הבריחה מאלקטרז

בוקר יום שבת.

אני מתלבט איזו כותרת לשים לקטע זה המתאים ביותר נראה לי " הבריחה מאלקטרז".

אז ככה.

יצאנו לנסיעת מבחן סטפן וקלי. גריין נהייה חולה בים והצליח להתחמק. קלי בא במקומו.

דבר ראשון, סטפן תיקן את הכיוון של המצערות. יופי.

יצאנו.

לפי הוראות היצרן צריך להגיע למקסימום סל"ד, במקרה שלנו 3200, לכמה דקות כדי לנקות את הבוכנות מפיח.

לאחר היציאה מהמפרץ לים הפתוח, פתחנו מצערת. עלינו ל -3200 סל"ד, והסירה טסה ב-9 קשר.

אחרי כמה דקות ירדנו לסל"ד עבודה, בסביבות 2400 סל"ד ובזה הסירה עושה כ-7 קשר.

סטפן הכריז על הניסוי כמוצלח וחזרנו להוריד אותם לרציף.

11:30 יום חמישי בבוקר, ה-12 לאפריל ואנחנו בדרך.

יש אמונה שלא יוצאים לים ביום שישי ה- 13 לחודש. אני לא מאמין באמונות תפלות בים, אבל למה להסתכן.

יש סיפור שבסקוטלנד מישהו החליט לשבור אמונה תפלה זו. התחיל לבנות אוניה ב-13 לחודש ביום שישי, השלים את הבניה ב-13 לחודש ביום שישי ויצא לים בי13 לחודש ביום שישי.

זהו. תשאלו מה קרה הלאה, אז זהו, לא ידוע מאז יצא לים נעלמו עקבותיו. בקיצור למה להסתכן.

יצאנו ביום חמישי ה-12 לחודש.

ים טוב, רוח 10-15 קשר, צד בדרך כלל, ומהר מאד אני במפרשים פתוחים וללא מנוע.

הייתה רוח, הייתה הטיה חזקה, הזכיר לנו קצת את החצייה. היו גם הפסקות רוח קצרות, באמצע היום, והפעלנו גם מנוע.

עבר לילה ללא אירועים מיוחדים, ישנו מעט מאד. צריך שוב להתרגל לרוטינה.

למחרת יום שישי, המשכנו, שוב מנוע קצת רוח ,והגענו למפרץ רודני בסנט לוצייה.

זרקנו עוגן, עוגן תפס יופי, ונפלנו שדודים.

אחרי שעתיים דינה ערכה השכמה, עשתה ארוחת ערב ושוב נרדמנו מהר מאד.

לזקנים כמונו, לילה ללא שינה סדורה, מעייף מאד ודורש השלמות.

אגב, עצרנו בסנט לוצייה מרחק של כ-4-5 שעות ממרטיניק, כי לא רצינו להכינס בחושך למרינה. (החלטת האדמירלית).

עכשיו בוקר, ואנחנו בקפה וכתיבה. במרטיניק יש להם תקנות שלא מקבלים סירות עם רישום של מדינה בארה"ב אלה רק ארץ ונראה. ננסה להראות להם רישום של היתר שיט ישראלי ונראה.

התוכנית היא להיות שם יום יומיים במרינה ולהמשיך לדומיניקה.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

ננסה לשלוח את החלק הזה ממרטיניק.

אם לסכם את הפרק בגרנדה מרין.

החברה מאד נחמדים. מאד משתדלים, בסוף גם מצליחים. הבעיה שכל שאינו בהישג יד לוקח המון זמן להשיג. זמן קריבים.

עוד לזכותם יאמר, בשהייה האחרונה שלנו שם, כשבוע, לא חייבו אותנו בשהייה, לא חייבו אותנו בהרמת הסירה החוצה ועוד כמה דברים קטנים. ג'סטה יפה מצידם.

זהו. אז בסך הכל אני ממליץ על האנשים ומרינה זו. לו רק יעשו משהו להקטין את אוכלוסיית היתושים ובכלל...

נמשיך, אני מקווה, במרטיניק.

מרטיניק.

אנחנו במרטיניק מאתמול. היום אנחנו מתכוננים לרדת לחוף ואם נמצא אינטנט, אזי גם אתם תדעו על כך.

אתמול יצאנו בערך ב-9:00 מסנט לוציה,

הייתה לנו הפלגה מאד נעימה של כ-5 שעות עם רוח צד של 8-10 קשר, הטיה קלה ומהירות סירה בסביבות 5 קשר.

ממש נהדר.

הגענו למרין. זה בחלק הדרומי של האי.

נכנסנו למפרץ תוך כוונה להגיע למרינה. לפי הספר זו מרינה ענקית של 600 מקומות עגינה.

המפרץ ענקי ועומדות בו על עוגן מאות, כן, מאות סירות.

הכניסה די מורכבת אבל מסומנת היטב.

הגענו לפתח המרינה וראה איזה פלא. המרינה מלאה. אין מקומות עגינה, אולי מחר. (שזה היום).

חזרנו על עקבותינו וחיפשנו מקום עגינה. המפרץ משובץ בהרבה שרטונים ונזהרנו.

מצאנו מקום עגינה, דינה כרגיל זרקה עוגן ושוב הצלחה. העוגן תפס. אנחנו נהיינו די טובים בזה. זורקת, נוסעים טיפה אחורנית ומוודאים שהשרשרת נמתחת, (אם יש אחיזה טובה בקרקעית זה קורה), ועוגנים.

היות והגענו בסביבות 2 כולל תמורני העגינה, זה היה בדיוק זמן לטקס היומי, (שלאפ שטונדה), דינה שאינה ישנה בצהרים בודקת אם אנחנו זזים, והכל טוב.

אתמול בערב בילינו בסירה והיום נצא לעיר.

ננסה לסדר כניסה למדינה, לראות מה חדש ולקנות מצרכים.

זהו בינתיים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.