לפעמים יותר מידי מידע לא מועיל.
הסתכלנו בתחזיתת מזג אויר והבטיחו רוחות וגשם. החלטנו להישאר ולנסוע באוטובוס לעיר הבירה.
כל מרטיניק זה 400,000 תושבים.
דינה הקפידה שאקח את הנעלים החדשות שלי וגם קנתה לי אחר כך פלסטרים בשביל היבלות החדשות.
הבדרך הסתכלנו על הים ובהתחלה הייו לאדמירלית חרטות שלא יצאנו. ים שקט. בהמשך, ירד גשם, השמים התקדרו והחרטות נעלמו.
הגענו לעיר הגדולה אחרי נסיעה במיניבוסים שלהם. העיר יותר אירופאית, יותר גדולה, יותר נקיה ובכלל לא משהו.
הסירה ממשיכה להתנהג יפה.
רמקול אחד שנמצא בחוץ בקוקפייט וממנו שומעים את מכשיר הקשר לא עבד.
פתחתי את המכסה והחוטים פשוט נרקבו. נחושת שהפכה לירוק ובסוף גם התפוררה. החלפתי עם אחד הרמקולים של הרדיו שהוא חדש והכול עובד למישעי. בהזדמנות אקנה רמקול נוסף.
אנחנו כרגע במסעדה עם אינטרנט. אתמול עשינו כניסה. התיצבנו במשרד ההגירה שלהם, קיבלנו מסוף מחשב בו צריך למלא פרטים שלנו ושל הסירה. כמעט בכל המסופים האישה ישבה למלא פרטים. פשוט הן יותר טובות בזה. הפחידואותנו שבגלל שהסירה רשומה בארה"ב לא יתנו לנו להיכנס.
אחרי הרבה התלבטויות מיחאנו פרטים ישראליים
מסרנו את הטופס לגברת שלא העיפה בזה אפילו מבט ואמרה זהו.
דינה רצתה לוודא שהכל בסדר ורצתה איזה חתימה על משהו. לא היה צורך.
בקיצור מרוב הפחדות לא יצא דבר.
אז זהו, ננסה לחזור למרין, זו העיר והמפרץ בו אנחנו נמצאים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
התוכנית היא לצאת מחר לסנט פייר, מרחק של כ-35 מייל, כ-6-8 שעות. שם גם נעשה יציאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה