ענינים זזים. היום הודיעו לנו שהמדחף הגיע לספק שלהם בפלורידה והוא שולח אותו היום בפד-אק או במשהו דומה.
ישלח פרטי המשלוח לאחר שישלח היום.
זה האור.
אמור להגיע ביום שלישי לכאן וישוחרר ? זה אולי הרכבת. אולי ישוחרר ביום שלישי ואז נוכל להפליג מכאן ביום רביעי.
בינתיים, מתקנים לנו את המקרר, בפעם השלישית. מדובר בדליפת גז, זעירה אומנם, כך שזה לוקח שלושה ימים להתרוקן מגז.
היות ואנחנו נהייה כאן עוד כ6 ימים יהיה לנו מספיק זמן לראות מה קורה.
למזלי, סטיבן, ועוזרי הנאמן דווין בחופש, כך שאני מקבל את הרווי, מנהל מחלקת קרור וחשמל, יחד עם עוזרו דווין שעושים רושם יותר רציני.
נקווה.
במקביל, קלי, מהצוות של סטפן, החליף לי שמן ופילטרים, שמן ודלק. בדק את הברגים של חיבורי המנוע לציר המדחף, שהיו ונשארו הדוקים, מה שאומר שכנראה יש ישור מתאים בין המנוע לציר המדחף.
פעם אחרונה שהיו לי בעיות גזירת ברגים זה נבע מחוסר תאום - קו ישר = איזון, בין המנוע למדחף. (מה שחיים גילה לי אחר כך, לאחר שבדק ותיקן), שזה כנראה נבע מהפעם שנעלתי את ציר המדחף עם חבל דייגים, בתורכיה. אבל זה כבר היסטוריה.
במסגרת הדברים שאני צריך להשלים כאן זה תדלוק, אני רוצה לצאת מכאן עם מיכלים מלאים.
בנושא זה עשיתי טעות טקטית. הבחור המתדלק, טרם הספקתי לשאול לשמו, היה כאן הבוקר מוכן לתדלוק. מאחר והייתי עסוק עם קלי במנוע ביקשתי ממנו שיחזור עוד 5 דקות.
נפרדנו בהבנה. עכשיו כבר עברו 3 שעות, שזה 180 דקות והילד איננו. אולי הבין 500 דקות.
הלכתי למשרד והבטיחו לי שתיכף יבוא. מעניין לכמה דקות הם מתכוונים.
כמו שאתם שמים לב, אולי, אני מכיר כאן את רוב החברה בשמותיהם.
(תודות לספר "סוד הזכרון המצויין" של ערן כץ). יש לנו את גייסון בעל המספנה. ניל, מנהל המספנה, סטפן ראש צוות המכונאים ואיתו קלווין, קלי, גרין וגרלד.
במחלקת הפיבר גלאס יש לנו את אוטויי.
בחשמל יש את הרווי המנהל, דווין, נוריין וכמובן סטיבן.
אם שכחתי מישהו הם יסלחו לי.
את המשרד מנהלת רחל, כן, כך מבטאים את שמה. אביה היה מעריץ של רחל וולש והיא נקראת על שמה.
אז יש לנו תחזית, כנראה שנעזוב כאן צפונה, בעוד כשבוע. משהו בסביבות ה-12 לחודש. מה שנותן לנו כחודש כדי להגיע לסן מרטין לפגוש את הצוות.
אם נספיק, אנחנו מתכוננים לרוץ כמה לגים ארוכים גם של הפלגות לילה, נבקר באיי הבתולה הבריטיים, אם לא אז נגיע לסן מרטן ישירות.
הכל בהתאם למצבים שיתפתחו בדרך ובהתאם להחלטות האדמירליות והאדמירלית.
אגב אני לא היחידי הקורא לאשתו האדמירלית, ראיתי את זה גם במאמר בעיתון המקומי כאן.
זהו כל החדש בינתיים. אנחנו כרגע צמודים לרציף כאן מחוברים לחשמל, מים ואינטרנט.
קראתי בעיון רב את הכתבה על יוסי שגב ששלח לי דני. נדמה לי שיש לו סירה קצת גדולה משלי.
בביקורנו באחת המרינות כאן סיפרה לי המנהלת שגולדינה, הסירה של מריו סגל, היתה שם לפני שבועיים.
ההערה שלה הייתה שפתאום תוך שבועיים יש לה שתי סירות מישראל.
נפרדנו גם מהאנשים שהכרנו בקלארק קורט, (מקום עגינה פנימי - ליד מזקקת רום), בנשיקות וחיבורים.
הודינו לבוב וגני, בעל המרינה וחברתו, אישתו או סתם עובדת אצלו, לא תאמינו אבל לא שאלתי, התאפקתי.
בין המפליגים היה ארל וסו שעושה עוגיות טובוות מפרלורידה, דבורה וקליפ מקנדה, גרי הזמר עם שני הפודלים מארה"ב (אני לא חושב שהוא הומו ואן כן מה אכפת לי).
כאן במספנה פגשנו שוב את גודי ובאד מפלורידה. הם היו במספנה כאשר היינו כאן לפני כמה שבועות.
הם הפליגו צפונה, בטריי מרן ישן ודי קטן מעץ, נתקלו במשהו תוך כדי הפלגה, ששבר להם חלק מהדופן. נכנסו למרינה, תיקנו את השבור והפליגו צפונה שוב.
נתקלו במישהו עם סירה ששבר להם את כל התיקון שוב והם חזרו לכאן לתיקונים ואחסנה.
אתמול בלילה = לפנות ערב, דינה הזעיקה אותי לראות כתמי דלק במים. מאחר והייתי לאחר החלת הפילטרים הייתי די מודאג.
בדקתי והכל בסדר.
השכן לידי, גמר למלא גריקנים עם דלק ושטף את הסיפון שלו. זה איזה שמגגה, די נסבל שעבד בדובאי וחושב שצריך להפסיק להתעלל בפלסטינאים. שאלתי אותו מה הוא מציע אבל נפרדנו כידידים.
ביום שבת, ניסע לקניות. אני מצטרף לאכול בקנטקי פרייד ציקן שיש להם במרכז הקניות.
כמו שאתם קוראים, אם לא נרדמתם עד עכשיו, אין הרבה גדולות ונצורות אבל יש אור בקצה המנהרה.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.
להשתמע בינתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה