סן מרטין כניסה יציאה.

כאמור נכנסנו עם הבוקר. הכניסה של 0930 השעה בה הם מרימים את הגשר לנכנסים.
יש שעות לכניסה ושעות ליציאה.
הגענו בסוף הלגונה לאיזה רציף עם מפרשיות פאר, 60-80 רגל, אחת עם תורן, השניה בלי.
עזרו לנו להיקשר, בחורים אנגליים מהסירה ללא התורן, (תיקוני), ומסתבר שאנחנו ברציפים של בית מלאכה לתיקון מפרשים ותרנים.
אין אף אחד. חג.
מחר גם יהיה חג, הפעם לכבוד האחד במאי וכמובן לכבודי. (הם לא יודעים מזה).
החלטנו שנצא עם היציאה של אחר הצהרים, 1630, לאיי הבתולה.
זה מרחק של כ-90 מייל וזה אומר שנצא  אחר הצהרים נפליג לילה, ונגיע בשעות הבוקר.
דינה כבר הזמינה כרטיסים ל-14 לחודש, כך שיהיו לנו יותר מ-10 ימים לבתולות.
גילינו פטנט חדש להעלאת הדינגי. עם גלגלת נוספת ובשימוש ה"ווינץ" זה נהייה שוב קל יותר.
בזמן האחרון הדינגי נהייתה יותר ויותר כבידה וזה דרש מאמץ מצידי להרים אותה. (אולי כי אני מזדקןן).
חוץ מזה מאחר והתעקשתי להשאיר את המנוע על הדינגי, מטעמי חסכון, (בעבודה), וזה גם הוסיף קצת.אז זהו, אנחנו אוכלים צהרים במקום נחמד כאן, ונשתדל לצאת עם ה"יציאה" של 1630.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
קרני מותק כתבת מכתב נהדר. הכל הולך טוב. נשיקות.

סן מרטן

הגענו. הפלגה נדרת.

התוכנית היא לצאת מחר לאיי הבתןלה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. נשיקות.

סטאטיה

28 לאפריל 2012
St. Eustatuius (Statia)- Oranje Baai 17 29N 62 59 W
אנחנו באי סטאטיה. אחרי הפלגה בתנאים אופטימילים של כ- 4 שעות.
רוח גבית 15 קשר מפרש חלוץ, לא לגמרי פתוח, ומהירות הפלגה של 6 קשר.
זה היה החלק הקל.

הגענו. נקשרנו למצוף. הלכתי לישון.
אחר כך ירדנו לדינגי והלכנו לעיר.ט
הבעיה היא שהעיר היא למעלה. דהיינו, צריך לטפס אליה, מבחן א....ק.ג מזורז ועברתי. (בקושי).
עלינו למעלה, מצאנו מכונת כסף בקיר, כאן משתמשים בדולרים אמריקאיים, והלכנו לחפש את בית הקברות היהודי.
מצאנו בעזרתו האדיבה של הההולנדי הבעלים של "עץ הפירות".
הלכנו, שוב עליה קשה, אבל הגענו. היה שווה.
קברים משנות ה-1700 כתובים חלקם בעיברית.1
על חלק גדול מהקברים היו אבנים קטנות כנהוג. שמנו גם כן.
היום שבת. הכל סגור. מחר גם כן.
מה שאומר שנעשה "כניסה" ביום שני או שנעזוב קודם. נראה.
אגב, הצלחנו לגמור את כל הדורים המזרח קריביים, כולל המטבות. נכנסנו למאפיה, שמנו את כל הכסף על השולחן וביקשנו עוגות. קיבלנו.
אז הו בינתיים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

סנט קיטס

St. Kitts- Basseterre 17 17 N 62 43W

אנחנו בסנט קייט.

קמנו בבוקר בנוויט, הסתכלנו על החוף, נזכרנו בכל האורות שראינו מהאיהסמוך והחלטנו להמשיך לסנט קייט.

עניין של שעתיים הפלגה.

למרות שהיינו קשורים על מצוף וחייבים בדמי התקשרות לנמל הסמוך,התעלמנו ויצאנו לדרך.

הרוח הייתה ממש לפי הזמנה והגענו למרינה בסנט קייט. פורט זנטה.

נקשרנו לאורך הרציף, והלכנו לרשויות. היו בהפסקת שקם.

הלכנו לאכול וחזרנו אחרי שעה. היו. מילאנו טפסים, כרגיל ואנחנו מבקריםרישמיים.

לא רדפו אחרינו מנוויט.

אחרי מנוחת צהרים, חובה, סידרנו לנו טיול באי.

מונית בהנהגתו של צארלס. טיול של כשעתיים, בין היתר באחוזתו של סב,סב,סב ואולי עוד סב של תומס גפרסון. אחוזה לגידול סוכר לשעבר המשמשת כיום כגן ומרכזלמכירת בדים מודפסים.

האטרקציה של המקום היא עץ ענק בן 400 שנה.

בדרך גם עברנו ליד נהר הדמים, לא משהו מיוחד, זה המקום בו הצרפתיםשחטו את האינדיאנים הקריביים שמצאו באי. הנהר נצבע בדם אדום ומכאן שמו.

מכבר לעובדה מצמררת זו, זה האי היפה ביותר שראינו עד עכשיו.

זה גם אי עשיר יחסית.

יש כאן תיירות מפותחת. ביום שהגענו, היום, היו עוד שתי סירות בנמלהמים העמוקים.

אונית קרוז של כ-10 קומות, אוניהקטנה בת 4-5 קומות ואנחנו.

התיירים מילאו את העיירה הקטנה והיה שמח. מוכרים כאן המון יהלומים.דינה לא רצתה.

היום אנחנו צריכים גם לגמור את הדולרים המזרח קריביים. ניסינו. שילמנומונית הטיול, אכלנו במסעדה סינית טובה למדי ונזכרנו בגיורא והחתונה הסינית שלו,קנינו מים וסיגריות ועדיין נותרו לנו כ-30 דולרים.

ננסה מחר לפני היציאה לאי הבא – אי הגנב, (אדמירל רודני), והיהודים הקברנים-חייטים.

זהו בינתיים אהובותי ואהובי. הכל כשורה ומתקרבים לסנט מרטין.

התוכניות כרגע הן להגיע לסן מרטין, להזמים טיסה לדינה ומקום במרינהל-17 לחודש או קודם ואחר כך לנסוע לאיי הבתולה. נעדכן בהמשך.

נשיקות.

St. Kitts

מבט על האוקינוס האטלנטי והים הקריבי

נוויס

26 לאפריל 2012 –נוויס.

Nevis- Charlestown Harbour 17 08 N 62 38 W

אנחנו למרגלות הר גבוה שראשו בעננים, קשורים למצוף במפרץ רדוד למדי.עומק כ-5 מטר.

הגענו לאחר הפלגה נחמדה מאד של 10 שעות, רובן ככולן על מפרשים.

רוח גבית מתונה 5-10 קשר, (רוח אמיתית).

הבוקר התחיל מוקדם על פי החלטת האדמירלית. השכמה ב-05:30 ויציאה מיידב-06:00.

אלן שכנינו הפרופסור מאוקספורד עזר לנו להתנתק מהרציף, ניפנופי ידייםלשלום ולדרך.

בבוקר הרוח הייתה חלשה מאד והיינו צריכים מנוע לשעה הראשונה אבל אחרכך, אין תלונות והמנוע הלך לנוח.

בעניין אלן, שאלתי אותו למה העולם האקדמאי באנגליה כל כך אוהד אתהערבים. הוא נתן לי רמז.

לדבריו תקציבי האוניברסיטאות באנגליה סובלים. במקביל יש תרומות גדולותמאוד של מדינות הנפט לאוניברסיטאות אלו ולמחלקות ללימוד האיסלם. באוקספורד עצמההוקם מסגד לתפארת לשימוש האורחים הזרים. אוקספורד אבל .......

אנדרסטייטמנט והומור אנגלי. לא פלא שהתלהבנו כל כך ממנו.

אז הינו בהפלגה. רוח גבית, לפנינו סירה אחרת עם מערך מפרשים בפרפר.

האדמירלית, שואלת אותי בנימוס מדוע לא אנסה גם אני. שואלת, יכלה גםלהוריד הוראה.

אני כמובן מבין את הרמז ו"מנסה" גם כן. התוצאה היא שאנחנומפליגים במערך פרפר מספר שעות רצוף ומהר יותר. (לאדמירלית "יש" את זה).

כדי שיהיה מעניין יותר בשלב מסוים מופיעים עננים עם גשם ורוח חזקהיותר ואני נשאר בחוץ לטפל בנעשה. דינה ירדה למטה.

אבל כמו שזה בא כך שה נעלם, תוך שעה או פחות.

אנחנו מגיעים לאי ונותר רק למצוא מצוף להיקשר אליו. אנחנו מעדיפים,כאשר קיימים, להיקשר למצוף. זה חוסך מעקב אחרי גרירת עוגן.

למרות שנעשינו ממש טובים בזה, הפסקנו להיגרר, המעקב עדיין נמשך.

נעשינו טובים גם בתפיסת מצוף השחלת החבל שלנו דרך הטבעת שלו וחזרהלסירה.

כאן בכלל המצוף משוכלל עם חבל קשירה ארוך במיוחד בקודקוד המצוף. כךשלמרות הרוח החזקה, הקשירה הלכה די בקלות.

מטעמי צניעות אני לא מזכיר את יכולת התמרון של הסקיפר שנדרש רק לשניתמרוני גישה כדי להגיע למצוף כמו שצריך. (רוח חזקה כבר הזכרתי).

כמנהגנו, הגענו, אני הולך לנמנם ולנוח מטרדות הדרך. דינה אוגרת עייפותללילה.

מחר בבוקר נרד להתייצב לפני כל הפונקציונרים ולתרום לכלכלת האי.

התוכנית היא להמשיך מחר או מחרתיים, לאי סמוך, כ-20 מייל מכאן שיש לוהיסטוריה יהודית.

האי, דינה תספק את שמו אחר כך, היה בבעלות הולנדית ובזמן מלחמת העצמאות האמריקאית שימש כתחנת מסחר ראשית לאזורהקריביים.

כמובן שהיו הרבה סוחרים יהודים באי.

בשלב מסויים האנגלים הכריזו מלחמה על הולנד ואדמירל רודני הגיע לאי.

הדבר הראשון או השני, אחרי כיבוש האי, היה להחרים את כל הזהב והכסףשהיה בידי הסוחרים המקומיים, כולל הסוחרים היהודיים.

מאחר ולהפתעתו מצא רק שלל מועט, קצת עבודת בילוש העלתה שמתקיימות הרבהלוויות באי ובהן קוברים ארונות מלאים בזהב וכסף. כמובן שבית הקברות נחפר מחדשוהוכשר לעבודה חקלאית.

אחר כך הוא, הצדיק, החליט לגרש את היהודים ושוב, מבריק מצידו, הוא שםלב שהיהודים הולכים שחוחים ולאט. הבלש הידוע בדק ומצא שנתפרו הרבה מטבעות זהב לתוךהבגדים.

בקיצור, רודני, אדמירל, כובש, בלש ושודד.

אם אתם תוהים מאיפוא כל הידע הזה, זה מסופר בספר הניווט על האייםהמקומיים.

אגב, דינה לאי קוראים סטייאה. (אני יודע שזה היה חשוב לדעת).

עכשיו דינה מבשלת ארוחת ערב ואני מתיימר להיות עסוק בכתיבה.

הסירה מתנהגת להפליא ואין בעיות.

גמרנו את בלון הגז השני שלנו. צריכת הגז שלנו נמוכה, אבל בכל זאת זהנגמר בסוף.

אין דאגה יש לנו בלון שלישי ועוד אחד גדול שנותר מניסיון לא מוצלח שלילהתקין גריל גדול על דופן הסירה. (הגריל נתרם לרווחת אחד התושבים בגרנדה, לא לפנישהוא שאל אותי אם אפשר לקחת).

חוץ מזה, אנחנו עוסקים בדיג זה היום השני ברציפות. בינתיים כמעט תפסנודג גדול, החכה עשתה רעשים מתאימים ואפילו התכופפה קשות. התחלתי לגלגל את הדג הענקלסירה והוא ברח. קורה.

סיפרתי לדינה מייד על ליאוניד שפעם נתן לדג לברוח כאשר הדג היה עדייןעל קרס החכה שלו. הדג והחכה נעלמו בים. (אם תמצאו שלד של דג גדול וחכה, ביםהתיכון, זה של ליאוניד).

בכל מיקרה, שמרתי על החכה.

מייד לאחר מכך דגתי מספר שיחי ים דימוי אצות. בכלל הים כאן מלא באצותכאלה.

לגבי דגים ממש, טרם.

זה כל החדש להפעם, הערב יורד, אחרי שנחתי, יש כוח לאכול ארוחת ערבוללכת לישון.

אז כמו שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

סידורים

יום שני באנטיגואה. סידורים.
מילאנו מים, שילמנו עבור עגינה, עשינו קניות ובסוף הלכנו לעשות "ביקורת יציאה".
אותם שלושה משרדים, אותם 5 נשים וגבר אחד, אבל תשלום חדש של 70 דולר קריביים.
המקום עצמו מקסים. קומפלקס ענקי עם מרינה גדולה, בתי דירות - כמו שכבר כתבתי.
השכן שלנו, אלן, מתכונן לחצות לבדו תוך שבוע שבועיים.
הפרופסור מאוקספורד אנגליה במקור, התאלמן מאישתו לפני שנה, וממשיך להפליג לבד.
יש לו סירה מהירה, 6-9 קשר, והא בא מאזור התעלה האנגלית. מי שמפליג בתעלה האנגלית, יכול להפליג לבד באוקינוס ללא מורא.
התוכנית שלנו לצאת מוקדם, עם השכמה מהאדמירלית,  לנוויס. זו אמורה להיות הפלגה של כ-50 מייל והתחזית למזג אויר טוב.
דיברנו עם תמר והילדים, לא הצלחנו לתפוס את אסף והילדים, דינה תפסה לבסוף את סטלה, והחלפנו כמה דוא"לים עם אריאל.
קיבלנו המלצות חמות מאלן לגבי איי הבתולה ואני חושב שנגיע גם לשם.
אלן עצמו הוא התגלמות הגנטלמן האנגלי. מאד נחמד וסימפטי.
פרופסור לגנטיקה שהקים חברה להנדסה גנטית ומה בדיוק הם עושים, נבצר ממני.
אנחנו מנצלים אאת היום למקלחות, מנוחה, אנחנו הרי עובדים קשה מאד, ועוד מעט דינה תחזור מהמקלחות ונלך לאכות ארוחת ערב.
לא בטוח שניכנס למרינה בנוויס.
העגינות במפרץ על עוגן הרבה יותר נחמדות. נראה.
בכל מקרה, סביר להניח שלא תשמעו מאיתנו בימים הקרובים.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.
עד העדכון הבא.
ונזכרתי, תקלות, אנחנו קוראים בלוג של מכירם שלנו, והם מספרים על החלפת המקרר בסירה. סיפור קשה ויקר. מה אומר, צרת רבים נחמת טיפטים. אבל עובד לא רע.

הנמל השמח

יום רביעי. מרינה בנמל השמח, בוקר ה-25 לאפריל.

מרינה גדולה יחסית צמודה לשכונה קטנה, עם סידור מיוחד. לכל בית יש מקום עגינה צמוד אליו לסירה.

יש עוד כמה בתים למכירה. נראה.

ההגעה לכאן הייתה כיפית. הרוח נשבה כל הזמן בכיוון הנכון. עשינו את כל הדרך, למעט הכניסה והיציאה , על מפרשי.

הכניסה היא דבר אחר.

יש תעלה מסומנת פחות או יותר אבל העומק בה מגיע ל2.5 - 3 מטר. מעניין.

נכנסנו כמו דרבנים, לאט ובזהירות.

התחנה הראשונה היא משרדי הכניסה.

הראינו להם את היתר השייט הישראלי. התחלנו ב"מסורת" הזו באיים הצרפתיים, לאחר שהזהירו אותנו שהם לא מקבלים רישומי סירה של מדינות ארה"ב. לא ברור לי מה ולמה אבל ליתר ביטחן נתנו להם להתמודד עם היתר השייט הישראלי. עובד.

כאן באנטיגואה עובד גם.

עברנו למשרד הסמוך, אחרי המכס יש הגירה. מתברר שצריך ויזה לאנטיגואה ואין לנו. אין בעיה הם ירשו לנו להיכנס אבל בפעם הבאה שנבוא שההיתר הישראלי יהיה באנגלית. הבטחנו.

אחרי משרד זה עוברים למנהל הנמל שבמקרה זה זו בחורה צעירה שחותמת וחותמת עם חותמת גומי גדולה. שיהיה.

אחרי הסידורים, הגיע סילווסטר, האיש לא החג, וכיוון אותנו למרינה לרציף העגינה.

העגינה כאן היא כמו באשקלון, בין עמודים. 

כל המרינה בעומק של 2 מטר. בשבילנו זה מספיק.

יצאנו לארוחת ערב במיטב המסורת האנגלית - בינונית למדי.

נפלנו שדודים.

היום יוקדש לכביסה, קניות סידורי יציאה ומחר בבוקר מוקדם ככל האפשר נצא ל-נוויס.

אגב, אנחנו בקו רוחב 17  ובקו אורך 61.53. יצאנו מגרנדה בקו רוחב 12. עלינו כ-300 מייל צפונה בתנאים ממש טובים.

בדרך כלל מזהירים שהעליה צפונה היא נגד הרוח ותנאי ההפלגה לא נוחים. עד עכשיו מזלנו איתנו.

זה הכל בינתיים. 

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

tאנטיגואה.

הההגענו לאנטיגואה לאחר הפלגה ארוכה של כ-10 שעות רובן ככולן על מפרשים.
הפלגה נהדרת.
יותר פרטים מחר. עייפים.

23/4/2012

גואדאלופ.

השמות האלה הם משהו. האי בצורת פרפר עם תעלה מפרידה באמצע שניתן לעבור בה. ויתרנו על החוויה. היום יום שני ה-23 לחודש ואנחנו במפרצון קטן Deshaies (day-ay) קו רוחב 16.18 קו אורך 61.48. התחלנו בקו רוחב 12 כך שעלינו צפונה כ- 250 מייל. יש לנו עוד כ-150 מייל לסן מרטין.

הגענו לכאן אתמול לאחר הפלגה נעימה חציה על מפרשים, עד שנגמרה הרוח.

כדי שהסירה לא תישכח, חבל המחזיק את המנור כלפי מעלה, נקרע, בלאי רגיל, והחלפתי אותו באחד משני המעלנים שיש לי ברזרבה. (לעליה לראש התורן). כאשר יגיע הצוות, מישהו, כנראה אני, ידרש לעלות לראש התורן להחליף חבל. המעלן זה פיתרון זמני.

זה לא משהו רציני, למעט למי שיצטרך להעלות אותי למעלה.

אתמול כאמור עזבנו את דומיניקה והגענו לגוואדלופ.

יש הבדל גדול בין האיים דוברי האנגלית לדוברי הצרפתית.

דוברי הצרפתית הרבה יותר "עשירים" העיירות נקיות, ונראה שהתושבים יותר "עשירים"

האיים דוברי הצרפתית שייכים לצרפת. אולי זה ההסבר.

האיים דוברי האנגלית, עצמאיים.

אתמול גם הלכנו לאכול בחוץ במסעדה מקומית. היה נהדר.

הזמנו רום פנץ לימון והגיע כוסית של 100 גרם רום טהור, 100%.

אחרי חצי כוסית אני התחלתי להרגיש כמו לפני המראה. עצרתי. דינה סיימה באומץ את הכול והתחילה לצחקק.

האוכל היה נהדר.

אחרי שחזרנו לסירה לקח בערך 5 דקות ונחירות רמות נשמעו מהצד שלה.

התוכנית להיום היא לרדת לחוף, קניות, אינטרנט, אם נמצא, וזהו. מספיק פעילות ליום אחד.

בדרך עוד עברנו ליד סירה המניפה דגל של הנשר הפולני. ברכתי אותם בפולנית "יום טוב" והמשכנו.

קצת מעניין ל"צאת" עם סירת דינגי ולחזור הביתה, (כן הסירה היא ביתנו כרגע), בשיט.

התוכנית היא לצאת מחר לאנטיגואה, (איזה שמות), אולי למרינה ומשם "נשדר" שנית.

אם לא נשדר סימן שאנחנו במפרץ וללא קשר.

20/4/2012

דומיניקה דומיניקה

Roseau- Dominica 15 17 N 61 23 W

הלילה עבר עלינו קשורים למצוף. יש כאן קצת גלים המנדנדים את הסירה. זה כיף גדול ועוזר להירדם. הבעיה היא שכאשר כבר ישנים הנדנודים מעירים אותך, ואז מרדימים אותך שוב וחוזר חלילה.

קמנו בבוקר, השכמה מוקדמת, הלכנו להגירה בדרך פגשנו את טיטו הנהג והוא חסך לנו הליכה והזעה.

כאן הם יעילים וחותמים לך על כניסה ויציאה בו זמנית.

טיטו הפקיד אותנו בהגירה והבטיח שיחזור. הוא הצליח לגייס עוד שני זוגות כך שהטיול יהיה יום שלם ויעלה קצת פחות.

עזר כנגדו יהיה תומס. בחור נחמד בן 42, כך סיפר, עם שתי שינים בולטות בלסת העליונה, דובר צרפתית ואנגלית.

שני הזוגות הנוספים הם אחד מאנגליה עם סירת צ'רטר והזוג השני איטלקי וצרפתיה מגוודלופ, שם יש לו מסעדה. האיטלקי הגיע לכאן עם סירה של 6.5 מטר. מעניין.

הטיול עצמו היה נהדר.

עלינו מעל לעיר, לגובה של כמה מאות מטרים, העיר מלמעלה נראית נהדר. מקרוב פחות.

נסענו להרים, הלכנו למעיינות מים חמים וקרים, כן, ממש באותו ערוץ. יובל אחד מים חמים כ-40 מעלות, לידו כמה עשרות מטרים, מים קרים.

הבעיה הייתה ההליכה. כמעט שבקתי.

אחרי הרחצה בחמים והקרים, חזרנו ונסענו למעין גופרית עם ריח בהתאם. מתרגלים מהר מאוד. הריח, יותר נכון חיש הריח נעלם.

בדרך עוד הייתה עצירה לצהרים, נחמדה.

חזרנו עייפים אך...

מחר התוכנית היא לצאת לחלק הצפוני של דומיניקה. לא בטוח שיהיה קשר לאינטרנט.

בכלל מצחיק קצת איך שאנחנו מעיינים בספר הנווט, (פיילוט בוק), ומחליטים לאיזה אי להפליג. השמות מאד אקזוטיים.

בכל אופן, יש אדמירלית והיא תחליט.

אחרי החלק הצפוני של דומיניקה נפליג לגוואדאלופ ואחר כך נראה.

אז הכל כשורה אהובותי ואהובי

ננסה לשגר לכם דיווח זה מחר.

דומיניקה

אז אנחנו בדומיניקה.

קמנו בבוקר, הסתכלנו שוב על העיר סנט פייר והחלטנו שמבט מהים מספיק טוב.

הפלגנו.

הפלגה נעימה רובה במפרשים.

מאחורינו ראינו שמים כהים ביותר.

החצתנו גשם ורוחות במרטיניק.

הגענו לדומיניקה וקיבל את פנינו בסירת דייגים דזמונד.

סיכמנו איתו ועם הנהג טיטו, על טיול מחר ברחבי האי.

בינתיים עוד בשלבי ההגעה הגיע עוד מקומי אחד שעזר לנו להקשר תמורת קצת דלק ו-10 דולר מקומי.

הייו איזה שהם חילופי דברים בינהם אבל טיטו נראה יותר מקצועי.

ירדנו לחוף לאכול.

עברנו דרך תחנת הדלק, הרציף\, לשלם עבור המצוף אליו נקשרנו.

החוף כאן תלול ואנחנו קשורים בעומק של כ-26 מטר. המצוף עולה 10 דולר אמריקאי.

הלכנו ברגל למסעדה דרך שכונת עוני ממש.

אנשים גרים בצריפים מטים ליפול.

נראה איך יראה האי מחר.

זה שינוי גדול ממרטיניק הנראית הרבה יותר עשירה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

קיבלנו את התמונות של תמר מהריסת הבית, יותר נכון, מסיבת הצביעה.

רעיון נהדר וגם הציורים.

נשיקות מדינה ויוסי.

מרינה מרין

אנחנו במרינה בעגינה ליד פונטון.

לא מבחירה.

אתמול בדרך חזרה עצרתי לתדלק את הדינגי. תידלקתי. ניסיתי להדליק את המנוע ולא נדלק.

אחרי מספר רב של נסיונות, המתדלק הגיע אלינו והציע גרירה לסירה. קיבלנו בשמחה. אחרי כמעט שבוע של עבודה טובה המנוע של הדינגי שוב עושה בעיות.

היום בבוקר הסתכלנו על השמים והחלטנו להישאר כאן בעגינה עוד יום. חשבתי גם להפעיל את המנוע לניסיון אבל כרגיל דחיתי זאת לאחר כך. אחר הצהרים כבר לא היית ברירה וניסיתי. קדחת.

טוב, אין מרינות בהמשך וכאן המקום היחיד למצוא מכונאי. נכנסים למרינה. לשם שינוי יש מקום.

הלכנו להרשם במרינה, בדרך חזרה ראיתי מוכנאי של חברת ההשכרה, ברונו, צרפתי עם צרפתית מצויינת.

הבטיח שיבוא. בא. תיקן. שאלתי מה הייתה הבעיה והוא הסביר לי שבאנגלית קשה לו להסביר. נפרדנו בידידות.

הברכה של דני לא עזרה, אם כי זו תקלה קטנה, עלתה לא הרבה ואנחנו נמא בזמן מחר.

אני ברציף מלא בסירות "אמל" משהו מדהים.

זהו להפעם. מחר התוכנית היא להפליג כ-35 מייל לסנט פייר. לא השתנה. לאחר סן פייר לדומיניקה.

קרוב לוודאי שלא יהיה לנו אינטרנט בימים הקרובים עד למרינה הבאה שלא ברור לי איפוא תהייה.

נשיקות לכולכם בינתיים.

כן, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

פורט דה פרנס

לפעמים יותר מידי מידע לא מועיל.

הסתכלנו בתחזיתת מזג אויר והבטיחו רוחות וגשם. החלטנו להישאר ולנסוע באוטובוס לעיר הבירה.

כל מרטיניק זה 400,000 תושבים.

דינה הקפידה שאקח את הנעלים החדשות שלי וגם קנתה לי אחר כך פלסטרים בשביל היבלות החדשות.

הבדרך הסתכלנו על הים ובהתחלה הייו לאדמירלית חרטות שלא יצאנו. ים שקט. בהמשך, ירד גשם, השמים התקדרו והחרטות נעלמו.

הגענו לעיר הגדולה אחרי נסיעה במיניבוסים שלהם. העיר יותר אירופאית, יותר גדולה, יותר נקיה ובכלל לא משהו.

הסירה ממשיכה להתנהג יפה.

רמקול אחד שנמצא בחוץ בקוקפייט וממנו שומעים את מכשיר הקשר לא עבד.

פתחתי את המכסה והחוטים פשוט נרקבו. נחושת שהפכה לירוק ובסוף גם התפוררה. החלפתי עם אחד הרמקולים של הרדיו שהוא חדש והכול עובד למישעי. בהזדמנות אקנה רמקול נוסף.

אנחנו כרגע במסעדה עם אינטרנט. אתמול עשינו כניסה. התיצבנו במשרד ההגירה שלהם, קיבלנו מסוף מחשב בו צריך למלא פרטים שלנו ושל הסירה. כמעט בכל המסופים האישה ישבה למלא פרטים. פשוט הן יותר טובות בזה. הפחידואותנו שבגלל שהסירה רשומה בארה"ב לא יתנו לנו להיכנס.

אחרי הרבה התלבטויות מיחאנו פרטים ישראליים

מסרנו את הטופס לגברת שלא העיפה בזה אפילו מבט ואמרה זהו.

דינה רצתה לוודא שהכל בסדר ורצתה איזה חתימה על משהו. לא היה צורך.

בקיצור מרוב הפחדות לא יצא דבר.

אז זהו, ננסה לחזור למרין, זו העיר והמפרץ בו אנחנו נמצאים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

התוכנית היא לצאת מחר לסנט פייר, מרחק של כ-35 מייל, כ-6-8 שעות. שם גם נעשה יציאה.

הבריחה מאלקטרז

בוקר יום שבת.

אני מתלבט איזו כותרת לשים לקטע זה המתאים ביותר נראה לי " הבריחה מאלקטרז".

אז ככה.

יצאנו לנסיעת מבחן סטפן וקלי. גריין נהייה חולה בים והצליח להתחמק. קלי בא במקומו.

דבר ראשון, סטפן תיקן את הכיוון של המצערות. יופי.

יצאנו.

לפי הוראות היצרן צריך להגיע למקסימום סל"ד, במקרה שלנו 3200, לכמה דקות כדי לנקות את הבוכנות מפיח.

לאחר היציאה מהמפרץ לים הפתוח, פתחנו מצערת. עלינו ל -3200 סל"ד, והסירה טסה ב-9 קשר.

אחרי כמה דקות ירדנו לסל"ד עבודה, בסביבות 2400 סל"ד ובזה הסירה עושה כ-7 קשר.

סטפן הכריז על הניסוי כמוצלח וחזרנו להוריד אותם לרציף.

11:30 יום חמישי בבוקר, ה-12 לאפריל ואנחנו בדרך.

יש אמונה שלא יוצאים לים ביום שישי ה- 13 לחודש. אני לא מאמין באמונות תפלות בים, אבל למה להסתכן.

יש סיפור שבסקוטלנד מישהו החליט לשבור אמונה תפלה זו. התחיל לבנות אוניה ב-13 לחודש ביום שישי, השלים את הבניה ב-13 לחודש ביום שישי ויצא לים בי13 לחודש ביום שישי.

זהו. תשאלו מה קרה הלאה, אז זהו, לא ידוע מאז יצא לים נעלמו עקבותיו. בקיצור למה להסתכן.

יצאנו ביום חמישי ה-12 לחודש.

ים טוב, רוח 10-15 קשר, צד בדרך כלל, ומהר מאד אני במפרשים פתוחים וללא מנוע.

הייתה רוח, הייתה הטיה חזקה, הזכיר לנו קצת את החצייה. היו גם הפסקות רוח קצרות, באמצע היום, והפעלנו גם מנוע.

עבר לילה ללא אירועים מיוחדים, ישנו מעט מאד. צריך שוב להתרגל לרוטינה.

למחרת יום שישי, המשכנו, שוב מנוע קצת רוח ,והגענו למפרץ רודני בסנט לוצייה.

זרקנו עוגן, עוגן תפס יופי, ונפלנו שדודים.

אחרי שעתיים דינה ערכה השכמה, עשתה ארוחת ערב ושוב נרדמנו מהר מאד.

לזקנים כמונו, לילה ללא שינה סדורה, מעייף מאד ודורש השלמות.

אגב, עצרנו בסנט לוצייה מרחק של כ-4-5 שעות ממרטיניק, כי לא רצינו להכינס בחושך למרינה. (החלטת האדמירלית).

עכשיו בוקר, ואנחנו בקפה וכתיבה. במרטיניק יש להם תקנות שלא מקבלים סירות עם רישום של מדינה בארה"ב אלה רק ארץ ונראה. ננסה להראות להם רישום של היתר שיט ישראלי ונראה.

התוכנית היא להיות שם יום יומיים במרינה ולהמשיך לדומיניקה.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

ננסה לשלוח את החלק הזה ממרטיניק.

אם לסכם את הפרק בגרנדה מרין.

החברה מאד נחמדים. מאד משתדלים, בסוף גם מצליחים. הבעיה שכל שאינו בהישג יד לוקח המון זמן להשיג. זמן קריבים.

עוד לזכותם יאמר, בשהייה האחרונה שלנו שם, כשבוע, לא חייבו אותנו בשהייה, לא חייבו אותנו בהרמת הסירה החוצה ועוד כמה דברים קטנים. ג'סטה יפה מצידם.

זהו. אז בסך הכל אני ממליץ על האנשים ומרינה זו. לו רק יעשו משהו להקטין את אוכלוסיית היתושים ובכלל...

נמשיך, אני מקווה, במרטיניק.

מרטיניק.

אנחנו במרטיניק מאתמול. היום אנחנו מתכוננים לרדת לחוף ואם נמצא אינטנט, אזי גם אתם תדעו על כך.

אתמול יצאנו בערך ב-9:00 מסנט לוציה,

הייתה לנו הפלגה מאד נעימה של כ-5 שעות עם רוח צד של 8-10 קשר, הטיה קלה ומהירות סירה בסביבות 5 קשר.

ממש נהדר.

הגענו למרין. זה בחלק הדרומי של האי.

נכנסנו למפרץ תוך כוונה להגיע למרינה. לפי הספר זו מרינה ענקית של 600 מקומות עגינה.

המפרץ ענקי ועומדות בו על עוגן מאות, כן, מאות סירות.

הכניסה די מורכבת אבל מסומנת היטב.

הגענו לפתח המרינה וראה איזה פלא. המרינה מלאה. אין מקומות עגינה, אולי מחר. (שזה היום).

חזרנו על עקבותינו וחיפשנו מקום עגינה. המפרץ משובץ בהרבה שרטונים ונזהרנו.

מצאנו מקום עגינה, דינה כרגיל זרקה עוגן ושוב הצלחה. העוגן תפס. אנחנו נהיינו די טובים בזה. זורקת, נוסעים טיפה אחורנית ומוודאים שהשרשרת נמתחת, (אם יש אחיזה טובה בקרקעית זה קורה), ועוגנים.

היות והגענו בסביבות 2 כולל תמורני העגינה, זה היה בדיוק זמן לטקס היומי, (שלאפ שטונדה), דינה שאינה ישנה בצהרים בודקת אם אנחנו זזים, והכל טוב.

אתמול בערב בילינו בסירה והיום נצא לעיר.

ננסה לסדר כניסה למדינה, לראות מה חדש ולקנות מצרכים.

זהו בינתיים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

זה כן רכבת

אז מה חשבתם. יגיע המדחף, ירכיבו ונפליג. אז חשבתם. אני קצת חששתי.

נסעו בבוקר בים שלישי וחזרו די מהר עם המדחף. בינתיים עלינו שוב ליבשה ורמת החיים עלתה לגובה של 5 מטר.

הורידו את המדחף הישן והסתכלו, הפסיעה היא ימנית במקום הפסיעה השמאלית שהייתה קודם.

סטפן הודיע לי שזה לא בעיה וגרין יחליף בין הכבלים. (בפסיעה הפוכה בסירה תזור קדימה ברוורס ואחרונה במצב קדימה).

זה סודר.

גרין חשב שצריך להחליף גם את המיקום של הכבלים במצערת והתחלנו לפרק.

סטפן הגיע ואמר שלא צריך. הרכבנו חזרה את הברגים במצערת.

הגיע הקטע של הרכבת המדחף על הציר, וקדחת.

החור במדחף אינו מתאים לציר. עולה על החצי וקטן מידי.

לא סתם קטן, הפרש של 5 מ"מ בקוטר. זה כבר מצריך עבודת חרטות.

נסע סטפן לחרט, חזר בידים ריקות. זה יהיה מוכן אולי רק מחר. (היום למועד כתיבת דברים אלו).

היום זה היום ואנחנו מחכים. אולי ייהי מוכן לסוף היום, אולי יתאים הפעם ואולי נצא מחר.

עדין יש לנו חודש להגיע לסן מרטן, שזה הפלגה של 5 ימים כך שזה לא נורא, אבל זה מתחיל להיות מצחיק.

הבעיה היא שהבדיחה היא על חשבוננו ואותנו זה לא מצחיק.

זהו בינתיים אני מתלבט אם לשלוח את זה. למה סתם מבלבל לכם במוח עם הבעיות הקטנות שלנו. נראה.

אולי נחכה לסוף טוב ואז נשלח.

בכל מקרה, אנחנו מתכוננים להפליג ישר למרטיניק שזה כ-180 מייל מכאן, כמו נסיעה חקפריסין וכשליש

הדרך לסן מרטן.

פסק זמן בינתיים.

יום חמישי היום. 1030. תבינו בעצמכם.

ביום שלישי הגיע המדחף.

התקינו, סליחה, ניסו להתקין אותו על הסירה. לא מתאים.

ההסחה בכיוון הימני. הסחה ימנית. הקודם היה הסחה שמאלית.

במצב זה הקדימה נוסע אחורה והאחורה קדימה. סטפן משנה חיבורי מצערת על המנוע ולדעתו זה יהיה בסדר.

אבל, החור של מדחף לא מתאים.

זה כבר סיפור יותר מסובך.

סטפן נוסע למקום בו יחרטו את החור מחדש ומבלה שם את כל יום רביעי. מסתבר שזה לא פשוט.

היום יום חמישי. סטפן חוזר עם המדחף, הכל מתאים, התאמות קלות ואנחנו מוכנים לרדת למים.

לפנינו היה אחד שהורד למים, הגיר שלו לא עובד. מוציאים אותו ואחר כך אנחנו לנסיעת מבחן.

הכל מוכן ליציאה לנסיעת מבחן.

אנחנו לטרינידד. לא נהייה בקשר כמה ימים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

זה לא רכבת

יום שני- ישו חזר מן המתים והנוצרים חוגגים. כרגיל על חשבוננו היהודים. אנחנו עדין מחכים למדחף.

קיבלנו מהמזכירה כאן את מספר המשלוח ואנחנו יכולים לבדוק התקדמות לבדנו. זה חוסך לה הרבה בילבולי מוח שלנו.

אז, זה נסע למיאמי ומשם לפורטו ריקו ושם נעצר לעשות את ליל הסדר ולחגוג את חזרתו של ישו.

אנחנו ברצף פסימי של השתלשלות הדברים אבל בודקים כל כמה זמן מה קורה. בדרך כלל לא קורה כלום. היום, אחה"צ דינה חשבה שאולי יש להם מוצאי חג כמו אצלנו והאוטובוסים מתחילים לנסוע. בדקתי כי נמאס לי לפתור תשבצים. (אני כבר בתשבצים לבנים-עליתי כיתה).

ראו איזה פלא המדחף כבר כאן בסנט גורג בגרנדה ואם הכל ילך כשורה אולי ישתחרר מחר מהמכס ויגיע לכאן.

יש לי איזה סיוט שאולי המדחף יגיע ולא יתאים, אבל זה כרגע לא מובא בשיקולים.

מחר בבוקר כבר נוכל לרוץ לרחל שלנו ולראות מה עם השחרור.

יש לי גם תוכנית חלופית לפיה, ניסע עם המדחף הישן ונחליף אותו בסן מרטן. נקווה שלא יהיה צורך.

לידינו סירה צרפתית 51 רגל, חדשה למראה, אלומיניום, משהו מאוד מרשים. היא למכירה. נראה. גם זו חלופה. (סתם).

זהו אז יש לנו חדשות טובות אנחנו חולקים איתכם.

כאן במפרץ המופלא שלנו, (באמת), הערב יורד החום יורד והיתושים עולים.

עוד נתגעגע. פגשנו כאן זוג צעיר מפינלנד, לוטה וטימו. מתכוננים להשאיר את הסירה כאן לעונת ההוריקנים ולחזור לפינלנד. יש להם שני כרטיסי ביקור, בשלה מופיע התואר אדמירלית. בשלו קפטן. ואני חשבתי שאני מקורי. נו.

נשיקות לכולכם אהובותי ואהובי. הכל כשורה.

יום הרפתקאות.

ניסיון שני אחרי שפרסמתי רק כותרת בטעות כמובן.

דינה מכינה ארוחת ערב. אני מנסה להיראות עסוק. דינה כמובן שאלה אותי מה אתה כותב, לא עשינו כלום היום אבל היא כמובן טועה.

(דינה תמיד צודקת ולעולם אינה טועה אבל תשפטו בעצמכם).

היום היה היום הגדול. נסענו לקניות. הנהג היה רגוע והנסיעה עברה בנעימים. אני כמובן מחכה לקנטקי התרנגולת שלי.

עשינו קניות כאילו אנחנו מפליגים בשבוע הבא. אולי זה יהיה נכון.

קיבלנו מספר למעקב אחרי המדחף שלנו ואנחנו שמחים לדווח לכם שהוא עזב את מיאמי והגיע לפורטו ריקו. בפורטו ריקו הכל סגור חג.

היום לא אספו את היתום וזה כנראה יקרה ביום שלישי. יגיע לגרנדה ???, ישוחרר מהמכס ???

יורכב על הסירה ??. אנחנו מקווים להפליג מכאן לקראת סוף השבוע.

בינתיים אנחנו מתנחמים בשיחות עם כל מיני אנשים נחמדים הנמצאים כאן.

היום היה תורו של חוליו, ספרדי ממלגה, הנמצא כאן משנת 1997.

הוא בדיוק גמר לקרוא איזה ספר על תולדות היהודים של גונסון (לא מכיר). שאלתי אותו למה העניין הזה והוא הסביר שענין אותו לדעת למה שונאים את היהודים לאורך כל ההיסטוריה. נתתי לו פרטים נוספים לטובתינו. נראה בעדנו.

התידדנו כאן עם דוגלס, דאג, בקיצור, המנסה למכור את הטרי מרן שלו. יש לו טרי מרן מעץ, היום היה לו קונה פוטנציאלי שבסוף לא הגיע.

הוא מבקש 20,000 דולר אמריקאים, עבור הסירה כולל דינגי ומנוע של 9.8 כ"ס. נראה מציאה.

הבחור בגילנו ומתגרש. המכירה במסגרת ההסדרים הכספיים בינהם.

אחרי כ-40 שנות נישואין הבחור מתגרש. א ני מת לשאול לשאול אותו למה אבל דינה לא מרשה לי. בינתיים אני מתאפק אבל לא לאורך זמן.

כמו שאתם רואים יש המון "אקשן".

הקניות אגב, עברו בהצלחה. התרנגולות שלי היו כרגיל טעימות והבאתי גם לדינה. שכחתי לשאול אם זה לא חמץ.

אני חושב שבכל פעם שאראה תרנגולות קנטקי אזכר בגרנדה.

זהו לבינתים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

יום הרפתקאות

אור בקצה המנהרה - ואולי זה רכבת

יום חמישי.

ענינים זזים. היום הודיעו לנו שהמדחף הגיע לספק שלהם בפלורידה והוא שולח אותו היום בפד-אק או במשהו דומה.

ישלח פרטי המשלוח לאחר שישלח היום.

זה האור.

אמור להגיע ביום שלישי לכאן וישוחרר ? זה אולי הרכבת. אולי ישוחרר ביום שלישי ואז נוכל להפליג מכאן ביום רביעי.

בינתיים, מתקנים לנו את המקרר, בפעם השלישית. מדובר בדליפת גז, זעירה אומנם, כך שזה לוקח שלושה ימים להתרוקן מגז.

היות ואנחנו נהייה כאן עוד כ6 ימים יהיה לנו מספיק זמן לראות מה קורה.

למזלי, סטיבן, ועוזרי הנאמן דווין בחופש, כך שאני מקבל את הרווי, מנהל מחלקת קרור וחשמל, יחד עם עוזרו דווין שעושים רושם יותר רציני.

נקווה.

במקביל, קלי, מהצוות של סטפן, החליף לי שמן ופילטרים, שמן ודלק. בדק את הברגים של חיבורי המנוע לציר המדחף, שהיו ונשארו הדוקים, מה שאומר שכנראה יש ישור מתאים בין המנוע לציר המדחף.

פעם אחרונה שהיו לי בעיות גזירת ברגים זה נבע מחוסר תאום - קו ישר = איזון, בין המנוע למדחף. (מה שחיים גילה לי אחר כך, לאחר שבדק ותיקן), שזה כנראה נבע מהפעם שנעלתי את ציר המדחף עם חבל דייגים, בתורכיה. אבל זה כבר היסטוריה.

במסגרת הדברים שאני צריך להשלים כאן זה תדלוק, אני רוצה לצאת מכאן עם מיכלים מלאים.

בנושא זה עשיתי טעות טקטית. הבחור המתדלק, טרם הספקתי לשאול לשמו, היה כאן הבוקר מוכן לתדלוק. מאחר והייתי עסוק עם קלי במנוע ביקשתי ממנו שיחזור עוד 5 דקות.

נפרדנו בהבנה. עכשיו כבר עברו 3 שעות, שזה 180 דקות והילד איננו. אולי הבין 500 דקות.

הלכתי למשרד והבטיחו לי שתיכף יבוא. מעניין לכמה דקות הם מתכוונים.

כמו שאתם שמים לב, אולי, אני מכיר כאן את רוב החברה בשמותיהם.

(תודות לספר "סוד הזכרון המצויין" של ערן כץ). יש לנו את גייסון בעל המספנה. ניל, מנהל המספנה, סטפן ראש צוות המכונאים ואיתו קלווין, קלי, גרין וגרלד.

במחלקת הפיבר גלאס יש לנו את אוטויי.

בחשמל יש את הרווי המנהל, דווין, נוריין וכמובן סטיבן.

אם שכחתי מישהו הם יסלחו לי.

את המשרד מנהלת רחל, כן, כך מבטאים את שמה. אביה היה מעריץ של רחל וולש והיא נקראת על שמה.

אז יש לנו תחזית, כנראה שנעזוב כאן צפונה, בעוד כשבוע. משהו בסביבות ה-12 לחודש. מה שנותן לנו כחודש כדי להגיע לסן מרטין לפגוש את הצוות.

אם נספיק, אנחנו מתכוננים לרוץ כמה לגים ארוכים גם של הפלגות לילה, נבקר באיי הבתולה הבריטיים, אם לא אז נגיע לסן מרטן ישירות.

הכל בהתאם למצבים שיתפתחו בדרך ובהתאם להחלטות האדמירליות והאדמירלית.

אגב אני לא היחידי הקורא לאשתו האדמירלית, ראיתי את זה גם במאמר בעיתון המקומי כאן.

זהו כל החדש בינתיים. אנחנו כרגע צמודים לרציף כאן מחוברים לחשמל, מים ואינטרנט.

קראתי בעיון רב את הכתבה על יוסי שגב ששלח לי דני. נדמה לי שיש לו סירה קצת גדולה משלי.

בביקורנו באחת המרינות כאן סיפרה לי המנהלת שגולדינה, הסירה של מריו סגל, היתה שם לפני שבועיים.

ההערה שלה הייתה שפתאום תוך שבועיים יש לה שתי סירות מישראל.

נפרדנו גם מהאנשים שהכרנו בקלארק קורט, (מקום עגינה פנימי - ליד מזקקת רום), בנשיקות וחיבורים.

הודינו לבוב וגני, בעל המרינה וחברתו, אישתו או סתם עובדת אצלו, לא תאמינו אבל לא שאלתי, התאפקתי.

בין המפליגים היה ארל וסו שעושה עוגיות טובוות מפרלורידה, דבורה וקליפ מקנדה, גרי הזמר עם שני הפודלים מארה"ב (אני לא חושב שהוא הומו ואן כן מה אכפת לי).

כאן במספנה פגשנו שוב את גודי ובאד מפלורידה. הם היו במספנה כאשר היינו כאן לפני כמה שבועות.

הם הפליגו צפונה, בטריי מרן ישן ודי קטן מעץ, נתקלו במשהו תוך כדי הפלגה, ששבר להם חלק מהדופן. נכנסו למרינה, תיקנו את השבור והפליגו צפונה שוב.

נתקלו במישהו עם סירה ששבר להם את כל התיקון שוב והם חזרו לכאן לתיקונים ואחסנה.

אתמול בלילה = לפנות ערב, דינה הזעיקה אותי לראות כתמי דלק במים. מאחר והייתי לאחר החלת הפילטרים הייתי די מודאג.

בדקתי והכל בסדר.

השכן לידי, גמר למלא גריקנים עם דלק ושטף את הסיפון שלו. זה איזה שמגגה, די נסבל שעבד בדובאי וחושב שצריך להפסיק להתעלל בפלסטינאים. שאלתי אותו מה הוא מציע אבל נפרדנו כידידים.

ביום שבת, ניסע לקניות. אני מצטרף לאכול בקנטקי פרייד ציקן שיש להם במרכז הקניות.

כמו שאתם קוראים, אם לא נרדמתם עד עכשיו, אין הרבה גדולות ונצורות אבל יש אור בקצה המנהרה.

אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.

להשתמע בינתיים.

עדין במקום

נראה שהמזל הדפוק ממשיך לרדוף אותנו.

הכל טוב רק שהנוצרים חוגגים את הפסחא.

המדחף היה אמור להישלח היום מהיצרן לסוכן של גרנדה מרין ומשם למספנה. ענין של יום יומיים. אז זהו שלא.

ביום שישי יש פסחא והם לא עובדים עד יום שלשי. זאת אומרת שעד יום שלישי לפחות אנחנו בגרנדה.

אנחנו מתכוננים לחזור למספנה מחר, יום רביעי, לקוות שיתקנו לנו את מקרר, להחליף שמנים במנוע ובגנרטור, כולל פילטרים, לברר את הבעיות של המטען ובכלל.

אם המדחף יגיע עד יום חמישי, חלום באספמיה, אז נחליף אותו. זה כמובן כולל הוצאת הסירה מהמים, אם לא, מה שיותר סביר, נצא לנו הימה לעוד 4 ימים, כנראה נחזור למקומנו כאן וביום שלישי ננסה מזלנו שוב.

בכל מקרה, גם ברצף הפסימי, נוכל להגיע לסן מרטין לחילופי צוות הרבה לפני הזמן. כך שבקטע הזה לא צריכות להיות בעיות. (לך תדע).

זהו, חוץ מזה הכל טוב. אנחנו קוראים את הבלוג של קובי, קיבלנו דו"אל מרן, שהיה נחמד מאד. נשמח לקבל דו"אלים נוספים.

בסך הכל אנחנו נהנים מבטלה ברוכה. נכון שכבר נשמח להחליף שכונה ואי אבל זה תלוי במדחף.

יש כמובן אופציה שהמדחף שיגיע לא יתאים אבהל עוד חזון למועד. אם המדחף שיגיע לא יתאים נספק במדחף הקיים. הוא עובד לא רע, למרות שאינו מתאים.

זהו בינתיים אהובותי ואהובי. הכל כשורה. אני מצייר תרחישים פסימיים ומקווה שאתבדה.

נעדכן אתכם כמובן כאשר יהיה מה לעדכן.