דוברובניק

6.8.2009 CAVTAT
לילה מאד תרבותי עבר עלינו.
היה משחק כדור מים, הקרואטים אוהבים כדור מים.
אחר כך בצד אחד של המפרץ בו אנו עוגנים, (על עוגן ובהמשך), נפתחה הופעה של שירי עם מקומיים – מסורתיים. אחרי השיר השלישי הם נשמעים אותו דבר.
בצד השני שלל המפרץ, מסיבה אחרת, עם שירי עם קרואטים מודרניים. איך אנחנו יודעים, העוצמה הרבה יותר חזקה. חזק זה מודרני.
מאד נהנינו. עד 2300 בערך. אחר כך נהיה קשה לסנכרן את שתי התזמורות.
להקלתנו, המסורתיים סיימו בערך בחצות ונשארנו עם המודרניים. וואלה טובים. ב0100 חשבנו שיסיימו. האקוסטיקה במפרץ נהדרת ואפילו אני מתקשה להירדם.
ב-0200 היינו בטוחים שנגמר. הזמר דיבר, הייתה "פאוזה" ואז הוא נתן הדרן עד -0300. הייתה חוויה אבל לא נרדמנו מעוצם המעמד.
עם שחר, (0830), כאשר כל האזור בתרדמה, דינה העירה אותי. נגררנו.
נכון, נגררנו, אבל אנחנו די במקום, לא מתקרבים לאף אחד. העיקר שאני ער וקודר. חסרות לי כמה שעות שינה.
הייתה רוח הלילה, בעצם גם עכשיו. 6-10 קשר והסירה מסתובבת סביב השרשרת. מרחק בטוח מכולם ומהחוף.
יש לנו היום תוכנית עמוסה מאד. לעשות קניות. זה ייקח בטח איזה שעתיים, כולל העברות והעמסות.
אני אנסה לקבל מדינה אישור להשלמת שעות שינה. אפילו בצבא נותנים 6 שעות ללילה.
לידינו עוגנת סירה מבוסטון. הבחור הפעיל מנוע ומילא לעצמו את הדינג'י במי ים וקצת סולר. עכשיו הוא עומד בדינג'י ומנקה. מצחיק, אבל רק כשזה קורה אצל אחרים. הוא בטח לא צוחק.
הסירות הגדולות ממש, עוגנות ליד המזח. יש כאן שיטה של העדפה מתקנת לסירות גדולות-ענקיות. מפרשיות רגילות – בחוץ.
עכשיו חלקן מתחילות לצאת. אנחנו מחכים שהרוח תרד ונלך לקניות.
בלילה, כאשר קמתי לבדיקת מיקומנו, הירח התחבא תחת ענן קטן. צילמתי. יצירת מופת.
חזרתי לישון.
העירו אותי בברוטלייות מעודנת, הולכים לקניות.
אז ככה, יורדים לסירה, נוסעים לסופר. יש להם, לאחר מאמץ.
מעמיסים שני טון מצרכים, המים הסודה התה הקר, שוקלים.
מגלגלים עגלת סופר כמאתיים מטר, להעמסה לסירה. הים קצת קופצני. צריך להחזיק את הסירה במקום ולהוריד את המצרכים אליה. (זה קצת כמו הפרה מעפולה).העמסנו. דינה מחזירה את העגלה לסופר, יורדת לסירה, (בזה היא כבר טובה מאד), מתניעים ונוסעים.
באמצע פרץ הכתיבה שלי דינה מבקשת ממני להוריד את התחתונים. (לא, באמת לא מה שחשבתם),
היא עושה כביסה. (מכבסת תולה).
נמשיך.
מגיעים לסירה. אם ההעמסה הייתה הפרה מעפולה, הפריקה קשה עוד יותר.
אני בדינג'י , דינה בסירה אני מושיט לה דברים, ועכשיו שתי סירות מתנדנדות.
למרבה הפלא, הכל עובר לסירה ללא נפילות למים, של ציוד או אנשים. למזלי, דינה מאד חזקה. זה כנראה משהו מהפייגלשטיינים.
היום בבוקר, לקראת הנסיעה, דינה שמה את הפלאפון בתרמיל שלה והטלפון קפץ החוצה. למרבה המזל בתוך הסירה. (אם לא סוגרים את הריצרץ זה מה שהוא עושה).
לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הוא היה קופץ למים. מעניין כמה נהיינו תלויים בקופסא הקטנה הזו.
טוב, עוד לילה מוסיקלי מחכה לנו ומחא מחזור ראשון.נהדר. אנחנו כבר לא יכולים לחכות.
היום לאחר שנת הצהרים נפעיל גנרטור. המצברים בסדר. המחשב והפלאפון זקוקים לטעינה.
1430. זמן טוב לקריאה ושינה. גמרתי אתמול את הטיגריס הלבן. אז הודו ארץ מסריחה. ידענו.
יש כנראה 50 מיליון "מערביים" ועוד 950 מיליון אנשי עולם שלישי.
מה ש"מלבב" זה עד כמה הם "טובים" אחד לשני.
מכל מה שקראתי על עמים אחרים, רק אנחנו, היהודים באמת עזרנו ועוזרים אחד לשני.
כל יתר העמים מתמחים בלדפוק אחד את השני.
עננים על ראשנו, הרוח איתן. כנראה שירד גשם.
נקווה לגמור את כל הגשם לפני בואכם ולהכין לכם ימי שמש נעימים. גם עכשיו נעים. לא קר.
אני ממש לא נלהב להמשיך לקרוא את הכלה המשחררת. סופר גדול וכו' ומחרטש ללא סוף. מה הוא רוצה.
צריך לחפש ספר אחר.
אחר צהרים מטלטל עבר עלינו. הים עלה, הגלים מטלטלים את הסירה, דני בטח היה נהנה כאן ומצדיק את כל דעותיו הקדומות על הים.
הייתה כמובן גם רוח, זו המעלה את הים. בסוף אפילו לדינה נשבר וביקשה לטייל בחוף.
בטלטולים המעבר מסירה לדינג'י דורש קצת חוש קצב. צריך לתזמן את המעבר כאשר שתיהן בקרבה מקסימליות, לפני שהדינג'י תופסת צלילה.
עבר בהצלחה. גם הירידה לחוף.
ברכנו את עצמנו שעשינו קניות בבוקר,ללא הטלטולים.
בכלל, בים צריך לעשות מה שצריך, קודם ולא אחר כך. אחר כך התנאים משתנים. בדרך כלל לרעה.
בדקתי ברגים, שלושה בסדר, חוץ מהממזר שנכנס באלכסון.
נצטרך להמשיך במעקב ובהידוק. לארץ נחזור על מפרשים. (או שלא).
היה מעניין לראות את הסירות הגדולות נכנסות לעגינה. עם רוח וקצת גלים, עדיין בשליטה מלאה.
הם בטח למדו על פי תוכנית ההדרכה של משרד התחבורה שלנו.
אתמול ראינו מפרשית יפהפייה, אדומה, בטח 80 רגל, מפליגה במערך מלא. שם הסירה גיאורגיה. (גרוזיה לשעבר).
דינה צילמה.
יש לי עוד מטלות להערב. להרים את הסירה ולהכין לגישה לרציף מחר לקחת את המחזור הראשון.
אני מחכה שהים ישתטח.
הים השתטח. הרמתי את המנוע ואת מיכל הדלק, קשירה והרמה בעזרת דינה ואנחנו מוכנים למחר. בטח נקום לפנות בוקר. מתרגשים.
זהו להיום. לילה טוב להתראות מחר.
7/8/2009
היום הגדול הגיע.
דינה העירה אותי עם שחר, (0830), צריך להתכונן.
לפי החישוב שלה הם יהיו פה כל רגע.
כבר 0912 שעון מקומי ועדיין לא.
אנחנו אמורים להיצמד לרציף הטיוליות לדוברובניק, סירות פתוחות שנוסעות כמו מונית לעיר הגדולה.
בינתיים הטיוליות צמודות למקום שלנו. איזה חוצפה. נצטרך לחפש אלטרנטיבה.
אני רואה פתח בין הסירות הגדולות, וכנראה אכנס לשם. עוד לא ברור לי איך אבל, הכי הרבה, נדפוק להם משהו. מה יש.
שנינו מסתכלים על הפלאפון כעל מכשיר קסמים האמור להודיע על בואכם כל רגע. נדה. שותק.
הטיסה עוד לא יצאה מהארץ ואנחנו כאן בהיכון.
כבר 0916 שעון מקומי ועדיין לא.
היום בהיר לגמרי, השמים כחולים, רוח קלילה מנשבת ואפוא אתם ?
על פי בודהיזם, טוב שעוד לא הגעתם. הרציפים תפוסים ועדיין לא התפנה לנו מקום להיצמד.
טוב, הגיעו. בדיוק התפנה מקום ברציף ואנחנו משתחלים פנימה.

מאחרינו מחכה גולט להיכנס. מהר, מהר, אין אפילו זמן לנשיקות, מעמיסים,מתנתקים מהרציף וגולט משתחלת פנימה.
אחרי לילה ארוך ואינסופי שהתחיל בערב אריזה עצבני, הקפצה של אריאל מתל אביב אלנו, ופרידה מגינגינית, הדגה האחרונה שהצליחה לשרוד אצלנו מאז חנוכה, הגענו סופסוף. טיסה מעניינת באייר קרואטיה, מזל שקצרה. קובי נרדם לפני שהמראנו. אריאל הצליח להירדם אחרי ששי סיימה לדחוף לו את הכיסא מאחורה, והגמדות הצליחו גם הן לתפוס איזו תנומה קצרה.
שכחתי לשלוח SMS לפי ההוראות כשניכנס למונית ועשיתי את זה כשהיינו קרובים כבר לנקודת המפגש. צחקנו שאימא בטח התעוררה היום כבר עם עלות החמה ושהיא שלחה את אבא לתצפת מטוסים לראות איזה מטוס שלנו. לא היינו רחוקים... אימא אמרה שקמה מוקדם (הגרסאות סותרות לגבי השעה), ושהיא בטוחה שהיא ראתה את המטוס שלנו שנחת בסביבות 8:20... היה כיף לפגוש את אבא ואמא. אני לא זוכרת שאימא היתה מעולם שזופה כל כך... (תמר)
מפליגים לאוקולוקו, (שם מקורב), לפטר, מסעדה, מעגן, שהיינו בה כבר פעמיים.
בדרך עוברים ליד דוברובניק מהים, ליד שתי אוניות גדולות, יפות וקדימה ברוח קלילה, כרגיל בכיוון הלא נכון לאוקולוקו.
הגענו. חמים והולכים למים. לקטנות יש ציוד רב וזה עובד.
אני לטקס היומי, בצהרים, (שינה).
מתעוררים. דינה הלכה לטייל עם תמר והילדות.
ארוחת ערב, כרגיל טובה, עם גרפה בסוף, (מאכלת הכל כולל חלודה), ולישון.
הילדים הביאו עיתונים מהארץ, נראה המשך טבעי לבבל"ט הרגיל.
גם התשבצים.
מחר לפולאצה. אני אדע אפוא זה אחרי שדינה תסמן לי בפלוטר.
התכנון הוא על עוגן במפרץ מוגן. (ובתנאי שהעוגן לא ייגרר) אם לא תהייה רוח העוגן לא ייגרר. אם תהייה רוח, ניגרר קצת. מה יש.
יש לי שמונה שקעים של 220 וולט. כולם תפוסים. רובם בטעינה של מחשב, טלפונים, מנורת תאורה ומה לא.
דינה עבדה כל אתמול לעשות סדר בסירה. רואים. בלגן כזה של תיקים, נעלים ומה לא, כבר לא ראיתי מזמן.
היה לנו ויכוח אם להשאיר את ארגז הכלים החביב שלי בסלון, בפינה בצד. הסכמתי כמובן, להחביאו כאשר הילדים יבואו באחד מהתאים החיצוניים.
טוב, אין צורך, לא רואים אותו מרוב תיקים ובלגנים.
העיקר שהילדים כאן וזה אושר. ילדים ובלגן זה כיף.
8.8.2009
קמנו. בנחת לשם שינוי. הילדות העירו את דינה מוקדם והן הלכו למים.
התוכנית היום להגיע למפרץ פולצה.
ממלאים מים, נפרדים מפטר ולדרך.
הרוח כרגיל נגדו. אני קונה רק בתנאי שלארץ הרוח תהיה מאחרינו ואוכל להפעיל את המפרש הגדול.
הפלגה של כ-4 שעות ואנחנו במפרץ.
עוגן, הטלה של דינה, (בקרוב תעבור לביצים), שחיה לחוף של אריאל לקשירת חבלים, אין קיפודים.
אני קופץ למים, להצטנן, לבדוק קשירת חבלים ומיקום עוגן. הכל טוב.
השעה היא השעה, ואני לשינה.
קמתי.
המפרץ די מלא. כ-30 סירות. המקום נחשב כגן לאומי וזה אומר שגובים כאן כסף על כל מבוגר. אנו כבר היינו כאן ויש לנו כרטיסים. זה כרטיסים לשנה.
את הלילה נבלה על עוגן וחבלים לחוף. מחר נמתקן את הסירה וניסע לפארק.
קובי מבשל.
הילדות אוהבות מים. בעיקר שי.
קובי היה עם שי במים. אריאל יצא קפוא.
החלטנו למתקן את הסירה מחר. היום ערב גיבוש בסירה.
ארוחת ערב בסירה. פסטה עם רוטב עגבניות חם, (אני יודע דינה שפכה עלי קצת), לפתן אננס שאף אחד לא אוהב, חוץ ממני ולחלק האמנותי של הערב.
שי וקרני נותנות הופעה. מאד יצירתי.
אנחנו מבלים בשיחה בטלה.
שי הזכירה לנו להתקשר לסבא.
קרני ביקשה פנס.
אז גם שי. מזל שיש לי שניים. פלאי הטכניקה, כבר לא צריך לנדנד לילדים לכבות את הפנס כי מבזבזים סוללות. אלה פנסי דינמו-לד חדשים וכאשר האור יורד, מפמפמים את הדינמו ויהי אור.
שי באה להגיד שלום לסבא וגם קרני. (גם אני, גם אני).
זהו.
דינה וקובי דנים בתוכנית למחר ולימים הקרובים. אני פטור. כבר יגידו לי מחר.
אצלנו כבר 2030 שזה 2130 אצלכם. עוד מעט למיטה ומחר יום חדש.
9/8/2009
יום גדול ועמוס עבר עלינו.
יום עמוס בערך: שייט עם הדינגי לחוף עגינה , נסיעה במיניבוס 15 ד ל"אתר המדהים" האגמים עם האי שבו נמצאת הכנסייה/מנזר/למי איכפת . נסענו בסירה עם עוד 50 אנשים (סירה ל-30 גג) אמא כעסה מאד על הנהג שמכניס כל כך הרבה אנשים וציינה את זה מספר פעמים עד שהפסיקה(כנראה עקב פנטזיות על הטבעת הנהג). כאשר הגענו הכנסייה המדהימה הייתה בינונית מינוס במקרה הטוב, כמו גם הנשים אשר השתזפו( גם כן סיפורים על קרואטיות חשופות וחטובות...) . במסגרת הנקמה בגויים + למה מי אתם גם ככה ישו היה משלנו #131 , אבא נכנס לכנסיה עם הספידו ממש לפני תחילת מיסת יום ראשון או שקר כלשהו של הכנסיה. תמר ביקשה והוא יצא לחכות לנו בחוץ(ראיתי ניצוצות שמחה בעיניו)(עוד 5מיליון ומשהו לשוויון). לאחר סיבוב חסר תכלית סביב הכנסייה חזרנו חזרה לאתר האגמים. קובי ואני שכרנו אופניים ויצאנו לסיבוב סביב האגם. היה נחמד וכמעט הזעתי. בדרך (שהייתה נחמדה אני חייב להודות) היו עוד הרבה רוכבי אופניים שבאים ממול על דרך של נתיב מכונית(3 מטר רוחב) קובי דוגל בעיקרון התנועה היחיד שתופס בהודו: מי שגדול יותר ממשיך בנסיעה , כל השאר זזים. קובי גדול יותר והיו מספר אירועים של כמעט ונפגע (אירופיים תמימים שמסתכלים בחוסר הבנה אחורה אחרי כמעט התרסקות ולא מבינים) (#132)
לאחר הסיבוב חברנו , קובי ואני, לאמאבא תמר והבנות לרחצה כאשר במהלכה כולם היו עצבניים עד שהבנו שכולם רעבים. הלכנו למסעדה שמצאנו באגמים אוכל לא רע בכלל וכולם דיברו איתנו איטלקית . בכלל זה כיף שאף אחד לא חושב שאנחנו ישראלים , איטלקים יותר מגניב בחול.(וגם פחות מזיינים להם את השכל על : מה הבעיה שם בעצם?. )
חזרנו לדינגי, לקחתי את אבאמא והבנות לסירה וחזרתי לעשות קניות עם קובי ותמר. קובי קנה את המכולת שהייתה וחזרנו לסירה.
זה הדיווח של אריאל.
אריאל קיבל הסמכה כנהג דינג'י. הוא מבצע את ההסעות.
קובי מכין ארוחת ערב. לאחר אתמול, כאשר נאלצנו לסרב לשי, לקבלת לחם עבור הדגים, היום קובי קנה מספיק לחם גם עבור הדגים.
התכנון היום קצת לקה בחסר. החמצתי את שנת הצהרים שלי ואני כבר לא מצליח להירדם.
אנחנו היחידים העוגנים בקצה המפרץ עם חבלים לחוף. (סידור בטיחות עבור דינה).
התוצאה היא שכל הסירות האחרות העומדות על עוגן בלבד, מסודרות מולנו במסדר חרטומים. נחמד.
הקטנות גמרו לעשות חוברות עבודה, כל אחת ורמתה, ועכשיו הן קוראות לבד ספרים, על הסיפון.
תמר נחה. אריאל הלך לנוח ודינה חזרה לקרוא יחד עם הבנות.
אני חוזר לספר של מקורמק, בעברית שאריאל הביא. כרגיל לא רע ומדכא, פחד.
אחרי ארוחת ערב, טעימה, באדיבות השף קובי.
אני מתכבד ברחיצת כלים. זו הסירה היחידה שאני מכיר בה הסקייפר רוחץ כלים.
האמת, זה ממש מדהים לבלות בסירה עם הילדים, (מחזור ראשון).
שיחקתי שח עם אריאל. לצערי אני אפילו לא אתגר קטן בשבילו. (בעצם לשמחתי). אריאל מקווה להכשיר את שי למשחק וכבר מעביר לה את חוקי המשחק.
הקטנות כבר ישנות. אחרי שדינה שוחחה עם שי, הן תמיד משוחחות לפני השינה וקרני רצתה את אמא.
החלטתי להפעיל את הגנרטור לשעה, המצברים ירדו. פעם ראשונה שזה לטובת המצברים ולא לטובת מחשב או טלפונים.
אז זהו, מחר למרינה של לומברדי, בקורצולה. קצת עיר, קצת מקלחות אינטרנט וטלפונים.
10/8/09
אז אנחנו בעגינה בסמוך מאד לקורצולה.
הילדים, כולם, נסעו עם הדינג'י לחוף וילכו ברגל לקורצולה. זה בערך חצי ק"מ.
אנחנו במפרץ עמוס סירות. כולן על עוגן.
איך הידרדרנו.
הגענו למרינה לומברדי והיינו הסירה החמישית (שראינו), שנפנפו לה בידיים להתחפף. אין מקום.
טוב, נסענו למרינה היותר יקרה ונוחה, צמודה לעיר העתיקה של קורצולה, וגם שם נפנפו אותנו.
חזרנו למפרץ סמוך המשמש מקום מפלט לכל המנופנפים.
אנחנו על עוגן, רוח חלשה מאד ואז העוגן מחזיק טוב. העוגן במיטבו בדממה מוחלטת. עם התגברות הרוח, יעילותו יורדת והוא מתחיל לטייל.
אני רגוע. דינה פחות.
הילדים מתקנו את הדינג'י, עברו תדרוך וקלטו מהר, ונסעו לטיול רגלי.
דינה ואני בסירה. הזקנים נחים.
יש לנו התלבטות לגבי המשך המסלול. אני לא מוטרד, דינה תתכנן.
מבחינת דלק וחשמל אנחנו בסדר. המים לרחצה ולכלים אמורים להיגמר באיזה שהוא שלב. נראה מתי.
חשמל אנחנו יכולים לייצר בעצמנו.
עושה רושם שהילדים והילדות מאד נהנים.
קרני התגברה על הרתיעה שלה ממים קרים והים. לשי לא הייתה כזו בכלל.
ההפלגה לכאן הייתה שקטה. רובנו ישנו.
בשלב מסוים כאשר כולם ישנו, דינה וקובי ראו דולפינים.
המפרץ בו או עוגנים מכיל אולי מאה סירות. אנשי הסירות.
מישה עכשיו צלצל. שמחנו. נשמע מתגעגע. גם אנחנו.
ראינו היום ביציאה ממקומנו אתמול, (תסתכלו למעלה אם השם מעניין אתכם), אוניה, יאכטה, מנועית ענקית אולי 100 מטר אורך.
משהו דימוי צוללת, עם סיפון בגובה של 6-7 קומות, שתי ארובות ענקיות, חרטום ממש כמו של צוללת.
מאחור, בירכתים שני פתחים גדולים דרכם מכניסים ומוציאים את סירת המירוץ שלהם, שני אופנועי ים ועוד כמה גלשנים וקיאקים. משהו מדהים בצורתו. חבל שהצבע הוא לבן שמרני, אחרת זה היה נראה, באיזה שהוא צבע מיטלי כמו חללית.
עבר על ידנו הגובה העירוני. גם עבור עגינה במפרץ שלהם צריך לשלם.
סירה של 12 עד 15 מטר, 150 קונה. שאל אם אני בדיוק 12 מטר והורדתי 5 ס"מ. הוריד לי 10 קונה.
נפרדנו בחיוכים.
כל עיר ועיירה כאן מנסה להגדיל את הכנסותיה מתירות עד כמה שאפשר. המע"מ כאן הוא 23% וההתרשמות שלי היא, (לא מבוססת דיה), שהמדינה חיה מהמע"מ, לא ממס הכנסה, והערים חיות מעגינות.
כולם מחזיקים פנקסי קבלות. יש לנו קבלות על הכל.
מיסי העגינה נגבים על ידי רשויות הנמל.
שקט מידי בסירה. החברה עזבו רק לפני שעה כך שיש לנו לפחות עוד שעתיים לחכות.
בין יתר הדברים המיותרים שהבאנו יש לי נעלים, שני זוגות גינס ועוד חולצות עם כפתורים.
נדמה לי שבחודשיים האחרונים אני לובש רק בגד ים. אמנם יש לי שנים ואני מחליף בינם למען הגיוון.
אני הולך להפעיל את הגנרטור לאיזה שעה שעתיים לייצר קצת חשמל.
הילדים לא מתים על הרעש והריח וזו הזדמנות טובה לעשות זאת בהעדרם.
2000. עברו בערך שעתיים מאז שהילדים נסעו. שקט מידיי.
הגנרטור עושה רעש ודינה ברחה ממנו לחרטום. החרטום מהווה מקום מקלט למי שרוצה להתרחק מהמולת הסירה.
הערב יורד. הרוח יורדת. העוגן מחזיק.
אני כבר לא מתגלח מספר ימים. בינתיים מרשים לי. הבעיה תהייה עם התספורת. בעוד חודש, תהייה לי בלורית של אלביס.
אני לא יודע אם ציינתי זאת קודם, אבל חשוב שתדעו,
הגנרטור משמש למספר משימות.
הוא נותן מתח 220 וולט לשמונה שקעים, מהם טוענים כל הדרוש טעינה, (בדרך כלל זרמים נמוכים), הוא משמש לטעינת מצברים, ואו, לחימום הבויילר – דוד מים, ואו לחימום הקומקום החשמלי. ה-ואו, חשוב מאד. בגלל מגבלות הספק, הגנרטור יכול לספק רק צרכן אחד עיקרי, (מטעני מצברים, בויילר קומקום חשמלי).
חשבתי גם לחבר את המזגן לאופציה הזו אבל אבי הטיל וטו. לדעתו המזגן "גדול" על הגנרטור. כמובן שדעתו התקבלה.
בכלל, יש לנו מזל עם מזג האוויר. בערב קריר ונעים. ביום לא יותר מיידי חם. המזגן, הטעון שיפור, אינו בשימוש כלל.
2100 הילדים חזרו. כמובן שהיו להם הרפתקאות בדרך.
נקראתי לדווח את עלילותינו בעיר העתיקה קורצולה.
יצאנו בדינגי לחפש איפה אפשר לקשור אותה. מצאנו. ביציאה כמעט ועפתי למים, קובי כמעט הוציא לי את היד מהמקום בניסיון להשאיר אותי יבשה.
הליכה של כ-20 דקות לעיר העתיקה, בצד אחד חורש, בצד השני בתים שצופים למפרץ ולהם חופים קטנים, או יותר נכון מזחי עגינה. עליה מתונה וירידה תלולה קצת יותר. פתאום רואים תיירים מסביב, אפילו שנייה אחרי שחשבתי שלא ראינו ישראלים, שמענו ישראלים.
העיר יפה. אני אוהבת ערים עתיקות. הן נותנות לי הרגשה שהרבה סיפורים מסתתרים בין הסמטאות. העיר הספציפית הזו די קטנה. תוכננה בצורה מרשימה מאוד – הרחובות ערוכים כמו שלד של דג, סמטאות במקצב מהיר יחסית מערב-מזרח לאפשר לבריזה הקיצית שנושבת מכיוון זה לקרר את העיר, וקצב מתון הרבה יותר (נדמה לי שהיו 10 רחובות מערב-מזרח ו- 3 צפון-דרום), כדי להתמודד עם הבריזה החורפית שמגיעה מצפון. אכלנו גלידה. קרני כיבדה גם את החולצה בצורה נדיבה, שי רק את הפנים שלה. ביקרנו בכנסייה, חשבנו לעלות למגדל שסמוך לביתו של מרקו פולו (הוא נולד בקורצולה), אבל זוג קרואטים נחמדים אמרו לנו שאין שום טעם לעלות למעלה. פשוט עולים ויורדים ולא רואים כלום למעלה. אז החלטנו להקשיב וויתרנו. עשינו סיבוב סביב העיר ועצרנו לאכול פיצה לארוחת ערב.
יצאנו חזרה. הפעם עליה תלולה קצת וירידה מתונה. היה לי הרבה יותר קל להתגלגל בירידה המתונה מאשר לקרטע בעליה. קרני תפסה טרמפ על הכתפיים של קובי ושי שק קמח על הגב של אריאל. בסוף גם אני הגעתי.
הגענו לדינגי, הפעם הצלחתי להיכנס בצורה חלקה יחסית לדינגי (ככל שאפשר לדמיין לוויתן נכנס לסירה...), אריאל גילה שלא לקחנו איתנו מסירת האם את המשוטים של הדינגי, והפעיל את המנוע. הסתבכנו בחבל.
אין סכין ואין משוטים. קובי קפץ למים, מים עד החזה בערך להתיר את החבל מהמנוע. המסקנה הסופית הייתה שכנראה מישהו שיפר את העגינה שלנו למזח, או שאולי הפרענו לו, והוא החליט לקשור עוד חבל לדינגי כדי ליישר אותנו, רק שהוא העביר אותו דרך המנוע. קובי הצליח להתיר את החבל, צחק שאין שייט שהוא לא צריך בו באיזשהו שלב להתיר חבל מהמנוע, עלה לסירה ויצאנו לכיוון סירת האם.
העלייה לסירה הסתיימה בהצלחה, אני כבר מיומנת בסולם.
זהו. אני מסכם את היום.2200 הולכים לישון. הנכדות מתבכיינות קצת לפני השינה, כרגיל.
מחר יום חדש.
באופק ברקים, נראה מה יהיה מזג האוויר מחר.
בסירה, נושא מזג האוויר בהחלט חשוב. אני כרגיל לא צריך לדאוג. יספרו לי מחר. לילה טוב.

11.8.2009
1700. יום מלא וגדוש חוויות עבר עלינו.
יצאנו מהמעגן שלנו, ללא אירועים מיוחדים. החלטנו שצריך למלא מים ועצרנו במרינה לומברדיה, ואכן תמורת 40 קונה, כ-30 ₪), מילאנו מים. פגשנו את פיני מחיפה, מציאה קטנה, בקושי עובר את מפלס הסביר. חיפאי.
השמים קצת מעוננים. נראה.
פתחנו מפרשים. יש לנו הפלגה ארוכה ואני מריץ מנוע ומפרשים ומגיעים ל-6-7 קשר.
הרוח לטובתנו לשם שינוי.
מרוב שימחה הלכתי לישון.
קמתי. הרוח עוד יותר לטובתנו, גבית לגמרי, סידרתי את המפרשים לפרפר וכיף.
השמים מתקדרים, הרוח גבית מלאה. המד רוח מראה 5-8 קשר שזה אומר יחד עם ה6-7 שלנו בערך 12 קשר גבית. כיף.
כ-8 מיל מהכניסה שלנו הרוח מתגברת ולאחר היסוס קטן אני מחליט לקפל חלוץ. מזל. אחרי שהחלוץ מקופל הרוח עולה.
ועולה, היא עולה, לה לה לה.
וואלה בורה. (רוח מהיבשה).
אנחנו נאלצים לקפל גם ראשי. בעזרתו של קובי זה קל מאד.
אריאל מכין את העוגן לעגינה, (למד מהאימא), ואנחנו במפרץ.
הרוח בעוצמות של 25-15 קשר. רוח.
אני מקבל עצות מכולם לגבי מקום עגינה ובוחר במסעדה, עם עגינה חופשית ואוכל.... נראה בהמשך.
עוגנים ליד לאקי לוציאנו, איטלקי נחמד שלא נלחץ יותר מידי מהעובדה שאנחנו נלחצים אליו.
יש גם מצופי עגינה במפרצון אבל קשירה לרציף עם חבל עגינה, יותר עדיף.
מאחורינו מגיעות עוד שתי סירות והן על מצופים. מסתובבים עם הרוח.
אני מציע לפיני, ראה איזה פלא החיפאי הנחמד מהבוקר, (אולי הוא סתם ביישן), להיצמד אלינו ולהיקשר אלינו.
פיני מסרב בנימוס. החברה שלי לא מתלהבים מהצעתי אליו ושמחים לשמוע. הם פחות סלחנים ממני.
זהו עד כאן. היום אני אאלץ להתגלח. בעל זאת יוצאי למסעדה.
אני מקווה שהחברה יוסיפו מחוויותיהם. כולם התנהגו למופת ונתנו עצות טובות.
במשך כל הסערונת, הילדות היו בפנים, שזה טוב, ושיחקו להן.
קצת אקשן במיני סערה+ גשם קל , נחמד גשם באוגוסט .
נוהל ברקים בזמן הסערה- מסקנה אין מקום כמעט בסירה שלא מוליך , סביר שהתורן יקלוט הברק והמכה שנקבל בסירה לא תהיה קטלנית. כמו כן עם עוצמה של 1.2 ג'יגוואלט יהיה אפשר לחזור בזמן,
יהיה אפשר לתקן מספר טעויות. (אני אלך על הימורים...)
תמר קובי אמא והבנות הלכו לעיר, אני וויתרתי על תענוג ונשארתי לשמור על הסירה,אל קפיטנו ישן ..
אני מוצא שיותר ויותר לא בא לי לרדת מהסירה, יש אנשים בחוץ ואני באתי במטרה לדבר עם כמה שפחות. בינתיים הולך לי לא רע.
מסקנות לגבי קרואטיה:
הסיפורים על הנשים מוגזמים עד מאד, גבוהות כן , מזרח אירופיות כן אבל לא ליפול על הרצפה. הצ'כיות עדיין מנצחות. חוץ מזה הם די נחמדים , לא חופרים וחמים’ (באופן יחסי) ,אולי כי לגור ליד המקומות שהיינו בהם זה לא כל כך חוכמה ובנוסף הים עושה את שלו בכל מקום. הארץ יפה מאד יש להם הרים , ים ואיים מדהימים והמים כל כך כחולים. חארות. יחד עם זאת התחושה היא עדיין של עולם שלישי(יתרון כן) או לפחות כמו ישראל, בטח לא של אירופה, קובי נאלץ להגיד לי כל פעם שאנחנו באירופה. אולי זה בגלל המקומות שאנחנו עוגנים בהם ובכלל כל דרכי העגינה והלך הרוח בים הוא שכונה, (יתרון כן), אז אולי בגלל זה לא מרגיש לי אירופה, (לא שהייתי אבל מהסיפורים...)(יתרון אמרתי?)
יצרו איתי קשר. חבר של אבא? שאל איפה כל החברה בעברית!!! הנהנתי שאני לא מבין מה הוא אומר ומלמלתי באיטלקית . סתם’ אבל זה מה שרציתי לעשות. אמרתי שהם נסעו ל??? ושאל-קפיטנו ישן. אמרו למסור לו שינופף להם שהוא מתעורר ושאולי הם יבואו(מזה אולי תבואו , אולי תקבלו הזמנה) אני מתחיל לפחד שיהיה לי קשה לדבר עם אנשים . (אריאל).
12.8.2009
אתמול היית לנו ארוחת ערב טובה מאד וגם לא זולה. בשביל איכות משלמים.
היית רוח מרבית הלילה.
הרוח עברה גם לבוקר וזה די נעים כל זמן שקשורים כהלכה.
פיני והחברה שלו, (מישהו שהכרנו במשט), קיבלו את ההזמנה שלי אתמול להיקשר לאורך הסירה שלנו, לסירה שלנו, ולהסתמך על החבלים שלנו.
זה איפשר להם להתחבר לחשמל ולקחת מים. יופי. אני בעד טובות ועזרה לאנשים.
היום, הרוח נושבת קרירה, דינה הלכה לעיר לקנות לחם, לשכור אופנים ? ולהוציא כסף. צריך לחדש את המלאי.
התוכנית היא להיות פה עד מחר בבוקר ואז, בתקווה שהרוח תרד, לשוט לדוברובניק.
הרעיון הוא להוריד אותם בבוקר לעיר, לאפשר מנוחה בצהרים ואחר הצהרים – ערב מוקדם, הם ייסעו לשדה.
השבוע חלף במהירות מדהימה. אני כבר צופה מצב רוח מדוכדך ליומיים ואז נתחיל להתרגש לקראת המחזור השני.
יום רגוע, עד עכשיו עובר עלינו.
כולם הלכו למים בבוקר, ישנו בצהרים, במיוחד אני, ומתעסקים בכלום. יופי.
שרשרת הקשירות של סירה לסירה מתארכת.
קודם פיני נקשר אלי, עכשיו איזה בחור הולנדי נקשר אליו.
מצד שני שלנו, הגיעה אמל חדשה 54 רגל, מיליון וחצי יורו, ועוד גרמנים.
הסירה יפהפייה ויש הרבה דברים מעניינים עליה. (למעט הצוות, גרמנים מבוגרים. בטח בגילנו).
לידה עומדת סירה הולנדית גם יפה מאד.
מאחוריהם, גם בצמוד עומדת סירה משכירות, צרפתית. הם עמדו עם הירכתיים לחוף, עם הפרש גובה של 10 ס"מ מהקרקעית. הערתי להם והם שינוי קשירה, חרטום לחוף. הצלתי אותם. מילא. (יצפן, יצפן).

דוד אריאל לקח את הילדות ואת תמר בדינג'י לעיירה הסמוכה.
צריך להבהיר, עיירה זה בדרך כלל מקבץ של 20-30 בתים, שתי מסעדות, לפעמים מיני מינימרמרקט.
כמובן שאנחנו במתח, פולני טבעי, עד שיחזרו.
חזרו. נרגענו.
ארוחת ערב בסירה אחרי ההתפקרות אתמול. השכנים שלנו מחזיקים את ה"פאסון".
הגרמנים השכנים שלנו שרים. אפילו גיטרה יש להם. האמת שירים לא תוקפניים. אבל... לא סובל אותם.
הילדות במיטות, תמרוני השינה הרגילים, אימא, אימא, מוצץ , מי יבוא להגיד לילה טוב, ...
למחר יש תוכנית. קמים ויוצאים מוקדם לדוברובניק, בתקווה שיש מקום עגינה. הילדים ילכו לטייל בעיר, (הפעם באמת עיר), יחזרו לסירה לנוח ויצאו לשדה התעופה בערב.
אנחנו קשורים לכל השכנים ונצטרך להתיר פלונטר בבוקר. מקסימום ניתן גז.
אף אחד לא רוצה להשתתף האחריות הכבדה המוטלת עלי, לדווח לכם על כל "פיפס" שלנו.
אז, לילה טוב.
13.8.2009
אז אנחנו במרינה "אצי" בדוברובניק.
קמנו מוקדם בבקר, התארגנו ויצאנו לדרך. ההתנתקות עברה ללא תקלות.
אפילו לא הצלחתי להדאיג את הגרמנים עם ה"אמל".
הפלגה קצרה של כשעתיים וחצי למרינה בדוברובניק, יש מקום ואנחנו קשורים.
דינה הולכת לבריכה עם הילדות, אריאל תמר וקובי נוסעים לדוברובניק.
אני נשאר לשמור על הסירה. (הולך לישון).
היום נגיע לאינטרנט ונעביר לכם הבבל"ט החדש. הצטבר הרבה.
אז לא.
ליווינו את הילדים למונית נפרדנו בדמעות, (יהיה שקט מה נעשה ?), והמשכנו לאינטרנט. היה סגור.
מחר בבוקר ננסה שוב.
אנחנו כאמור במרינה אצי של דוברובניק.
המרינה שוכנת בנהר, מים מתוקים, מאחר ויש זרם של הנהר השוטף את מי המרינה כל הזמן.
לקרואטים, או יותר נכון לכנסיה הקרואטית יש מנהג לתפוס את הגבעה השלטת על העיר או עיירה, למקם שם את הכנסייה ואת בית הקברות. יוצא למתים הנוף הכי יפה בעיר והם אפילו לא מתבוננים. (או אולי ..).
התכנון, הצעה של אריאל, היה מצוין.
הגענו מוקדם למרינה, יש מקום, זה נושא מעורר דאגה תמיד, ועגנו. המבוגרים הלכו לעיר לתיור, דינה והילדות לבריכה, כן, יש בריכה כאן במרינה, אני לשנת הצהרים.
המבוגרים חזרו מהעיר, דינה ומהבריכה עם הקטנות וגם אני קמתי.
סידורים, עניינים, ארוחת ערב והליכה למונית שהייתה זמינה מיידית, לשדה התעופה.
הסתדר עוד יום חופש מלא ואת הלילה יבלו בטיסה ובשדות תעופה.
אני חוזר לישון במיטה שלי. דינה ואני נידבנו את חדר השינה שלנו לזוג הגדול. (תמר לא נכנסת ברווח שבין שתי המיטות בתאים),.
אריאל לא נרדם בקלות ומתעורר מכל רחש. אני התנדבתי לישון בסלון. (אין לי בעיות רחש והתעוררות, רק שיתנו לישון).
עכשיו אחרי שכולם נסעו, אני רוחץ כלים.
כל זה באשר למעמדי בסירה.
מחר אנסה להשליט סדר חדש. עם דינה, סיכויי קלושים. לפחות אישן בחדר איתה.
זהו, גמרתי כלים. גם הארגז כלים שלי התגלה לאחר הפינוי.
יש במרינה ספריית החלפה. החלפתי שישה ספרים. יחד עם הספרים שהחלפתי עם פיני, עוד שלושה, אני מסודר לשבוע הקרוב.
באשר לפיני,
בחור נחמד עם עוד שני זוגות ישראלים כולם.
כאשר פגשנו אותם לראשונה הפגין קרירות, לאחר שהעתי לו לעגון בקשירה אלינו, הפשיר. התגלה בחור נחמד שגם הנכדות, במיוחד קרני, התחנחנו איתו. (יש לו נכדה בארה"ב שלא ראה שנים).
אני הסברתי לדינה עוד בהתחלה שהוא ביישן וזהו. היא חשבה אחרת. היא גם העירה משהו, משהו שקרני סיפרה לו אחר כך בסגנון סבתא שלי אמרה ...
אני פועל מתוך מחשבה שאם אני נחמד למישהו אזי אני "עושה לו טובה”.
מישהו המראה ריחוק, כנראה נבוך וביישן.
אני לא זה ולא זה ויכול לעשות את ה"צעד הראשון" ללא כל חשש.
בכל מקרה, מקרה פיני מוכיח. התגלה איש נחמד ואולי גם קצת ביישן.
עברנו על התמונות שצילמנו. לא כולל את התמונות שתמר צילמה.
יופי של תמונות, בחלקן. אני עדיין מאמין שבצילום כמות היא איכות, בחלקה הקטן. צילמתי את אריאל כמה תמונות ובחלקן הקטן יצא נהדר. החלטנו שיש לנו ילד יפה.
מסתבר שלא מוקדם מיידי להתחיל להתגעגע. התגעגענו.
זהו, מספיק בבל"ט ליום אחד. מחר יום חדש.
לא מצליח להירדם. גמרתי איזה ספר גאנק אחד ואתחיל שני.
החלטתי לבדוק את המקררים. הם התחילו לא לקרר לפני יומיים. הפיתרון נראה לי הפשרה.
הם די בסדר אבל כאשר חם בחוץ, נהיה גם חם יותר בפנים.
אחרי הפשרה ויום עבודה בקירור הם מראים:
המקרר- 19.6 כאשר הטמפרטורה בחוץ 24.5 מעלות. הישג קטן מאד.
המקפיא – 7.8 שזה התחלה טובה. כנראה שבעוד יום גם המקרר ירד קצת. נקווה.
נבדוק מחר בבוקר שוב ונראה אן יש התקדמות.

OKUKLJE

31.7.2009 LASTOVO
קמנו משנת הצהרים.
יצאתי עם התחתונים הכי יפים שלי לסקור את הסביבה והופ, הגיעו אורחים.
קריס וקתלין מיורקשייר, על בוואריה 36 שכורה. קצת רוח והם על חבלי העגינה שלנו
הבחור לא בפניקה, גם קתלין לא. אני מוריד חבל, הם משתחררים ועם קצת עזרה מהשכנים, (אנחנו ואחד מהמסעדה) הם בפנים. אנגלים נחמדים.
הלכנו לסיבוב בעיר. חזרנו אחרי 10 דקות. עיר קטנה.
דינה מרוצה שאנחנו עם חבלי עגינה. היא צריכה לילה שקט, אחרי הבוקר.
אני מודד דברים על פי פוטנציאל הנזק שלהם. בבוקר לא היה פוטנציאל לכלום. מקסימום קצת בוץ. את דינה זה לא משכנע.
בדקתי את הברגים. וואלה. לא זזים. גם אנחנו לא זזנו הרבה ובכל זאת, סימן מעודד.
היית לי שיחה עם דני קו שחצה את האטלנטי עם הסירה שלו. (אוקיניס 43 רגל-סירה קלה יחסית).
הוא לא התקין מכשיר קשר, לקח, (קנה), טלפון לוויני, קנה גנרטור המופעל על ידי זרם מים, (נמשך על ידי הסירה מאחור והפרופלור במים מייצר חשמל). לא זוכר אם קנה מתפיל מים.
אשתו הצטרפה אליו בקרייבים. זה מתאים גם לדינה.
אני מתחיל לחשוב על זה, אני לא נעשה צעיר יותר. (לצערי גם לא חכם יותר).
ערב בא.
היום אנחנו הולכים למסעדה הצמודה לרציף בו אנו עוגנים. (הסידור התורכי. עוגנים – אוכלים).
היום גם סוף החודש ועוד 6 ימים למחזור הראשון. כבר אין לנו סבלנות.
אנחנו צמודים גם למקור מים כך שדינה מנצלת את ההזדמנות ושולחת אותי להתקלח. צריך, לא צריך, יותר פשוט להתקלח מאשר לנהל ויכוח שבסופו אפסיד.
הנוף והשקט כאן מדהימים. אני חושש מהתגובה שלנו לרעש המקובל בחיים ה"מודרניים".
יוצא לנו לקרוא המון ספרים. בחלקם אפילו טובים. בחלקם זבל. עד עכשיו רק ספר אחד לא יכולתי לסיים. גם ל יש גבולות.
אנחנו מתכננים סיור מקדים במקומות בהם נהייה עם הילדים. החל ממחר.
חזרנו מארוחת ערב חזירית. היה מצוין. דינה קיבלה חצי קילו של קלמרי – יצור אחד שלם. נראה מגעיל. די טעים.
כבש בתנור יותר טוב אבל זה עניין של טעם.
מחר אנחנו יוצאים די מוקדם לכיוון דוברובניק.
חבלי העגינה של האנגלים ושלי כל כך צמודים שאם לא נזרוק אותם ביחד, אחד מאיתנו בטוח יתפוס חבלים במדחף. (לא רצוי במיוחד).
אני מבזבז מים חופשי ומנסה לא להרגיש אשם. אין להם בעיה של מים כאן. רגשי האשמה הם מהבית.
לפי המלצר, (הנחמד), אנחנו הישראלים הראשונים אצלו. (השנה או בכלל לא ברור), אולי. ביקש לדעת איך אומרים בתיאבון בעברית. אמרנו לו. (לך לעזאזל). שינסה את זה על האורחים הבאים שלו. נראה. (לא, סתם).
אם כבר אנחנו כאן, דינה מעירה לי כל הזמן שאני מגרד בביצים או מחטט באף. הסברתי לה שזה מה שעושה גורילה מצוי. (הבינה וקיבלה). עכשיו אולי יהיה לי שקט ואוכל לגרד ולחטט בשקט.
טוב, זמן לישון. אני נועל את המבצר, מכניס תה למקפיא, מכבה אורות ולמיטה. (המקום החביב עלי בסירה).
מחר יום חדש ויום אחד פחות לחכות לילדים. כן, אנחנו מתגעגעים.
1/8/2009 עדיין LASOVO
התעוררתי השכם בבוקר, (09:00), לקול צעקת ילד המשתכשך עם אביו במים. איך אפשר לכעוס עליו.
דינה, גם התעוררה והקפה שלה כבר מוכן.
אני כמובן מקטר כל הזמן, דינה, דינה, אבל האמת היא שלא יכולתי לקוות לצוות יותר טוב.
בעצם למפקדת יותר טובה. אדיבה, מתחשבת וגם נחמדה.
היום מבטיח להיות חם. אין רוח. המקום הכי טוב לבלות יום כזה זה בהפלגה.
צריך למלא מים, להעלות את הדינג'י ולחכות לאנגלים. נראה.
יצאנו. התסבוכת עם האנגלים הייתה פחות משחשבנו.
מסתבר שקריס הוא ארכיטקט. בנו, ארכיטקט ימי עובד על צוללות חילוץ והצלה בעומקים גדולים. מקצוע מעניין.
אחרי הפלגה של כ-4.5 שעות אנחנו בפומאנה באי מייט. זה היעד עליו אנחנו מתכננים אתכם. (שני המחזורים כנראה).
הפעם על פי קביעת האדמירלית, אנחנו נקשר לחוף.
זו הזדמנות טובה לספר לכם על התרגולת.
דבר ראשון מקפלים מפרש ראשי בערך כמיל מהיעד ומורידים פנדרים. (אני מקפל מפרש, דינה זורקת פנדרים).
מכינים את העוגן לטבילה. אצלנו זה הפך לנושא מאחר והמגביל נשבר, (עוד פרויקט לעבודה בארץ), והוא נתקע בהרמה.
כמה מכות בפטיש 2 קילו משכנעות את העוגן לרדת המנעילה ולעבור למצב היכון להורדה.
מגיעים לנקודה אותה בחרתי, בין שתי סירות במרחק סביר מהן, דינה מורידה עוגן ואני נוסע לאחור.
הורדו את מרבים השרשרת, כ-60 מטר.
עכשיו מגיע הקטע של השחייה לחוף וקשירה לסלע או עץ.
דינה נותנת לי חבל, אני יורד עם מסכה והנעלים של אבי, (אנטי קיפודים), ומגיע כמעט לחוף. החבל קצר מידי.
דינה נותנת רוורס, והחבל מתארך למידה הנדרשת. אני קושר אותו לסלע די רציני, נמצא מחוץ למים, וכאשר הסירה מתיישרת, הסלע זז. טוב, שיזוז. מקסימום הוא ייפול למים, הסירה לא תיסע רחוק עם סלע כזה קשור אליה.
לכל מקרה, אני לוקח עוד חבל, שוב קצר מיידי. זו תמיד הבעיה עם חבלי קשירה לחוף. לא משנה עד כמה הם ארוכים, הם תמיד קצרים מידי. דינה מאריכה אותו בחבל נוסף. כמובן שכל מה שחסר זה כמטר אחד מתוך חמישים אבל מטר חשוב.
בשני המקרים צריך לעלות לחוף תוך חירוף נפש, (טוב רק רגלים), בין הקיפודים. הם נראים די שמחים לקראתי אבל אני איתם גמרתי. נזהר, מקלל והכל עובר בשלום.
סיבוב במים סביב הסירה, עדיין יש ברנקלס ותהייה לי עבודה מחר בבוקר לקרצף את השאריות.
נכון שבדרך ישנתי קצת, (לא יותר משעתיים), אבל השעה כבר ארבע ועכשיו אפשר ללכת לישון קצת על אמת.
כשנקום נעשה סיבוב עם הדינג'י ונברר פרטי עגינה במלון או לידו לקראת הביקור שלכם.
קמנו. קראנו. דינה שחתה, מצאנו לחם עבור הדגים.
מתחוללים כאן תמרונים ימיים רחבי היקף של שלוש אניות גולט.
שתים עגנו, דופן אל דופן. באה שלישית לפרוק אנשים ושתי האחרות יצאו למפרץ לפנות מקום. השלישית נכנסה ועכשיו הראשונה והשנייה מתכנסות לדופן השלישית.
19:30 בין ערבים. פחות חם ושלווה. חשבנו לרדת עם הדינג'י לחוף ודינה בחרה במחר. סוף סוף היא נכנסת לאווירה. מה שאפשר לעשות מחר אין סיבה לעשותו היום דווקא.
20:15
ערב. דינה מכינה פסטה עם נקניקיות ורוטב עגבניות.
דינה עקוצה לגמרי. אלי אף יתוש לא בא. אני לא יודע אם להיעלב או לשמוח. החלטתי לא להיעלב.
נצטרך להזכיר לילדים להתמרח. ראו עצמכם מוזכרים.
בכלל, במקום שיש יתושים אנחנו מתמרחים וזה עובד. אבל, בדרך כלל אנחנו מחכים לעקיצות ואז זה לסגור את האורווה אחרי שהסוסים ברחו.
יש שני שליש ירח. מה שאומר שיהיה ירח מלא לכשתבואו. בעצם רק למחזור של קובי ותמר. נשתדל לשמור קצת ירח בשביל סטלה ואסף.
אני חושב שמספיק בבל"ט ליום אחד. אנחנו לארוחת ערב ולקריאה. אני ישנתי הרבה היום מה שאומר הרבה קריאה בלילה.

2.8.2009
12:13, חזרנו משייט לעיירה הסמוכה. זו עיירה קטנה עם מלון גדול. ביררנו מחיר עגינה והקרואטים "המריאו".
בנוסף לתשלום על כל מטר סירה, משלמים תוספת עבור חשמל ומים. אויר בחינם.
קנינו ירקות "אורגניים", לפי המחיר הם בטח אורגניים.
המים כאן נהדרים ונסתפק בעגינה עם חבלים לחוף.
ירדתי בבוקר להאכיל את הדגים בברנקלס שהצטברו על הסירה.
נהנינו. המלון והחוף נחמדים ונגיע אליהם בדינג'י.
שקט ורגוע כאן. החלטנו לבלות כאן עוד יום. (עוד 4 ימים להגעת מחזור ראשון).
קנינו לחם במסעדה של המלון. מסתבר שהם אופים לעצמם את הלחם ומוכרים גם לאחרים.
מה שממשיך להפליא אותי זה האנשים הנחמדים כאן. כולם מחייכים, שקטים ומשתדלים לעזור.
אני קופץ החוצה לקול ההערה, בשקט של דינה, "היא הולכת לדרוס אותו".
סירה נכנסה לעגינה על ידינו האיש במים, האישה ברוורס והיא כמעט עולה עליו. דינה הרבה יותר טובה בתמרונים האלה. (ניסיון).
טוב, היא לא דרסה אותו והוא קושר את הסירה לחוף. יש להם חבלים קצרים מיידי וקשה להם לתמרן.
חם. דינה כבר הצטננה במים ואני הולך שוב.
המים בטמפרטורה של 25-27 מעלות. בדיוק במידה הנכונה.
היה טוב. בסוף היה קר.
כמו שסיפרתי לכם, הנוף מתחלף. נעמדה על ידינו עכשיו גולט, ולאחר תמרונים, הואיל גם לסגור את המנוע. שוב שקט.
בנושא זן ואחזקת הסירה, יש לי שיגעון אחד שעליו אני מקפיד. גז. (בישול).
לאחר כל שימוש אני מקפיד יסגרו את הבלון. זה נובע מכמה סיבות.
פעם, לפני שאיתרתי את זה, הייתה לי דליפת גז באחד מהצינורות בתנור.
בשימוש, זה לא הורגש, אבל לאחר השימוש, אם לא הייתי סוגר את הבלון, אפשר היה להריח גז.
תיקנתי את זה והחלפתי את צינור הגומי, (צריך להחליפו כל שנה-שנתיים).
בכל אופן ההרגל נשאר. ראיתי גם באיזה שהוא ספר מקצועי, תוצאות של פיצוץ גז בסירה. היתה דליפה ובאיזה שהוא שלב הגז התפוצץ. זה לא נראה נחמד.
השילוב של הנ"ל גורם לי להקפיד על סגירת הבלון לאחר כל שימוש. אני מפרט את זה כהדרכה לבאים.
חוץ מזה אין לי שיגעונות נוספים ואני (כמעט), סקיפר מושלם.
דינה החליטה שהכתיבה היא בעצם התרפיה שלי בסירה. כרגיל היא צודקת.
13:00. זמן לסיים את הספר ולהירדם קצת. מזמן לא ישנתי.
טוב, שנת הצהרים והצהרים מאחורינו. 17:35.
הגולט יצאה. בא איטלקי עם סירה קטנה. נקשר לחוף. אשתו תמרנה לא רע. הוא עם החבל הרבה פחות. זה לא מנע ממנו להעיר לה בחריפות על ביצועיה. גיבור גדול. היא לא ענתה לו. הגיע לחוף עם דינג'י, חבל קצר מיידי, (בעיה של כל הגברים), והיא עוד אשמה.
גמרתי סוף סוף את אדום עתיק. יופי של ספר. מתוסבך כרגיל לספרים הכתובים בעברית אבל עדיין טוב.
היום דינה החליטה להתמרח לפני העקיצות. לא אחריהן.
החלטנו שאין מספיק מקומות אחסון סירה. מזווית אחרת ניתן לומר שאני עם חלקי החילוף שלי והכלים שלי תופס יותר מידי מקום. שתי התשובות נכונות.
זה עוד לא מביא בחשבון התקנת מערכת קולנוע, או סתם מערכת הקרנת סרטים. זה נמצא בעדיפות נמוכה מאד אצלנו.
נראה לי שנעביר את ה"בר" לאיזה שהוא מקום ונפנה את המקום לאחסון דברי אוכל. יש שאלה לאן לתקוע את הבקבוקים המעטים שיש. נראה. זה כנראה יוחלט בדרג אחד מעלי. (דינה, תמר).
זה הזמן להרצאה קצרה על מערכות הסירה.
אפשר לסקור את הסירה בחתכים שונים.
למשל, קומות:
קומת הסיפון, קומה עליונה, קומה חשופה, מיועדת לשיזוף ולניהול ההפלגה.
קומה מתחת, קומת המגורים, קומה סגורה ומוגנת, עם חלק אחד מהסלון המוקצה ללוחות המכשירים ולהגה שני.
קומת מרתף: קומת המערכות והמנוע.
כל הבניין הזה יושב כמובן במים, בדרך כלל. (למעט אחזקה ותאונות).
הסירה נושאת במיכלים כ-800 ליטר מים ואותה כמות דלק. הפתחים למיכלים אלו הם בסיפון. הפתחים דומים, מסומנים בכתב למים ודלק ורצוי מאד לא לבלבל ביניהם. (כבר היו כאלה דברים – אבל לא אצלנו, עדיין).
הדלק מספיק בערך ל-125-150 שעות הפלגה. למרחק של 750-900 מייל ימיים. תלוי במהירות ההפלגה.
המים מספיקים בהתאם למידת השימוש בהם. בדרך כלל לא חוסכים מאחר וכל 2-3 ימים אנחנו ליד מקור מים וממלאים מחדש.
הסירה גם "נושאת" חשמל של 720 אמפר, ב-4 מצברים שווים בגודלם. קיים מצבר חמישי המיועד להפעלת הגנרטור בלבד.
כאן שוב, הזרם, ניתן להתייחס לזאת כאל מצבור זרם, יספיק בהתאם למידת השימוש בו.
הצרכן הכי קבוע הוא המקרר ובהפלגה ההגה האוטומטי.
גם כאן בתנאי הפלגה ועגינה רגילים, ללא מקורות חיצוניים, יש לנו אספקה ל 12 – 36 שעות. בעגינה ל-36 שעות, בהפלגה על מפרשים בלבד כ-12 שעות. אחרי זה מפעילים מנוע או גנרטור.
בדרך כלל ניתן להוציא מהמצברים כ-240 אמפר לפני שנדרשת טעינתם. (כ-שליש מהקיבולת שלהם). בניגוד למים ולדלק, כאן לא ניתן להשתמש עד שמתרוקן לגמרי. (זה נכון למצברים שיש לי).
כל מערכות האספקה הנ"ל נותנות לנו אפשריות שימוש נוחות מאד ל- 2-4-ימים, (דלק להרבה יותר),
מה שבשדרך כלל מצריך את השימוש בגנרטור זה טעינת המחשב או הטלפון.
אחד הדברים מהם אני מרוצה זה צריכת החשמל בסירה. בהפלגות שלי עם אחרים, אני שומע זאת גם היום מאחרים, נושא החשמל הוא תמיד מקור להוראות. תכבה, אל תדליק, אין חשמל וכו'.
אצלנו הנושא לא קיים. יש חשמל.
חלק מה"שפע" נובע מהחלפת אורות הניווט בלדים, (ירידה בצריכה מ-7 אמפר לשעה ל-1 אמפר לשעה), אך בעיקר בגלל כמות המצברים הקיימת וגודלם. אני גם מתכוון להחליף את אורות הקריאה, (3 במספר, כ-2 אמפר שעה כל אחד), ללדים. (זה פרויקט לאבי).
בסירה יש גם שני צרכני זרם ענקיים, החרטומן והעוגן, אותם יש להפעיל רק כשהמנוע עובד וטוען את הסוללות. בהפלגה רגילה הם אינם בשימוש רק בעגינה.
השכנה על ידינו, איטלקייה פטריוטית ונחמד להסתכל.
אז גמרנו, בינתיים, את נושאי אספקת התשתיות.
בסירה אצלנו, שלושה חדרי שינה, שי חדרי שירותים ומקלחת, מטבח וסלון מאוחדים ו"גשר פיקוד" המהווה חלק קטן ומוגבה מהסלון.
הירידה לסלון מהסיפון היא ב-3 מדרגות לא תלולות, יתרון גדול לנכדים שיש להם נטייה להתגלגל במדרגות.
מי השטיפה בשירותים הם מי ים נשאבים. מי המקלחת הם ממאגר המים המתוקים של הסירה.
מקלחת רגילה, נורמאלית, צורכת בערך 50 - 60 ליטר.
3.8.2009
כתיבה בהפלגה. חידוש.
התחזית להיום היא ים גבוה יחסית. לא משהו, אבל יחסית לים-ראי של הימים האחרונים, קצת יותר.
כרגע אנחנו בדרך לסורבט, (משהו כזה), לתדלוק. אחר כך או שנישאר במקום או נמשיך למפרץ סמוך. תלוי בגובה הים וברוח.
הרוח כרגע 10-12 קשר כמו בתחזית.
הנווטקס, (מכשיר רדיו גלים קצרים שמקבל ומדפיס על מסך את תחזית מזג האויר באזור, (רדיו ספליט), עובד נהדר, לאחר טיפול של דינה ושלמה.
היום התחיל טוב בניתוק חבלים מהחוף, העלאת הסירה ולדרך. יצאנו ב-0930 שזה מוקדם בסטנדרטים מקומיים.
רק האיטלקיה הערומה ובעלה יצאו לפנינו. חבל.
האמת אנחנו כבר מתים שהילדים יבואו. הייתי צריך לשאול את דינה אם במקומנו האחרון נשארנו יום או יומיים. (יומיים). יותר מיידי שלווה זה גם לא טוב. צריך קצת, אבל רק קצת, "אקשן".
הייתי באמצע הרצאת היכרות על הסירה אבל זה יחכה לחנייה.
הגענו לפטר, באי מילייט בעיירה אוקוקלי. OKUKLJE
זכרנו אותו. זכר אותנו, קיבלנו שתי עוגות תפוחים ודינה ויתרה לי על חלקה.
ההפלגה הייתה די מעניינת. רוח 12-18 קשר אבל כמובן על הפנים. אפילו לא פתחתי ראשי.
תדלקנו בסוברה, (עוד עיירה), והמשכנו לכאן. זה מפרץ מוגן מאד, אנחנו קשורים לרציף של המסעדה של פטר וסבבה.
כבר 15:15 וזמן השינה הגיע.
נמשיך כשאחזור.
אין כמו שנת אחה"צ. היתושים התחילו איתי מוקדם היום. התמרחתי. נקווה לטוב.
עשינו, כהרגלנו פטרול סביב העיירה. הרוב צימרים ומסעדות. לא נראה שיש פה הרבה תושבים בחורף.
אני עדיין מתפעל מהשלווה של האנשים כאן. לא נראה שהם טייקונים מתוסכלים או סטודנטים בדרך לפוסט דוקטורט.
בעצם אין כאן הרבה אנשים צעירים, חוץ מהנופשים. סיפרו לנו שרובם מתנקזים לערים הגדולות. (תל אביב וכאלה).
בחוץ עדיין רוח ומבטיחים יותר למחר. כאן במפרץ המוגן, שקט.
צברתי לי רשימה של כ-20 תיקונים ושיפורים לעשות בסירה כשנחזור. זה עיסוק שאני נהנה ממנו ויהיה עבודה לחורף.
חזרנו מארוחת ערב טעימה. כנראה נהייה כאן גם עם הילדים.
הירח כמעט מלא ואנחנו עובדים למלא אותו עד לביקור המחזור הראשון.
דינה כבר מתכננת את החזרה, איך ולאן, אצלי זה עדיין לא נושא.
היא לא יודעת שאפשר בהפלגה ישירה של כ-10 ימים להגיע ישר ארצה. זה כנראה לא יקרה ונעשה תחנות בדרך.
הרבה בירה וקצת גרפה שיפרו לדינה את המצב רוח והיא החליטה לצלם את הירח. זה סוג תמונות שטרם נוסה קודם. יצא יופי.
02130, זה זמן טוב להתכנס לשינה.
הבטיחו לנו "בורה" מחר. היום היה "הוגו". אולי גם קצת גשם. נחליט לגבי תזוזה ולאן מחר על פי מזג האוויר.
רחוקה השינה מעיני ונמאס לע לקרוא על עלילות מגדלי כבשים בניו זילנד, (ספר שאני קורא כרגע), אז כותבים.
יש לנו שכנים איטלקיים. זוג קטן פיזית וכנראה צעיר מאיתו בקצת. לפי דינה הם מבוגרים מאיתנו. למרות אנחנו ביחד כבר עברנו את ה-125, לדינה נדמה שאנחנו צעירים בשנות השלושים המאוחרות, מקסימום.
בכל מקרה, הוא נראה לי מהשייטים החששנים, כרגע הוא בודק חבלי עגינה ומשפר קשירות. יש קצת רוח עם הבטחה לעוד יותר.
שייט דורש איזה שהיא אמונה בעצמך, במה שעשית ובציוד שלך. אחרת כל רגע תחשוש שמשהו יתפרק, או ינתק או יטבע. ה לא אומר שלא צריך להיזהר. (גם אני יצאתי לבדוק את הקשירות שלי. שיהיה.
נתקלתי כבר בשייטים שרואים בהפלגה איזה שהוא סיכון שצריך לסיים ומהר, ונרגעים רק כאשר מגיעים לעגינה בנמל. (רצוי מרינה עם 4 חבלי קשירה).
אני עצמי נהנה מההפלגה.
בכלל, 10-15 קשר בחוץ זה רוח נהדרת. אותה רוח בתמרון היקשרות לרציף, זה בעיה.
נושא אחר בסירה שהינו חשוב ביותר, חיפוש אחר דברים שאינם במקומם.
עד כמה שהסירה קטנה, היא ענקית בלהחביא דברים. דבר שלא שמת במקום, יתחבא בסירה ולא תמצא אותו ימים. הכלל הוא לשים כל דבר, משקפים, מצת, תחתונים, כל דבר שהוא במקומו. לא החזרת למקום, יברח הבנז.. ויתחבא. ואז לך תמצא. אם זה סכין או פנס שעלולים להידרש אליו בדחיפות זה יכול להיות לא נעים.
אפשר לראות בבירור מי חדש לחיי סירה ומי ותיק ויודע רק על פי כלל זה. החדש מחפש. הוותיק והמנוסה מחזיר דברים למקום.
טוב, אלו כל דברי החוכמה שלי להערב ואני חוזר לגדל כבשים בניו זילנד. השנה היא בערך 1930 ודי משעמם שם.
4.8.2009
קמנו. לילה שקט יחסית עבר על כוחותינו. קצת רוח, קצת חם, קצת יתושים שגילו את המקומות הבלתי מכוסים שלנו.
דינה כרגיל קמה עם "רוחס", (מרץ בלתי נדלה), אני כרגיל עוד לא קמתי.
לאן נוסעים היום ?
מה רע לנו פה ?
באמת מעגן מוגן, חשמל מים וארוחת ערב טובה, כל זה במחיר מאד סביר.
מחר ה-5 לחודש ניסע לצוותת ונישאר שם כבר עד לבוא המחזור הראשון.
לבקשתי, דינה בדקה במקורב את המרחק לארץ. בערך כ-1,000 מיל ימיים. כ-200-250 שעות הפלגה. כ-10 ימים בהפלגה ישירה. נצטרך לתת לזה כ-15-18 יום.
ענני גשם. רוח. אנחנו קשורים ובעל המסעדה, פטר, מציע לי עוד חבל עגינה. וואלה.
טוב שאנחנו כאן ולא בים.
לא להאמין. לקרואטים יש איים בשפע, ים נהדר ועד גשם באוגוסט.
אתמול היה יום חם, רוח חזקה, חמה. בדקתי בספר (התנ"ך שלנו להפלגה) הפיילוט בוק של קוראטיה. אתמול הייתה רוח הנקראת JAGO מבוטא יאגו. זו רוח חמה המגיעה מאפריקה. בספר כתוב שאחרי יאגו מופיעה בדרך כלל בורה. הבורה היא רוח קרה הנושבת מהצפון. והבוקר, השמים מעוננים, ולהקלתנו החלה לנשוב רוח קרה. ממש תענוג. היה קשה לישון הלילה. הרוח הייתה חמה, היתושים חגגו. כדי להתגונן מהיתושים, התכסיתי כולי, כדי להלחם בחום, הפעלתי את המאוורר. לא תנאים אידיאליים לשינה. אני מקווה שהאוויר יתקרר ויהיה דומה למה שחווינו בחודש האחרון. גם אם חם ביום, בלילה נעים וקריר.
כנראה שיתחיל גשם כי השמים מעוננים בעננים כהים ושומעים רעמים מהצפון. את כל הכביסה שעשיתי הבוקר הכנסתי לסירה ותליתי על חוטים אם לא יתייבש לפחות לא יסריח.
חזיז ורעם. אפילו קרוב. יורד גשם. איזה כיף שאנחנו פה במעגנה. טיפות גדולות, שוטפות את הסירה. בכיף.
לעניין הנוף המתחלף, הגיעו שלושה גולטים שחיפשו מסתור מהרוח. תמרנו, עגנו, עם חבל מהחוף.
בנשוא זן ואחזקת הסירה,
הסוכך שלנו דולף. (הבימיני). הוא עשוי מברזנט ולאחר שהבד סופג את המים הוא מתחיל לטפטף אותם לסיפון ההגה. (קוקפייט). הכיסוי מתוכנן להחלפה ב"שימשונית"
דברים מיותרים בסירה:
יש נטייה לצבור דברים בסירה. ספרים, כלים, בקבוקים בקיצור – שמונצס".
החוכמה היא להיפטר מאלו. זה סתם תופס מקום ומצופף את הסירה ללא תכלית.
ספרים למשל.
בכמה מרינות יש "ספריה" בה אנשים שמים את הספרים שגמרו ואינם רוצים בהם. ניתן לקחת אותם, חופשי. כדאי גם לשים שם ספרים שגמרו את שימושם בסירה.
אנחנו נהנים מכמה ספרים כאלה וגם שמנו כמה משלנו. גם עכשיו יש לי ערימה קטנה להחלפה.
את הספרים בעברית אין טעם להשאיר. אולי אשאיר אחד בתחנה הקרובה, בשביל ה"פיקנטריה".
למשל, נושא ה"בר משקאות". זה פטנט מסורבל התופס אצטבה שלמה עם חורים לבקבוקים שיעמדו ישר.
כל הזמו ידענו שזה בזבוז מקום. היום, כנראה בהשפעת הגשם, (פסק, יצאה השמש), העברתי את הבקבוקים למקום אחר, על חשבון משחקים שלא משחקים בהם ובקבוק אויר ללא אוויר ונוצרה אצטבה גדולה לאיחסון מזון.
מה שהכי חשוב, זה קיבל את האישור של דינה. בכל זאת זו טריטוריה שלה.
אוורור ואבק.
הסירה תופסת ריחות עובש. בכל זאת, יש הרבה לחות בסביבה. לכן, בכל הזדמנות כדאי לאורר ומפעם לפעם, להוציא את המזרנים החוצה לחיטוי בקרני השמש. (לא מומלץ כאשר יורד גשם).
חוץ מזה, משום מה, הסירה שואבת אליה אבק. חשמל סטטי ?. צריך שואב אבק רציני בסירה הבעיה היא ששואב אבק רציני, תופס מקום ואינו נוח לאחסון. שואב אבק קטן אינו אפקטיבי. בעיה.
בינתיים, יש אבק.
מזכרות ממרינות.
בשל חוסר דמיון, כל מרינה כמעט, מדפיסה כובע משלה ומחלקת אותם לכל סירה מבקרת.
התוצאה היא שיש כמויות כובעים בכל סירה בכמות בלתי מוגבלת.
כאשר קניתי את הסירה, אספתי כמה עשרות כובעים ואחסנתי אותם במחסן בבית.
עכשיו שוב יש לי מצבור חדש,ואני בכלל לא חובש כובעים.
חלק מהמרינות מחלקות עטים, ועכשיו עם פריצת השימוש בלדים, מחזיקי מפתחות עם פנסי לד. (אבי הביא לי אחד עם לדד הנטען מקרני השמש. ציוותי אותו עם מפתחות הסירה. שיהיה.
יש גם פנסי כיס בסגנון דינמו. כבר מחלקים אותם כאמצעי פרסום. מאד פרקטי ונחמד. (אבי הביא לי אחד הוא שמור עם האחרים שלי. תמיד טוב שיש).
חסר רעיון חדש לאמצעי פרסום למרינות.
אולי סכין לחבלים או אקדח זיקוקים. הבעיה היא שזה יקר מידי.
16:00
אחרי שנת הצהרים.
המארח שלנו הביא בלינצ'ס שוקולד, כמו שהזמנתי אתמול. תענוג להתעורר.
הולכים לשחות. צריך להתעורר.
לפני זה מבקש המארח להודיע לו מה אוכלים היום. החלטות, החלטות. כל הזמן החלטות.
הלכתי להאכיל את הדגים. לא, חס וחלילה, לא מה שאתם חושבים.
הלכתי לשחות ולגרד את תחתית הסירה. זה שאני אוהב לעשות את זה אתם כבר יודעים. גם הדגים אוהבים את זה ובאים לאכול את הברנקלס והירוקת שאני מוריד, עם שפכטל.
דינה גמרה להוריד את התמונות שצילמנו. חלקן טובות.
מאז המצאת המצלמה הדיגיטלית, כולנו מצלמים, בלי חשבון, וניתן לבחור את הטובות יותר.
לנוף המתחלף שלנו הגיעו שתי מנועיות עם איטלקים בגיל העמידה. (כן, צעירים מאיתנו).
מזג האוויר משונה קצת. חם, קר, גשם, שמש, עננים. אותה תחזית יש למחר.
מחר אנחנו לצוותת להצטיידות. נבלה שם יומיים ונחכה למחזור הראשון.
גמרתי את הספר על מגדלי הכבשים בניו זילנד. נחמד. ארץ גדולה פי עשר, (268,700 קמ"ר), מישראל עם כ-4 מיליון תושבים.
אני חושב שלקסיקון בסירה זה ציוד חובה. (בהיעדר גישה ישירה לאינטרנט).
רוב הנושאים שעולים, אפשר למצוא עליהם פרטים בלקסיקון. לא באמת חשבתם שאני יודע כמה תושבים ושטח יש בניו זילנד.
חיים בסירה מצריכים מידה מסוימת של הרג. (יתושים, ג'וקים, סתם ברחשים קטנים).
את היתושים אם אני תופס, זה בדרך כלל לאחר מעשה. הם שבעים, איטיים ומעצבנים.
את הג'וקים, קטנים ונחמדים, אני תופס בלילה בשעת מעשה. הברחשים לא חטאו ולא פשעו, סתם אני הורג.
דינה עדיין מתקשה להסתגל לחיי בטלה. אצלי זה כבר דרך חיים. אחרי שחיה קצרה וקצת קרצוף אני מרגיש שעבדתי מספיק ליום עבודה מלא.
נראה לי לא מוסרי לא לעשות משהו. אני מתבטלת קצת ומרגישה מיד אשמה. אז אני עושה כביסה, מנקה אבק, שוטפת כלים (אפילו שזה תורו של יוסי. הוא מחכה, לא בוער כלום), עושה סדר, שוחה, מתכננת מסלול, כבר מתחילה לתכנן מסלול חזרה ארצה, העיקר לעשות משהו. אני יודעת שזה טיפשי, הרי אני בחופשה ואמורה לא לעשות דבר. טוב, אני מתבטלת גם, בעיקר קוראת הרבה. יש ימים שאני מרגישה פחות טוב עם זה, כמו אתמול. היום עבר לי, כנראה בגלל שכן עשיתי משהו היום.
מזג האוויר היום הרבה יותר טוב. החום עבר, ומפעם לפעם יש משבי רוח קרירים. השמים מכוסים שוב בעננים, אולי ירד גשם בלילה ויהיה טוב לישון.
הנוף מתחלף. נכנסה קטמרן, שני זוגות צעירים, מברצלונה, עם 5-6 ילדים קטנים.
נראה מה יאכילו אותם במסעדה.
שלוות הנפש של פטר "שלנו" די מפליאה. מאחר והמסעדה שלו בתוך המפרץ, המסעדות הקודמות לו מצליחות לפתות את הסירות. שיטת הפיתוח כאן היא בלהרים חבל עגינה ולחכות לרוורס של הסירה. מספר פעמים מרימים חבל והסירה הולכת למקום אחר. שום כעס, שום אכזבה, אפילו לא קללה קטנה, (איזה כוס אמק קטן), שקט.
אני כבר לחוץ יותר ממנו לכל סירה נכנסת ומוכן להרים חבל ולנפנף בידיים.
בכל מקרה, המעגן הקטן שלו מתמלא ואני נרגע.
זהו אוכל. 2000 שעון מקומי. הימים מתקצרים וממש אפשר להבחין בזה מיום ליום.
חזרנו. רעמים וברקים ורוח מרעננת. במעגן טוב כמו שלנו זה נחמד.
מתמרחים שוב נגד יתושים ומקווים לטוב. לילה טוב.
5.8.2009
בוקר. 0730. אמצע הלילה. התעוררתי. לא ברור לי למה. כנראה הדממה העירה אותי.
שקט מוחלט. אני מרתיח לי כוס תה. רעש המים המתחממים נשמע קולני ביותר. ממש חילול הקודש.
לא יאומן אבל הממרח נגד יתושים עבד הלילה. משהו מקומי שקנינו.
נצטרך להקפיד למרוח את הילדות ואת עצמנו ביסודיות. זה עובד. נראה איך דינה תקום. אולי כולם חגגו עליה הלילה. מקווה שלא.
עוד יומיים. אנחנו כבר חסרי סבלנות. בעיקר דינה.
הלילה ירד גשם. עכשיו השמים כחולים ובהירים.
המטרה – צוותת. עיר, (לא עיירה), שם יהיו לנו יומיים להצטיידות ולסידורים.
אני קורא את "הכלה המשחררת" ושוב, ספר מתוסבך כמיטב הספרות העברית.
למה אי אפשר למצוא משהו נורמלי, לא כמו רם אורן, שהוא "נורמלי" מידי אבל משהו סביר ופשוט.
וואלה, נהייתי מבקר ספרותי.
אני חושב שאחזור לישון. יש עוד כשעה-שעתיים לזמן השכמה הרגיל שלי.
דינה העירה אותי ולדרך. חם.
הפלגה שגרתית של 4-5 שעות לצוותת. אז לא.
לקראת צוותת, הרוח המתגברת, עננים על ראשינו ומתחיל לרדת גשם. יופי הסירה נשטפת לקראתכם.
עד הכניסה הרוח יורדת, הגשם נפסק ואנחנו במפרץ. הסירות הגדולות מקבלות עגינה, (בתשלום), ליד המזח. אנחנו על עוגן במפרץ.
מאחר ודינה איבדה כליל את אמונה בעוגן, מכשיר הגי.פי.אס. פתוח והיא רושמת מיקום.
אני צריך להסביר לה שכל זמן שאין רוח הכל בסדר. הגרירה מתחילה רק כאשר הרוח מתגברת.
(זה קצת כמו החולים של שרת הבריאות לשעבר גברת ארבלי אלמוזלינו – "מערכת הבריאות בסדר זה החולים שעושים את הבעיות". בחיי, זה מה שיחסו לה).
העוגן בסדר כל זמן שאין רוח חזקה מיידי. כרגע אין ואני הולך לישון.

LASTOVO

27.7.2009
ושוב אנחנו לבד בלב ים. סופה משתוללת ואנחנו מחזיקים בקצות האצבעות בעוגן.
משפט פתיחה יפה לא ?. אז מה אם הוא לגמרי לא נכון ?
אבי וטלי נסעו השכם בבוקר, הם בדרך לארץ, בים באוויר וביבשה. הם נוסעים באוטובוס, שעולה על מעבורת, בקורצולה – אי גדול, ועיר, שם אנחנו היום, מגיע ליבשה ונוסע לדוברובניק.
אנחנו, זה הלבד, אחרי כמה סידורים, (מילוי מים, גז בישול), נסענו למפרצון קטן ומוגן לחנייה ושחיה.
הטלנו עוגן, זה ה "בלב ים", והרוח החלה לעלות. זה ה"סופה המשתוללת"
הרוח בערך 10-15 קשר, גלים קטנים, כי זה בכל זאת מפרצון ולרוח אין מרחב להתפתחות.
קבענו עם שלמה ומיכל, השותפים שלנו למסע כי נאכל בערב אצלם. לפני כמה ימים הם היו אצלנו ומיכל כמו פולניה טובה לא אוהבת להישאר חייבת.
בינתיים כל אחד בסירתו מאחר וברוח הזו אין טעם לרדת לדינג'י. (למרות שאנחנו עוגנים במרחק של כ-100 מטר אחד מהשני(.
אני בכל מקרה מחזיק את מכשיר המיקום ועומק פתוח ובודק שינויים. בינתיים אין.
טוב, הפסקה לצורך איסוף עוגן והטלה מחדש. אנחנו נגררים.
רוח, קצת בעיות בהרמת העוגן, תמרונים, רוח, מיקום חדש, הטלת עוגן חדשה. נראה בסדר. אפשר להמשיך.
הטלתי עוגן עם שרשרת 45 מטר. יותר נכון, דינה הטילה. (כמו להטיל ביצים).
כלל בית ספר אומר לפרוס שרשרת ביחס של 3.5 לעומק. עומק 6.5 מטר שרשרת כ-23 מטר. אז זרקנו יותר. מקסימום נמתח.
נעלה גם את הסולם והסירה ונהייה מוכנים לנטישה מהירה אם התחזית האופטימית שלי, לרגיעה לא תתממש.
כל זמן שאבי וטלי היו היה שקט. נסעו ובלגן.
טוב, העוגן שוב נגרר, הרוח לא יורדת, מרימים עוגן ונוסעים למפרץ סמוך האמור להיות יותר מוגן.
מזל שזה קרוב. הגענו. לנו ולעוד 50 סירות היה אותו רעיון. צפוף. דינה מנסה להוריד עוגן והוא תקוע. המגביל נשבר ואני תקעתי את העוגן בהרמה האחרונה.
מחליט שנצא החוצה לשטח פתוח בו דינה תחזיק הגה ואני אנסה לשחרר את התקוע. (עם פטיש אלא מה). אני מתמרן החוצה ובדרך פוגע בסירה חונה שם. אצלי נשבר מוט "ריילינג אחד שנתלש ממקומו, אצל השני – אלוהים יודע. פגעתי בו בריילינג בחלק הקדמי. לא נראה לי שהנזק אצלו גדול אבל לא נעים. האגו שלי כנהג מעולה נפגע קשות.
יוצאים. האנשים לא בסירה, יצאו לאכול כנראה. מתלבטים מה לעשות, להישאר לחטוף צעקות אין טעם, חוזרים למרינה ממנה יצאנו הבוקר. מוצאים, בטובה, (מקום העבודה של המנוף ונצטרך לזוז בבוקר), מקום עגינה.
נכנס בסדר, לא איבדתי את המגע.
אני ניגש לחבר חשמל חוף ומפיל את התקע למים. אולי כן איבדתי את המגע, להיום בלבד אני מקווה. נייבש את המגע וננסה לקצר את כל הרציף.
דינה עושה מרק.
נבלה כאן לילה שקט, לאחר כל ההתרגשות של היום ונחליט מחר מה הלאה.
פרקתי ויבשתי את הפלג שקפץ למים וחיברתי אותנו לחשמל. עובד. לא התפוצץ שום דבר.
החלטנו היום לא לעשות יותר החלטות.
מרק, ושינה. נחליט בבוקר. (גם קרואטיות פטריוטיות לא היו היום).
28.7.2009 מפרץ LUKA MALI LAGO באי LASTOVO
טוב, קמנו בבוקר, קניתי לחם סידרתי חשבונות והפלגנו. המטרה היא אי קטן מדרום לקורצולה שנקרא לסטובו. אחרי הפלגה שקטה של כ-4 שעות מגיעים למפרצון שקרא לאגו קטן, (מאלי לאגו), זורקים עוגן ומשאירים מכשיר גי.פי.אס פתוח לבדיקת היסחפות. מי שנכווה ברותחין נזהר בפושרים. בקושי יש רוח אבל בודקים. נראה טוב.
אז הלכנו לישון. אפילו דינה.
המפרצון יפה מאד, כמו כל האחרים כאן.
קמנו, אני אחר כך, והתוכנית היא למתקן את ספינת הסיור עם מנוע ולבצע פטרול (לא אלים), בסביבה הקרובה. טוב אז אני לעבודה לאחר שהתחייבתי לביצוע.
טוב, שינוי בתוכנית. הסיור נדחה למחר. קופצים למים.
אני כרגיל קופץ מהמעקה אחרת אתחרט. דינה תמיד בוחרת להאריך את הסבל. המים 26 מעלות ובהחלט מרעננים.
המפרץ בו אנו עוגנים שוקק פעילות. נכנסו עוד סירות. אחת אדומה, אחת ירוקה, אחת צהובה ושתים כחולות. אני בטוח שחשוב לכם גם לדעת שאנחנו כאן 12 מפרשיות ומנועית אחת.
באחת המסירות, הלבנות, חוגגים יום הולדת לאחד הילדים, עם בלונים. אחת הסירות שנכנסו, עם מחצרץ, שמחצצר, (איש עם חצוצרה – למי שלא מכיר את הגשש החיוור), את יום הולדת שמח , הגרסה האנגלית, והילדים מרוצים.
זו צורת הבילוי החביבה עלי. על עוגן, במפרץ, נחים.
מחר אנחנו, (דינה), מתכננים ירידה לחוף וטיול באי. עבר כאן פטרול של העיירה ואסף תרומה של 20 קונה לראש. בתמורה מקבלים קבלה ודף מידע על אי. יש לאן לטפס.
אבי היה נחמד מספיק לשכוח אצלנו את הדיסקים של ליאונרד כהן. אנחנו מאזינים.
הבחור יודע לשיר. (טוב היה לו מספיק זמן להתאמן). הוא בן 70 ? 75 ?
ארוחת ערב מוגשת ואני מתבקש להפסיק לבבל"ט ולערוך שולחן.
ארוחת ערב נהדרת כרגיל, אני מקבל על הראש בגלל שמן מקופסת סרדינים ששפכתי במרפסת, (כרגיל), ואנחנו נהנים מהדממה.
כאן לפי שעון מקומי 9 בערב, עדיין יש קצת אור.
29.7.2009 מפרץ LUKA MALI LAGO באי LASTOVO
יום מלא פעילות עובר עלינו.
כרגע סתם קר לי אחרי שביליתי כחצי שעה במים. מסתכל על העוגן, דינה קצת מעלה, קצת מורידה. משפרים עגינה. (אחרי הגרירה של שלשום אנחנו קצת זהירים).
אני עדין לא בטוח מה עדיף. הורדה של הרבה שרשרת או הורדה של בדיוק לעומק פלוס תוספות לזווית, וקצת אקסטרא. כמו שאתם קוראים, זה עדין לא מדע מדויק אצלי.
מה שבטוח, אני צריך לצבוע את העוגן בצבע זוהר, צהוב או כתום.
בינתיים אני בפנים, מתחמם ומקשקש.
אז ככה:
ציידנו את הדינג'י לפעולה, מנוע, מיכל דלק, משוטים וקרש ישיבה ולדרך. המנוע נדלק במשיכה ראשונה וזה נחמד.
ירדנו לעיר, (שנים וחצי בתים) והלכנו לשכור קטנוע. אין יצאו לדרך כולם. יחזרו תוך חצי שעה.
אחרי שעה התייאשנו. נסענו לטיול בדינג'י ואז הגיע טלפון שחזרו.
גם אנחנו חזרנו ונוסעים לעיר באמת גדולה. נסיעה של כ-13 ק"מ בדרך יפה בחלקה משובשת, לפני אספלט.
מסתבר שאני יודע לנהוג בקטנוע. (האמת כבר נסעתי באיים בקטנוע בעבר).
הגענו לעיר הגדולה, הפעם 5 בתים, שם העיר לסטובו, שוב כנסיה, בית קפה עם נוף, ובחזרה.
בדרך ירדנו לעיירה נחמדה, זקלופטצה, (שיהיה), אכלנו ארוחת צהרים טובה וחזרנו לבסיס.
המשכירה הייתה נחמדה מאד, גרה כאן כל השנה ובחורף היא מזכירה בבית ספר.
אחה"צ, שינה חובה.
החלטתי לבדוק את מצב העגינה, לשם כך ביליתי במים כחצי שעה ויצאתי קר.
מה שמביא אותי לנקודת ההתחלה והסיום של קטע זה.
הסירה צברה המון גידולי ים. (ברנקלס).
זה יורד יופי עם שפכטל והדגים מתים על זה.
מחר אם דינה תסכים להישאר כאן עוד יום אני ארד למים לגרד אותם ולהאכיל את הדגים.

היום נסעתי בטוסטוס למרחק בפעם הראשונה בחיי. תמר לקחה אותי פעם על טוסטוס בתל אביב, אך זה היה קצר ולא נחשב. הפעם נסענו כ-30 ק"מ. והיה בסדר. יוסי נהג טוב ואיטי. הדרך הייתה יפה, חלק מוצלת על ידי עצי היער שעברנו בו, וחלק משקיף לים. העיירה שהגענו אליה, לסטובו, יפה כי היא בנויה כאמפיתאטרון, על מורדות ההר אבל לא לכיוון הים אלה ליבשה. עשינו בה סיבוב קצר, יוסי סרב לרדת ברגל (במדרגות) כי אחר כך נצטרך לעלות במדרגות, מכיוון שהיה חם, ויתרתי.
במפרץ בו אנו עוגנים רואים דברים שונים. יש איש אחד מקומי, שכל ערב צולח את המפרץ ובחזרה. האיש נראה מעל 70 שוחה בעיקר גב, עוצר לפעמים לתפוס אויר ואחר כך ממשיך ולא מוותר. מתברר שהאיש חוצה את המפרץ פעמיים ביום, בבוקר ובערב. כל הכבוד לו.
בסירה לידנו, סירה שוודית יש חתול על הסיפון. זו פעם ראשונה שאני רואה חתול על סירה. כלבים ראינו הרבה פעמים. מורידים אותם לחוף בדינגי. אבל חתול, שאומרים שלא אוהב מים, מעניין.
אחרי חודשיים על סירה נדמה לנו כי כולם חיים ככה. הבעיות העיקריות הן עוצמת הרוח, האם העוגן מחזיק, מה העומק ומה אוכלים.
לא רע.
האמת היא שאנחנו מתגעגעים לילדים ודינה חושבת ששבוע עד שהמחזור הראשון מגיע זה המון זמן.
יש לנו בעיה להחליט מה עושים מחר. נשארים כאן עוד יום או מפליגים הלאה.
כמו צוענים, הפלגה וחיפשו אחרי מקום עגינה חדש.
אני מעדיף להחליט מחר.
עדין קר לי ואני מזכיר לעצמי שזה תענוג בעצם להרגיש קור בסוף יולי.
עוד הארות על אורח החיים החדש שלנו,
לפני שינה, ואנחנו אחרי ארוחת ערב של מרק חם וטוב, צריך להדליק אור עגינה, להעלות את הסולם ולסגור את הדלת.
כבר חודשיים שלא ראינו טלוויזיה, לא שמענו חדשות ולא קראנו עיתון.
ממש לא חסר.
דינה לא משלימה עדיין עם אורח חיים של לא לעשות כלום. נראה לה שצריך לעשות משהו, אני מסתפק בלא לעשות כלום.
אם נישאר כאן מחר, יום שלישי ברציפות, אני מתכנן יום עבודה על הסירה. כולל גרוד הברנקלס מהדפנות. הדגים עוד לא יודעים מזה אבל אולי מחר תהיה להם ארוחת מלכים. הכל תלוי בהחלטה של דינה.
תשע בערב החושך יורד. הרוח ירדה. אנחנו לא נגררים. העוגן מחזיק. זמן ללכת לישון.
30.7.2009
לילה שקט עבר על כוחותינו.
התעוררתי והתברר לי שדינה כבר שחתה לאורך המפרץ ולרוחבו.
אתמול היה כזה יום גדוש פעילות שהיום החלטנו לנוח.
יש לי כמה פרויקטים לסדר בסירה.
הדבקתי את המוט שנתלש מבסיסו, נקווה שיחזיק. כנראה בארץ אפרק את המעקה ונחליף את הבורג המחזיק שנקרע. לברגיי נירוסטה יש בעיה. הם לא גמישים ומכה טובה פשוט שוברת אותם.
נושא אחר,
העלייה מהמים והירידה אליהם די בעייתית. קשה. אני צריך להאריך ולרווח מחדש את מדפי הסולם ולארגן, לייצר סולם עלייה וירידה למים מהצד. (פרויקט עם אילן).
אני רושם זאת כאן כדי להזכיר זאת לעצמי לכשנחזור.
דינה צילמה סולם עלייה מהצד, כדי שתהיה דוגמא.
קראנו את הדואל של מיקי ושמחתי לקרוא שאחותי מגלה עניין בהפלגה איתנו בשנה הבאה. נשמח מאד.
באשר לבקשה לביסוס עובדתי לעניין הקרואטיות הפטריוטיות, בעיה. אני לא בטוח איך זה יתקבל ורוב הקרואטים גדולים למדי. לא בטוח שאני רוצה לנסות. נראה. אשתדל. לא מבטיח.
הקשקוש בבלוג הזה נהיה לי תחביב די נחמד. זה לא אומר שאתם צריכים לקרוא כל דבר ושטות הנכתבים כאן.
אני מחכה שהמים יתחממו כדי שאוכל לרדת למים לקרצף קצת את התחתית. הבטחתי לדגים עוד אתמול, ואני בטוח שהם מחכים.
יש כאן המון דגים במפרץ בו אנו עוגנים. הדייג המסחרי והפרטי אסור כאן, שמורת טבע. זה עוזר להישרדותם.
אנחנו נמצאים כ-40 מיל ימיים מדוברובניק. כ-8 שעות הפלגה.
האי נקרא לסטובו, בטח כבר שכחתם.
התוכנית היא לבלות עוד יום באי הזה ואחר כך להפליג לאי שנקרא מילייט, בו אנחנו מתכננים לבלות אתכם. דינה רוצה לבדוק עוד מקום עגינה או שנים כדי לוודא שהתנאים הם אופטימליים.
אז יש תוכנית לימים הקרובים ונותר רק להעביר אותם.
זהו. יצאתי מהמים לאחר חגיגה אמיתית עם הדגים. קרצפתי את הדפנות של הסירה והורדתי את הברנקלס.
הברנקלס לא פריירים. שרטו אותי קצת בחזרה, מה שגרם לדינה לתת לי על הראש ולשלוח אותי לרחוץ את השריטות, (הקלות), ולהתיז עליהם אנטיספטיק. שיהיה.
לידינו עגנה קטמרן של זוג כנראה, לפי הדגל, מאוסטרליה. מאז שמצאתי את הספר עם הדגלים, המיועד לרן, אנחנו אשפים בזיהוי דגלים.
עומדת לידינו סירה קטנה עם דגל קרואטי קטן ודגל גדול שמתברר, לאחר עיון בספר, שהוא ממקדוניה. הם כנראה נהנים להזכיר לקרואטים מאין הם.
דינה נזכרה לספר לי על בחורה עם כתף חבושה שהיא פגשה במרינה שהיינו. מסתבר שהאישה פרקה כתף בסיבוב ווינץ, (לא מכיר את השם בעברית), קרעה רצועות בכתף וקיבלה שבועיים קיבוע של הכתף, ללא אפשרות להזיזה.
אני חוזר לקרצוף. משום מה אני נהנה מעבודה זו, (אני עושה אותה לא פעם ראשונה), הסירה מתנקה, זה בטח יבוא לידי ביטוי בחצי קשר מהירות.
הדגיגים נהנים עוד יותר ולקראת סיום אני בתוך ענן קטן של שרידי ברנקלס ודגיגונים.
(ממש פואטי ?).
השעה כבר אחת ומזמן לא ישנתי.
המחשב מודיע לי על סוללה מתרוקנת. זה אומר שבקרוב נפעיל גנרטור מאחר וגם הטלפון קרוב לשבוק חיים.
17:40
קמתי משנת הצהרים. אנחנו בודקים את ציוד הציפה לנכדים. סירה מתנפחת, עוד גלגלון וכאלה. מלוכלך בבוץ עוד מהארץ. כולל תא האחסון. כמובן שאני נשלח לנקות. האמת לא אכפת לי, אנחנו מתבטלים כבר מהבוקר. רגע, בעצם אני קרצפתי את הסירה ודינה שחתה לחוף וחזרה. קבלו תיקון, לא מתבטלים.
נאלצתי להפעיל את הגנרטור. הטלפון והמחשב בסוף חיי הסוללה שלהם ודורשים טעינה חוזרת. הגנרטור חשוב עוד יותר ב"עידן המודרני". כאשר הוא הותקן בסירה, או בסירות אחרות, הרעיון היה לספק טעינה לסוללות מבלי שיהיה צורך להפעיל את המנוע. מאחר והגנרטור מפעיל את המטענים, (אצלי יש שנים), הטעינה של הסוללות הרבה יותר אפקטיבית מאשר דרך האלטרנאטור של המנוע. זה גם צורך פחות דלק.
בכל מקרה, זה נהייה השימוש המשני. השימוש העיקרי הוא בטעינת סוללות. אפילו יצא לי לספק "שירותי טעינה" לחברים.
כמובן שבעת טעינת הסוללות הדורשות זרם נמוך, טוענים כבר גם את המצברים.

הייתה לי שיחה מעניינת לפני מספר שבועות עם שבתאי לוי.
שבתאי לוי היה סגן מפקד חיל הים, מפקד מרחב ים סוף, (כאשר ים סוף היה בידינו) ובשנים האחרונות הוא שייט מפרשיות. הוא היה איתנו במשט המשותף.
שאלתי אותו בזמנו מה דעתו על המינהל לכלי שייט קטנים, במשרד התחבורה. (את דעתי על אריה רונה ועמוס נויימן העומדים בראשו אתם יודעים. אם אתם לא יודעים דעתי עליהם שלילית ביותר. במילה אחת – חארות.
בכל אופן הוא סיפר לי את תולדות האגף. כאשר צי הסוחר הישראלי הצטמצם – עד שנעלם כמעט כליל, (מרבית הצוותים היום הם זרים זולים), נותרו במשרד התחבורה כמה אנשים, נדמה לי שציין 4, ללא תעסוקה. כדי למצוא להם תעסוקה, הקצה להם בתוקף תפקידו אז, כראש מינהל הספנות כמדומני, את הטיפול בכלי שייט קטנים. האגפון החדש תפס "תחת" וכדבריו, הגולם קם על יוצרו. לדבריו ניסה פעם לדבר איתם, אחרי שיצא לגמלאות אבל אן עם מי לדבר.
האגף היום בניהולו של עמוס נוימן מתרכז בסיבוך הבחינות, בהמצאת שאלות מכשילות ומבלבלות כאשר כל קשר בין הידע הנדרש להפעלת סירה קטנה לבין הבחינות והחומר הנדרש על מנת לעבור אותן הוא נמוך ביותר. הסידור הזה הוא גם נוח לבתי הספר ללימוד לבחינות המתפתחים יפה. הם נדרשים ללמד יותר ויותר ובעיקר להשיג את השאלות של הבחינות כדי שיוכלו להעבירם לתלמידים.
מאחר והיו לי מגעים לא נעימים בעבר עם אנשי האגף ובמיוחד עם עמוס נוימן, אני בהחלט יכול לומר שאין לו מושג בנושא.
חבל שפקיד מחורבן משתלט על ענף כל כך פופולרי ומתפתח ומעכב אותו בשטויות של מבחנים ומבחנים חוזרים. אגב ציון המעבר בבחינה רגילה הוא 90%. יש 50 שאלות אמריקאיות ואם טעית ב-6 תשובות, נכשלת. בבחינה בימאות בחלק על חוקי דרך, טעות בתשובה אחת בלבד מספיקה לכישלון.
החלק הכי חשוב בבחינות הוא בזיהו אורות וסימנים. זה נושא שולי מאחר והאורות החשובים, (באמת חשובים), הם אורות הניווט ואורות הניווט בלבד.
יש 4 אורות עיקריים, אדום-צד שמאל, ירוק- ימין, אור ראש תורן - לבן, אור ירכתיים – לבן. היתר זה ואריאציות על הנושא.
האגפון עשה מאורות אלו סלט של כל קומבינציה אפשרית. כלי שיט גורר כלי שייט, כלי שיט גדול גורר כלי שייט קטן, כלי שיט גדל מקיים יחסי מין עם כלי שייט אחר ועוד כהנה וכהנה.
יש קטע של סימונים ליום, שכמעט ואינם בשימוש, יותר נכון אף אחד אינו משתמש בהם מאחר וביום כל אחד רואה מה נעשה לפניו. (חוץ ובמקרה כל המפליגים ישנים ואז שום סימון יום או לילה לא יעזור).
יש סימוני יום ולילה לכל מיני כלי שייט. למשל רחפת, (אתה נתקל בכאלה כל יום), שולת מוקשים, (זה לפחות פעמיים ביום), וכמובן כלי שייט גוררים כלי שייט אחרים שזה בכלל כל כלי שייט שני.
בכל מקרה, נושא יחסית די שולי,למעט אורות הניווט שזה נושא חשוב מאד,הפך למרכז הבחינות ומשתמשים בו כדי להכשיל תלמידים.
לעומת זאת, הבחינה המעשית קלה להפליא. חצייה מוקדש שוב לסימנים הנ"ל וחצייה מוקדש לבחינה מאד קלה על תמרון הסירה.
לא מעניין את הבוחן כמה שעות ים יש לך, מה עשית בשעות אלו, העיקר שתזהה לו שולת מוקשים בלילה. (כמובן שהבוחן מונחה על ידי הפקידון הראשי – כן, עמוס נוימן).
השיא הוא ב"לב הבחינה". אדם בים. זה אמור להיות הסיוט של כל משיט מאחר ולאבד איש צוות בים זה לא טוב. (בדרך כלל זה חברים או משפחה ואלוהים ישמור).
בדרך כלל אדם ייפול מהסירה לים בים גבוה, יש סיכוי טוב שהוא נפגע מהנפילה ויש להגיע אליו בחזרה במהירות האפשרית.
אז מה אומרת תרגולת בית ספר עליה אתה נבחן, קודם כל מניחים שאתה רק עם מפרשים.
ואז, ממנים צופה שישמור קשר עין, ממשיכים עוד כמה עשרות מטרים, מסתובבים (יש טכניקה של שינוי כיוון מפרש החלוץ), וחוזרים אליו מתחת לרוח. כדי שהוא ידחף על ידי הרוח אל הסירה ולא שהסירה תידחף-"תיפול" עליו.
בתרגולת הזו אתה מתרחק ממנו כמה עשרות מטרים טובים ואם הים גועש והאיש נפגע, הסיכויים שתימצא אותו נמוכים.
מה שצריך לעשות זה להפעיל מנוע, עם מפרשים אתה כבר לא על ידו, לשחרר מפרשים, ולחזור אליו במהירות האפשרית.
נותרת עוד הבעיה איך מעלים אותו חזרה לספינה. בדרך כלל בים גבוה גם זה מבצע אבל לזה לא מתייחסים כלל.
בקיצור, שרלטנות.
טוב, אני אפסיק עם זה, לא יודע למה נפלתי עליכם עם הנושא הזה. בעצם כן.
דינה רוצה ללמוד ימאות. בנושא מכשירים היא כבר טובה. הרעיון ללכת לקורס משיטים אינו נראה לי מאחר וחלק גדול ממה שתלמד – לא יהיה מעשי. שלא לדבר על העלות והזמן.
יש קורסים ספציפיים במטאורולוגיה שכדאי ללמוד ואני בטוח שהיא תמצא לה משהו.
(לא, אני לא מפחד שאם היא תקבל רישיון היא תגיד לי מה לעשות. (היא ממילא אומרת ואין לי בעיה עם זה).
טוב,לגבי מחר, לאחר שהייה של 3 ימים במקום אנחנו נעבור למקום עם מסעדה ואינטרנט, לא רחוק מכאן ונעביר לכם את "החומר".
31.7.2009 מפרץ ZAKLOPATICA באי LASOVO
אני בתחביב השני שלי, חדש יחסית, מבבל"ט.
לילה שקט עבר עלינו.
הבוקר לעומת זאת הרבה פחות. הרוח התגברה ומתברר לנו שאנו נגררים עם העוגן. (שוב).
זה הזמן להרים עוגן ולהפליג אבל, אין לי סיגריות.
אני משאיר את דינה בסירה, נותן לה הוראות לחירום, תדליקי את המנוע ותתמרני, ונוסע עם הדינג'י לקנות סיגריות. לנרקומנים יש סדר עדיפויות בחיים.
קניתי. קניתי גם ביצים ויוגורט.
חוזר לסירה. הרוח מתגברת ואנחנו באמת נגררים.
דינה בינתיים הפעילה את המנוע והיא מתמרנת בהצלחה מרובה. (עובדה, לא עלינו על סלעים).
טוב, האמת, גם בגרירה, העוגן מעכב את הסירה. יש לו מספיק מרחב תמרון ולכן לא הייתה סכנה לעלות על הסלעים. חוץ מזה, אין סלעים, יש עשב ובוץ. גם אם הסירה תתיישב על הבוץ, עדיין לא קרה כלום. (היא כבר רגילה). אז זהו, אני לא כל כך חסר אחריות.
החלטנו עוד אתמול שנחזור למסעדה נחמדה שיש לה מעגן, עם שירותים, חשמל ומים.
הפלגנו. אחרי נסיעה מפרכת של כ-45 דקות הגענו. נקשרים. דינה כרגיל בחרטום, לוקחת חבלי התקשרות עם גנץ. (שוב, לא מכיר את המילה בעברית).
אני מוכרח להודות שמשהו בטכניקה שלי של זריקת עוגן אינו עובד. דינה החליטה שבפעם הבאה נקשרים גם עם חבלים לחוף. (כשהאדמירלית מחליטה, הסקייפר יבצע).
בכל מקרה, דינה שמחה ללילה שקט, ללא דאגות עוגן. אנחנו קשורים עם שני חבלי עגינה בחרטום ושנים בירכתיים. זה לפחות יבטיח לה שינה טובה הלילה.
בעצם העוגן עובד מצוין כל זמן שהרוח לא עולה. רק כשהרוח עולה מתחילות הבעיות.
במסעדה אליה אנו קשורים יש גם אינטרנט וננסה לשלוח את ה"חומר" וגם לדבר איתכם היום.
יש כאן חיבור חשמל אחד עם תקע מתאים לנו, קרוב וזמין. אבל אינו עובד.
יש עוד חיבור חשמל גדול, עם פלג שאינו מתאים. אני מוצא את המתאם המתאים, יש בסירה מתאמים לכל סוג של פלג כמעט, ומצליח להתחבר. אורך הכבלים שלי בדיוק מספיק.

בתמונות: יוסי מצדיע לאדמירלית, נוף באי לסטובו

פרימוסטן

PRIMOSTEN


2009–07–17 אנחנו לאחר לילה שקט בפרימוסטן.
טיילנו אתמול בעיירה וצפינו, עם בירה, בלהקה מקומית נחמדה ששרה שירי עם קרואטים. אחרי השיר השלישי הכל נשמע אותו דבר. כמו זמר מזרחי אבל בשפה אחרת ובמקצב אחר.
לפי התחזית מגיעה אלינו חזית עם גשם ורוח, החל מהיום בערב. החלטנו להישאר כאן ולראות מה קורה.
לאחר קניות בבוקר בסופר, עם עגלה לפנסיונרים, שאני גררתי אחרי וכמעט פרקה לי את הגב. העגלה נהדרת רק שהיא מתוכננת לפנסיונר יותר קצר. אני צריך להתכופף וזה מכביד.
כרגע עגנו על ידינו נאצים מאוסטריה במנועית ענקית. מילא.
צוות של שלושה. גם דינה העיפה מבט בנוסעים, זוג בשנות החמישים המוקדמות. גם בעיניה הם נראים מגעילים. אוסטרים.
2009–07–18
החלטנו אתמול להישאר יום נוסף בפרימוסטן בגלל תחזיות מזג אויר לא חיוביות. רוח גשם וכד'.
אתמול גם בילינו את היום בשאלה למה נשארנו. היה מזג אויר נחמד.
הבוקר נענו שאלותינו. התעוררתי לקולה של רוח חזקה, ונדנודים חזקים של הסירה. כל זה כשאנחנו קשורים יפה במעגן העירוני ונהנים מהגנה של סירת מנוע ענקית שהוצבה כך שתגונן על יתר השורה.
טוב שאנחנו כאן וכנראה נבלה את היום כאן בנדנודים. משבי הרוח הם 15-25 קשר וזה לא רע. (פתחתי את המכשיר).
כולם מחזקים את הקשרים בסירות. (עשיתי כבר אתמול), ומסתכלים מה זז.
כרגע הגיעה סירה מתוך המפרץ והם הצליחו להיכנס ולהיקשר. הם נראים קצת מזועזעים.
סביב לעיירה יש דרך-טיילת להולכי רגל. אתמול עשינו סיבוב והיום בטח נעשה סיבוב נוסף.

השעה 9:00 והרוח מגיעה ל-26 קשר. בכניסה למעגן העירוני, בתוך המפרץ עוגנות סירות על מצופים , והם מתנדנדות ומסתובבות סביב עצמם. לא כל כך נעים, כנראה לא נורא. אני שמחה שאנחנו עגונים, ואפשר לרדת מהסירה כאשר רוצים, ויש לנו חיבור לחשמל ומים.
השעה 10:30 הרוח נשארת כשהייתה. השמים מתכסים עננים. ממש לפי הספר. לרוח הזו קוראים יוגו JUGO או SIROCCO ולה מתלווה בדרך כלל גשם וסופות רעמים. אז אני משערת שבמהלך יום יתחיל לרדת גשם.
יוסי ישן. יוסי תמיד ישן כשאין לו מה לעשות, ומכוון שהסירה קשורה טוב, עוד מאתמול, לא נותר לו מה לעשות אז הוא ישן. אני קוראת ומדווחת כל שעה בבלוג. (לא ישירות, אנחנו כותבים במחשב ומעתיקים לבלוג כאשר יש לנו חיבור לאינטרנט).
15:30 התחיל הגשם, כפי שהובטח. כרגע חלש, נראה למה יתפתח.
האמת היא שכבר משעמם לי, כמה אפשר לקרוא ? ולישון? אז אין ברירה ואצטרך להתחיל לנקות את הסירה, דבר שדי נמנעתי ממנו היום . ואולי להתחיל לבשל משהו לארוחת ערב, לא משהו מסובך,איזו פסטה ברוטב, או אורז עם ירקות.
בסוף הגשם היה חלש מאד והשמים התבהרו.

19:00 חזרנו מסיבוב (פעם שנייה), סביב העיירה.
הרוח כרגע מערבית ובצד המערבי של האי, הפתעה, גלים די חזקים. למרות זאת איזה קרואטית ושני קרואטים נכנסו למים. זה לא חוכמה להיכנס למים. החוכמה היא לצאת.
עמדנו לראות אולי מישהו יטבע ויהיה מעניין. הקרואטית יצאה יפה בתיאום עם הגלים. קרואטי אחד תיכף אחריה והשלישי, השתהה והיה ברור לנו שממנו לא יהיה עניין.
נראה מיומן ושולט בחומר. אז הלכנו.
התחזית למחר היא לשיפור במזג האוויר לאחר לילה של קצת גשם ומשבי רוח. נראה. כנראה שנצא מחר בכל מקרה כי דינה משתעממת. נקווה שלא יהיה מעניין מיידי.
היום מתוכננת הופעה בכיכר העיר כרגיל, ואולי נלך לראות. אתמול ויתרנו.
כמו שאתם קוראים, המתח וה"אקשיין" קורעים אותנו אבל מתגברים.
ספרים.
אנחנו קוראים די הרבה. חלק ספרים טובים וגם הרבה זבל. באחת המרינות הייתה ספרייה-כמה כונניות, בהן אתה שם ספרים שגמרת ולא תרצה לראות יותר ולוקח מה שיש ונראה לך.
אז אנחנו קוראים.
קניתי בערך 20 ספרים בחנות יד שניה בכפר סבא, כך שיחד עם הספרים שיוסי הביא מהספרייה באחת המרינות יש לנו כרגע מה לקרוא.
זמן
אנחנו כבר כמעט חודשיים בסירה ונראה כי הפלגנו רק אתמול. מזל שיש בלוג, נקרא ונדע מה היה לנו.
תמר, תודה. הבלוג היה רעיון שלך והוא נהדר, במיוחד עבור אבא שחזר לכתוב לאחר הרבה שנים.
נוף
אנחנו עוגנים פה כמה סירות מקצה הרציף. בצד אחד שני שמנים, אבא ובן עם אישה ובת במימדים טבעיים. אחרי שכנות של יומיים אנחנו מבינים איך הם שמנו. הגברים אוכלים כל הזמן.
אנחנו גם משמשים אטרקציה למטיילים המקומיים. הם מגיעים עד לקצה הרציף, מסתכלים על המלון הצף שלידינו, מסתובבים והולכים. לנו זה עוד יותר נחמד. לא צריך ללכת. הנוף מתחלף לנו באופן די קבוע.
קיימת גם חומה המפרידה בין המעגן לחוף השחייה שלידינו. הילדים משום מה אוהבים לטייל על החומה ולי זה עושה רע. עד עכשיו אף ילד לא נפל. ההורים נראים שלווים, רק אני מוטרד.
דאגות
תודה, אין. הבעיה הכי גדולה, גם לא גדולה במיוחד, היא מה יהיה מזג האוויר מחר. אין סידורים, אין בנקים, אין טלפונים.
מקסימום אפשר לחזק את הקשירות של הסירה אבל במקרה שלי גם זה לא נדרש. הסירה קשורה. היא לא הולכת לשום מקום למרות שהיא מתנדנדת, קצת. דווקא נעים.
מטלות ותוכניות
מתחיל להחשיך, כבר רבע לתשע, ועוד מעט נלך לאכול גלידה ולראות את המופע הערב.
זה בערך של התוכניות להערב. בבית כבר היינו צריכים לעשות משהו.
טלוויזיה וחדשות
אין ולא חסר. מדאיג, כבר לא ראינו טלוויזיה כמעט חודשיים. עיתונים כנ"ל.
אנשים חדשים
פגשנו המון. אם לנחש, בוודאי כ-30 איש נחמדים ודי מעניינים. לאחר בילויי אינטנסיבי איתם של כמה ימים או שעות, והרבה תוכניות להתראות בארץ, הסיכויים הם שלא נתראה ואם כן, אז לא יהיה כל כך מה להגיד.

19.7.09 מפרץ SESULA באי SOLTA עוגנים על מצוף של מסעדה וקשורים לחוף.
הייתה לנו היום הפלגה נהדרת. כמעט כולה על מפרשים, רוח 20 - 12 קשר בערך, נפלא.
בסוף, היום היה יום מקסים, ללא ענן בשמים, רוח טובה וטמפרטורה עוד יותר טובה, לא חם מיד לא קר מדי, נהדר.
סה"כ הפלגנו כ-5 שעות ושעה מתוך זה על מנוע.
אנחנו בעוד מפרץ יפה, מים צלולים ונקיים, עצים מסביב, ציקדות מצרצרות , ילדים בסירות ליד משחקים במים (נשמע כמו הולנדית), בקיצור נחמד מאד.
יוסי עובד על שיפצור נוסף לסירה, הפעם בולם לכוסות כדי שלא יפלו כשיש הטיה של הסירה . עד עכשיו היה חוט ומגבות שהנחתי בקצה . היום יוסי החליט שזה לא יפה והוא מתקין מוט עץ יפה.
אני חזרתי משחיה מהנה. פתחתי את המחשב לבדוק באם יש אינטרנט אלחוטי, אבל לצערי לא. ננסה לקחת את המחשב למסעדה ולראות באם יש להם חיבור ישיר. הם מפרסמים אינטרנט חינם.
אז פרסמו אינטרנט. אין.
חזרנו מארוחת ערב, יש חובה אתית, מאחר ואנחנו יושבים על מצוף שלהם. המצוף מחובר בחבל לקוביית בטון על הקרקעית והוא יותר אמין ונוח מעוגן.
מאחר והסירה שלנו גבוהה יחסית, צריך קודם לתפוס את המצוף, מתחתיו בלאסו, ואז לקרב אותו לסירה ולהשחיל חבל התקשרות. הראו לי את זה פעם אחת ועכשיו אני מיומן.
מהירות הרוח בהפלגה שלנו היום הייתה בדיוק לפי הזמנה ומה שיותר חשוב, בכיוון הנכון.
הפלגנו בגבית מלאה עם הגלים וזה היה גם כייף וגם חלק. לא קופצים אלא תופסים גלים. מהירות הרוח הנמדדת ע"י מכשיר הסירה כולל גם את המהירות שלנו. זאת אומרת אם מפליגים ב - 6 קשר, ומד המהירות ברוח גבית מראה 12 אז למעשה אנחנו ב-18 קשר. זה בדיוק אותה רוח שעושה לא נעים אם מפליגים מולה. (מאתה סיבה ממליצים לא להשתין מול הרוח).
שעון שעות מנוע, שנלקח מהגנרטור עובד. נחמד.
הרבצתי היום רוורס אחד חזק, התקרבנו יותר מיידי לאיזו סירה בתמרוני החנייה, ומחר אבדוק ברגים.
חוץ מזה ביליתי היום איזה שעה בשיוף חתיכת עץ לזווית הנכונה למחזיק כוסות. אני לא מאמין שהפגנתי כל כך הרבה סבלנות. עוד יש לי תקווה.
ראינו היום כמה פטריוטיות קרואטיות אבל לא משהו מיוחד.
אחרי שלושה ימי חנייה בפרימוסטן, היה נחמד להפליג היום. היה "אקשן "
הפלגתי רק עם חלוץ וזה היה מספיק. החוכמה היא לא לפתוח מפרשים שאחר כך אתה נאלץ לסגור או לצמצם אותם. צמצום או סגירה ברוח מתגברת זה תמיד בלגן. אז החוכמה היא לא להתחיל במשהו שאחר כך קשה לגמור איתו. (כמו בחורות צעירות למשל).
זהו יומני היקר. מחר יום חדש ועוד לא ברור מה התוכניות. אני הולך לישן די שקט כי דינה בטח תאמר לי בבוקר מה עושים.

20 ליולי 2009
לילה שקט עבר על כוחותינו. התעוררתי באיזה שהוא שלב בלילה לבדוק אם לא גנבו אותנו. (הרוח, המצוף), לא היה כלום. שקט.
אתמול כאשר קשרתי את אחורי הסירה לחוף פגשתי קיפוד ים שהשאיר לי מזכרת ברגל. היום זה קצת מציק.
דינה רוצה לחמם מים ולעשות לי ניתוח. נראה שאתנגד.
הדבקתי את המוט להחזקת כוסות במקום ונראה.
החלטנו להישאר במקומנו ברוב של 2 קולות דינה ואני. (אני אמרתי כן יקירתי אבל זה נחשב כהצבעה).
מחר אבי וטלי מגיעים ונעזוב מוקדם כדי לפגוש אותם במרינה של ספליט. זה יהיה גם הזמן להצטיידות למרות שטלי צריכה רק יין לבן.
המפרצון בו אנו עוגנים שקט להפליא. אולי בשל השעה המוקדמת. רק רבע לעשר בבוקר ועדין לא כולם קמו.
לידינו עגנו שתי מנועיות, קטנות יחסית של קרואטים, שכבר עזבו. יופי.
אנחנו, בעצם דינה, נכנסים לקצב הדברים הרצוי. למרות שאנחנו לא נעשה כלום היום, דינה לא נלחצת ומתחילה לקבל את זה כדבר טבעי.
קמנו משנת קדם הצהרים. השעה רבע לארבע אבל מרגיש כמו אחת.
המהומה התחילה קודם עם הגעת סירה איטלקית עם שתי נשים יפות, שני ילדים ושני בעלים.
הם שלחו את הילדים, בגיל העשרה למים לקשור חבלים.
עכשיו הם די צמודים אלינו וכנראה שידאגו אם תתחיל רוח. אני מודאג פחות מאחר והסירה שלנו יותר גדלה יותר חזקה ויותר ישנה. (בקיצור, שלי יותר גדול).
בכל אופן היינו נחמדים אליהם. זה לא צרפתים או גרמנים.
דינה ביצעה עלי חלק מזממה. הכניסה לי את הרגל עם הקוץ למים רותחים, כרגיל היא צדקה. זה עבד. אני צולע פחות.
המצברים מחזיקים מעמד יופי. הטלפון קצת פחות. מה שאומר שנפעיל גנרטור יותר מאוחר. עכשיו עדיין חם מידי לכל מיני מיזמים ורעשים.
בדקתי את הברגים וזה נראה טוב. לא זזו, למעט האחד האלכסוני שאין לו אום מחזק. גם הוא זז רק חצי סיבוב. וזה בפעולה רוורס חזקה.
אבי וטלי מגיעים מחר ויהיה על מי לרדת. מדינה אני מפחד וחוץ ממחמאות אני לא כותב עליה כלום. גם עם המחמאות אני צריך להיזהר כי חלקן, לדעתה, הם פטרוניות.
האיטלקים נסעו. המצוף שלהם מביא אותם קרוב מידי לחוף, יש להם הגה ארוך וחלש שנמצא רק כ-מטר מהקרקעית.
אפשר היה לקצר את השרשרת של המצוף אבל הם מבינים קטנים, לא מדברים אנגלית והחלטתי לא להתערב. (דינה אומרת שאני מתבגר).
שוב אנחנו מבצעים את התרגיל המטורף היומי. נכנסים למים קרים ומוכי סכנות, (קיפודים), ועוזבים את משכן המבטחים בסירה. אני עושה זאת בקפיצה כי אחרת אתחרט.
דינה יורדת במלכותיות למים, מאריכה את הסבל.
אנחנו עושים זאת כמעט כל יום במשך יותר מחודש אז כנראה שיש בזה, (ובמזוכיזם), משהו.
נורטקופ פרקינסון, כלכלן בריטי משנות החמישים כתב בין היתר כי העבודה מתארכת בהתאם לזמן שאתה מוכן להקדיש לה.
זה אחד החוקים הפחות ידועים שלו. החוק הכי ידוע שלו היה בעניין הבירוקרטיה המגדילה את עצמה. (באידיש זה הגולם קם על יוצרו).
אני מזכיר זאת כאשר אני מסתכל בקרש הקטן שהדבקתי לטובת הספלים והכוסות. היה לי זמן, וגם סבלנות, לשם שינוי, ויצא יפה.
זה שביליתי כשעתיים בשיוף הזווית המתאימה לאורך המתאים, של המקלון המצ'וקמק הזה, מראה שהחוק עובד, אבל לפעמים התוצאה מצדיקה זאת.
זה שאני מזכיר את המבצע הגדול הזה כל כך הרבה פעמים, נותן לכם מושג על גודל וגודש הבעיות איתן אנחנו מתמודדים.

קמתי משנת אחר הצהרים. המכשירים צריכים טעינה ודינה רוצה מים חמים. הפעלתי גנרטור.
יש לנו בסירה 3 ספרים חשובים.
לקסיקון ובו כ-15,000 מונחים.
מילון אנגלי אנגלי. (בעצם אמריקאי).
וספר היסטוריה על תולדות האדם מלפני 4,000,000 שנים ועד היום.
מסתבר שהאדם המודרני חיי בקושי 10,000 שנה ואם רוצים להיות "לארג'" אז אולי 50,000-100,000 שנה.
את הפער של כמעט 4 מיליון שנים מסבירים בכל מיני קופים וכדומה.
במילון האנגלי – אמריקאי אנחנו משתמשים לפעמים. הכי חשוב זה הלקסיקון, מעין אינציקלופדיה זוטא מאחר ויש בה הרבה מושגים שעליהם אוהבים להתווכח. הלקסיקון הורג הרבה ויכוחים
וחבל. הייתה לי אותה בעיה עם שעון הרוח.
לאילן ולי היה נושא חביב להתווכח עליו, מאין באה הרוח. מאחר ולאילן אין מושג, למרות ניסיונו בים, (הוא חושב עלי בדיוק אותו דבר), היה לו נושא לשיחה.
עד שבעזרתו של דני פינס שקורא הוראות התקנה וגם מבין אותן, (לי זה לא קורה), אילן העלה אותי לראש התורן, כיוונתי את מד הרוח, ונהייה שקט.
לקח לנו זמן למצוא נושאים חדשים להתווכח עליהם.
טייחתי את הדינג'י בשלושה מקומות בהן נפגעה מהרמות ברוטליות. הדבק שאני משתמש בו מדביק הכל ויחזיק את הסירה כגוף אחד.
בינתיים הגיעו לסביבה שלנו קרואטים בקטמרן והתמקמו לידינו. איתם בא איזה אוסטרי אחד בסירה קטנה כמו שהייתה לי בעבר ונעמד על ידם. השכונה התמלאה.
דינה לוחצת עלי להתגלח ולהתקלח, אבי וטלי באים מחר וצריך להתכונן.

21/7/2009
דינה העירה אותי מוקדם, ב-0730. אבי וטלי מגיעים וצריך להגיע לספליט עד 1100.
לילה לא שקט עבר עלי לאחר שהקיפוד, יותר נכון חלק קטן ממנו גרם לי לכאבים ואפילו לחום. פתאום נהייה לי קר שזה לוקסוס די נחמד בקיץ. לא נהנתי. היה לי חום וקר.
למרות זאת התקפלנו והפלגנו לספליט. הגענו בזמן. אבי וטלי הגיעו 10 דקות קודם.
אבי טלי ודינה דנים בתוכניות ההפלגה למחר. אבי תורם את חלקו וטלי מעירה לדינה, "הוא אח שלך ואל תסתכלי עלי אפילו".
מזל שאצלנו יש רק קצינת ניווט אחת. (זה לא אני. אני הנהג).
בכל מקרה, מה איכפת לי אני נוסע לאן שדינה אומרת.
לאחר שהגיעו והתחבקנו והתנשקנו, מתברר לי ההרגל שלי גדלה, כואבת ומדאיגה מאד את דינה.
נסענו למיון בית חולים. משהו כמו בית חולים מאיר אבל עם אנשים יותר מנומסים. לאחר המתנה קצרה של כ-3 שעות, רופאה יפהפייה הודיעה לי שהיא תזריק לי זריקה נגד כאבים ואחר כך תחטט לי בפצע שבינתיים קיבל ממדים נרחבים יותר. יפה ושקרנית. קודם הזריקה כאבה, אחר כך החיטוט עוד יותר. (זה באמת כאב). היה לה עוזר ששאל בנימוס אם ארצה שיחזיק לי את הרגל, (הפצע הוא בכף הרגל), אישרתי לו בשמחה והוא בקושי השתלט עליה. חיטטה, נברה, הראתה לי איזה שחור של קיפוד, (כאילו שלא ידעתי מה יושב אצלי), ושאלה אם ארצה שתחטט עוד או שאת היתר נשאיר לגוף להמיס.
החלטנו שנשאיר. כבר מזמן אישה כל כך יפה הכאיבה לי כך. ועוד לא אמרנו כלום על אהבה. אמרתי לה. לא התרשמה. רשמה לי אנטיביוטיקה לשבוע.
למעלה בקומת הסיפון נמשכים הדיונים לגבי המסלול מחר. אבי לא מתייאש למרות שהן לא שמות עליו.
כל הנ"ל מבוא טוב לנושא זהירות ופציעות בסירה.
דינה פיספסה מדרגה ויש לה קרסול,(ימין), מתוח. הולכת עם תחבושת.
אני כרגע עם רגל (ימין כמובן), חבושה.
אני מקפיד להנחות את הנוסעים שלנו ללבוש נעלים, (קרוקס, לא נעלי עבודה עם ברזלים), בסירה. זה חוסך אצבעות רגלים שבורות.
למים, צריך גם להיכנס עם נעלים, בייחוד אם שוחים לחוף לקשור חבל. כן, יש פה קיפודים בשפע.
אני נזכר לייעץ לעצמי כלל זה מאוחר מידיי. מילא לפעם הבאה.
הדיונים למעלה עדיין נמשכים.
נגמר. אני אקבל הנחיות מחר.
הגברות יצאו לעיר הגדולה. אבי ואני בסירה פותרים בעיות ברומו של עולם.
עברה חתיכה ומסרה לי דף פרסומת למועדון לילה שמבטיח סטריפטיז, ריקודים אירוטיים וריקודי חיק. (בחורה חצי ערומה מתיישבת לך על הרגלים ולא ברור מה הלאה).
במצבי הפצוע לא רוצה שישבו לי על הרגליים. לא הולכים.
22.7.2009 אולה לוקה באי ברץ. (על פי דינה).
07:40 בוקר. כולם ישנים.
שני נושאים חשובים בחיים על סירה שרציתי להתייחס אליהם.
מטבח ושירותים.
נתחיל במטבח.
אוכל זה דבר חשוב. השאלה כמה זמן ומאמץ רוצים להקדיש לזה.
יש מספר גישות לנושא.
אנשי הגורמה. אוהבים לבשל דברים מסובכים. מבלים שעות במטבח. מייצרים כמויות אדירות של כלים לרחיצה. החבר שלי ויקטור הוא אחד מאלה. הוא מת לבשל. מבשל נהדר, ומשאיר אחריו איי חרבות. צריך אחר כך לבלות שעות במטבח כדי לנקות.
מאחר ובעקרון יש הרבה זמן בסירה, אז חוק פרקינסון הנ"ל תופס ומבשלים שעות.
האוכל יוצא מאד טעים.
אנשי הבקיצור ולעניין, ואני איתם, מוכנים לאכול מנה חמה של מרק, ואם יש רעב גדול, אז שתי מנות. אין הרבה כלים, לא שורפים זמן.
יש כמובן כל מיני וריאציות על שתי הגישות הקיצוניות הנ"ל.
לעניין השתייה, גם כאן יש בעיה בפוטנציה. הנטייה היא לא לשתות מספיק. ים, לח, אין הרגשה של צימאון. אז, זהו, שבדיוק להיפך. הגוף מאבד הרבה נוזלים מבלי משים מתחילה תופעה של התייבשות שבשלב ראשון תורמת לכאב ראש.
התייבשות יכולה להיגרם גם מהקאות. אחת העצות החשובות לנוסע מקיא, להשקות אותו מים.
יש לי בסירה גם שתי אינפוזיות שקניתי. קיבלתי גם הסבר איך להכניס אותן. אני מאד ממליץ לא להזדקק לשירותי אלו.
חוסר נוזלים תורם גם לבעיה שתפורט בהמשך.
שירותים.
לא מומלץ לפתח עצירות בסירה. יש נטייה לפתח עצירות בסירה. לא נוח לרדת לשירותים, בוודאי לא בזמן הפלגה, גם לא בעגינה. מספיק מספר פיספוסים ומתפתחת בעיה.
למרות החוויות והנופים בדרך, חילוף חומרים שנתקע, עולה בחשיבותו על כל אלה.
אז מה עושים. עושים. כדאי לאכול מזונות שמסייעים לחילוף החומרים, (מיזלי, שזיפים יבשים).
יש גם נושא הפינוי אינו שגרתי. זה גורם רתיעה נוסף משימוש בשירותים.
בדרך כלל השיטה היא על ידי משאבה חשמלית, שעושה רעש די גדול, צורכת הרבה חשמל, (גורם חשוב בזמן הפלגה על מפרשים או עגינה ללא חיבור חשמל), ודי מביך לטרטר את המנוע הרבה זמן, בהנחה שהייתה "תוצרת" .חוץ מזה הם נוטות להתקלקל.
באחת ההפלגות נתקעה המשאבה של האורחים. לאחר פירוק ובדיקה, (עבודה "מסריחה" תרתי משמע), מצאתי שם גרעין זית. ביקשתי מהאורחים שיאכלו רק את הקליפה של הזית והבעיה לא נשנתה.
בסירות המהודרות החדשות יש פטנט המבוסס על ואקום אבל זה די נדיר.
אצלנו בסירה המשאבות הן ידניות, לא צורכות חשמל ולא עושות רעש. קודם היו לי משאבות חשמליות ולאחר מספר תקלות ורעשים, החלפתי אותן לידניות. זה גם בריא להתעמל מייד לאחר ישיבה ממושכת על האסלה. (מונע קרישי דם).
הערה אחרונה בנושא, מאד רצוי שיהיו לפחות שני תאי שירותים-מקלחות בסירה. זה נותן הרגשת פרטיות גם לאורחים. מה גם שאותם תאים הם גם המקלחות.
ולעניין המקלחות:
מומלץ ורצוי כמה שיותר. בתנאי שיש לך מספיק מים בסירה וזה אינו מכתיב את הפלגה.
יצא לי פעם להתארח לכמה ימים על סירה שבה שני האחרים כל הזמן, גם בזמן ההפלגה, ניקו את הסירה, התקלחו ותיכננו את היעד הבא למילוי מים. זו גם הייתה סירה עם מעט מים, כ-250-300 ליטר, ברור שהכל נסב סביב המקלחת.
אגב, לא כל כך מתלכלכים בסירה.
מאחר ובוקר וכולם עדיין ישנים, אני הופך את הבלוג הזה למדריך חיים על סירה.
זהו. הגברות קמו.
אנחנו מבלים היום על עוגן.
אחד מהמשט שלנו, אורי, יהלומן שגר בהולנד, עם סירת ברזל 60 רגל, מופיע במפרץ עם בתו, חבר עם שתי בנות וכלב. אחי חילופי שלום, הבטיח שיבוא לבקר.
אבי פתח חכה לדגים. הכין מלאי נקניקים, כפתיונות ושם את החכה באופטימיות מעל למעקה.
הגברות הכינו פסטה עם רוטב נהדר וישבנו לאכול ארוחת ערב לאחר שהדגים שאבי ואני תכננו, לא התממשו. בינתיים החכה במים וערב. ישבנו לאכול פסטה והחבר עם הבנות הגיע. כן, גם הכלב בא בדינג'י.
עצרנו אוכל, שיתקרר טוב טוב ושתינו בירה. הכלב ישב בשקט. (עוד לא ידענו למה).
דיבורים סיפורים הביקור תם. הילדות מתות מרעב, הפסטה שהצענו להן מפולפלת מידיי.
ירדו לדינג'י, כן, גם הכלב השקט, (איזה עכבר מגזע קטן), ואז התברר לנו פשר השקט. הכלב אכל את הנקניקים בשקט ומבלי שאף אחד ירגיש.
אוכל, לילה מחר יום חדש.
23.7.2003
יום חתונה ה-42. מאסר עולם ועוד 2/3 ע"ח השני. אם יהיה לנו מזל נעבור גם את השלישי. לא. הגזמתי, זה יותר מידיי.
עוד 33 שנים ישים אותי בגיל 97 וזה כבר מוגזם. לא האמנתי שאחיה כל כך הרבה זמן ועוד נשוי.
עכשיו ברצינות, לפני שאני מסתבך בהומור מפוקפק,
אנחנו ברי מזל שיש לנו זה את זה, ולא יכולתי לאחל לעצמי שותפה טובה מוצלחת ואהובה יותר. זהו.
הפלגנו ל-אולה וינוגרצה, על עוגן. יחודו של המפרץ הזה הוא בעובדה שעוברים את צוואר הבקבוק של האי ומגיעים למרינה אצי שממנה יש הסעות בסירה מהירה לחוור. זו התוכנית למחר.
הערב אנחנו יוצאים לאכול במסעדה של המרינה.
זה כרוך רק בהתקנת המנוע, מיכל הדלק, התנעה ונסיעה קצרה למסעדה. נראה.
יצאנו. מנוע נדלק במכה ראשונה. נסיעה. הדינג'י סוחבת.
יש בעיות חניה. המזח הראשון אותו אנו מנסים תפוס בסירות אחרות. עוברים למזח אחר ומוצאים חניה. ההעברה ליבשה מתנהלת ללא בעיות ואנחנו במסעדה. נחמדה.
ארוחת ערב נחמדה, יקרה עם אוכל בינוני, הקרואטים לא מועמדים לבשלני העולם. היה נחמד. עברו 42 שנה ונקווה לחגוג המשכים.
חזרה ללא אירועים מיוחדים, למעט כושר הניווט הנפלא שלי המזהה את אור העגינה –לד- שלי בין כל הסירות והחושך. כשאנחנו מתקרבים כולם כבר מזהים.
עוד יתרון ללד.

24.7.2009
התעוררתי מוקדם לקול דפיקות הדינג'י בסירה. נכנסת קצת רוח המרימה את הים והדינג'י טורקת בסירה. סידרתי.
קצת שתייה אנטיביוטיקה ושוב לישון.
הבחורות נסעו לקרוע את חוור העיר. אני קיבלתי פטור לאור מצבי הטרמינלי. היה רעיון שאסע איתן לרופא לבדוק שוב את הקיפוד. הוא בסדר ומראה סימני היחלשות.
סוכם שאם מחר אני לא מראה התאוששות מוחלטת, אזי נלך לרופא שיכאיב לי.
מחר אנחנו מתכננים להיות בקורצולה במרינה. בעיקר להצטיידות.
אז, זהו, אבי הסיע את הגברות לחוף, משם הליכה קצרה למרינה ומשם טכסי ים לעיר.
ניסיתי לשכנע גם את אבי ללכת. לא.
אבל, הוא נכנס למים. תיכף אני בעקבותיו. חם. הרופאות המשגיחות לא כאן ואפשר להתפרע.
זהו למים.
וואלה מים טובים. התרעננו.
עכשיו יושבים ופותרים בעיות ברומו של עולם.
הגברות עדין בחוור וכנראה יחזרו מאוחר יותר.
הנוף מתחלף לנו. יצאו אלו שעגנו בלילה ובאים חדשים וחדשות. לא רע. הגיעה גולט גדולה, עוגן, רוורס, התקשרות לחוף בעזרת דינג'י שהוריד קודם וזהו. 5 דקות.
יש אחרים שמתמרנים חצי שעה. יש הבדל אם עושים פעולת היקשרות פעם בשנה לאלו שעושים אותה פעולה פעם ביום.
בים הגודל והניסיון כן קובעים.
קמתי משנת קדם אחר הצהרים. איזה חלומות. לא, אני לא מתכוון לפרט את אלו שאני זוכר, יאשפזו אותי.
הגברות עדיין בעיר ונאלצתי להכין צהרים. במסגרת הכישורים שלי אני מכין מנה חמה לאבי ולי. מרתיח מים ומערבב. זה בערך מכסה את כישורי הבישול שלי.
כרגע המים טרם רתחו ואני מתרכז בשלב מקדים זה. נשמע פשוט אבל זה לא כך. צריך להיזהר ולא לשפוך מים רותחים על עצמי וגם לא להפוך את הספל המיועד. הסוד הוא לשפוך לאט ובזוית המתאימה בהתחלה, לאחר שיש קצת מסה בתחתית הספל, אפשר להמשיך בזהירות. לאחר מכן לערבב, שוב בזהירות כדי לא ליצור תנועה קינטית שתהפוך את הספל, ואז בא החלק הקריטי, לחכות עד שיתקרר.
טוב, מגיבוב השטויות הנ"ל, בעצם לא, לימדתי אתכם להכין מנה חמה, אתם מבינים שהגברות טרם חזרו. אני מקווה שחוואר נשארת על תילה.

25.7.2009
קמנו התארגנו, נסענו ל- מפרצון קטן ומומלץ ליד קורצולה. המדריך הבטיח מחסה טוב מרוחות, אם יהיו.
רוח עורפית כל הדרך עם חלוץ פתוח יופי של הפלגה. מרוב שימחה הלכתי לישון.
הגענו אחרי שש שעות הפלגה במהירות ממוצעת של כ-5 קשר. (כולל מנוע).
הטלנו עוגן.
טלי מסרבת להיכנס למים בגלל הקור. (25-27 מעלות).
במעגן נושבת רוח, די קריר, הגברת היום נכנסת למים. התוכנית היא לשחות עד אי סמוך. נכנסו. את צעקות, (של טלי), אפשר היה לשמוע בכפר הסמוך. שחו. הגיעו חזרו עם שני מקלות.
הלכתי לישון. דינה קודם שאלה אותי אם העוגן מחזיק ואם לא ניסחף מאחר ויש רוח של כ-15 קשר..
דינה העירה אותי ושאלה בנימוס שאבדוק אם אנחנו לא נסחפים. התחלנו בעומק של 7 מטר ואנחנו ב-17. כן, נסחפים.
לא זוכר מתי עוגן נסחף לי. אז היום זה קורה ודינה שוב צודקת.
התנענו, זזנו וניסינו שנית. אחרי שני ניסיונות, אנחנו עוגנים. נדמה לי שאנחנו שוב נסחפים. השארתי את הגי.פי.אס. פתוח והוא מראה על תזוזה קלה.
נבדוק שנית עוד כשעה ונראה.
הצלחתי לצלם את הגברות בשחייה. תמונות הירואיות.
כנראה שיעבור לילה מעניין מאחר והרוח מתגברת ואנחנו מסתובבים סביב העוגן.
בכל מקרה, אנחנו כמעט לבד במפרץ, למעט מנועית אחת די רחוק מאיתנו.
לילה שקט, עם רוחות לפרקים.
הלכנו לישון וכעבור כשעתיים כולנו מתעוררים. רוח חזקה והסירה מסתובבת סביב העוגן. הכל בסדר והולכים לישון עוד פעם.
מכל האופציות, עגינה במפרץ שקט, על עוגן, זו האופציה המועדפת עלי.
26.7.2009
בוקר, לאחר לילה לא שקט.
קמתי עוד מספר פעמים בלילה והכל במקומו עוגן.
חזרתי לישון ובסביבות 9:00 התארגנו ליציאה.
בינתיים, למפרץ השקט שלנו, מגיעות ארבע סירות גולט גדולות עם המון קרואטים. וקרואטיות.
כנראה זה הכנס השבועי של הנודיסטים באזור. ההנחיות שלי הן לצאת. לא נשארים ולא מתיידדים.
נסיעה קצרה לקורצולה וכעבור כשעה מגיעים. בדרך, ולבקשתי דינה גם מצלמת, עוברים על פני אוניית נוסעים ענקית, עוגנת מחוץ למפרץ ומפעילה סירות שירות לחוף.
ליד, עוגנת אוניית מפרשים, עם חמישה תרנים, כנראה אוניה חדשה יחסית על פי דגם ישן, (לוקסמבורג), עם מפרשים והכל. אוניה מדהימה.
עגנו, דינה ואבי הולכים לקניות.
כבר הרבה זמן לא העברנו לכם "דואר" והיום אנחנו במרינה ונעביר את ה"חומר".
הסירה שלנו מתנהגת נהדר מבחינת חשמל. יש מספיק, אפילו ללא גנרטור ואין צורך להגביל את השימוש.
חשמל.
נשוא החשמל בסירה "שווה" פרוט מיוחד.
יש בסירה 4 מצברים, 180 אמפר כל אחד. זה די הרבה יחסית לסירות אחרות בגודל דומה.
החיבור שלהם חשוב לא פחות מאחר וחיבורים לא טובים ב-12 וולט גורמים להפסדי כוח גדולים.
לפי תיכנון של אבי, כל מצבר מחובר ישירות לפס צבירה אחד משותף. באופן זה, אין מפלי זרם על מגעי המצברים. בדרך כלל כדי לחסוך בחיווט, (זה כבלים עבים ויקרים), מחברים ב"שרשרת" את המצברים. ורק האחרון מתחבר ללוח הצרכנים. שיטת חיבור זו יוצרת יותר עומס זרם על המגעים האחרונים בשרשרת.
הפסקה, הגיעה סירה איטלקית שלא כל כך מסתדרת עם הרוח, הקלה , שיש במרינה ויצאתי לעזור.
אז איפה היינו, על כל מצבר שמתחבר אצלי לפס הצבירה, (סרגל די גדול מנחושת באספקה מאבי), יש מפסק המאפשר לי לנתק את המצבר מרשת הצרכנים ולהשאיר אותו ברזרבה. (גם המפסקים- באדיבות אבי וחברת ב.מ.ו.).
במקביל ובחיבור מסיבי לפסי צבירה אלו, אחד לפלוס ואחד למינוס, יש פסי צבירה אליהם מחוברים הצרכנים. שוב , כל צרכן ישירות לפס צבירה בלי "שירשור" בין הצרכנים וחיבור משותף למגעים של כל צרכן וצרכן. התוצאה היא שיש לי מערכת חשמל עתירת זרם, עם הפסדים מועטים יחסית אשר עומת בדרישות. עד היום לא ניתקתי שום מצבר לרזרבה והמנוע נדלק ללא בעיות גם אחרי 12 ו-20 שעות שימוש רצוף.
בנוסף, יש לי מצבר נפרד של 90 אמפר להתנעת הגנרטור. זה עדיין מצבר מצרי שקניתי בשרם אל שייך לפני כ-4 שנים.
ואחרון חשוב, צריך לבדוק מים מזוקקים במצברים פחות פעם בחודש. בדרך כלל, גם אצלי, המצברים לא כל כך נגישים ויש נטייה לשכוח מהעניין. אחרי כמה חודשים, כאשר מפלס המים יורד, ההספקים של המצברים יורדים והמצברים מתקלקלים.
אורך החיים של המצברים בסירה, כמו ברכב, הוא די מוגבל. מצברים רגילים אחרי 2-3 שנים, גומרים את חייהם. שלי בני כ-שנה. (רשום לי בספר האחזקה של הסירה מתי ניקנו).

מחר אבי וטלי נוסעים. היה קצר. עבר מהר ונחמד. יש לנו 10 ימים לחכות לתמר, קובי הילדים ואריאל ואחר כך לאסף סטלה והילדים.

החברים הלכו לקניות לפני כשעתיים ונעלמו. אני מתלבט בין ללכת לישון, כבר רבע לשתיים, ולהסתכן בהשכמה ברוטלית כשיגיעו, לבין לחכות להם.
בינתיים אי צופה בנוף המתחלף.
אוניית מעבורת גדולה עזבה את הרציף הסמוך וזה מעניין.
הגיעו גרמנים ב"בוואריה" 44 רגל, יש קצת רוח, נכנסו חלק ויפה. חבל.
חזרו. עזרתי בהעברות, סבלות. עכשיו אפשר ללכת לישון.


מכיוון שיוסי כותב את רוב הבלוג היום, אני צובעת את מה שאני כותבת.

בתמונה: פרימוסטן בשעת שקיעה.

split

9.7.09 SPLIT ביבשה, בוקר
הגענו אתמול לספליט, למרינה.
בערב יצאנו לטייל בה. ספליט עיר גדולה, אבל אנו הסתובבנו בעיר העתיקה, מוקפת חומה, יפה מאד, גדולה, מטופחת. הרבה אנשים מסתובבים ברחובות עד שעה מאוחרת, הרבה בתי קפה . יש בה ארמון רומאי מאד יפה וגדול. הארמון הוא בעצם מבצר גדול שהקיף את ארמון המלך הרומאי . ולפי נהג המונית שלקחת אותנו חזרה למרינה יש בה גם רחוב יהודי ובית כנסת (את זה פספסנו, אולי בדרך חזרה).
קוריוז- בכיכר המרכזית בארמון, יש מסעדה שמוציאה כריות לישיבה על המדרגות ומביאה לאנשים היושבים שם את מבוקשם. ניסיתי לצלם אבל לא יצא ברור.
מאוחר יותר נצא צפון מערב לספליט , יש שם כמה מבצרים (שבעה במספר), שלהם מעגנות קטנות. ננסה לעגון באחת מהם. (המרינות מאד יקרות ואם אנחנו לא צריכים חשמל או מים או דלק, אפשר לעגון על עוגן).
ספליט כאמור עיר יפה. השותף שלנו לנסיעה, אבי, לקח קשה את ההערה של דינה כי כל הערים דומות, (דומות מה לעשות. הוונציאנים עבדו לפי תוכנית קבועה), והיינו צריכים לבלות את הערב בהסכמה כי העיר באמת יפה. היא באמת יפה היה מופע רחוב של ריקודי המקום ולאחר ריקוד אחד תפסנו את הפרינציפ. התלבושות יפות, (משהו עותומאני עם כיפות לגברים ולנשים וזזים לאט כדי לא להזיע. הכל מנומס וכל הזמן קדים קידות. באמת שתפסנו את הפרנציפ. אז הלכנו לאכול ונפלנו למסעדה טובה. קורה.
פגשנו חברים של חברים. לבחור יש כמה חוסרים ברגל אחת, כתוצאה מריתוק חבית סולר ישנה שבשלב מסוים ולאחר חימום טוב ניסתה להתנקש בחייו. (אני מציין זאת בעיקר לעצמי אם אצטרך לרתך חבית פעם).
קניתי זוג משוטים וחבל חדש לגשר עלייה. אני לא צריך שהחבל הישן, (הוא ישן), יקרע כשתמר תעלה על הגשרון.
יצאנו לדרך והגענו ל"סטרה מאלה קסטלו" (ישן קטן מבצר). טוב, המקום נקרא קסטל LUKSIC. (עכשיו אתם בוודאי יותר שקטים). עוגנים אלוג-סייד לאורך הרציף ואנחנו ועוד גולט גדול ומובטל אחד סוגרים את הרציף העירוני.
מסתבר שזה מקום המשחקים של ילדי המקום והם כל הזמן עולים מהמים וקופצים בחזרה. מעייף רק לראות אותם.
עכשיו אחר הצהרים ועדין חם מכדי לטייל. להקלתי אין פה איזה מבצר לעלות עליו והטיול יהיה במישור.
שעון שעות המנוע הפסיק לעבוד. פתחתי, ראיתי שהוא מקבל 12 וולט וסגרתי. נראה אולי ההלם יעזור לו.
המעגן בו אנחנו עומדים מוגן יחסית חוץ מאשר לרוחות דרומיות. נראה. בינתיים מתנדנדים בדיוק במידה הראויה לשינה טובה.
בכלל אני חושש שלא נוכל להירדם ללא שינדנדו לנו את המיטה קצת ונצטרך לקנות מיטת מים או משהו עם מנוע מנדנד.
היה לי בזמנו שיחה עם אורי קני בנושא קרואטיה ותורכיה, מה יותר עדיף. (כן אני יודע אבל אני אוהב את לימור), אז אין מה להשוות. קרואטיה יותר. האנשים נחמדים, חוץ מהגובה שלהם שהוא קצת מוגזם. זה נראה לא רע בכלל על הנשים ובעיקר על הילדות אבל הגברים באורך של 2 מטר כל אחד זה בכל זאת קצת מוגזם.
הערים כאן באמת יפות מאד. הכל אירופאי – ונציאני מושקע, מה שמשוחזר, נעשה בטוב טעם, (היי לימור), ויש מה לראות. יש הרבה תיירים, בעיקר מקומיים. אין מוסלמים כמעט ואין כושים. (לא אין לי שום דבר נגד כושים, להיפך).
זהו בינתיים, נטייל קצת בעייריה, ומחר כנראה שנפליג לחפש נופים חדשים. מה שנחמד שזזים בלי לארוז, עם המטבח והמיטה ואפשר ללכת לישון מתי שרוצים.
הרוח גוברת ועימה הנדנודים. יהיה לילה סוער אני מרגיש.
בכלל בנושא מזג אויר, (אני כותב זאת בחשש כבד), היה לנו מזל עד עכשיו ודי מגיעה לנו איזו תזכורת מנפטון לגבי עצם קיומו.
החלפתי ספרים במרינה של ספליט ובין היתר מצאתי ספר דגלים של כל ארצות תבל כולל דגלי מדינות ארה"ב, קנדה, ואוסטרליה. כולל נתוני אוכלוסיה. מאחר והפקדתי שם הרבה ספרים לא הייתה לי בעיה לקחת ספר זה, (בשביל זה שמו אותו שם) ואנחנו בונים על רן שיתעניין בדגלים.
11 ליולי 9200- TROGIR אסור לכתוב על מזג האויר.
היום קמנו בסביבות 10 פעם שנייה לאחר שהשכנים שלנו, (איזה אוסטרים), העירו אותנו בערך בסביבות 0200.
הם מאלו שעוגנים במפרץ עם מצוף מעל לעוגן שלהם. זו פרקטיקה מזופתת שנותנת עוד הזדמנות להסתבך בחבל נוסף במים, חוץ משרשרת העוגן.
אנחנו כמובן לא החמצנו ומסתבר שמרוב סיבובי סירתנו סביב העוגן שלנו, אספנו בדרך גם את המצוף שלהם.
איך הם הרגישו בזה בלילה גשום וקצת סוער לא ברור לי.
מה שברור שהם הגיעו אלינו, העירו אותנו ובילינו כשעה בתמרוני שחרור של המצוף שלהם.
שחררנו והלכנו לישון שוב. כן, היה מזג אויר קצת סוער, לא משהו, אבל בכל זאת היה.
עזבנו בבוקר לטרוגיר. עגנו ליד סירה גדולה, מנועית מהגדולות, עם צוות ומדים.
הרוח עדין ערנית. לאחר כה סיבובים סביב העוגן שלנו ומעבר קרוב מידי למלון הצף לידינו, (הם הוציאו פנדרים), החלטתי לזוז למקום אחר. כמה מאות מטרים, והטלת עוגן חדשה.
הרוח שככה והלכנו לעיר בנוהל הרגיל, משוטים, סיבובים במקום ובסוף הגענו לרציף מקומי שם קשרנו את הדינג'י. שוב עיר יפה. ונציאנית. בתים יפים בני כמה מאות שנים, שחזורים ותיקונים והרבה תיירים.
מה ששיפה הוא כמות האנשים יותר נכון הנשים שרואים. האפנה החדשה של חצי חזה בחוץ בהחלט יפה ואני משתומם מכמות הצורות הגדלים והמבנים של הציצים השונים המוצגים על ידי הנשים השונות.
כמובן שהתעניינותי היא אקדמית בלבד ואני חושב שכדאי היה לאיזה שהוא זואולוג להוציא ספר בנושא.
אם אני עוסק כבר בפילוסופיה, הים מקום אכזר.
לא משנה איזה סירה יש לך תמיד, אבל תמיד תפגוש מישהו עם משהו יותר גדול.
לפני יומיים עגנו במרינה בספליט, עמדה שורה של בתי מלון צפים, כל אחד בן 3-5 קומות.
אז כדי שהיתר לא יחשבו להם, על אחת מהאוניות האלו היה הליקופטר, מרותק לסיפון.
וחס וחלילה כדי שלא יחמיצו אותו הטייס התניע, הרוטור התחיל להסתובב, אני התחלתי לחשוב איך הוא ממריא בין שני תרנים שהיו מצידיו, ואז הוא כיבה את המנוע. כן, שמנו לב, כולנו.
אנחנו מתכננים מחר להגיע למרינה. דינה תודיע לי לאיזה מרינה מחר בבוקר.
אי לכך, לא נטלטל את המחשב בדינג'י לעיר, נעשה זאת מחר במרינה.
היום נסתפק בטלפון, אליכם, נטייל בעיר נטפס למגדל שדינה ויתרה לי עליו בצהרים ונלך לישון מוקדם.
אני צריך לבדוק את הברגים בקרדן ולראות אם התיקון הפעם מחזיק.
12.7.09 TROGIR 09:30
יוסי הצליח אתמול להתחמק שוב מטיפוס למגדל. כנראה שלא רציתי מספיק, כי לא התעקשתי.
זה נכון. אם הייתה מתעקשת הייתי עולה. (כשדינה מתעקשת אין ברירה).
בדקתי את הברגים. אחד גזור ושנים רופפים.
חיזקתי, החלפתי אבל מלאי הברגים המתאימים אוזל.
קונסולתציה עם דני והמסקנות, כנראה נירוסטה לא מספיק חזקה או איזה שהוא פק אחר.
נזמין אצל אריאל ברגים שישלח עם אבי.
לדינה נמאס מהשכונה הזו ואנו עוברים דירה הבוקר ל- ??, היא כבר תגיד לי.
שגרת בוקר, אני טוען את הטלפון והמחשב, דרך הגנרטור. בכלל הגנרטור קיבל תפקיד לגמרי חדש בחייו.
במקור הרעיון היה לטעון מצברים. מאחר ואנחנו הרבה מאד עם מנוע, ומאחר ויש לי סוללה רצינית מאד של מצברים, (4 של 180 אמפר כל אחד), התפקיד הראשי של הגנרטור הוא לטעון את הטלפון ואת סוללת המחשב. אם אנחנו מתפנקים, (אנחנו כן), אז מחממים גם מים בבוילר. בכל מקרה הוא עובד יופי וחיים ישמח לדעת שגם בדקתי והוספתי לו קצת שמן. שישתה משהו, מגיע לו.
זהו בערך. נעמיס את הסירה, גרוז קל לציר ולקרדן ול-XXX- דינה תגיד לי אחר כך.
12.7.09 16:30 ROGONIZICA
לאחר כ4 ½ שעות של הפלגה הגענו לרוגוניטצה (כך בערך מבטאים את השם) ותאמינו או לא, היה לי קר בהפלגה והייתי צריכה ללבוש שתי שכבות ולשבת בשמש. וכל זאת באמצע הקיץ. טוב האמת שקריר כאן יותר, ובהפלגה נוצרת רוח רק מעצם ההפלגה. היום היה פשוט יותר קריר הרקיע כוסה בעננים קלים ולכן השמש לא הייתה חזקה. (ולי היה נעים עם בגד ים).
נקשרנו למצופים מוכנים, במקום לעגון עם עוגן. לקח קצת זמן ללמוד כיצד ללכוד את המצוף ולחבר אותו לסירה. שאלנו סירה על יד והם הסבירו ויוסי ביצע. כרגע אנחנו עוגנים טוב, ובערב נצא עם הדיגני לבקר בכפר קטן מהמאה ה-16 הבנוי על אי קטנטן ומחובר ליבשה בכביש שנבנה במאה הקודמת. מהסירה אני לא רואה מבצר שאפשר לטפס עליו, אז ליוסי יש מזל.
אנחנו כבר בשגרה. מגיעים למקום, בדרך כלל אחרי 3-5 שעות הפלגה. נחים. קמים מהשינה והולכים לפטרול בעיירה.
כאן אנחנו עוגנים על מצוף.
למדנו משכן שהראה לי איך דגים את המצוף, נקשרים וזהו. אז שלא. נציגי המרינה הסמוכה באים לגבות תשלום. המצוף אינו בחינם למרות שהוא עולה פחות מהמרינה.
הים סביבנו נקי וכחול. (עמוק יחסית ואין חול). מחר נשחה ונראה.
במחשבה נוספת על הנושא, הקרואטים הם עם של מלצרים וזבנים. לזכותם יאמר שהם עושים זאת בחן רב. נחמדים.
הלכנו למסעדה עם מחירים בינוניים ואוכל בהתאם. ביקשנו לימודה. המלצר לא המליץ. אשתו הסבירה לו בקרואטית איך ומה. הביא. גועל נפש. אמרנו לו, שמח, אמר לאישתו, בעצם מילמל לעצמו הוא לא כזה גיבור, אבל בסוף לא חייב. עשינו לו את היום. אני מבין אותו, סוף סוף יצא לו להיות צודק.
היה גם סיור בעיר, מצאנו מקום לעלות בו, (דינה), הגענו לטכס תפילה נוצרי, יום ראשון היום, לא נכנסנו.
לא מספיק שצלבנו אותו עוד להתפלל ואם מישהו יגלה ?
זהו. חזרנו לסירה לאחר סיור במרינה עם הדינג'י המפוארת שלנו. היא מקבלת צלקות קרב כל הזמן אבל בחורף לאילן יהיה מה לשפשף.
חוץ מזה הדינג'י נהדרת מבחינת תעבורה. מהירה ואלגנטית.
דינה מתקדמת בשליטתה בימאות וכבר מדליקה אור עגינה לבד. היא עוד מדווחת לי על כך אבל בקרוב גם זה לא יקרה.
למזלי היא מסרבת ללמוד, (סליחה, היא עשתה פעם קדימה ואחרוה ומנעה תאונה), לי הסידור הזה די מתאים כי בזמן שהיא מרימה עוגן, מרימה פנדרים, מסדרת את החבלים ואת הבגדים, אני עומד ליד ההגה עושה פרצוף רציני ונוהג את הסירה.
"הנוהג" מתבטא בלחיצה על כפתור ההגה האוטומטי לשתי מעלות ימינה או שמאלה. חוץ מזה אני צופה למרחקים ומונע תאונות. ללא ספק התפקיד שלי הרבה יותר אחראי אבל גם קל יותר.
בכלל נושא הנהיגה הוא מוערך ללא כל יחס. הנהיגה של סירה קלה הרבה יותר מנהיגה במכונית. גם הסיכונים במקרה של טעות קטנים לאין שיעור. הכל הרי מתנהל במהירת של 10 קמ"ש ובמקרה הגרוע, נוגעים במישהו.
חוץ מזה יש לי תפקיד של מתקן. בסירה כמו שלנו, דברים מתקלקלים. למשל, שעון שעות מנוע שבק.
זה אומר שננהל את זה בכתיבה ובארץ אחפש לו תחליף. אם לא אמצא כזה כאן קודם.
אני מכין לי רשימת תיקונים ושיפוצים כאשר אגיע ארצה. תודה לאל יש, אבל לא דברים רציניים, למעט הברגים הנפתחים או נחתכים).
זהו, עוד יום קשה עבר על כוחותינו. אני מתכנן להגיע למקום החביב עלי בסירה, לקרוא קצת ומחר יום חדש.
13/7/2009
יום מנוחה עבר עלינו. נמאס לנו לעבוד קשה כל יום לארוז את הדירה לעבור ולהתמקם במקום חדש. אז נשארנו. האמת, היה לי יום של בטלנות.
נסענו עם הדינג'י למרינה ושם תמורת מחירים מופקעים מכרו לי ברגי נירוסטה.
המוכר טוען כי למנוע משתמשים בברגים רגילים שהם יותר גמישים ולא נחתכים כל כך מהר. נסענו גם לעיר וקניתי ברגים רגילים. בקיצור, אריאל – לא צריך לקנות ברגים. כבר יש לי מכל הסוגים.
הברגים ממשיכים להיפתח ואני ממשיך להדק אותם. נראה מי ישבר קודם.
לאחר כל הנסיעות האלו, חזרנו לסירה לנוח.
המרינה כאן יפהפיה. אנחנו אומנם עומדים בחוץ כמו העניים אבל עשינו סיבוב.
החברים שלנו, שלמה ומיכל, הגיעו לכאן והם עוגנים ברציף העירוני. החלטנו להישאר במקום שלנו.
קבענו ל-7.
נטייל בעיר, נקבל מידע לגבי נקודות באזור וכנראה נמשיך ביחד.
טוב, יש לנו תאריך יעד חדש, בואם של אבי וטלי. ה-21 לחודש. נקווה ונשמח. צריך לקנות יין לבן. דווקא יש להם יין לבן טוב כאן. האדום פחות.
לא ראינו שום אינטרנט קפה כאן אבל כאשר ניסע לחוף ניקח את המחשב וננסה.
אריאל – יש לי גוב חדש בשבילך.
תביא לי את השעון שלי המונח ליד המיטה שלי. השעון הנוכחי התחיל לחלחל מים, עבד עם המים בתוכו עד שנחנק ומת. היה שעון טוב.
אנחנו עוברים משלב המסעדות בחוץ לאוכל בייתי.
לא זה לא החסכנות. פשוט אנחנו אוכלים יותר מידי, אוכל בינוני ואתמול הבינוני הזה עשה לי לילה לא שקט.
אז נטיל, נקנה גלידה וניסע לאכול בבית.
במסגרת ההתפלספות היומית, לכל אחד מאיתנו יש כמה שריטות וצלקות שאנחנו צוברים במהלך היום. בכל זאת זה בית עם הרבה פינות.
כפות הרגליים בסדר מאחר ואני מתעקש על נעלים – קרוקס בסירה.
מה שטוב שזה מתאחה מהר ותמיד יש מקום לשריטות וסימנים כחולים חדשים.
זהו להפעם. יש גבול כמות החדשות שאפשר לתאר ביום שקט נטול אירועים. (שימשך ככה). בלי הקומפלימנט היומי לדינה אי אפשר, היא כבר למדה לעלות מהדינג'י לרציף ולהיפך ללא בעיה. החוכמה היא בהעברת המשקל לרגל אחת או דינג'י או רציף לא שניהם. אנחנו רגילים לדחוף ברגל האחורית לפני שמעבירים את המשקל לרגל הקידמית. הרגל זה מיצר שפגט בין הדינג'י לרציף. אז מתרגלים לחלוקת שיווי משקל חדשה ודינה כאמור כבר עשתה זאת בהצלחה. זה כבר בא לה טיבעי.
הבעיה היא שעכשיו היא נותנת לי הוראות איך לעבור מהרציף לדינג'י ולהיפך. טוב אני כבר רגיל לקבל הוראות אז עוד כמה הוראות חדשות לא משנות.
14/7/09 10:00
טוב יש תיאוריה חדשה לגבי הברגים הנגזרים. קודם נפתחים אחר כך נגזרים.
המנוע לא בקו ישר עם הקרדן, זה יוצר טילטול וזה פותח את הברגים. משם הדרך לגזירה של הנירוסטה קצרה. התיאוריה היא של איציק ג. והיא נראית הגיונית.
ניסיתי לפתוח ברגים אבל זה תפוס טוב. ננסה ספריי וננסה שוב בערב.
כרגע 10:00 אנחנו ממלאים חשמל לאחר שכבר מילאנו מים. ההמשך הוא למפלי הקרקה, נאמר לנו לא להחמיץ.
היום לא יהיה קר ואולי זה יהיה החמסין הראשון שלו פה. בכלל מזג האויר נהדר. קצת חם ביום ונעים מאד בלילה. שוב נקודה לטובת קרואטיה מול תורכיה.
יש גם נושא שאני מתעלם ממנו, יתושים.
הם במידה. במידה כזו שזה מעצבן אבל עדיין נסבל.
מסתבר שאני לא יודע הרבה עליהם. לאיזה מרחק הם עפים, איך הם מתרבים, כמה זמן הם חיים וכו'. צריך לבדוק. בכל זאת הם בהחלט גורם משפיע בחיינו כאן.

נסיעה של כ-5 שעות באיזי, עם מפרשים ומנוע ומתחיל אחד משבעת פלאי תבל. (אורי קני אמר לא להחמיץ וצדק).
נוסעים בתוך נהר או פיורד צר אם תרצו, מגיעים למה שנראה הסוף ואז יש עוד עיקול וממשיכים הלאה. אחר כך, אגם גדול יחסית, ושוב נהר צר.
בסוף מגיעים לבריכה ענקית שבה מצוייה מרינה, (ויתרנו עליה), ומקום לעגון על עוגן. עגנו על עוגן. וואלה נחמד מאד.
בדרך גם חלפנו על כל מיני סירות קרואטיות חלקן הגונות, הנשים ערומות וחלקם סתם זונות לבושים כמו כולם. (בביקיני וכאלה).
המתח עד שחולפים על פני סירה מתקרבת גדול והוא גדל והולך עד לטווח הזהוי.
בחורות הגונות או סתם זונות לבושות.
בערב יצאנו לטייל ולאכול בעיירה הצמודה שקוראים לה – דינה תגיד. SKRADIN
לקחנו טרמפ את החברים שלנו למסע ומסתבר שהסירה סוחבת ארבעה מבוגרים בנוחיות יחסית. חוץ מההתנעה.
אני נתתי משיכה בחבל התנעה ונעצתי מרפק בצלעות של מיכל. היא הייתה מאד מנומסת, לא התעלפה, אמרה שאני נורא חזק, (במילים אחרות אידיוט מושלם שלא יודע מה הוא עושה), והתביעה בדרך. מזל שהגדלתי את הביטוח צד שלישי. אני מקווה /שהוא תופס גם בדינג'י.
ברצינות, מאד לא נעים ואני עדיין מרגיש לא נוח עם זה. לצערי היא עוד יותר. היא הבטיחה להראות לי את זה כשהצבע יתחלף. (של שטף הדם).
חוץ מזה קיבלתי עצה להתניע את המנוע לפני קבלת קהל. רעיון נכון.
אז זהו מחר יום גדול. טיול רגלי במפלי הקרקה.
למעשה זה נכתב ב-15 ליולי לאחר שקמתי ששנת הצהרים וכבר שרדתי את הטיול.
אה, היום יום הולדת לצרפתים, יום הבסטיליה ואין לי אלה להצטרף לדעתו של יצפן עליהם. שיהיו בריאים. (הצרפתים חרא של עם – למי ששכח).
15.4.2009
חם. קמתי שנת אחה"צ שהרווחתי ביושר ולאחר הקפה פניתי סיבוב ברגים.
שניים לא זזו. אחד קצת השתחרר והשני לא ברור.
צריך להיות מטורף לקפוץ למים קרים של 25 מעלות, וגם מתוקים לאחר שבסירה חמים ונעים, 30 מעלות וכיף. אבל זה מה שאעשה ואחר כך נמשיך.
חזרתי בשלום.
יש שתי טכניקות בסיסיות לכניסה למים קפואים.
האחת – כניסה בהדרגה וסבל צרוף על כל ס"מ ששוקע.
השנייה שיטת המבחן לב עורקים – קפיצה מהמעקה פנימה. אם שורדים – הבל תקין. אני אחראי לשיטה זו רק כדוקטור סוקול – לא משהו מוסמך).
אז היינו במפלי קרקה.
נוסעים במעבורת נוסעים, מגיעים ומתחילים לטייל בשבילים מסומנים. כל רגע אומרים איזה יופי וממשיכים הלאה לנקודת איזה יופי הבאה.
אז זהו, זה באמת יופי. משהו כמו הירקון, נופל במפלים קטנים כמו שבע תחנות, (לפני שמקורות תרמו אותן לנגב), עם הבדל אחד קטן. יש אלף תחנות והירקון הזה מאד גדול.
אם מקורות היו משתלטים עליו, (נהר הקרקה), אז הנגב היה פורח. משהו גדול עם כמויות מים אדירות. בין המים והירוקת, יש המון דגים, וכמה שפיריות.
דינה תפסה שפירית אחת, לאחר שהסברתי לה שלא יצלח. יצא משהו. (ראו תמונה מצורפת). בכלל המקצועיות שלה גדלה ויש גם תצלומי וידאו. (הסרט בקרוב).
חזרנו עייפים אך מרוצים והלכנו לישון. היה חם.
מה שעשיתי כאשר קמתי כבר סופר.
דינה הלכה לדבר עם מיכל, (שחתה), אני מפעיל את הגנרטור וטוען חשמל וזהו.
דינה תחזור עם תוכנית להיום בערב, ותוכנית הפלגה למחר.
יתושים, עדיין אני לא יודע עליהם יותר מאשר אתמול אבל עבר עלינו לילה שקט ללא עקיצות.
הזהירו אותנו שכאן במים מתוקים יש הרבה, (זה נכון), ונמרחנו היטב. בדרך כלל אנחנו מחכים לכמה עקיצות ואז נמרחים.
אם יש לכם טענות לגבי אריכות ופרוט הדברים – תאשימו את עצמכם.
קיבלתי תגובות כל כך טובות על הבבל"ט הזה שהתחלתי להאמין לו ואני מאריך.
אז אקצר.
מחר יום חדש, מעגן חדש.

טוב, אנחנו ב-SKRADIN , עוגנים בנחל, לפני העיירה. הנחל הוא הקרקה, נחל גדול ומפותל. לקח בערך שעתיים של הפלגה איטית מהיציאה לים ועד העיירה. הפלגה מדהימה. גדות הנחל גבוהים ומכוסים בצמחיה. בחלק מדרך הגענו לאגם אותו חצינו כדי להגיע לעיירה שלפני המפלים.
המים פה מתוקים וקרים, והשחייה מהנה מאד. אני שוחה לפחות פעמיים ביום . היום היה חם מאד והיה נהדר להיכנס למים ולהצטנן.
העיירה עצמה מאד יפה. קטנה , סמטאות צרות, ומטופחת.
הסיור במפלים היה נהדר. כמו שיוסי סיפר, כל מקום שאמרנו "איזה יופי" המקום הבא היה "איזה יופי". הקרואטים סידרו שביל עשוי קורות עץ העובר על פני יובלים זורמים ועצים וצמחים. נ ה ד ר. מפלים רבים , מים זורמים. בתחתית המפלים אפשר להכנס למים, ואנשים רבים עשו זאת. (זו הסיבה שאני לא נכנסתי, יותר מדי אנשים. ואפשר לשחות ליד הסירה באותם מים קרים ומתוקים.
מחר נמשיך כנראה לפרימוסטן שזה עוד כפר הבנוי על אי קטנטן המחובר היום ליבשה.
לפי תחזית מזג האוויר שפרסמה המרינה במקום ב-17 18 לחודש תהיה קצת סערה. אז צריך לתכנן מקום מוגן לעגינה. עוד נראה.
16/7/2009
הגענו לפרימוסטן. מסתבר שצריך להגיע מוקדם כדי למצוא מקום עגינה. הגענו מקודם אז מצאנו. אחרינו הגיעו סירות שעוגנות בשפיץ של הרציף עם החרטום קדימה וחבלי עגינה מאחורה. אם תהיה רוח, יהיה להם חרטום עם עיצוב חדש. לדברי מרק, האחראי על העגינה, בחור צעיר בן 21 לא תהיה רוח.
המרק הזה הוא מקור בלתי נדלה של מידע. מסתבר שקרואטיה היא ארץ מושחתת וכל דבר כאן כמו רשיון בנייה וכד' כרוך בהמתנה ארוכה או בהמתנה קצרה הכוללת שוחד.
הוא גם פתר לי את נושא הקרואטיות החשופות. הם הגיעו למסקנה כי זה מעודד את התיירות ולכן בסוף כל קיץ אלה עם השדיים השחומות, מקבלות בונוס לש 100 יורו. גם משתזפות וגם מקבלות מענק ממשלתי.
יש משרדים מיוחדים שבודקים את הנושא וכדי שלא יהיו רמאויות, מחתימים בחותמת מיוחדת, (כמו במועדוני לילה).
יש תור ארוך של ממתינים לעבודה במשרדים האלה וצריך קשרים כדי להתקבל לעבודה. זה רק עבודה זמנית לסוף הקץ.
הדרך לכאן היתה נחמדה.
היו כמה קרואטיות חשופות בדרך ועכשיו אני מבין למה. פטריוטיות אמיתיות.
המצב הכלכלי כאן, שוב לדברי מרק, לא משהו. אלה החיים מתיירות מצבם טוב אבל בתוך הארץ פנימה אין כלום מלבד חקלאות ומצב התושבים די עלוב.
לדינו הביאו לסירה שלו קרואטי אחד גדול ושתוי לחלוטין. הוא נשען על שני מובילים שלקחו אותו מבית הקפה לסירה שלו.
נשארה הבעיה של לעבור את הגשרון והייתי בטוח שתהייה הצגה. למרבה הפלא, הבחור התרכז, ספר צעדים ועבר את הגשרון בהצלחה. התאכזבנו.
הלכנו לשחות והים חמים. אפילו הדגים שוחים כשני מטר מתחת למים שם יותר קריר.
היום אנחנו ננסה להתחבר לאינטרנט ולשלוח לכם את הבלוג וקצת תמונות.

בתמונה - מפלי הקרקה

milna

2.7.09 האי MLJET , LUKA POLACE השעה 16:30 יוסי נח (ישן)
הגענו אתמול לאי MLJET למקום הנקרא OKUKLJE מפרץ יפה, מעט בתים כמה מסעדות שלהן מקומות עגינה. עגנו באחת מהמסעדות, עזרו לנו לעגון, מסרו לנו חבלי עגינה שלהם, התנאי הוא שנאכל אצלם ארוחה. חשמל קיבלנו חינם. המקום קטנטן, בחורף יש שם ארבע משפחות שנשארות בישוב, רובם באים בתקופת הקיץ לקדם את התיירים המגיעים.
ירדנו לשחות במפרץ, המים קרירים נעימים וצלולים.
היום הפלגנו ל-POLACE שהוא מפרץ נוסף באי, קצת גדול יותר, וממנו אפשר לנסוע או לרכב באופניים לביקור בשמורת הטבע שכוללת כמה אגמים. מחר ניקח אופניים וניסע לבקר .מזל שיש את שלמה, האיש הצעיר בן ה-72 שסיפרתי לכם עליו ברשימה הקודמת. הוא מכיר את האי טוב מאד, היה פה כמה פעמים, והוא פריק של פעילויות. אז הוא יוצא מחר לרכיבה לאגמים, עם אשתו מיכל (הצעירה בת ה-72, ואני אמרתי שאני מצטרפת (יוסי אולי, תלוי איך יקום).
יצטרף ויצטרף. איזו ברירה יש לי.
האמת, טיול על אופנים נראה לי. (זה לא ברגל ואני שומר על הברכיים לשימוש עתידי).
הלכנו לטייל לארמון רומי עתיק, שממש נראה ככה. שבור וישן. ישבנו בפינה קטנה והשקפנו על גן העדן.
צלצלתי לאחותי הקטנה והם בחתונה במזרע. וואלה.
הימים עוברים מהר מאד אם כי קשה לומר שאנו עובדים קשה.
הפלגה קצרה. עגינה קלה, בירה עם המקומיים, (מנהג מקובל על הסירה שלנו), ואחרי זה שינה.
אחרי השינה שחייה במים שלהם שהם נהדרים, טמפרטורה של 28-27 מעלות, וטיול הכנה לארוחת ערב.
דינה מצאה את הספר שלה וזה שווה סיפור.
היא בסך הכול הלכה לסגור חלונות עליונים בסירה, עם הספר ביד ומשם הוא נעלם. היא מסתובבת בסירה כבר כמה שעות, (לא רצוף), ומודיעה לי שזה מטריף אותה. עכשיו בהתקפה חוזרת של "זה מטריף אותי" היא שחזרה את עקבותיה ואיבדה עוד ספר ששימש שיחזור. לא, ברצינות, היא נעמדה על יד החלונות, הסתכלה שנית והספר היה שם, בדיוק במקום בו הניחה אותו.
בשיחה מהבוקר עם פטר, מהתחנה הקודמת, הוא סיפר שהאי הוא בשטח של כ-600 קמ"ר, (או 800 קמ"ר), ויש בו 6,000 תושבים, רובם זקנים.
האי כמובן חי מתיירות ונראה שזה מצליח להם. האנשים נחמדים.

אחד הדברים הנחמדים בהפלגות הוא ההיכרויות עם אנשים חדשים. כמו למשל אבי בליי, והזוג שלמה ומיכל גולדמן. מאחר והם יותר מבוגרים יש להם סיפורים טובים.

אני לא בטוח שנצא איתם לרקוד כשנחזור לארץ אבל כרגע יש ממי ללמוד.
הטיול המתוכנן שלנו למחר אמור להיות סיור הכרות לקראת הילדים והנכדים.
אני מעדיף להפליג איתם למקומות מוכרים שכבר בדקנו ותכננו.
4.7.09. 9:00 POLACE
אתמול עבר יום קשה על כוחותינו.
זה התחיל בהשכמה מוקדמת בסביבות 8, השכרת אופנים וישר טיפוס במעלה הר.
שרדתי בקושי.
דינה דוושה כמו ארמסטרונג לפנים. לאחר העלאת הדופק לרמת מבחן מאמץ, הכרזתי על עצמי כשיר והגענו לירידה.
הסיבוב כולל הקפת האי, שחיה במים נהדרים, המים תמיד נהדרים כאן ואכילת גלידה על שפת האגם. חזרנו עייפים אך מרוצים.
הסיפור הוא שיצאנו לשמורת הטבע של האי, שני אגמים פנימיים מחוברים באמצעות תעלה. מקום מקסים. יצאנו בבוקר לאחר ששכרנו אופניים. יוסי הצטרף כמו שהבטיח. עליות, ירידות ושוב עליות. דרך יפה, עצי אורן וכשמגיעים למעלה רואים את האגמים. ירדנו לאגמים, ושחינו בחיבור בין שני האגמים. נהדר. אחר כך שכנע אותנו שלמה לעבור למפרץ השני בו יש בית מלון גדול, עגינה בבית המלון ועגינה ממול על עוגן. נראה כמקום טוב מאד להגיע אליו כי יש מקום לשחות מסודר. כנראה שנגיע לשם.
אם קונים כרטיס כניסה לאגמים (ואנו קנינו, תקף כל השנה), אפשר להגיע עם מיניבוס לאגמים וגם לנסוע בסירה על האגם לאי קטן ובו מנזר. זאת אומרת שלא חייבים לבוא ברכיבה. אפשר לשכור אופניים על שפת האגם ולהקיף את האגם (קובי, עבורך).
יוסי חזר מרוצה, ולא התלונן אפילו פעם אחת. אני מאד אהבתי את הרכיבה על האופנים כולל הקושי בעליה.
בערב אכלנו עוד ארוחת ערב טובה במסעדה בה עגנו. חשבתי שארזה בהפלגה זו, אבל יותר מדי כיף.
4 יולי 2009–07–05
הפלגה שקטה לקורצולה. KORCULA
הרוח קצת לטובתינו אבל בע"מ בלבד.
הגענו לאחר הפלגה קצרה של כ-4 שעות. קורצולה, חוץ מהשם המצחיק, עיירה נהדרת. כל העתיקות מרוכזות במקום קטן. הטיול סביב העיר קצר ולא כואב.
דינה כדרכה רואה מדרגות וישר עולה. אני דרכי נשרך אחריה.
המרינה כאן היא לעשירים בלבד, דמי העגינה גבוהים ולכן החלטנו לאכול בצמצום. פיצה קטנה שהתבררה כגדולה וכמובן בירה.
יש לנו טקס חדש בו אני מזמין בירה גדולה, דינה בירה קטנה ובסוף דינה שותה לי את הרוב. זה שומר על כבודי כגבר בירה, ושומר על מצב הרוח הטוב של דינה.
היא באמת מאמינה שהיא שותה פחות ממני.
הצלחנו להתקשר באינטרנט ולדבר עם כולכם וזה עשה לנו מצב רוח טוב.
היום החמישי ביולי ואנחנו לפני הפלגה ארוכה יחסית למפרץ. (ואם אני אכתוב שם זה ישנה – באמת לא מכיר דינה תשלים).
קמנו בבוקר לקולו החמוד של ילד בן כ-שלוש המקשקש בקול נחמד בגרמנית. (פרדוקס).
הסירה ממשיכה להתנהג יפה למרות שאני צובר רשימת שיפורים ושיפוצים לחורף.
למשל, לצבוע את העוגן בכתום. זהו בינתיים. דינה בוודאי תוסיף ותתקן את הסילופים.

5.7.09 בוקר.
הבוקר אנחנו ממשיכים לכוון האי HVAR שבו היינו פעם קודמת כשהפלגנו בקרואטיה. אבל הפעם נעגון במפרץ באי קטן לידו. שם האי PAKLENI ומשמעות השם הוא השרף של עצי אורן שבו השתמשו לציפוי הסירות עוד בימי הוונציאנים. (הכל מהפיילוט בוק).
אז הגענו לפלמידה הזה.
הפלגה שקטה של כמה שעות.
העגינה פה הייתה הפעם קצת יותר עליזה מהרגיל.
זרקתי עוגן בין שתי סירות ושלחתי את דינה בשחייה, תוך חירוף נפש בין קיפודי ים לקשור חבלים בחוף. עבדה יפה. (זה צריך להיות תפקיד שלי אבל כאשר השני מתמרן את הסירה בהתאם למצב).
דינה עדיין מתעקשת לא ללמוד את התמרון ולכן היא מקבלת תפקידי התאבדות גבריים.
(למרות שעל ידינו מישהו שלח את אישתו לאותו תרגיל).
לאחר שהתמקמנו, הודיע לי הגרמני שלידי שאני על העוגן שלו, (מה שנכון), וזה לא בטיחותי, שוב נכון והתחלנו מהתחלה.
הוא עם ילד צעיר בסירה וגם הציע לעזור. השארתי לו את שני החבלים מהחוף ויצאנו עם הסירה לאסוף את העוגן ולהטיל מחדש. בינתיים התעורר איזה פוץ איטלקי שהתחיל לצעוק שאני על העוגן שלו, (אולי נכון ואולי לא), תמרון קדימה ותמרון אחורה והגענו לנקודת הטלת עוגן חדשה.
דינה שוב זרקה עוגן לאחר שקודם אספה אותו וחזרנו לגרמני שחיכה בסבלנות עם החבלים שלנו בדינג'י שלו.
זזנו, קשרנו קיבלנו יעוץ מחברינו שהגיע בינתיים מהסירה השנייה ומאיזה שהוא ישראלי שחיכה עד סוף הבלגן כדי לשאול אם צריך עזרה, (לא, ולמה חיכית עד עכשיו).
עכשיו הגיע תורי להירטב, בדקתי את העוגן, (אוחז), באמת צריך לצבוע אותו בכתום ואז יראה טוב בתוך המים, (אני כמו הפולנייה עם הבז'), שחיתי לבדוק את הקשירות שלדינה לחוף, (עבודה מקצועית וטובה), בדרך פגשתי קיפוד ים שהשאיר לי מזכרת קטנה באצבע והכול בשליטה.
היום יום אוכל בסירה, מחר אנחנו נשארים כאן, (עד שנאחזנו בקרקע), ניסע עם הדינג'י לחוף משם בהליכה מאומצת (כ-500 מטר על המפה), למרינה ומשם בטכסי ים לחוור.
בטח עוד עיר ונציאנית עם חומה וחולצות טיי שכתוב עליהם קרואטיה. נראה.
ריחות בישול טובים עולים באוויר. בטח יהיה ספגטי עם עוד משהו. לגבי האוכל אין לי מה להתלונן. תוכנית ההרזיה שלי אינה מתממשת אבל האשמה היא בטבחית.
לגבי המפרץ בו אנו עוגנים,
זה מפרץ נפלא וסודי שרק אנחנו ועד כ-40 סירות גילינו.
זו נקודת זינוק טובה לחוור ולאור מחירי העגינה במרינות כאן, זה תחליף מאד פופולרי. (סודי כבר אמרתי).
מתברר לי היום שמתוך אלף האיים של קרואטיה כנראה לא נבקר בכולם הפעם ונאלץ לשוב לכאן עוד פעם. נראה.
קיבלנו מתנה בקבוק יין לבן במסעדה אחת שאכלנו בה, (כנראה שהשתלמנו לו מאד), והיום בא תורו. ההליכה מחדר האוכל לחדר השינה קצרה ונעמוד בזה.
דינה לא צחקה אף פעם, (בדרך כלל אני מצליח להצחיק אותה במשהו). כנראה שאני מאבד את זה. ננסה שוב מחר.

יוסי מתכוון לא צחקתי מהכתוב, אבל חייכתי. יש לו חוש הומור ליוסי.
לגבי עגינות ויציאות , שמתי לב שבסירות רבות נעשה הדבר במתח ובעצבים. לזכותו של יוסי, אצלנו הכל נעשה רגוע רגוע ובשקט. יוסי אף פעם לא צועק (רק כשאני לא שומעת אותו), הוא מאד רגוע ושלו ואומר שיש זמן, לא למהר. זה הרבה יותר נעים ממה שאני שומעת לפעמים בסירות אחרות.
לגבי העגינה היום, יוסי הודיע לי שעלי לקפוץ למים עם החבל, אין ברירה "את לא ידעת להחזיק את הסירה", זה אחרי שרצה ללמד אותי ולא רציתי. עכשיו ארצה.
אני פוחדת מהקיפודים, ודי פחדתי לעלות עליהם כאשר לקחתי את החבלים לחוף. הצלחתי להימנע מהם. יוסי לעומת זאת נדקר מאחד כשאשר הלך לבדוק באם קשרתי נכון. הצלחתי לקשור אותנו טוב, והייתי מאד גאה בי.

7.7.09 מפרץ VINOGRADISCE באי PALKENI בוקר.
נשארנו עוד יום במפרץ. מקסים. מים נהדרים. מזג אויר טוב ,לא חם מדי, מים קרירים ורוח.
בבוקר נסענו במונית מים לעיר חוור .ושם לקחנו מונית למבצר. כל העירות פה בנויות סביב מבצר. המבצר הפעם נמצא מעל האי כך שהנוף הנשקף מדהים. צילמתי הרבה אבל יש לי איזו בעיה עם התמונות שאת חלקם אני לא מצליחה להעתיק למחשב.בינתיים הן רק במצלמה (במצלמה אני רואה את התמונות ובמחשב לא). אנשי המחשב, נ א לתת פתרונות.
היה לנו יום נחמד, חזרנו אחר הצהרים. יוסי לשינה ואני לספר . אחר כך שחיתי קצת במים הקרירים. בקיצור. נהדר.
יש אלוהים. אנחנו במפרץ נודיסטים ולא ידענו.
בינתיים זה מסתכם בכמה גויים שמפגינים ציוד לא מושחז ושתי נשים צנועות יחסית.
דינה הפסיקה להעיר לי שאני הולך עם תחתונים ואחרי מקלחת יצאתי החוצה ערום כדי להראות להם שגם לנו לא חסר.
כאשר דינה הלכה לשחות עסקתי בתחזוקה שוטפת. מלאתי שמן בגנרטור והפעלתי אותו. הוא משמש בעיקר לטעינת סוללות המחשב והטלפון וגם קצת למצברים. מה שנחמד הוא שאפשר לחמם את הבויילר איתו.
נושא הברגים המצמידים את היציאה מהגיר לקרדן (ככה קוראים לו נדמה לי), ממשיך להטריד.
לאחר שלא בדקתי איזה יומיים מתברר לי שהגענו לכאן על שני ברגים(מתוך 4), אחד מהם פתוח למחצה.
שני ברגים התפטרו ונעלמו בבילדג'.
הכנסתי שני ברגים חדשים הפעם עם "לוק טיט" ונקווה שיחזיקו.
אריאל, אני צריך שתקפוץ לרחוב שוונצינו ביום, יש שם חנות שנקראת הבורג ותיקנה 10 ברגי נירוסטה בקוטר 8 מילימטר, ראש משושה, באורך, כולל הראש, של 46 מילימטר. בתוספת טבעות קפיציות ואומים עם נעילת ניילון.
אורך ההברגה ללא הראש 40 מ"מ. האורך חשוב כי ארוך יותר לא יכנס וקצר יותר לא יספיק.
נחזור לחוף הנודיסטים,
היום נצא מכאן בנהיגתה של דינה והיא כבר שואלת מה ואיך.
אני מנסה להסביר לה כי נהיגת סירה זה הרבה יותר פשוט מנהיגת מכונית. הכל קורה לאט וגם אם "פוגשים מישהו" זה במהירות איטית מאד.
אתמול היה יום נחמד מאד הכל היה במידה.
נסיעה קצרה בדינג'י. הליכה קצרה למעבורת, נסעה קצרה לחוור, עליה קלה במונית למבצר וירידה קלה לעיר.
הערים האלה דומות מאד אחת לשנייה. לא אני לא מתלונן. הוונציאנים בנו רחוב ראשי רחב מאד עם בתים יפים מאד משני הצדדים של הרחוב. יש גם מזל שהתורכים בשהותם כאן לא קלקלו יותר מידי.
תיקוני הסירה גם הם במידה. אני הולך להכין את המפרש החדש ואולי היום יזדמן להשתמש בו.
זהו לעכשיו. בטח יהיה לספר חויות לאחר היציאה בהנהגת דינה. נקווה שלא יותר מידי חוויות.
בכל מקרה בסירה הסמוכה יש שתי נשים נודיסטיות והן בטח יקפצו למים לעזור. אם יהיה צורך. כמו שנאמר אין רע בלי טוב.
בחיי, יש נבואות שמגשימות את עצמן.
כמו שאני גומר תדריך אחרון לדינה לפני המשימה, קופצת השכנה הערומה למים להתיר את החבלים שלהם. ביקשתי ממנה שתתיר גם את שלנו. יש, זו הפעם האשונה שהחבלים שלי הותרו על ידי קרואטית ערומה שנראית גם לא רע.
התקנתי בבוקר גם את המפרש הורוד, מוכן להנפה. אני קצת מהסס איתו גם בגלל שזה הרבה עבודה וגם בגלל שאם תעלה הרוח זה קשה להוריד אותו לבד. נראה בימים הקרובים או כאשר הילדים יבואו. בשביל איתי ורן זה בטח לא תהייה בעיה. (עוד 10 שנים).
מרינה באי BRAC ליד העיירה MILNA השעה 18:00
הגענו למרינה נחמדה, (שמה רשום אצל דינה), ונקשרנו. השותפים שלנו להפלגה הגיעו אחרינו קצת. הייתה רוח קלה ולהם זה הספיק לנסיעה על מפרשים. לנו לא.
המרינה מתמלאת די מהר. למזלנו, השותף שלנו הזמין מקומות.
שנת צהרים חובה ועכשיו לכתיבה.
קודם נכנסה סירה, 54 רגל עם משיט ובת זוגו הבלונדינית.
הבלונדה ישבה במקומה כל זמן ההתקשרות כאשר הקרואטי מתרוצץ. יש קצת רוח וצריך להיות זריז.
באיזה שהוא שלב הוא אמר לה בקרואטית שתעוף לו מהעיניים, יש בטלנית .....
כן, אני מבין קרואטית בעיקר את הטון.
המרינה באמת מתמלאת. יש סירות מכל מיני סוגים. אנחנו יכולים להרגיש עשירים או עניים לפי בחירתינו.
לאבי השכן שלנו יש בעיה והוא חושש ללכת למקלחות. הוא כבר לא צעיר כלכך, ומתבלבל בקלות. רוצה אלוהים ומולנו עוגנת באותו רציף סירה הולנדית איזה 80 רגל מאלומיניום חדשה לגמרי.
אז איך הוא לא יתבלבל בדרך חזרה ?
ומה יקרה אם בטעות יעלה על הסירה ההולנדית, (אין שם אנשים שיסבירו לו).

בתמונה: קורצולה ממרומי המבצר