souda - הצד הלא נכון של חנייה.

יום שישי ה-31 למאי
היום הייתה לנו הפלגה מענינת.
התחלנו בפרידה מהשכן השמן שלנו ברסימון, במרינה העירונית.
הבחור הרכיב קטנוע, אבל באמת קטן ורוכב עליו בכשרון רב.
הבחור לא שוקל פחות מ-150 קילו והקטנוע נבלע מתחתיו.
את הקטנוע ביקשתי מדינה לצלם מכול הזויות, את הצרוף של הקטנוע ורוכבו, פיספסנו.
יצאנו לדרך.
מזג האוויר פחות או יותר בסדר ואנחנו לכיוון חנייה לצפון מערב. משם בדיוק באה הרוח.
התחילה בקטן, 5-10 קשר, על האף, אנחנו עם ראשי פתוח וכמובן מנוע.
עולה ל10-15 קטן עלינו.
בדרך יש נמל מסחרי, הנמל המסחרי של סודה,  אבל בשלב זה זה רק אופציה.
הרוח עולה ל15-20 קשר, אנחנו עדיין מתעקשים.
ב-25 קשר השתכנענו.
פנינו לסודה.
הרוח בשלה.
הגיע זמן לצלצם, בקידמית המפרש היה בסדר בצד כבר יותר מידי.
מאבק משולב קטן וצמצמנו.
מגיעים לסודה שזה בתוך מפרץ די פנימי, מהצד השני של חנייה, והרוח בשלה.
מהנמל המסחרי בטלפון מיעצים לנו להיכנס לנמל הקטן יותר והמוגן יותר בפנים.
מנסים להגיע לרציף ויש בעיה.
אין אף אחד על הרציף, הרוח עדין ב-20 קשר, בכיוון הלא נכון ודינה מסרבת לקפוץ לרציף, מרחק קטן   של 3-6 מטר, משתנה עם הרוח.
בוב בימן עשה כמעט 9 מטר בלי בעיות. טוב, הוא היה צעיר יותר.
חזרנו לנמל המסחרי ונקשרנו עם הגדולים.
הלכתי ל משטרתהנמל לברר אם אני לא תופס מקום של מעבורת והוא אכן  מבקש שאזוז קצת.
נגררנו לאורך הרציף, מנוע וחבלים ואנחנו צמודים ל"פנינה השחורה" אונית ברזל דמויית מפרשית גדולה.
בביקור שלי במשטרת הנמל השוטר שיודע לכתבו ולחשב עלות עגינה לא היה.
השוטר הקורא ביקש שאחזור ב 2015 כאשר  גם השני יהיה.
חזרתי, חישבו, כתבו, ויצא כ-18 יורו.
זה לעומת היורו וחצי של אתמול.
נפלאות דרכי היוונים.
אנחנו די תשושים אחרי הוויכוח עם הים, דינה בישלה ארוחת ערב, אוכל ולישון.
מחר צ"ל מזג אוויר יותר רגוע וננסה להגיע לחנייה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
דינה עייפה מידי לתמונות.
היה לה יום קשה עם הרבה הוראות וחישובים.

עוד יום ברטימון

ה-30 לחודש. יום חמישי
עומד בפנינו עוד יום קשה בו לא נידרש לעשות דבר.
אתמול בערב יצאנו לעיר בערב.
ליד מקום יפה ואוורירי נתקלנו בתופעת המסעדה הריקה.
מסעדה שנראית כמו עוד מאות אחרות וריקה.
בפתח, כמנהג היוונים עמד יווני קטנטן ונחמד.
הודעתי לו שאנחנו המזל שלו ותיכף נמלא לו את המסעדה.
התישבנו.
הזמנו תפריט לשנים מספר 55 (נניח שזה המספר מה זה משנה), שנרא ה מבטיח.
הגיע משהו עב"מי עם קצת ציפס קצת תמנון והרבה רוטב.
לא משהו.
הדבר החיובי היחידישאני יכול לומר על זה הוא שלא לכלכתי את החולצה שלי, שלא כהרגלי בקודש.
המסעדה אכן התמלאה.
מסקנות, לא להזמין תפריטים מוכנים במיוחד מגמדים יוונים נחמדים.
בדרך חזרה פיציתי את את עצמי  בגלידת שוקולד ענקית.
כמו שאתם קוראים הכול כרגיל.
מה שמחזיר אותי לבעית הפתיחה, אין מטלות או תכונית מוגדרת.
אני אתקן, קצת את העמוד שנוצח במערכה עם המפלצת ואמצא לי עוד דברים לעשות.
לדינה יהיה יותר קשה אבל היא גם תמצא.
אולי תלך לעיר לפטרל.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

רטימון יום ד' ה-29 לחודש
לילה לא שקט עבר על כוחותינו.
הסערה שהובטחה, אכן הגיעה, באיחור קל אבל ברעש וצילצולים.
רוחות של 25 קשר עם משבים של עד 35 קשר, היה שמח.
אנחנו קשורים למפלצת מאלומיניום ומלבד הרבה חריקות ודפיקות, הכול טוב.
במקום אחר חלון אלומיניום של המפלצת ועמוד ריילינג אחד שלנו הגיעו לכלל אי הבנה.
תנחשו מי ניצח.
העמוד ריילינג הזה ידרש לשיקום ומיקום ומחדש. לא משהו.

הסירה שלנו קשורה לקטאמרן הענק

היה לי הבוקר ריב גדול עם המרינה.
הלכנו לשלם עבור העגינה והם דרשו 1.5 יורו, שאני הבנתי זה עבור מטר, סה"כ 18 יורו לסירה שלנו וזה נראה סביר.
כמיטב המסורת היוונית, שלחו אותי למשרד אחר לשלם.
למה שבן אחד יעשה עבודה ששנים יכולים לעשות.
הבחור ביקש עבור שלושה ימים 4.5 יורו.
ניסיתי להסביר לו שזו טעות וזה אמור להיות 18 יורו כפול 3 ימים.
לא עזר. האנגלית שלו לא משהו.
קרא לבחור מהמשרד הראשון והוא אישר, זה אכן 1.5 יורו ליום לכל סירה מ-7 ועד 15 מטר.
כמה אפשר לריב, נכנעתי ושילמתי 4.5 יורו לשלושה ימים.
מאחר והיה לילה קשה, התעוררתי מאוחר ואחרי כל ה"ריב" במרינה, הלכנו לטייל בעיר.
הסתובבנו איזה שעתיים, בחום היום.  השעון בקושי זז שעה.
עצרנו, שתינו ואני עשיו בסירה לקראת  שנתהצהרים.
אחר הצהרים צפוי לי סיור נוסף.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
דינה תנס הלצרף תמונות.

אחד הרחובות בעיר העתיקה

רטימון

יום שלישי ה-28 לחודש.

אנחנו ב-"רטימון בדרך עצרנו בעיירה האמורה להיות יפה מאד.

נראה.

ההפלגה הייתה נחמדה מאד עם רוח גבית שאפילו איפשרה לי לפתוח חלוץ והיות מפרשית.

הגענו מרינה יחד עם הרוח שנשבה בתוך המרינה והקשתה על התמרון.

ה"מרינרו" המקומי  החליט לעשות לי מבחן מעשי בעגינות והכניס אותי לכל מיני מקומות בלתי אפשריים.

באחד לא היה חבל קשירה בשני לא היה חבל קשירה מתאים ובסוף הפנה אותו להיקשר לאורך קטמרן ענקי מאלומיניום, בשלבי בניה.

גם זה לא הלך בקלות לא הצלחתי להיצמד לדופן של המפלצת, חבל קשירה של סירה סמוכה |"נדבק" לי לקוער והתעקש.

רק לאחר שגאון אחר, ראה את מה שעוצר אותי, שחרר את החבל קצת הצלחתי להצמד לדופן המפלצת.

כל החגיגה היא בין היתר מאחר וצפוי ים בופור 8 בתוך המרינה. בינתיים שקט. שיהיה.

אין הרבה חדש, מחר כנראה  נישאר כאן ומחרתיים או יותר מאוחר נפליג לחנייה.

אז הכול כשורה אהובותי ואהובי.

אין לנו קשר לרשת אבל דינה תנסה לארגן את הפטנט של אריאל דרך הטלפון.

הרקליון ה-27 למאי

(הסרבר של הבלוגר לא עבד אתמול ולכן לא העברתי את הרשימות של יוסי עד היום)

הגענו. הפלגה נעימה עם מנוע ומפרש ראשי

אנחנו בנמל של הרקליון, החלטנו לוותר על המרינה הנמצאת קצת יותר מוגנת ובפנים.

מתנדנדים אבל זה די נחמד

נפרדנו לשלום מרמי ולינדה והאחרים.

אחד מהם, ניל, דני, (מדנמרק), מוכר את הסירה שלו והיא ממש ממש נהדרת.

אלבר ראסי, שנת יצור 1976, שני תרנים, שני מפרשי חלוץ, בתי וונטות נפרדות ונראית נהדר.

אני מנסה לזכור מי ממכרי שאל על סירה לרכישה אבל זו ממש  משהו. מבקש, כ-100,000 דולר, מחיר פתיחה.

הסיבה למכירה עצובה, מצב בריאות נסוג וגיל מתקדם. בדרך כלל זה הולך ביחד.

חוץ מזה אין הרבה מה לחדש.

קניתי לפני כיומיים שתי חגורות ממיטב המעצבים, הוגו בוס ואמני, (אלק),  בהשקעה כבדה של 3 יורו לכל חגורה.

אחת מהן הייתי צריך לקצר.

הפתעה, החגורה עשויה משכבת דמוי עור פנימי, שכבת עור חיצונית ובאמצע לבד.

בטח גם לא מקורי של ארמני והוגו בוס.

אתמול בצהריים הייה המנגל המסורתי של המרינה של ה"וותיקים".

דיברנו על כל הדברים עליהם לא רצוי לדבר. פוליטיקה, סקס ובריאות.

היה נחמד. אני אפילו הצלחתי לצלות סטיקים של עוף שדינה קנתה ותיבלה, בלי לשרוף אותם. יצא טוב.

זהו. מחר נצא לעיר הגדולה. מרוב שלא עשינו דבר, עייפנו.

ה-28 למאי. יום שלישי.

אנחנו מתנדנדים במעגן העירוני הפתוח לנמל הראשי.

מתנדנדים רק כאשר נכנסות מעבורות. גדולות למדי.

קמתי מוקדם כרגיל, הלכתי לסיבוב, מצאתי קפה עם אינטרנט והתעדכנתי.

חזרתי לסירה, ואני מציע לדינה להמשיך. העיר נראית כמו אתונה. שזה אומר די מגעילה.

יש אישור.

אני הולך לסבב תשלום והלאה ל-רטימון או משהו דומה, בדרך לחנייה.

הכול כשורה אהובותי ואהובי.

נעדכן בהמשך.

מנוחה יום ראשון

ה-26 למאי.
יום עבודה מפרך עבר עלי ואנחנו רק בשעה 0930.
ניצלתי את השקט כדי לפתוח ולמתוח מפרש ראשי. הוא גילה סימני התרופפות וירד קצת במורד המעלן.
פתחתי, דינה עזרה, מתחתי והכול טוב. כן, כמובן גם גוללתי את המפרש חזרה.
דינה צילצלה למנוליס, משכיר הרכב וקבענו שאשאיר לו מפתחות ברכב.
הלכתי, השארתי, ביקש אוטו פתוח. כנראה שאין לו מפתח נוסף.
לא פלא שאחרי כול הפעילות הזו אני מרגיש אחרי יום עבודה מפרך.
אתמול בלילה נסענו להרים למסעדה "אוטנטית ומקומית".
אחרי נסיעה לא ארוכה, 15 דקות או חצי שעה,  היה ויכוח בנושא בין הנוסעים, (אני מה אכפת לי נוהג), הגענו לכפר קטן ושומם אכן בהרים ודי ריק.
עצרנו ליד מסעדה אחת והבעלים התנצל עמוקות על זה שהוא נוסע הבייתה ושנלך למקום אחר.
הלכנו.
קיבלה אותנו אפרודיטה,שם ממוצא,  עם שן זהב, זוג שדיים ענקי וחיוך שמח.
המליצה על מה שיש לה בתנור, כבש, ציפס, ממולאים, גפן וכאלה ולדינה בשר עז.
היה נהדר.
היה שווה לטפס בהרים.
חוץ מזה תרמנו רבות לכלכלת הכפר.
שתינו בסוף הארוחה גרפה, והריכוז הגבוה של האלכוהל עזר לפתוח את הסתימות.
היום מצפה לנו יום קשה.
בא אלינו אנגלי שכן, מוותיקי המרינה והזמין אותנו למנגל השבועיי הקורה כאן ביום ראשון ב-1400.
זה כבר מחייב הערכות מיוחדת לגבי סידורי שינה וקיום מצוות.
נראה.
ליד משרדי המרינה יש שלט המבקש משוכני המרינה לא לעבוד בין 1430 ל1730 מאחר ואלו השעות של - common  peace.
טוב זהו בינתיים.
פגשנו כאן אנגלי שעבר דרך ים סוף וסומלי ב-2011 והם הותקפו על ידי פירטים.
האמריקאים באו לעזרתם ובנסיון החילוץ הרגו את הפירטים, כולל 4 אנשי הסירה שנחטפה.
אולי נשמע יותר פרטים בפגישת המנגל.

הרקלייון -קנוסוס

יום שבת.
התחלה מאוחרת, ונוסעים להרקלייון, שוב, אבל הפעם ברצינות.
דבר ראשון אנחנו רוצים לבחון את המרינה-המזח העירוני, מאחר וזו התחנה הבאה שלנו.
המרחק כ-40 מייל.
אחרי שנשהה שם יום או יומיים, נמשיך לכנייה.
המזח והמרינה מתגלים כמקום נחמד, עם מקום, כניסה בלילה ללא בעיות, דרך הנמל הראשי וזה נראה טוב.
התישבנו לקפה והגברות הלכו לראות את המצודה
המצןודה בשיפוצים החל משנת2007 והשיפוץ יסתיים בעתיד.

קנוסוס

נוסעים לקנוסוס. היוונים מבטאים את ה-K, שלא כמו באנגלית. שיהיה.
מקום יפה. ארמון ישן מהתקופה המינואית, כ-2000 לפני הספירה.
למזלם, אנגלי אחד החל בחפירות ושיחזור בשנת 1900 ושיקם חלקים גדולים מהחורבות.
זה לא מתאים לשיטה היוונית הדוגלת בלהשאיר את האבנים במקומם.
זה כמובן מתאים ליוונים מאחר וזה אומר לא לעשות דבר.
האנגלי קצת הגזים ביציקות בטון שלו אבל בסךהכול התוצאה יפה ולא  מגיעה לקרסוליים של מצדה או עכו או בית שאן או קיסריה ......וכו'.
אני תמיד מתפלא ומקנא איך הם מכל כך קצת אבנים, מפוזרות, שבורות ולא מרשימות הם הצליחו לייצר תעשית תיירות אדירה.
אולי הסוד הוא היוונים. הם באמת נחמדים.
חזרנו בזמן. (מצוות אתם יודעים).
הערב אנחנו נוסעים להרים לאיזה טברנה שרמי יבחר.
מחר מנוחה, מחרתיים להרקלייון.
חיים קשים.


הכול כשורה אהובותי ואהובי.

יוסי יוצא לבוש לארוחת ערב

דינה מתקשה עם הרשת והתמונות, דווקא יש, אבל לרשת אין סיכוי.
בסוף היא תתגבר עליה.

קריצה- kritsa

יום שישי ה-24 לחודש.
אני נחפז לכתוב חוויותינו מהיום לפני שאשכח.

העיירה קריצה

היום התחלנו בזמן,  0900 ללא החלפת מכוניות ועם מיזוג אוויר עובד.
נסענו לכפר שנקרא קריצה. כן.
מקום ידוע בשמן הזית שלו, כמו כל כרתים.
מסתבר שיש חברה להפקת שמן מקומית, לה מוסרים המקומיים את הזיתים ומקבלים שמן או כסף עבורם.
רמי עשה סקר שוק וקנינו 10 ליטר שמן במחיר טוב. עם שמן זית אנחנו מסודרים.
קנינו גם ראקי מקומי עם ציור יפה  על הבקבוק. זה מצטרף לראקי היווני שיש לנו עוד מקדמת דנא.
הסוחר המקומי שלח אותנו ל"קואופרטיב הנשים האופות" 17 נשים לדבריו האופות ומוכרות עוגיות וכדומה. קנינו, אלא מה.
משם נסענו להר מעל אי המצורעים, ספינה לונגה, דינה צילמה תמונות יפות שעשויה אפילו לצרפן לדיווח זה.
שתי שאלות עלו.
מה זה צרעת ואיך הדבירו את המחלה ?
כמה ק"ג זיתים נדרשים כדי לייצר ליטר שמן זית.
חזרנומ בזמן, בסביבות 1330, לקיום מצוות שינה.
הערב אנחנו נוסעים לאכול בטברנה - דגים.
אני עדין מאושר מהעוגיות השונות שקנינו נשות כרתים העליזות.
אני מאוכזב לראות שכל השפמים המפורסמים של נשות כריתים נעלמו ועוד לא פגשתי "עלמה" עם שפם.
מדדות כאן הרבה גברות באות בימים עם מקל הליכה ובגדים שחורים.
מעניין מה הן עשו לבעלים שלהן.
מחר שוב ננסה להגיע להרקליון.
אלא אם יהיה שינוי בתוכניות.
אני נוהג, לשביעות רצוני ולשביעות רצון הנוסעות.
קראתי היום באחד העיתונים שיש תוכנית, (סודית כרגע), לבחור בנתניהו להיות נשיא המדינה ומה שחשוב עוד יותר, לשרה לנשיאת המדינה.
אחרי קצב, כנראה נשבור שיא חדש בהשפלה, אבל מסוג אחר.
אבל, צריך להביא בחשבון ששרה תתפלץ אם היא תתחיל לשלם עבור הגלידה והתסרוקות שלה בעצמה.
אז, אולי זה ענין של פקוח נפש ?
טוב, אני מתחיל לבבל"ט. (למי ששכח, " בלבול ביצים ללא תכלית".
למה ה"ט" במקום "ת", לא זוכר.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
מקווה שהתמונות טובות יותר מהטקסט.
לגו

לגונת ספינלונגה

טיול בהרים

יום חמישי ה- 23 חמאי
צילצלתי למנוליס, קצין הרכב שלנו והוא אמר לי שאמילי, בלונדינית צעירה, עם האוטו כבר בחוץ מחכה לי.  כמו שהבטיח, טיוטה קוורולה, הגיע יונדאי אקצנט. שיהיה.
בחוץ רוח חמה וחזקה, דרומית, והמזגן באוטו נושב אוויר חם. לא עובד.
נסענו למנוליס והוא התישב, בדק את הרוח, אישר את הממצאים והבטיח אוטו אחר תוך דקות.
לא תאמינו אכן הגיע.
אוטו זהה.
גם בו המזגן לא עובד.
בחוץ חם ועדיין בוקר.
עברנו לטיוטה יאריס, יותר קטן, יותר נחמד והמזגן עובד.
נסענו להרים.
רמי ואני הנהג בחזית הגברות מאחור.
עלינו להרים. נוף נהדר.
היינו בכל מיני מקומות יפים, כולל ארוחת צהרים נהדרת במקום יפה.
אני בכוונה איני מזכיר שמות כי אני לא יודע אותם.
גם אם אכתוב איזה שם יווני זה לא משנה.
בשלב מסויים, נהייה אחר הצהרים, כמעט שתיים, וחזרנו לסירות לקיים מצוות.
זה שגם אני וגם רמי אדוקים בקשר למצוות שנת אחר הצהרים, כבר כתבתי לכם.
חזרנו.
ברציף ציפתה לנו הפתעה.
מסתבר שהדינגי שלי ניסתה להרוס את הרציף הצף והעוגנים כאן העלו אותה על הרציף.
זה אינו אומר הרבה על כישורי הקשירה שלי אבל העסק עבר בשלום.
הלכתי לישון ואחה"צ ביצעתי שוב מקצה שיפורים בקשירה. את הדינגי השארתי על הרציף לבינתיים.
הכוונה הייתה להגיע היום להרקליון, לא הגענו.
ננסה מחר.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
דינה תוסיף תמונות, אולי ואחר כך.

"גייל" סופה

ה-23 למאי ואנחנו במרינה. טוב שכך.
התעוררתי הבוקר לקול הרוח ונידנודי הסירה.
וואלה, כרתים מתקנת את הדימוי של עצמה.
לא עוד חם ואוויר עומד. סופה.
אנחנו כאמור קשורים במרינה אבל כדאי לבדוק ולחזק קשיקות.
הרוח דרומית.
החלטתי להכפיל קשירות מכיוון הרוח.
עוד חבל לרציף, בוצע בקלות.
עוד חבל לסירה שמימיני, זה כבר מצריך אתלטיקה.
אני לוקח חבל, שם נפשי בכפי, קופץ לסירה השכנה, וואלה נחתתי בשלום.
קושר החבל.
עכשיו נותר רק לחזור לרציף.
זו כבר קפיצה יותר מסובכת.
קופץ, רגל אחת במים, נאחז ועובר.
וואלה הזקן עוד יכול לקפוץ מעל למרווח של 80 סנטימטר. טוב, אולי קצת יותר. לא מדדתי.
המבצע מסתיים בסריטה קלה על אחת הרגלים. דינה מתקנת עם ספריי פלסטר.
אני מיישר את הסירה, מהדק את החבל ואנחנו מוכנים להרפתקאות היום.
הרוח במרינה, בסביבות 20 קשר.
בחוץ, השימחה הרבה יותר גדולה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
היום כנראה יהיו תמונות. אנחנו נוסעים לטייל ודינה תצלם.

איוס ניקולאוס

בוקר שלו בכרתים  באיוס ניקולאוס
יש לנו תוכניות לימים הקרובים, שכרנו רכב עם רמי ולינדה ניסע לטייל.
הרכב לשלושה ימים,  שילמתי חשבון במרינה עד יום שני ויש תוכנית. אפשר לנוח.   מכעט.
צריך, כמדומני, ללכת למשטרת הנמל.
זה מאד נוח, נמצא בקצה השנישל העיירה,  ומצריך הליכה של 20 דקות. הלכתי.
הגעתי. השוטר שאל אותי מה אני רוצה ממנו, ועניתי לו ש"כלום".
אז למה באת ? כך השוטר, אמרו לי במרינה להגיע לכאן. כך, אני.
אה.
ביקש רשימת צוות, התיעץ   עם הממונה, והתחיל לחפש טופס חדש למלא. אין.
בעיה.
למזלנו עברה במקום פקידה,  לקחה טופס ישן, צילמה  אותו ויש טופס למא.
מילאתי. אותם פרטים.
הבחור פתח ספר גדול,  למעשה מחברת גדולה, לקח מחבבאחרת, לשימוש כסרגל, ועשה הרבה טורים.
סיים.
מילא את הפרטים שלנו והחזיר לי את הטופס המקורי.
כל זה לקח איזה חצי שעה שביליתי בלבהות בקירות.
הבחור התנצל על העיכוב,  סיגה סיגה, לא ממהרים לשום מקום.
נותר לי לשרך דרכי חזרה למרינה. שוב 20 דקות.
מאחר והבחור לא לקח ממני שום דבר, אני מבין שלא צריך לחזור אליו.
דינה הספיקה לעשו שתי מכונות, מכבסת, תולה. מזל שאין יונים.
אסור להישתמש בחוטים זולים.
חוט שקניתי, במחיר מבצע, לחיבור הרשתות למעקה החוטים, פשוט    מתפורר.
החוט שקנה אריאל, לבןןלא ציבעוני, מחזיק ומאחר ונותר ממנו די הרבה, דינה מלפפת את החיבור מחדש.
אני חושב שההליכה שלי למשטרת הנמל תהווה את עיקר הפעילות שלי להיום.
עכשיו ננוח.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
מחר יוצאים לטייל ובוודאי יהיו תמונות.

סנט ניקולאוס

ה-21 למאי ואנחנו בסנט ניקולאוס
שם המקום - איוס ניקולאוס (אני חושבת שהמשמעות זהה לקדוש, אבדוק)

היום לאחר הפלגה קצרה, שקיצרתי עוד יותר בתנומה נעימה הגענו למרינה בסנט ניקולאוס.
משהו כמו 4 שעות. כרגיל, מנוע ום מפרש ראשי לקישוט.
פגשנו כאן יווני חייכן שאמר לנו לנוח, סיגה סיגה, ואחר הצהרים יביא אותנו למקום העגינה שלנו.
לא סרבנו.
לאחר קצת מנוחה, בכל זאת ביקשתי  מקום עגינה והוא הוליך אותנו לרציף C שהוא רציף קצת קצר עלינו אבל הסתדרנו.
התחברנו לחשמל, מילאנו מים, התקלחנו, ואחרי עוד מנוחה קצרה, בתוספת לקודמת,   הלכנו לעיר.
הפתעה. פגשנו את לינדה ורמי, מהמקומות הקודמים (פגשנו אותך ברודוס)

והחלטנו לשכור רכב ביחד לתור את האי.
מחר יום סידורים וביום חמישי בבוקר, נתחיל לטייל.
הלכנו לעיר, לינדה הצטרפה ואני מהר מאד יכולתי להשתחרר ולחזור לסירה.
אז, זהו, אנחנו כאן, הכל כשורה אהובותי ואהובי ודינה תוסיף תמונות בהמשך.

האגם הקטן במרכז העיירה. רק ספינות דיג יכולות להכנס

רציתי ללכת למשרד המרינה לגמור סידורים אבל היווני הבטיח לי שמחר זה גם יום. המילה לממחר היא משהו כמו אבריטו, או משהו דומה. שיהיה  (קרוב, "אביראו")

יום שני ה-20 למאי ואנחנו עדיין בסיטייה.

מפרץ סיטיה מהמצודה

הבוקר קמתי עם המון מרץ. מרוב מרץ, אחרי מסע קצר למאפיה, הלכתי בעקבות ריח לחם טרי, חזרתי לסירה והלכתי לנמנם, קמעא.

התעוררתי ושאלתי את עצמי לאן אנחנו ממהרים. מפרץ יפה. עיר מנומנמת ונחמדה. אנחנו מחוברים לחשמל, יש אינטרנט, הכול טוב.

נשארים עוד יום.

קיבלתי אישור מהאדמירלית ואנחנו כאן.

אין לי בעיה לא לעשות כלום. לפחות איני מזיק לאיש.

דינה חיפשה פרויקטים לניקיון. המאווררים עלו בתור ונוקו למשעי.

החלטתי לפתוח את עונת השחייה בים. המים בטמפרטורה של 23-24 מעלות ונעים.

ירדתי להאכיל את הדגים. קרצפתי קצת את הסירה מכול הירוקת ומקצת ה"ברנקלס" שנדבקו לסירה.

היה ממש נחמד לשהות במים.

הדגים חגגו סביבי והיה נחמד.

איך שהוא הגעתי למנוחת הצהריים.

אחר הצהרים, שוב מסע להאכלת הדגים. המים ממש נהדרים בייחוד לאור החום בחוץ.

בכל מקרה, מחר נזוז לאייוס ניקולאוס.

דינה אינה מסתדרת טוב עם לא לעשות כלום. נקווה שתלמד.

זהו בערך.

דינה תוסיף תמונות מאחר ועלילותינו אינן משהו.

איזה יום שקט ונפלא.

המים נהדרים, כבר הזכרתי.

אני נזכר שבעצם אני מאד אוהב את השהייה במים. אני נכנס עם צנרן, (אהה, לא ידעתם, - שנורקל), צף לי ומגרד את הסירה.

הכול כשורה אהובותי ואהובי.

אנחנו בספורט  קפה החביב עלינו, החל מאתמול, אני עם גין וטוניק ואחרי חצי כוס אני מרחף.

יעילות בביצוע. לא צריך שנים שלושה משקאות כדי ל"רחף".

המצודה של סיטיה

  

סיטייה - כרתים

שלום חברים
ה-19 למאי ואנחנו בכרתים, בעיירה שנקראת סיטייה. שיהיה.
הגענו אתמול לפנות ערב לאחר הפלגה נעימה עם רוח גבית שלעיתים הגיעה ל-20 קשר. חלוץ פתוח לרווחה ורצים 6-8 קשר. נחמד.
הגענו. נקשרנו לאורך הרציף והלכנו לאכול. אכלנו. אני מתחיל לאהוב דגים בסוף עוד נתחיל לדוג.
הבוקר קמנו ליום יפה, קצת מעונן ועם רוח קלילה.
הסניליות מתחילה אצלי. בינתיים במנות קטנות.
לפני כמה ימים שכחתי את הסיגריות שלי במקום כלשהוא.
אתמול זה היו משקפי השמש שלי. הייתי בטוח ששכחתי אותם במסעדה, זורבה, שם מאד מקורי, ואכן הלכתי לשם הבוקר. יום ראשון, עדיין סגורים.
חזרתי לסירה מאוכזב.
קודם לכן, מוקדם בבוקר החלטתי שצריך להתחבר לחשמל. היוונים שמו לי את החיבור במרחק של כ-80 מטר ממקום העגינה שלנו.
שני כבלים, לא ..הסmmmפיקו.   הבאתי כבל שלישי ולא  חר מאבק עם ברגים חלודים, חיברתי חוט שלישי וביחד, כ-100 מטר כבל. הכל עובד.
החלטתי להטעין את המחשב ויחד עם המחשב, מצאתי את המשפיים שלי, משקפי השמ החביבות עלי. כמו שחשבתי, הם היו אצל זורבה וחזרו לתיק המחשב. סניליות, כבר כתבתי.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. לאחר יום הפלגה, ארוך, נחים. בעיקר אני. דינהמנקה    ומיבשת.

ה-17 למאי קרפטוס

העיירה אוליפוס

אתמול הגענו לקרפטוס. שוב, ואני לא מתלונן, הפלגה חלקה ברוח חלשה ועם מנוע. הראשי פתוח, בעיקר לקישוט

העיירה במבט ראשון, די מכוערת. העגינה היא בנמל המסחרי שלהם, לאורך הרציפים.

הגענו, נקשרנו, הלכתי למשטרת הנמל והוא אמר לי להיקשר במקום אחר. למה לא. זזנו קצת.

עדיין לאורך הרציף. נחמד.

היינו הסירה הראשונה ואחרינו הגיעו עוד איטלקים, עזרנו להם להיקשר, והגיעו עוד איטלקים. נו, עזרנו גם להם.

בערב יצאנו ל"מקסים".

מסעדה נחמדה, אוכל בסדר ומלצרים נחמדים.

חזרנו ונפלנו שדודים.

מסתבר שיום הפלגה בכל זאת די מעייף.

הבוקר קמנו די מוקדם. אני כמובן יוצא לחפש אינטרנט ובית קפה.

הגעתי לקפה שכמעט פתוח, יהיה ב-8 אבל הבלונדינית היפהפייה שדוחפת מטאטא, מרשה לי לחכות, להכניס את המחשב לטעינה ואני בחיכיון.

כזו בלונדינית יכולה להיות רק מארצות המזרח. ואכן, הגברת מאוקראינה ואנחנו עוברים לרוסית שוטפת. בעיקר שלה. החלק שלי מוגבל להרבה "דה, דה" וחיוכים. האמת אני די מבין מה היא אומר, כמעט.

כדי לא להחזיק אתכם במתח, אם לבלונדינית היו כל השינים והיא הייתה צעירה בכ-15 שנה, באמת היה על מה לדבר. במצב הנוכחי, אנחנו מחליפים רק חיוכים.

החלטנו להישאר היום בקרפטוס. מזג האוויר על התחזית אמור להיות גבה גלים ומחר מובטח ים שקט. אנחנו בעד ים שקט.

זהו בערך. ננסה לעשות משהו היום. נראה.

מפולת סלעים בדרך

כתגבורת לבלונדינית האוקראינית, הגיעה שחרחורת גרוזינית. מגולחת. לא לדאוג. מטיבליסי. דיברנו ברוסית ואנגלית.

שכרתי רכב. עולה פחות מארוחת ערב ונצא לטייל.

הסוכן של אוויס, הולנדי. מעניין אם יש להם יוונים כאן.

נסענו. לדינה המפה ולי ההגה. כרגיל.

נוסעים לכפר טיפוסי שנקרא בשם טיפוסי, אולימפוס. הנסיעה בהרים ואני מקבל כל הזמן הוראות להאט.  האמת, הכביש ההררי עם המון מפולות אבנים. עובדת שם חברת מע"צ הישראלית, (קל לזהות לפי קצב העבודה והכלים המכנים הכבדים).

הגענו לאולימפוס. כפר טיפוסי עם רחובות צרים, ואני מתעקש להיכנס עד הסוף. הרחוב נהייה צר וצר יותר ומסתיים במדרגות. עכשיו אין מקום להסתובב ואני נוסע לאחור כחצי קילומטר, מאד בצפיפות ובזהירות. עוזר לי יווני אחד שנותן לי הוראות מיותרות ודינה שמזכירה לי שאמרה לי לא להיכנס לסמטאות האלו, וכרגיל היא צודקת.

הסמטא שיוסי ניסה להכנס אליה עם רכב

למרות העזרה המסיבית, אני יוצא משם ללא פגע לרכב או לסביבה וחונה עם כולם.

ארוחת צהרים במסעדה יוונית, טיפוסית כמובן, והמשך בדרכים הרריות.

האמת,דרכים יפות מאד. היו להם כאן כמה שריפות יער רציניות. מסתבר שבאורנים הענפים נשרפים והגזעים נותרים זקופים. את אלה הם כורתים וכרגע הם על המדרונות. מראה חום, מכוער.

חזרנו לסירה עייפים אך מרוצים, בדיוק לשנת אחר הצהריים שלי.

מה שנותר זה לקחת את הכביסה שמסרנו כאן ליווני עם חוש הומור, אני מקווה,  שהבטיח שיהיה מוכן ב1900. אחר הצהרים הוא ישן. שמחתי למצוא אח לאדיקות שלי.

הוא גם אמר שזה יעלה או 100 יורו או 12 יורו. אני הצעתי 200 יורו ונראה למי יש חוש הומור יותר דפוק.

את הרכב נחזיר אחר כך, קניות עשינו, ומחר נשים נפשנו בכפנו ונשוט לכרתים.

מזג האוויר היום היה אמור להיות גרוע ומחר יהיה טוב.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. נדווח מכרתים, אם אלוהים ירצה ומזג האוויר ירשה.

חלאקי

חלאקי ה-15 למאי 2013
אתמול הגענו לאי קטן זה מערבית לרודוס.
אי יפה.
עוד לא פגשתי אי יווני מכוער, אבל בשביל זה יש להם את אתונה.
ההפלגה הייתה חלקה ואפילו ניסינו להרים מפרשים מלאים.
כיביתי מנוע וזה עבד בקושי לחצי שעה.
אנחנו עד עכשיו ב-98% מנוע.
דינה, כרגיל, הלכה לפטרל בעיירה וצילמה תמונות נהדרות. מאחר וזה מעבר לכישורים הטכניים שלי, היא תצרף אותן אחר כך.
יש כאן מעגן קטן עם רציף צף, אליו נקשרנו לאורך הרציף.
מאוחר יותר הגיעו סירות נוספות והן כבר השתמשו בעוגן.
יש כאן סירת ברזל רוסית, נראית כמו סירה רוסית. מאד מסיבית, בצבעי אדום לבן ומכוערת להפליא. זה נראה כאילו אני הייתי הרתך של הסירה.
לידינו שתי סירות של אנגלים, מכל הגילים, בכל סירה כ-10 אנשים, שלוקים ואדומים כמו אנגלים שניסו להשתזף והצליחו להישרף.
ראיתי בפסבוק של דינה שאבי מפיץ תמונות נבחרות של דינה ואני שמח על כך. תמשיך אבי, תודה.
מפליא אותי שעם כל החופשים בארץ, לאף אחד מחברי ומשפחתי אין זמן לשלוח לנו איזה דוא"ל. (סליחה, חוץ מנורית). זה לקטע הפולני שלי, שתרגישו אשמים, למה לא.
הבוקר קמתי כרגיל ב-0530 והלכתי למאפיה. אמר לחזור ב-0700 נראה אם התכוון לכך.
זמן יווני, כמו מרחקים יוונים, הם הערכות בלתי מדויקות בלבד.
זהו בערך.
קראתי את הראיון עם יאיר לפיד והוא קרא לדרעי שקרן. (אינו דובר אמת).
הפתעה. מה באמת ? ואנחנו לא ידענו על כך דבר.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
התחנה הבאה, אם אלוהים ירצה ומזג האוויר ירשה - קרפטוס.

דפקתי את הלטביים

סימי מבט מלמעלה

ה-14 למאי שנה זו

אנחנו בסימי אחרי הפלגה קצרה של כ-5 שעות ומעט מאד רוח.

למנוע זה לא שינה הרבה.

סימי כרגיל נחמדה.

התיזמון שלנו היה מצוין. הגענו, אכלנו והלכתי לקיים מצוות שינה. (אחר הצהרים).

אנחנו מחוברים לרשת של הקפה שמולנו. כרגיל, הולכים לבית הקפה, אוכלים, מקבלים סיסמא ואנחנו עצמאיים.

זה עוד לפני הפטנט של אריאל ודינה.

הגיעה סירה לידינו ואני ניסיתי להיות נחמד. סימנתי להם מקום לידינו והם הגיעו. זרקו חבלים, עזרתי להם להיקשר ואז בא המנהל כאן ורצה שילכו למקום אחר. בעיה. העוגן שלהם נתפס.

הרגשתי מיד, כמו כל פולני טוב – אשם.

הלכתי לראות בספר הדגלים שלנו איזה דגל הם מניפים. אדום לבן, אדום. פסים לאורך  הדגל. לטביה. מייד הוקל לי. אנטישמיים. מצידי שיישארו תקועים.

אין חדש וזה נחמד.

בזמן שישנתי דינה כיסתה את העיר לבדה. טיפסה וצילמה תמונות שאני מניח היא תצרף לעדכון שגרתי זה.

מחר אנחנו לקליקי (אי קטנטן ממערב לרודוס). ולאחר מכן לקרפטוס.

המזג אוויר סביב כרתים הוא יום שקט ויום לא שקט. נכוון דרכנו לפי מזג האוויר.

שמחנו לקרוא ברשת על הוצאות הבית של שרהיהו. הוקל לי הם מאד נקיים ואוכלים טוב.

בסעיף התסרוקות והאיפור צריך להוסיף, כמה שיעלה. אני כבר לא יכול לסבול את מיס פיגי בתור ראשת הממשלה.  השתלת שיער וביצים לנתניהו גם אממן בשמחה.

זהו.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

חג שמח וכשר לכולם.

מת על עוגות גבינה.

tall ship - סירה שראינו בדרך לסימי

עדיין 13 למאי

אנחנו ברודוס ביום גשום.

הגיעו אחרינו לכאן רמי ולינדה מקדימה המתכננים מסע דומה לשלנו.

כאמור גשם.

החלטתי שלא לצאת היום לסימי. מי שיוצא בגשם, מחפש צרות. אני לא.

גמרתי את הפרק הרוסי שלי, אני מקווה להרבה זמן. אסביר.

קראתי לקרוא על לנינגרד בזמן המלחמה. היום סנט פיטרסבורג. מדהים איך כל הרוסים שאנחנו פוגשים, מקפידים לקרוא לזה בשם החדש, ישן. לנין מת.

בנוסף לכל הזוועות שנגרמו על ידי הגרמנים, המצור וההתקפות, ההנהלה הרוסית  שהייתה גרועה למדי, גרמה לקורבנות נוספים.

הספר על ידי ההיסטוריונית האנגליה, אנה ריד, כבר הזכרתי אותה, מעריכה שמתו ברעב כ-750,000 אנשים.

המפלגה הקומוניסטית ירתה בעוד אי אילו אלפים והגרמנים עשו את היתר.

לא פלא שלא היה לי תאבון בדרך לכאן.  מזג האוויר היה שקט וקראתי את הספר בדרך.

המלאים שצברתי בעיקר סביב המותניים, מתחילים להיעלם.

עוד כמה שבועות כאלו והכרס עליה עמלתי כה רבות, תיעלם.

אחרי  לנינגרד עברתי לסטלין.

לבחור היה הספק מדהים. הוא הצליח לחסל כמה מיליונים של בני אדם, בעיקר אוקראינים ומיעוטים,  לא יהודים, עוד לפני שהגרמנים  הגיעו.

הוא התחיל עם הרבה יהודים, טרוצקי,   קמנייב, זמיניב, כגנוביץ, (לזר), אבל בסוף נשאר רק עם לזר.

מסתבר שאת עלילת הרופאים היהודיים, הפסיק רק מותו.

ידידנו חרושצוב שהיה  הממונה על אוקראינה, עשה עבודה יסודית מאד על האוקראינים כל זה עוד לפני הגרמנים.

לא פלא שהאוקראינים הצטרפו לגרמנים נגד הרוסים.

טוב, סוף סוף, סטלין מת בשנת 1953.   כרושצוב דאג שיירו בבריה, תוך שנה.  מולטוב קיבל בחזרה את אישתו היהודייה שאהב, מהכלא, ורוסיה עברה לעידן ליברלי ומודרני של כרושצוב, ברזנייב ושות'.

ועכשיו יש פוטין אבל עליו עוד לא כתבו ספרים.

זה כל שיעור ההיסטוריה להפעם. תודה לאריאל על סטלין ולמיכאל על לנינגרד.

אני משאיר לדינה לצרף תמונות מתאימות לנושא.

נפלאות היוונים
יום שני ה 13 לחודש ואני מלא אופטימיותהולך לזבל ליוונים את המוח.

בקיצור . אין עם מי לדבר

חשבתי לספר לכם באריכות איך שכנעתי אותם לוותר לי אבל, זה לא מה שקרה.
שילמתי כמו ילד טוב, במקום אחר שהצריך הליכה ארוכה. נוסף לענין גם גשם כך שאני יכול ללכתוב די בקיצור שהשתינו עלי.
כאמור יורד גשם אז כנראה שנישאר כאן ברודוס לעוד לילה.
אולי נקרא שאין לי מצברוח מהם, אז זה לא נכון.
היה לי די ברור שנשלם. שילמנו.

2013–05–12 רודוס

תחנות הרוח של מנדרקי, רודוס

עולם קטן.

אני יושב לי לתומי, עד כמה שאפשר וניגש אלי, ניק, שוויצרי שפגשנו בגרנדה (הקריביים). הבחור סיפר לי שהוא מחזיק סירה בגרנדה וסירה בתורכיה. ואכן הוא כאן. הזמנו אותו לבירה. שיהיה.

אנחנו ממשיכים לפגוש אנשים נחמדים.

אתמול עגנו ברציף ליד העיר, והיום בבוקר עברנו, על פי ג'ורג', "הכל יכול", למקומנו.

אנחנו ליד סירה ישראלית מהמרינה בהרצליה. נחמדים.

הנסיעה לכאן ארכה כ-13 שעות, רובה ככולה מול הרוח. לא משהו. בחלקים מהדרך הרוח עלתה ל-17 קשר שזה לא הרבה אבל לא נעים כאשר הסירה מולה. זגזגנו קצת. הכל על מנוע.

היום תדלקתי ולהפתעתי צריכת הדלק הממוצעת שלנו הייתה מעל ל-8 ליטר לשעה. (או שהשעון של המתדלק עובד קצת אחרת).

רודוס כמו רודוס, נחמדה. היום בערב נצא לעיר לטייל ולאכול.

מחר אלך ליוונים לנדנד להם ומחרתיים או מחר נצא לסימי. כנראה.

"אם אלוהים ירצה ומזג האוויר ירשה"

 " God willing and weather permitting." זה תרגום שלי ל-  

העיר העתיקה של רודוס

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

עדכון ל-10 למאי

ואני חשבתי שאצליח לתחמן את המחשבים היוונים.

הגיעה איזה גברת נחמדה וביקשה שאעשה "כניסה".

הלכתי לעשות "כניסה".

חשבתי לתומי שהם לא מעודכנים ואכן העסק עבד וקיבלתי יומן מסע ואישור מנהל הנמל. (תמורת תשלום סמלי של 55 יורו.

עד שהגעתי לביקורת דרכונים והבחור הנחמד קרא במחשב שאני רשום כבעל קנס של 600 יורו.

שיחה לרודוס, הצגתי בפניו מכתב שכתב לי השגריר היווני בארץ, (סתם בבל"ט, בסה"כ כתב שהעביר מכתבי לרודוס), וכלום.

אפילו ההבטחה שאסע לתורכיה לא עשתה עליו רושם.

סה"כ בחור נחמד שהציע לי לנסוע לרודוס ולבלבל להם את המוח.

שאלתי אותו אם יש סיכוי, והוא אמר שכן. קרוב לודאי כדי להיפטר ממני.

בכל מקרה, שווה לנסות.

מאחר והמדיניות של "לא להיכנס בלילה לנמלים" עדין בתוקף, החלטנו לצאת מחר השכם בבוקר ולנסות להגיע לרודוס לפני השקיעה. זה מרחק של כ-70 מייל ובהחלט ניתן, (אם הים רוצה ואלוהים מרשה).

מעבר לזה אין חדש.

אני נאבק עם הספר על סטאלין, נכתב על ידי היסטוריון אנגלי-יהודי, מונטיפיורי, הספר מעולה ומראה זווית חדשה עבורי על המלחמה ורוסיה. מה שבטוח, לסטאלין לא הייתה בעיה לחסל רוסים מימין ומשמאל.

לפני ספר זה עוד גמרתי בדרך ספר על לנינגרד, שוב על ידי היסטוריונית אנגליה, אנה ריד.

המון רוסיה ברצף אחד. גם בלנינגרד לא הייתה לסטאלין ושליחיו לחסל רוסים בלי חשבון.

למזלנו, הקרבות נגמרו לפני שנגמרו לסטאלין הרוסים. בעצם נשארו לו עודפים שאותם המשיך לחסל אחרי המלחמה ועד מותו.

טוב, לפני שזה הופך לבלוג בהיסטוריה, אציין ששכננו כאן הוא מיכאיל, הרופא המנתח ממוסקבה.

 מין המשך לאווירת הספרים שאני בתוכה.

המפרץ הצמוד למעגן העירוני של קטלוריזון

זהו להפעם.

מחר השכם בבוקר ננסה להפליג, בהנחה שהעוגן לא תפס לו איזה חבל נחמד במים.

נעדכן, אי"ה, מרודוס.

שלמה בטח יתפלא שלא לראות אותנו בסימי, לאחר שקבענו להיפגש שם. מאחר והשארתי לו את כתובת הבלוג, הרי ההסבר לעיל.

  

עדין בקסטלוריזון

10  למאי  2013

בוקר. דינה כרגיל עדין ישנה. אני ער כבר מ-0600.

אתמול בילינו במנוחה והתאוששות. (לא ברור בדיוק ממה מאחר והייתה לנו הפלגה קלה מאד).

כמו שאני מספר לכם, אנחנו מפליגים כדי לפגוש אנשים חדשים.

אתמול היה יום מוצלח במיוחד.

זה התחיל עם השכן שלנו, מיכאיל צורילוב,  וחברתו. זוג רוסים ממוסקבה, באו בסירה קטנה של 30 רגל מפיניקה, שם הם מחזיקים את הסירה.

הבחור הוא רופא, מנתח. ניהלנו שיחה על כל הנושאים שבעולם, בעיקר פוליטיקה, ברוסית שלי ובאנגלית שלו.  מאחר והוא יודע אנגלית כמו שאני יודע רוסית, (ממש מוגבלים שנינו), הסתדרנו יפה.

המזל הוא שיש מפות מנייר במסעדות כאן ובעזרת שרטוט של מפה של המזרח הקרוב הצלחתי להסביר לו את הברדק הכללי השורר כאן.

הבוקר הם עזבו, לאחר שהחלפנו כרטיסי ביקור. מסתבר שהוא רופא מנתח נירו כירורגי. כשאחזור לארץ איעזר בחברי הרוסים לכתוב לו ולהזמין אותו לישראל. איש ממש נחמד.

 בצהרים בערך ראיתי את שלמה, (מכרנו הטוב מאלבניה), עם האופנים שלו על הסיפון.

יש לו שני אנשי צוות נחמדים על הסירה, טוביה ועמיחי והחלפנו תוכניות וחויות. מסתבר שאנחנו באותו כיוון, לסימי.

דינה ושלמה החליפו טיפים על מקומות שהיינו בהם ועל מקומות שכדאי שנהייה בהם.

מזל שדינה איתי, לא הייה לי מושג שהייתי בכל כך הרבה מקומות.

אתמול בבוקר הגיעה לכאן מנועית גדולה שנראתה לי מוכרת ממרינה הרצליה.

ואכן, הם ישראלים. ישבנו לקפה ומתברר שהם הגיעו בלילה אחרינו וחטפו בחלק האחרון רוח חזקה בפנים. בכניסה הם גם הצליחו ל"הישען" קלות על חיל הים היווני וכופפו לו מעקה.

זה נראה משהו שבשתי מכות פטיש אפשר לישר אבל, היוונים הזמינו שמאי מתורכיה, מקאש, ובינתיים הם שותים קפה איתנו.

שני אנשים נחמדים, יוסי שגב וגבי אורון. שניהם נראו לי מוכרים אבל לא זכרתי את שמותיהם. עכשיו אזכור.

השווינו גילים ומספר נכדים, גבי ניצח בגדול, יליד 1943 עם 4 בנות, 10 נכדים ועוד אחד בדרך. כל הכבוד. כן ירבו.

יוסי עצמו עוד ילד, נולד ביוני 1945, צעיר ממני לפחות בחודש.

בצהרים היוונים גמרו את הבירוקרטיה של עצמם והמנועית נסעה. (כולל שני אנשי צוות, איליה וטבחית).

אחר הצהרים כמובן שדינה לא ויתרה על הפטרול האלים ועל בדיקת א.ק.ג. שלי.

חיפשנו מקום גבוה ועלינו אליו. שרדתי.

קסטלו, כרגיל, מקום נחמד מאד ונעים כן מאד. אנחנו אוכלים אצל ונגיליס שנשאר השמוק הנחמד כשהייה. האוכל מצוין. דג חרב, מרק דגים ומלצרית רוסיה הדוברת יוונית.

שקלנו היום להפליג למערה הכחולה כאן. זה מקום נהדר להיכנס אליו בשחייה.

לאחר שיקול ממושך החלטנו שנעשה זאת בדרך חזרה באוגוסט. כרגע המים עוד קרים.

התוכנית היא לצאת אחר הצהרים לסימי. הפלגה של כ-18 שעות. נצא אחר הצהרים כך שנגיע בבוקר.

כל זה בתנאי שהעוגן שלי לא תפוס כאן במשהו. זה נראה רק כאשר נתחיל להרים עוגן.

(אני זוכר את הסיפור של אבי שנדרש לצוללן כדי לשחרר את העוגן).

נראה. שיהיה לכם "מתח" לקראת העדכון הבא שיהיה בעוד יומיים שלושה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

דינה עדיין ישנה.

 הוכחה שיוסי עלה במעלה "ההר", עד המבצר המגן על המעגן.