחזית די דומה אבל נקווה ללא גשם. כרגע רוח די חזקה ונעים להיות קשור לרציף.
אז לסיכום, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אני מניח שכולכם שמחים עם דינה והיא איתכם.
ננסה להגיע מחר לגיברלטר.

27 לספטמבר 2010–09–27
יצאנו היום מוקדם במטרה להגיע לגיברלטר לפני החשכה.
הים חשב אחרת. לא משהו דרמטי , סתם קצת רוח ומעט גלים, לא גבוהים שהעבירו אותנו למהירות של כ-4-5 קשר.
בחלק אחד, עם הטיה חזקה והכל רצנו אפילו בלי מנוע, נדיר מאד בסירה, אבל זה החזיק מעמד בדיוק שעה.
לקראת אחה"צ, כאשר לפי החישוב היינו מגיעים לגיברלטר בחושך, בחרתי מרינה חלופית ואנחנו כאן. הייתי מציין את שם המרינה אבל מה זה חשוב.
עופר ניסה לדוג היום אבל, לא היו דגים בים. (כנראה).
לעומת זאת הוא אפה אתמול חלה נהדרת שאנחנו נהנים ממנה כל היום.
היום בבוקר גם נתקלנו במקרה השני, של נבזות ספרדית. הראשון הייה במלגה כאשר שלחו אותנו למרינה אחרת, (יצא לטובה), והבוקר, הפקידה ביקשה את הקבלה על כרטיס הכניסה למקלחות.
אז אני עשיתי סדר בניירות אתמול וזרקתי את כל הקבלות למינהן.
ללא קבלה אין כסף. אמרנו לה "מוצו גרסיס" שזה אתם כבר יודעים מה בספרדית והפלגנו לדרכנו.
אני טורח לציין את זה מפני שנתקלנו בהמון אנשים ונשים כאן, נחמדים וסימפטיים כולם. למעט שנים אלו.
נתקלנו בדרך בהמון "שרקות", והחכמה היא לא לעלות עליהן. יש סיכוי מסוים שיסתבכו במדחף. לפי כמות השרקות, (מצוף אליו מחובר חבל עם קרסים ופיתיונות בכל מיני עומקים, ובקצה העמוק משקולת המחזיקה את העסק במקום).
לפי הכמויות, לכל ספרדי יש איזה שהיא שרקה במים
בכלל הספרדים, בעצם גם באיטליה וביון זה היה די נפוץ. סירות דיג קטנות, עם אנשים מבוגרים יוצאות לים לדייג. גם חוזרות. כנראה גם עם דגים. זה נראה כמו ספורט לאומי כאן, לאורך החופים.
אני מניח שבתוך היבשה זה נפוץ פחות. (אולי הם יוצאים לציד).
בילינו במלגה יומיים וזוהי עיר אנגלית למהדרין, כולל שיכורים ברחובות לאחר שעה מסוימת. (עופר וליאת יצאו לסייר וראו).
בכלל קוסטה דל סול נראה מהים כמו רצף של בתים משותפים בגדלים ובצורות שונות המיועדים לאנגלים.
זהו בערך מה שיש לי לספר. יש כאן חיבור אינטרנט לא רע אבל אני לא מצליח להתחבר לדואר.
ננסה לשגר את ההגיגים שלי, נראה.
ניצלתי את האינטרנט כאן להיכנס לבלוג של דני. או, יש שם דברי טעם. דני מתרגז מכל מיני דברים בארץ, בצדק כמובן. אני לא. אני לא חושב עליהם, או בורח מהם. (לגיברלטר).
29 לספטמבר 2010
בוקר. אתמול הגענו לגיברלטר, חלפנו עליה, בטעות, והגענו למרינה די ריקה. מסתבר שזו כבר ספרד. שוב.
הייתה פניה, לימין גיברלטר לשמאל ספרד. בחרנו בטעות.
נכנסנו, קיבלו אותנו יפה והסבירו לנו שאנחנו כבר שוב בספרד. שבנו על עקבותינו, ואחרי מייל אחד אנחנו במקום הנכון.
ההפלגה עצמה הייתה נעימה ודי קצרה. הכניסה מצריכה תשומת לב כדי לא לפגוע בכל המסחריות העוגנות ונוסעות בכניסה לנמל גיברלטר.
ראינו את הקווין מרי 2, קראתי עליה וראיתי סרט בטלוויזיה על הבנייה שלה וניסויי הים שלה. יכולה להגיע עד 28 קשר, נוסעת בדרך כלל כ-20 קשר. משהו מפלצתי.
בכניסה תדלקנו. הדלק כאן רק 0.75 יורו לליטר סולר. בספרד במקום הזול זה היה 1.17 יורו לליטר.
בערב הלכנו לקניות. המזון כאן יקר יחסית לספרד. קנינו אספקה רק למסע ללה זרוטה. זה האי המערבי הראשון בדרך. מרחק של כ –630 מייל וכנראה נבלה קרוב לשבוע בים.
מרוב קניות לקחנו מונית חזרה לסירה.
היום, יש לנו כבר תחזית מזג אוויר, טובה לימים הקרובים, והמלצה לצאת עם הזרם בסביבות אחת עשרה בבוקר.
אז כמו שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ננסה לשלוח לכם את העדכון הזה לפני שנצא נראה אם יצליח.
לא הצליח.
היום היה מיועד לטיול.
עלינו עם רכבל למרומי ההר. היה יפה. יש שם קופים שמנסים לגנוב אוכל מהתיירים. במקרה אחד הקוף התחיל לחטט בעגלת תינוקות משום שהיה נדמה לו שיש שם אוכל.
הייתי, ראיתי, צילמתי.
נפרדתי מהזוג הצעיר וירדתי.
בדרך עוד הספקתי לחפש מפה של האטלנטי שנוכל לנווט על פיה אם התוויין מפות לא יעבוד.
פגשתי זוג אנגלים שאנחנו מפליגים במקביל אליהם כבר יום יומיים, בהבדל אחד קטן. הוא מפליג כל הזמן על מפרשים. שייט נהדר. בריטי כמובן.
לפנות ערב נכנסה סירה לידינו. עזרתי להם להיקשר, נימוס בסיסי, ואמרנו שלום שלום.
מאוחר יותר יצא לי לדבר איתו.
מעניין. נולד בסרפנד ב1947 לאביו שהיה קצין בלגיון הערבי.
הוא עצמו היה קצין בצבא הבריטי, מפקד על "גורקה", (החיילים הנפלים שאוספים אוזניים אבל רק מאויבים מתים).
הוא היה בסנדהרסט בשנת 66-67 והיו איתו הרבה קצינים ירדניים שנעלמו בשנת 1967.
החלפנו דעות על המצב בעולם והצעתי לו שלא לדאוג יותר מידי מאחר ואנחנו שנינו מעל 60 וכבר דאגנו מספיק. שידאגו הצעירים, עכשיו תורם.
איש בהחלט מרשים ונראה כמו קצין בריטי קשוח, יפה תואר, מתאים לסרטים.
מחר אנחנו מתחילים במעבר בגיברלטר, לאוקיינוס האטלנטי.

.



2 לאוקטובר 2010–10–02
1300 אנחנו כבר יומיים בים. מזג אויר נוח, רוח קלילה. הרבה מנוע מעט מפרשים. אני לא מתלונן.
עופר תפס דג ענק. כ-2.5-3 ק"ג.
הפעם הטכניקה שלנו עבדה בסדר וגם הצלחנו להעלות אותו לסירה. שתה קצת ערק מתובל ומת.
כעת עופר עושה לו פרוק משני לקראת טיגון.
אתמול היה יום שקט להפליא. לא היו אירועים מיוחדים ולכן לא באה לי המוזה.
שלשום היה מעניין, במובן החיובי של המילה.
יצאנו מהמרינה, ב-1120 כפי שיעצו לנו. התקדמנו בין כל האוניות השונות. המיצר מלא ערפיח כמו בתל אביב.
עברנו את המייצר, עופר תפס דג. די גדול בטח 1-1,5 קילו.
משנו אותו לסירה. אי והוא לחילופין. הדג די התנגד.
הייתה לנו בעיה להעלות אותו לסירה.
עזרתי לעופר במשיכה פה ומשיכה שם והדג אמר לנו "מוצו גרסיס" והסתלק. עופר לקח את זה קשה.
התגברנו והמשכנו.
ראינו לוויתן קטן או דולפין ענקי, (לוויתן קטן, 3-5 מטר), עם הגור שלה
המשכנו. זרקנו שוב זורזרה למים ועשינו שלום לדייגים מרוקאיים שעברו קרוב אלינו וקרעו לנו את החוט.
לקחו את החוט ואת הזורזרה. (נראה לי שלא בכוונה למרות שהם מרוקאים)
אנחנו בערך בחצי הדרך, כ- 600 מייל ועשינו כ-300.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי. אמשיך כשיהיה מה לספר.
6 לאוקטובר 2010
בוקר. אתמול עם אור ראשון הגענו למרינה רוביקון. לפי התוכנית.
כ-120 שעות הפלגה, מהן 22 שעות על מפרשים בלבד והיתר שילוב של מנוע ומפרשים.
זה התבטא בצריכת דלק נמוכה יחסית 3.8 ליטר לשעה במהירות ממוצעת של כ-5.5 קשרים.
ההפלגה עברה ללא אירועים מיוחדים. רוח די טובה, 5-6 קשרים בדרך כלל גבית או צידית.
קראתי הרבה, ישנתי הרבה והכל היה טוב.
אחר צהרים אחד, ב-2.10.2010 עופר ואני יושבים בקוקפיט ופתאום נשמעת נפיחת אוויר חזקה, עופר קפץ מהמקום, אני קמתי קצת יותר לאט, ואורקה, עבר אותנו מהירכתיים לפי כל חוקי הים אבל בקרבה מדאיגה. ראינו אותו טוב מאד כשהוא מתרחק. דג גדול ולא היה טעם לדוג אותו.
אני עדיין מוטרד מהמחשבה אם הוא עבר קרוב במקרה, ואז זה מדאיג או שבא להסתכל מקרוב.
יתר הימים עברו בנחת, והחמישה ימים בים עברו די מהר.
מצד אחד, זה הרבה זמן ודי משעמם, מצד שני, פתאום יבשה, הימים נגמרו וזהו.
עברנו קרוב מידי לטעמי לחוף המרוקאי. כ – 20 מייל. לא, זה לא בעיה של בטחון, זה בעיה של דייגים מרוקאים שהם הרבה, עם אורות מעט וכיווני נסיעה לא ברורים.
בדיעבד, הייתי צריך לצאת עוד 10-15 מייל לתוך הים ואז לא היינו חולפים כל כך סמוך אליהם.
במקרה אחד עברנו ליד אונית נוסעים גדולה שהצליחה לבלבל את ליאת לגבי כיוון נסיעתה, היו כל כך הרבה אורות על הסיפון שלה שהיה קשה להבחין באורות הניווט שלה.
ליאת העירה אותי, והצלחנו לפספס אותה.
אני עוד החמאתי לה על שהעירה אותי, ובאמת התכוונתי לכך. מוטב שאני אתעורר מאשר החלופות האחרות. בכל זאת נשמעתי משונה לעצמי כשאני מחמיא למישהי על שהעירה אותי.
מי שמכיר אותי יודע שאני לוקח שינה מאד ברצינות.
בכל אופן אנחנו בלזרוטה, במרינת רוביקום.

לקראת הגעת הצוות המחליף

18 לספטמבר 2010–09–18
מוצאי יום כיפור.
אנחנו במרינה "טוריויגה", (שיהיה), בעגינה 37 מעלות 57 שניות צפון, 00 מעלות 41 שניות מערב.
שימו לב עברנו לחלק המערבי של כדור הארץ.
הכל כשורה אהובותי ואהובי
את מרבית היום העברנו בהפלגה, קצרה יחסית, ללא אירועים מיוחדים.
נכנסנו לנמל ענק, ריק ברובו, בקצהו גם מרינה.
ראינו כל מיני סירות על עוגן והחלטנו, בכל זאת למרינה, בתשלום. יש חיבור חשמל, הרגשה יותר טובה.
קצת נחנו, והלכנו לפטרול הרגיל שלנו. משהו של 2-3 ק"מ.
על שובר הגלים הענק כאן עשו יופי של טיילת עבור שוכני היבשה. הטיילת מלאה. ספרדים.
התוכנית למחר היא עוד דילוג קדימה לכיוון מלגה.
אנחנו בערך כשבוע מגיברלטר. לפי התוכנית הזוג הצעיר, עופר וליאת יצטרפו אלי שם ודינה תחזור הביתה.
אני רק מקווה שהזוג הצעיר יעמוד בתוכנית.
אנחנו מתוכננים למחר, לעיר קרתגינה. זו אמורה להיות עיר גדולה יחסית עם נמל גדול.
הספרדים, האיטלקים ואחרים תפסו שנמל גדול, ומרינות מושכות תיירות ופעילות מסחרית.
חבל שאצלנו כל פעולה בים נתפסת ראשית כל כפגיעה ב"טבע".
לדעתי עוד 2-3 מרינות בארץ היו מועילות.לכולם.
צריך לעשות תוכנית אב לחופי ישראל, כולל שוברי גלים, (אני קורא להן מלכודות חול), שהיו, בין היתר, מרחיבות את חופי הארץ. כמו חוף אכדיה וחופי תל אביב שגדלו והתרחבו לטובת כל המתרחצים והטובעים למיניהם.
יש כאן אווירה תרבותית באירופה. נעים לטייל ברגל, מסתבר שאנשים אוהבים ללכת ברגל. לאט.
המון אנשים ברחוב, אבל לאט לאט, ובנעימות.
זהו להיום. מרוב יום רגוע, אנחנו עייפים.
כמובן שגם כאן הדוכנים הרגילים קיימים.
יש כושים, מוכרים בעיקר שעונים ומשקפי שמש. נחמדים גם.
בכלל רגוע כאן.

CARTAGENA 37.35N 00.59.W 19 לספטמבר 2010
הגענו לקרתגינה [קרטהינה, במילון הספרדי אנגלי שיש לנו כתוב שאת האות ג'י מבטאים כ-ה, לכן קרטהינה ] לאחר הפלגה רגועה של כ - 7 שעות. אפילו עם קצת, אבל באמת קצת, רוח גבית.
נמל ענק. בכניסה אליו יש ומצוי בהרחבה נמל דלק ענק, חלפנו על פניו והעמקנו למפרץ. יש כמובן מרינה ויש מקומות עגינה בשפע.
כנראה שיש האטה בתנועת הסירות בים התיכון.
עד עכשיו, לא נתקלנו בבעיות למצוא מקום עגינה. למעט מקום אחד, בו שמרו מקומות לאיזה "ריגטה" ולא רצו לאפשר לנו לעגון, למרות שהיה גם שם שפע של מקום.
שוב, מקום שקט וסימפטי.
אנחנו עוגנים בהצמדה לרציף העירוני, (יעני אלונג סייד), ולא צריך להוריד ולהעלות דינגי וסולם.
אז, כמו שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
יום ראשון היום כאן וזה יום רגוע לנוצרים. (כן, הספרדים נוצרים, מה לעשות).
בכל מרינה מבקשים ניירות בעלות, ביטוח ודרכון.
מסתכלים, מבינים או לא, מצלמים, מחשבים שטח של הסירה, ומבקשים תשלום.
המחירים מתחילים להיות הגיוניים, (בסביבות 30 יורו ללילה).
זהו, מקלחות, ונצא לפטרול.
ננסה אחר כך להתקשר דרך האינטרנט.
בכל המקומות, החיבור האלחוטי האמור להיות זמין במרינה אינו עובד.
צריך ללכת למשרד או להתחבר בקווי. אולי המגבר יעזור.
21.ספטמבר 2010–09–21
ב-19 בערב פגשנו את סולבנג ובנגד. זוג שוודים בערך בגילנו, קצת יותר צעירים, במפרשית אלבר ראסי 31 רגל.
סולבנג, (תודה חווה אלברשטיין על השיר), הגיעה לסירה שלנו והציגה את עצמה. הזמנו אותם לסירה אחרי שנחזור מהפטרול, למשקה.
הם באו משוודיה, דרך תעלות שאיני זוכר איפוא התחילו, (בגרמניה), אבל נגמרו במרסי.
ישבנו קישקשנו היה נחמד.
זה היה ה-19.
אתמול יצאנו לדרך, היה אביך ומעונן.
הפלגה נעימה עד שהתחיל לרדת גשם, שזה בעצם די נחמד.
לקראת הכניסה ל-גאררוצה, התחילה רוח ועננים שחורים לפנינו.
ראיתי גם את כל הדייגים חוזרים ונראה היה לי שזה מרוץ נגד הסופה.
לא אמרתי כלום לדינה, אבל היא ראתה את העננים.
נכנסנו, קצת רוח, 10 קשר, נקשרנו, בדיוק לפני הסופה.
הסופה ראתה שאנחנו קשורים וויתרה על הרעיון. נמוגה.
סולבנג ובנגד הגיעו אחרינו כשעתיים. עדיין בתנאים סבירים.
הסופה נעלמה.
הלכנו לקניות ולחפש אינטרנט וסיגריות. נגמרו לי כמעט.
לא מצאנו. מצאו סופר ענק ומסריח מדגים. קנינו, חזרנו לסירה ועדין נותרה בעיית הסיגריות ותחזית מזג אוויר.
יצאנו שוב, מצאנו אינטרנט, בדקנו מזג אוויר, מצאתי מכונת סיגריות וחזרננו לסירה עייפים אך מרוצים. לא לפני שקנינו לנו גלדיה כפיצוי.
אתמול גם קיבלנו טלפון מעופר וליאת. הם מוכנים לחבירה.
הבוקר, שוב טלפון מהם. הם צריכים לעזוב את הסירה היום, יטוסו למלגה ומשם ינסו אוטובוס או רכבת לאלמריה. לשם מועדות פנינו היום.
זהו,הפלגה שקטה בינתיים, התחזית היא לקצת רוח אבל בכיוון הנכון, מאחורינו או מהצד, לא קידמית.
בינתיים שמש ואין רוח.
סתיו כאן ומזג האוויר משתנה.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.
דינה תנסה לחזור ממלגה, בסביבות ה-25 לחודש
אחרי הפלגה שקטה ונחמדה אנחנו במרינה "קלאב דה מאר".
ALMERIA 36.9.5N 02.27.6W
עופר וליאת אמורים לחבור אלינו מחר.
אנחנו נישאר עוד יום כאן כדי לחכות להם.
דינה מתכננת טיסה ממלגה או מכאן למדריד וממדריד לארץ. כנראה בסביבות ה - 26-27 לחודש.
המרינה נחמדה כאן. רוב המרינות נחמדות.
יש לנו "נס", האינטרנט האלחוטי, עובד גם מהסירה. זה פעם ראשונה שזה קורה לנו וזה הרבה יותר נחמד.
דיברנו עם אסף ודינה תנסה גם עם מישה לאחר שתחזור מהמקלחת
קיבלתי פטור מפטרול העיר בתנאי שמחר נעשה מסע ארוך.
נראה.
22.ספטמבר 2010
נשארים עוד יום במרינה, מחכים לליאת ועופר.
בינתיים הלכנו קצת לטייל בעיר. היה חם. 31 מעלות. חזרנו.
הגיעה זמן מנוחת צהרים.

Costa Blanca החוף הלבן של ספרד

15 לספטמבר 2010

אנחנו בעיר הנקראת קלפה. שניות 38 מעלות 38 צפון, שניות 04 מעלות 00

מזרח. שימו לב אנחנו בקו אורך גרינוויץ, כמעט, למעט 4 שניות.

התוכנית הייתה לצאת היום למרחק של כ – 34 מייל לעיר הגדולה, הנקראת אליסנטה.

אבל, הרוח כרגע 8-12 קשר במעגן ויש לי ספקות. הפעלתי את חוק הים מספר אחד, אם יש ספק אין ספק, והחלטתי שנשארים במקום. אם הרוח תרד, נצא אם לא, יש גם מחר.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אתמול הגענו למרינה המתוכננת, נקשרנו ואז ה"מרינרו" שאל אם אנחנו ברגטה. אז אנחנו לא.

לא, ברגטה, אין מקום. שלחו אותנו לקלפה.

אז אנחנו בקלפה, מתחת לצוק ענק, (שרק יישאר במקומו), עיר שקטה ונראית יפה.

מחכים לרוח שתרד.

העברנו לכם לדואר את כל התמונות ואת כל הקשקושים עד עכשיו, וכמו שאתם קוראים אני עסוק בקשקוש חדש.

יום שקט עובר על כוחותינו.

תחזית מזג האוויר מורה על ים שקט אבל במרינה 10-15 קשר מה שהיה מקשה על היציאה.

בכל מקרה נשארנו עוד יום וננסה מחר בבוקר מוקדם, לצאת לכיוון גיברלטר. התחנה הקרובה צריכה להיות אליסנטה. (שיהיה).

אנחנו במרחק של כ- 430 מייל מגיברלטר.

לא להאמין, אנחנו כבר כמעט חודשיים וחצי בדרכים, יותר נכון על המים, עברנו כ-2,000 מייל והכל טוב.

כנראה, מותנה במזג האוויר, שנהייה בגיברלטר בעוד עשרה ימים.

16 ספטמבר 2010

גם היום הופעל חוק ה"ספק". שמים מעוננים, רוח 8-10 והחלטנו להישאר עוד יום. זה היום השלישי בקלפה.

במשך היום, השמים ממשיכים להיות מעוננים והרוח ממשיכה לנשוב. לא יותר מ – 5-10. מחר נצא יותר מוקדם לאחר שניקח הערב תחזית מזג אוויר.

אין מה לחדש. ננסה הערב להתקשר, האינטרנט עובד לא רע מבית הקפה. מהסירה אינו עובד.

 

 

17 לספטמבר 2010

היום בבוקר, השכמה מוקדמת, 0800, אין רוח הכל שקט, יוצאים.

הפלגה נעימה, פותח ראשי והכל כשורה אהובותי ואהובי.

אחרי שלושה ימים בקלפה, היעד הבא הוא אליסנטה.

אני הולך להתכונן לבאות, (לישון, כדי לכפר על ההשכמה המוקדמת), ומתעורר לרעש גשם ורוח.

השארתי לדינה מזג אוויר במצב טוב ומה קיבלתי, נשיאים ורוח וגם זלעפות.

מאחר והרוח גם עולה, סגרתי ראשי, לבשתי את מעיל הרוח הייעודי, למצבי גשם, ומפליגים.

הגשם נמשך, שטף את הסירה לא רע בכלל, מה שמצדיק את התיאוריה שלי שלא צריך לשטוף ולבזבז מים, הגשם יגיע.

כמו שהגיע כך חלף.

נכנסנו לאליסנטה,

38.19.7N

00.29.5W

נמל ענק שבקצהו 2 מרינות. בחרנו אחת, עגנו, שילמנו קיבלנו הוראות עגינה והלכנו לישון. כן, אפילו דינה.

גיליתי במשרדי המרינה אוצר, ספרייה להחלפה. מסרתי 4 ספרים ולקחתי איזה 25. לא שאכפת להם, אלו ספרים שאנשים כמונו מהסירות משאירים לאחר שקראו אותם. לי זה יספק תעסוקה לשבועיים שלושה.

קמנו, הלכנו למקלחות, ליד הסירה ובלי מפתחות מעצבים, מרענן.

יצאנו לטייל בעיר. כרגיל עיר נחמדה וסימפטית עם טיילת גדולה. סיירנו.

עכשיו חזרה בסירה, אוכל, לקרוא ולישון.

סך הכל הפלגה מעניינת, לא מעניינת מיידי.

אני מאד רגוע עכשיו לאור הרכש הרב שביצענו בספריה במרינה. מעניין, (או שלא), אבל כשיש לי מה לקרוא אני הרבה יותר רגוע ומאושר, מאשר ללא.

קצת מזכיר את נושא הסיגריות. כשאין לי אני בלחץ, כשיש לי אני יכול להתאפק. בכלל, זה מנהג מגונה שאני חייב, אבל חייב להיגמל ממנו.

אני מעריץ אנשים, טוב גם נשים, המצליחים להיגמל מהמנהג המגונה הזה.

אז כתבתי לעצמי תזכורת ועכשיו אלך לעשן סיגריה בשקט.

יש כאן מבצר מעניין מעל לעיר. כרגע הוא מואר יפה מאד.

אנחנו נפליג מחר בבוקר, כפוף לתחזית מזג האוויר, אחרת איאלץ לטפס למבצר.

ערב יום כיפור היום. מחר בארץ חג האופנים. אני מקווה שיעבור בשלום על נכדינו ועל כל בית ישראל.

משום מה, יום כיפור אצלי הכי זכור באזעקה שהייתה בבית הורי ואסף שהיה אז בן שנה וקצת, נצמד אלי בפחד אימים מהרעש.

בגלל זה הלכתי אחר כך למלחמה להרוג את מי שהפחיד את הבן שלי. (לא הרגתי ולא נהרגתי).

 

 

 

 

איביזה

    

11 לספטמבר 2010–09–11

הגענו בצהרים למקום קטן ונחמד הנקרא – פורט די אנדראטק, בערך.

PORT D'ANDARTAX 39.32.5

N 02.22.5E

עגנו ליד סירה מנועית די גדולה ומאד טבועה, המבצבצת רק קצת מעל למים.

נקשרנו למזח העירוני ועל עוגן שלנו, בעזרת גרמני נחמד העוגנים כאן לפנינו, כבר מספר ימים. (קשה לי לכתוב גרמני נחמד אבל מה לעשות. עובדה.

הלכתי למשרד המעגנה לשלם ולאחר שמילאתי טופס והסברתי לו שאני על עוגן שלי וקשור לרציף הוא קרע את הטופס. אין תשלום. יפה.

לאחר מחירי היומיים האחרונים לעגינה, (82 יורו ליום אם זה חשוב לכם), אנחנו מאזנים את הממוצע. היום זה אפס. נאלץ להישאר כאן יומיים כדי להוריד את הממוצע. (לא ברצינות).

המקום קטן וסימפטי, אין הרבה ללכת, אין איפוא לשכור אופנים, (תודה לאל), ורק הלכנו לסופרמרקט לקניות.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

דיברנו עם אריאל, ומישה ואפילו יש כאן במרינה חיבורי אינטרנט חינם, למספר דקות מוגבל.

משיחה עם השכן הגרמני שלנו, מסתבר שיש אנטנה קטנה שאפשר להעלות לראש התורן, עם מעלן, לקלוט אם יש רשתות עם חיבור אינטרנט חופשי באזור הסמוך לסירה.

זה רעיון. אני כבר שומע אותו בפעם השנייה משייטים ותיקים שתופסים טרמפ על רשתות חופשיות באזור העגינה. זה לא כל כך שאלה של מחיר אבל זה הרבה יותר נוח לשבת בסירה ולהיות בקשר עם מי שאתה רוצה, במקום ללכת לבית קפה שיש לו אינטרנט לשבת ברעש ולהתקשר.

מה גם שלא כולם מבינים עברית ומסתכלים עליך קצת בתימהון.

מיכאל אם יש לך הזדמנות לבדוק מה זה האנטנה הקטנה הזו לאינטרנט ולהסביר לי, אשמח ואודה.

מחר התוכנית היא לצאת לאיביזיה. זו הפלגה קצת יותר ארוכה, כ – 50 מייל, ומשם לחוף ספרד.

טוב, אנחנו נצא לאכול, מגיע למסעדות בספרד עוד ניסיון, לאחר מפח הנפש בפלמה.

12 לספטמבר 2010

יצאנו אתמול לבדוק מה זה "פאייה."

דינה בחרה מסעדה, לאחר שהחלטנו שיותר גרוע מהבחירה שלי בפאלמה, לטאפאס, כבר לא יכול להיות.

נכון, בחרה מסעדה די טובה והזמנו. המלצרית עשתה רושם מאד אמין, מבוגרת בת 60-70 והבנתי שלא בגלל המראה שלה באים לשם.

הזמנו פאייה. הגיע לאחר 25 דקות, כפי שהוזהרנו, מה נכתוב ומה נספר, בסדר. לא יותר מזה. אורז מלוח ופירות ים. עם קצת בשר אחר. הבנו את הפרנציפ.

לידינו עגן גרמני נחמד, (אני ממש לא נהנה לכתוב זאת), שסיפר לנו על חייו, עם אשתו, על הסירה.

הוא מתכנן למכור את הסירה עוד שנה ולהשתקע במיורקה.

סירת ברזל, בגודל כמו שלנו, שוקלת 20 טון עם מנוע מרצדס 130 כ"ס.

הוא גם סיפר לנו על האנטנה המיוחדת להתעקלות על קווי אינטרנט סמוכים.

היום בבוקר, הגרמנים, האחרים שהיו על ידינו יצאו מוקדם, ב- 0700 והעירו אותנו.

הלכתי לישון עוד חצי שעה, (איזה כיף לישון עוד חצי שעה), ויצאנו גם אנחנו.

היום יש לו כ-50 מייל לאיביזה. ההנחיה של האדמירלית היא להגיע באור יום. לא אוהבת כניסות לילה.

אנחנו עם מנוע, עם מפרשים, אבל כמעט אין רוח, ונשתדל להגיע בהתאם להנחיות.

בסירה הצלחנו להתעלק על רשת אינטרנט פתוחה ואפילו ראינו קצת חדשות וקיבלנו דואר אלקטרוני.

עופר וליאת הודיעו לנו שיחברו אלינו בספרד, לאחר ה-22 לספטמבר ויפליגו איתי לגיברלטר ולקנריים.

דינה ,תשתחרר" באותו תאריך ותגיע לארץ כנראה בסוכות.

דיברנו עם אריאל אתמול והיה נחמד.

אתמול במסעדה היו גם טריו חוזליטוס. אחד גבוה ושנים קצרים ששרו שירי מולדת. (ספרד כמובן).

היה נחמד, תרמנו, כמו כולם והנה לעוד 3 ספרדים יש פרנסה.

המקום בו היינו היה נחמד מאד. הרבה בתים מפוארים על הגבעות הסוגרות על המפרץ, כאשר הבתים צמודים ודבוקים להר בהשתלבות מאד טבעית ונעימה לעין. מקום יפה.

זהו בינתיים. תנאי ההפלגה טובים מאד, אין גלים, אין גם כמעט רוח אבל יש פיאט. (מנוע)

זהו, הגענו. אור יום. הפלגה של כ-50 מייל ב-9 שעות. היו לנו זרמים וגלים, גלים 20 ס"מ וזרם חצי קשר הייתה לנו רוח של 5-6 קשר ובעיקר היה לנו מנוע.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. הגענו למפרצון מופלא. המשמש בין היתר כחוף נודיסטים, מילא, ונודיסטיות. (או).

המקום ממש יפה, מים ירוקים, דגים במים, ואנחנו למנוחה.

אולי נישאר פה עוד יום נראה.

עגנה לידינו סירה הנקראת "בת שבע", עם דגל בלתי מזוהה מאחור, נראית כישראלית. במקום לברר, נחייה עם אי הוודאות.

אנחנו ב-נ.צ צפון 39 מעלות 05 שניות צפון ומזרח 01 מעלות 027 שניות. כמעט בקו אורך אפס שגם אותו נעבור. להזכירכם, קו אורך 0 זה גרינוויץ.

דינה הלכה למים לשחות. זה הציב בפני אתגר, לרדת גם. עמדתי בזה. לא ירדתי.

חזרה. ביקשה קפה. עמדתי בזה גם. עשיתי לה קפה.

לך תדע מה עוד צפוי לי.

הסירה לידינו, ישראלים. דינה שחתה קרוב אליהם ושמעה עברית. הם לא יוצרים קשר וגם אנחנו לא. הם לא יודעים מה הם מפסידים.

האמת, המים פה נראים נהדר, עם הרבה דגים במים.

13 לספטמבר 2010

בוקר טוב בחוף המתופפים. עד אתמול בללה חשבתי לקרוא לזה חוף הנודיסטים, אבל המתופפים זכו, בגדול.

מהרגע שהגענו עלתה מן החוף מוסיקה (?) תיפוף של כמה וכמה תופים. חשבנו יופי קצת שמח.

אחרי כמה שעות זה התחיל להיות מטרד.

תופי טמטם, בעוצמה די גדולה, המים מוליכים את הקול, מתופפים ומתופפים ומתופפים. גמרו בסביבות חצות. אנחנו כולנו בתוך הקצב.

עכשיו בוקר, והתופים אינם.

יש לנו הפלגה קצרה היום למרינה, כ – 15 מייל. בינתיים, מתחילים את היום לאט לאט.

.נותר לנו בגט אחד. על הבגטים מוטבע תאריך תפוגה של 6 שעות. הבגט נהדר מיד עם צאתו מהתנור אחרי שש שעות, זה מאכל לדגים.

אז זה מה שעשיתי. זרקתי אותו לדגים, חתיכות חתיכות. הייתה שמחה אמיתית במים. היה שווה להשקיע בבגט.

אז כמו שאתם קוראים, גם בתאריך זה, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

זהו, אחרי 3 שעות קצרות, הגענו למרינה המיועדת שלנו.

זה שתי מרינות צמודות זו לזו. האחת עולה 38 יורו והשניה עוד 30 יורו. בחרנו בראשונה.

PORTE DE S. ANTONI DE PORTMANY 38.58.N 01.18E

נאלצנו להתעגן לבד מאחר וה"מרינרוס" היו בסיאסטה.

אחרי קצת תימרון ואילתורים, הצליח לנו.

הלכתי לישון. זה בדיוק היה הזמן המתאים.

העירו אותי ב1630 ה"מרינרוס" חזרו מהסיאסטה שלהם.

הלכנו למשרד

,סידורים, צילומי ניירות, תשלום, קבלת מפתחות, השארת פיקדון והכל על ידי בחור נחמד שזוכר שלפני 10 שנים פגש שתי ישראליות שהיו נחמדות אליו.

מאז יש לו דעה טובה על הישראליות. (ואנחנו מודים להן, על כל מה שנתנו לו).

זהו, סיור קצר בעיר, כהקדמה לסיור הארוך יותר הערב.

מקלחת וארוחת ערב בסירה, ואחר כך טיול (קצר אני מקווה בעיר).

מחר מזג האוויר נראה טוב, נחצה ליבשת. מספיק עם האיים.