כפי שאתם יודעים, יוסי בקייפ ורדה.

יש להם סים מקומי, אז אפשר להתקשר חופשי לטלפון:

238-9139444

דינה

22 לנובמבר 2010–11–22

הקדמה
ואלה מסעות הווסטווינט למחוזות נידחים וחדשים אליהם טרם הגיעו נוסעים אחרים, למעט מספר מאות אלפים, לפנינו.
הבלוג הזה יפורסם בשני תנאים.
1. אם וכאשר נגיע לסינט לוציה
2. אם וכאשר נמצא רשת אינטרנט להתחבר אליה.
כך שאם אתם קוראים בלוג זה תהיו בטוחים ששני התנאים התמלאו.
בוקר. אני במשמרת בוקר, השעה 0732 וכולם ישנים שנת ישרים.
היום הראשון למסענו המופלא נפתח בהמולה גדולה של כל המשתתפים. כולם החלו לצאת בשעה 1000 כאשר אנחנו מיועדים לצאת בשעה 1300
את הימים האחרונים בילינו בסידורים וקניות והעמסת הסירה באספקה מרובה כך שהיא בקושי צפה. (צפה, צפה, ראו הקדמה).
הלכנו למסעדה סינית נחמדה שאריאל ועופר גילו, אכול כפי יכולתך, במחיר מאד סביר. כ – 10 יורו לאדם, כולל שתיה. למרבה הפלא האוכל גם טעים.
זה היה כל כך טוב שגם בערב היציאה, שבת בערב, יצאנו לשם שנית. עדין היה טוב וזול. קורה.
ביום היציאה, הסתובבה תזמורת של מריאצי, כל נשיפה בלבד, ברציפים וניגנה יפה מאד.
החלטתי לצאת אחרון או לפחות בין האחרונים כדי לא להיקלע לפקקי תנועה. (מה גם שביקשו לרפד את העוגנים בחרטום למקרה של התנגשויות).
יצאנו אחרונים. מאותו רגע אנחנו נאבקים לשמור על מקומנו בשיירה. עד עכשיו, לאחר כ- 20 שעות הפלגה, בהצלחה מרובה.
יש לנו ליל ירח מלא שהתחיל מוקדם ונגמר, בעצם טרם נגמר, גם לשעה זו.
מזג האוויר נהדר. רוח גבית קלה 8-10 קשר, המהירות הממוצעת שלנו בסביבות 4.5 קשר מה שעוזר לי לשמור על מיקומנו.
במשמרת שלי בלילה הייתה לי הפתעה מענינת שלא קרתה לי כבר מזמן.
אוניית סוחר בקורס מתקרב זזה הצידה ופינתה דרך. לא פסו ניסים מן העולם. בדרך כלל סוחרות לא שמות על מפרשיות ונותנות לנו להחליט אם להיות צודקים או חכמים. (לוותר ולזוז הצידה). הסוחרת הזו, פינתה.
אנחנו מפליגים בין היתר בפרפר שזה נחמד, אבל עדיין 4-5 קשר.
יותר מאוחר נשלוף את המפרשים הצבעוניים, הגיניקר או מפרש שי, הקוד אפס, וננסה להגביר מהירות.
אני שמח לציין שעד עכשיו די שגרתי ומציד שימשיך ככה.
אנחנו מפעילים את הגנרטור כל 4-5 שעות ושומרים על טמפרטורה של -8 מעלות צלזיוס במקפיא בו מאופסן כל הבשר.
לפי כמויות האוכל נצטרך לעבוד קשה כדי לחסל אותן ולהקל על הסירה במקצת.
היו לנו גם שעתיים שעות הפלגה עם מנוע אבל נשתדל להימנע מכך. זה פוגע, מוריד ניקוד מהתוצאה ואם לא ניזהר נגיע עוד במקום אחרי המקום האחרון.


23 23 לנובמבר 2010

0730 בבוקר. אני שוב במשמרת בוקר החל מ-0600. השחר עולה כאן בסביבות 0715. זה, בנוסף למשמרת לילה מ-2200 ועד 2400 אתמול. מעניין מי מסדר את המשמרות. (אני).
אריאל הצטרף אתמול לסבב המשמרות והיום אאריך כל משמרת לכ-2.5 שעות כך שלכל אחד תצא משמרת אחת ללילה.
אנחנו על מנוע החל מאתמול, 1745. אין רוח.
רוני צריך להגיע לטיסה ב – 19 לדצמבר מסנט לוציה ולכן אין טעם לעמוד במקום.
בערך ב-0600 נראתה מאחורינו יאכטה נוספת המאיימת על מיקומנו האחרון בשיירה.
אני לא מתכונן לוותר ללא מאבק.
אתמול היה יום שקט ביותר מבחינת מזג אוויר. ראה נושא מנוע. אנחנו כבר כ-13 שעות על מנוע. אין לי בעיה עם זה מאחר ולפי חישובי יש לי דלק ל-150 שעות מנוע ול-150 שעות גנרטור, לפני המלאי חירום של כ-46 ליטר.
אנחנו מפעילים את הגנרטור כל 3-5 שעות כדי לשמור על טמפרטורה של -5 מעלות צלסיוס ופחות.
לא יצא לו לאכול בשר אתמול ונאלצנו להסתפק בדג טרי. ומעשה שהיה כך היה. או כדברי מאיר שלו, הדבר היה ככה:
עופר פרס חכה עם פיתיון תמנון. פיתיון המבטיח דגי טונה. ואכן,לאחר כמה שעות של כלום, החליט להחליף לדג האדום הקטן מהסוג ששימש אותו בפעמים קודמות.
רוני ואני הלכנו לחרטום כדי להרכיב את המפרש של שי, (הוורוד), בתקווה לשפר את מהירות הסירה.
תוך זמן קצר החכה הודיעה שיש דג.
עצרנו קצת את עניני המפרש ועופר ואריאל התחילו לגלול את החכה פנימה. היו קצת עיכובים בתמרון הסירה מה שהאריך את משך הגלילה. זה דווקא היה לטובה מאחר והדג הגיע אלינו עייף ומותש.
בכוחות משותפים, אריאל על החכה, עופר על רשת הדייגים, ליאת על המצלמה, רוני בייעוץ ואני על הסירה, (משתדל ומצליח לא להתערב), הועלה הדג לסירה.
דג רציני, כ-7 ק"ג. לא, אני לא מגזים. דג מסוג דורדו, בצבעי צהוב כחול ירוק מרהיבים.
עופר ואריאל המשיכו במעשי ההרג שכללו בין היתר מכות פטיש פלסטיק עזות בראש הדג. כדי שלא תחשבו עלינו רעות אני מספר לכם כי השקינו אותו בערק מתובל בפלפל, (משקה מגעיל האהוב מאד על הדגים), והדג לא חש בכלום. הלך לגן עדן הדגים שיכור, שמח וטוב לב.
עופר ואריאל המשיכו במלאכת הניקוי והביתור מה שהפך את ה"קוקפייט" למקום אדמדם לגמרי. בעצם, אדום.
בשלב זה הלכתי לישון.
כאשר קמתי הכל היה מצוחצח ונקי, לאחר ניקוי רציני במי ים.
עופר טיגן את הדג ומאכל תאווה לתפארת. אני אכן הופך להיות מליצי אבל ארוחה כזו אכן ראוייה למליצות.
כדי שלא תחשבו שאני מגזים בגודל הדג, הדג ברוטו 7 ק"ג לאחר הכנתו, ללא הראש, הזנב והקרביים, אילץ אותנו לאכול מעבר ליכולתנו ועוד נאלצנו לזרוק חתיכה אחת לים. אני מעריך שבערך כל אחד מאיתו אכל כ-ק"ג דגים.
עובדה, הארוחה הייתה בסביבות 1630 ולאחר מכן לא יכולתי לאכול יותר עד הבוקר עכשיו.
זהו בערך עד עכשיו.
קצת עניני פילוסופיה.
חשבתי על נושאי זקנים. משום מה בחברה שלנו דהיום, המלה זקן היא מילת גנאי. ממוצאות כל מיני מילים חלופיות כדוגמת תושב ותיק, הגיל השלישי, קשיש וכו'.
למה. פעם זקן היה כינוי של כבוד. אני זוכר לפחות שני אישים שנקראו הזקן כאות של כבוד. יצחק שדה כונה בפלמח הזקן וכולם ראו בזה פניית כבוד, (הוא היה כנראה בגבולות ה- 40), וכמובן בן גוריון שכונה הזקן.
מאז שני אלה, המלה זקן הפכה למלת גנאי. החלטתי, לפחות ביני לביני להתייחס למלה זקן כפניית כבוד.
מי שזקן סימן שהגיע, הצליח לחיות מספיק זמן כדי להרוויח את גילו ומבלי למות בגלל חוסר מזל או טיפשות.
זהו לבינתיים.
2010–11–24

אתמול קיבלנו את הידיעה המרה עת מותו של מישה. זה קשה לעיכול שהאיש הגדול הזה שהיה ראש משפחתנו ואבא לכולנו, כבר איננו. הנחמה היא שהוא לא התענה יותר מידי בחודשים של מחלות וקשיים.
אני גם מאמין שהוא החליט שזהו זה ועבר מן העולם. איש גדול. (כן, גם פיזית). אהבנו אותו כולנו. בעצם כל מי שהכיר אותו התאהב בו. גם הסגל בבית האבות.
תודה אבא וסבא על שהיית איתנו כל כך הרבה שנים וחבל שזה נגמר.
ההפלגה מתנהלת כסדרה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
השעה 1020 שעות מקומי שלנו ואנחנו בציון הדרך של 2404 מייל לסט לוציה.
היום לפנות בוקר התחילה סוף סוף רוח טובה, כ-1015 קשר, גבית ואנחנו עברנו להפלגה של 5-7 קשרים. בימים הראשונים עשינו בממוצע כ-100 מייל ליממה. בקצב הזה, אם ימשיך נעבור כ-150 מייל ביממה.
אתמול לא דגנו. יש לנו במלאי שניצלים שעופר הכין וצריך לאכול אותם.
מזג האוויר טוב. עכשיו גם הרוח. בדיוק במידה הרצויה.
תכננתי הבוקר להעלות את הגיניקר, שזה מפרש צבעוני גדול יותר, לרוחות קלות. עם השינוי ברוח, המפרש של שי, מפרש קוד 0, בדוק מתאים יחד עם הראשי.
הים עולה קצת. נחמד.
בין יתר הדברים הטובים בהפלגות נמצא גם נושא ההיכרויות החדשות.
אריאל ועופר התיידדו עם זוג אירים נחמדים, שון ואמון. שניהם בתחילת שנות החמישים, האחד, שון חשמלאי מטוסים ואמון מכונאי מטוסים. הם עובדים בחברת אחזקה למטוסים בדבלין.
שון גם הזמין ולימד אותי להכין ויסקי עם מים חמים, סוכר ודבש. זה טוב נגד כאבי גרון ובכלל. טעים.
פגשנו גם את חומוס, (כן, ככה קוראים לו), ורגולה, חברתו. יצאנו יחד לארוחת פרידה במסעדה הסינית.
אני כמובן שאלתי בני כמה הם וזה לא כל כך היה במקום. חומוס בן 48 ורגולה בת 29. הם משוויצריה, מכפר קטן ליד ציריך.
למסלול ההפלגה בחרתי במסלול שונה מהאחרים. (זה בטח לא חדש לכם). כולם הפליגו דרומה לתפוס את רוחות הסחר. בקו ישר למערב התחזית הייתה לרוחות חזקות יותר, אולי.
אחר כך הסתבר שבקו ישר מערבה, הרוחות חלשות יותר ואפילו קיבלנו הודעה ממיכאל שכדאי להפליג דרומה יותר כדי לתפוס רוח כי לכיוון מערב הרוחות חלשות.
צדק. המשכתי מערבה בעזרת מנוע כ-14 שעות. בלי מנוע הרוח הייתה בסביבות 4-6 וזזנו בקושי 4 קשר.
מאחר ויש הגיון בשיגעון, גם שלי, לא רציתי להאריך לעצמנו את הדרך בכ-200 מייל. נכון לכרגע ההימור נראה נכון. אנחנו על היתר של המשולש בעוד הצי העיקרי נמצא דרומית מזרחית לו. נראה.
זה כל החדש כרגע.



26 לנובמבר 2010
שלום לך בלוגי היקר. אתמול דילגתי עליך ואיתך הסליחה. היו אירועים נחמדים ושונים ועליהם אספר להלן.
לפני הכל, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אתמול התחלנו את שעות האור בקיר שחור שהתקרב ממערב, צפון מערב.
מיד נתנתי הוראה
, (כן הנתנתי הוא לא טעות זה לכבוד רן ואיתי), להוריד את המפרש של שי ולעבור לכוננות ספיגה.
הקיר הגיע. לא יותר מיידי שחור, רוחות עד 15 קשר. האנטנה של המשדר התרגשה מאד ונשכבה. (כנראה קרובה של סוניה גורביץ – כשיורים אני שוכבת).
הגיע רוח, הגיע גשם, עבר. בניגוד להבטחת הארק, הרוח הייתה די על הפנים, מכיוון מערב דרום מערב ונאלצנו להפעיל מנוע. המהירות לא הייתה גבוה עם המנוע, אבל הטלטולים כן. (גבוהים).
התחיל גשם. אני נשארתי בחוץ כדי לא להחמיץ את המקלחת היתר ירדו למטה. גם זה עבר.
המשכנו במהירות די איטית וליממה אחרונה, עשינו כ- 80 מייל . לפחות זה לא מסכן את מיקומנו בסוף השיירה.
תפסנו טונה קטנה יחסית וכחולה. אני הלכתי לישון והחברה טעמו אותה בלימון.
לקראת ערב הענייניים נרגעו.
לפני קיפול החכה, ברקודה קטנה התלבשה על החכה. בדיוק החשיך. עופר קרב אותה לסירה כדי לראות מה העלינו ו בחכה, אחרת איך הייתי מדווח לכם על ברקודה, הארנו עליה בזרקור והחלטנו להשאיר אותה במים לבוקר. שתיסע בגרירה. רוני מתוכנן למשמרת ראשונה ותהייה לו הפתעה נעימה.
דג אחד, כנראה די גדול חשב אחרת.
במשמרת של עופר, בערך באמצע הלילה, בא אכל, ניקה את החכה והלך. עופר קיפל את החכה.
אחרי המשמרת של עופר וליאת, כאשר המהירות עם מנוע המשיכה להיות בסביבות ה-3, ורוני התחיל לחשוב שהוא מאחר לטיסה, (ב-19 לדצמבר' החלטתי לרדת יותר דרומה לעבור לרוח צד, ורק על מפר/ים. מאז אנחנו רצים על מפרשים, במהירות 5-6 קשר ונחמד.
נכון להיום בשעה היסטורית זו, אין חדשות נוספות. הרוח טובה, בסביבות 10 קשרים, בכיוון לא לגמרי נכון, מערבית דרום מערבית והכל טוב.
1 לדצמבר 2010–12ו
אנחנו בדרך לסנט וינסט למרינה בקאפ וורדה..
הרוח כרגע לא קיימת ולכן מדשדשים.
הרבה עבר עלינו בימים האחרונים מאז כתבתי. רוב החדשות לא טובות ולכן אתחיל מהטובות.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
מצאתי את צנצנת הבדלי סיגריות שחשבנו שעפה לים.
אריאל ואני שמרנו את כל בדלי הסיגריות מהמאפרות בצנצנצ מיוחדת ששמנו בדינגי.
בסערה הצנצנת נעלמה מעינינו וחשבנו שעפה לים. לצערנו כי רב.
היום בבוקר גיליתי אותה בדינגי.
ועכשיו לחדשות הפחות טובות.
היינו בסערה שהתחילה ביום ב-27 לנובמבר בערב ונמשכה שלושה ימים. הרוח באה בדיוק מהכיוון ההפוך, ברוחות של 15-20- 23 קשר
ובילינו שלושה ימים בסיבובים במקום. כולל הפעלת מנוע לכ-12 שעות.
מאחר ורצינו לחסוך בשעות מנוע וצריך חשמל, החלטתי להפעיל את הגנרטור. הוספתי לו קצת שמן, כנראה שיותר מיידי מאחר והדבר הבא הייה תמרות עשן מהמנוע שמילאו את כל חלל הסירה.
כמובן שמייד סגרתי את הגנרטור. אווררנו את התא והמשכנו לסבול בשקט את הסערה.
רוני ואני לקחנו את משמרות הלילה. הפלגנו במפרשי "מטפחת אף" וניסינו לאגוף את הסערה מימין, כלומר מצפון, לא עבד ומשמאל מדרום שוב לא עבד. אז שלושה ימים היינו פחות או יותר באותו מקום.
כדי שיהיה נחמד היינו לנו גם גשמים עזים ונרטבתי יופי.
בשלב מסוים ניסיתי להפעיל את המנוע והמנוע אינו מתניע. החלטתי לטפל בזה אחרי שהסערה תחלוף.
הסערה חלפה סוף סוף לאחר עוד 2 לילות של גועל נפש.
אתמול, ב-30 לנובמבר, רוני קיבל בטלפון הלוויני את הידיעה המרה על מות אביו. בן 87 היה במותו ובשנה האחרונה היה חולה מאד. זה כמובן אינו מקל על הידיעה המרה.
החלטתי, לבקשתו לפנות לקאפ וורדה מרחק של כ-400 מייל, כ-3-4 ימים, בהערכה אופטימית, ועם מנוע.
ניסיתי שוב לטפל במנוע וגיליתי מים בשמן המנוע זה סימן גרוע והמנוע כרגע תפוס.
נראה כמו בר מינן.
כך שההפלגה לקאפ וורדה הופכת להיות צורך של כולנו.
כרגע, מאז שהחלטנו לרדת, דרומה לקאפ וורדה, אין רוח. אנחנו מדשדשים במקום.
מזג אוויר נהדר אבל אנחנו צריכים רוח.
הגנרטור הפך להיות מקור החשמל היחידי לסירה ואנחנו צריכים אותו.
אנחנו מפעילים אותו למספר שעות כל פעם, העשן מתמעט והוא טוען את הסוללות.
זהו בינתיים מחכים לרוח בכיוון הנכון.


4 לדצמבר 2010
הימים האחרונים הם די בסדר. הרוח קלילה. בכיוון הכמעט נכון ואנחנו מזגזגים.
נכון לעכשיו, 1230 בצהרים הרביעי לדצמבר אנחנו במרחק של 213 מייל מהיעד, המרינה בסנט ווינסט.
זה סיפור ליומיים שלושה. יותר כמו שלושה ימים.
הצוות נהדר, מתפקדים היטב, לא מתלוננים.
צינור הפליטה בגנרטור נקרע וזה אומר שאנחנו מקבלים את העשן לתא.
לא נורא. פותחים את כל החלונות ושוהים בחוץ בזמן הטעינה.
הרוח ברמות של 5-7 מייל וזה אומר התקדמות איטית.
אנחנו כבר 13 יום בים, עדיין לא באורך ההפלגה לקריביים הנראים כרגע אפשרות רחוקה ביותר.
צעד צעד.
קודם נגיע במרינת היעד נאמוד את התיקונים ונראה איך ממשיכים ולאן.
8 לדצמבר 2010–12–08
היום המחשב שלי החליט שהוא עובד ואני ממשיך בתעוד "הרפתקאותינו " עד היום.
האי באופק מזה ליל אמש בחצות. הרוח יציבה מאד וחלשה מאד ואנחנו מתקדמים מאד לאט.
אבל מתקדמים.
כבר יצרתי קשר טלפוני לוויני עם המרינה והם מוכנים לשלוח סירה גוררת בעלות של 100 יורו לשעה. מאחר ואנחנו במרחק של כ – 30 מייל מהמרינה זה עדיין לא מוצדק. זה עלול לקחת כ-10 שעות.
נתקרב יותר ונראה.
לא הרבה קורה בימים האחרונים.
אתמול, או שלשום, היה לנו ליווי של כריש לוויתן, דג "צמחוני" אבל באורך של 4-5 מטר, מנומר, עם להקת ליווי של דגים לבנים ודגים מפוספסים,
משהו מדהים, יפה להפליא.
מפעם לפעם מלווים אותנו דולפינים, הבעיה היא שאנחנו איטיים מידי עבורם ולא מיצרים גלי חרטום
אז הם משתעממים ועוזבים.
דגי דורדו מלווים אותנו כל הזמן . החלטנו לא לדוג אותם. יש המון אוכל ונמאס לשף להתעסק איתם.
הצוות נהדר. המורל טוב. כולם מתפקדים בסדר גמור.
עשינו טוטו לגבי זמן הגעה ואני כרגע מחוץ למשחק. הימרתי על היום ב-1200 ועברנו את השעה. (1240) . עדיין במרחק של 28 מייל מהמרינה.
הרוח יציבה וחלשה מאד. 1-3 קשר.
השיא השלילי היה שלשום כאשר עברנו כ-27 מייל ביממה.
הגנרטור מתפקד מצוין, למעט העובדה שהצינור פליטה מחורר ומעביר עשן בין היתר גם לסלון.
אנחנו מפליגים עם חלונות פתוחים, כאשר כולנו בחוץ או חדרים עם דלתות סגורות.
מצמצמים בצריכת חשמל, בין היתר עברנו להיגוי ידני, מאחר וההגה האוטומטי צורך הרבה חשמל, מה שמצריך הפעלה תכופה יותר של הגנרטור, וממילא ברוחות חלשות אינו אפקטיבי.
קיבלנו אתמול את ההודעה שיש כ-7 סירות אחרות מהמשט במרינה מהן 2 עם בעיות דלק מזוהם.
מה שחושב שצרת רבים נחמת טיפשים צודק. הידיעה על עוד אחים לצרות, (לא צרות גדולות באמת), שימחה את כולנו משום מה.
זה כל החדש בינתיים. על פי המצטייר לנו נבלה עוד לילה בים, אם תנאי הרוח יישארו זהים, מה שקורה כבר שבוע.
בסך הכל אין על מה להתלונן. התנאים נוחים מאד, הים רגוע לגמרי. הרוח בדיוק מספיקה לאוורור קל של הסביבה ומה שנותר הוא לחכות.
אנחנו בערך בדרך הפעולה של יורדי ים עתיקים. אין רוח לא זזים.
אנחנו אמורים להיכנס למעבר די רחב בין האי הצפוני ביותר, שאינו יעדנו, לבין האי סנט וינסט בו מצויה המרינה שלנו.
בכניסה לתעלה הזו,רחבה כ-4-6 מייל, אזמין גוררת שתכניס אותנו למרינה.
יש לי זיכרונות לא טובים מגוררת אבל הפעם אני מקווה לטוב.
רוני ואני בחוץ, הילדים נחים מעמל משמרות הלילה. כבר גמרנו לספר אחד לשני את כל הסיפורים הסטנדרטיים, כולל עלילותינו בצבא.
זהו בינתיים.
כמובן שהכל כשורה אהובותי ואהובי. כנראה שנגיע היום בערב עם גוררת או מחר בבוקר.
נחליט יותר מאוחר.
9 לדצמבר 2010
טוב, הגענו היום בצהרים והכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו בכף וורדה.
אחרי לילה של נדודים קדימה ואחורה, נכנסנו לקראת בוקר לתעלה בין סנט וינסנט והאי מצפון לו.
התקדמנו עד למרחק של כ-5 מייל מהמרינה וצלצלנו אליהם בבקשה שישלחו גוררת.
הבטיחו תוך חצי שעה.
עברה שעה וחצי. צלצלנו שנית ואמרו שיצאו ולא ראו אותנו. משונה.
הודעתי להם שנתקדם עוד לקראת המרינה ונצלצל להם שנית.
התקרבנו עוד יותר 2-3 מייל, אנחנו כבר במפרץ בו מצוי נמל גדול וגם המרינה. שוב צלצלנו, הודיעו שנתקדם יותר כי אין להם דלק למרחקים ארוכים.
התקדמנו לפתח המרינה ובטלפון הרביעי, סוף סוף יצאו.
הגיעה סירה קטנה כ-8 מטר עם 4 חברה שחורים צעירים ונחמדים. אנחנו כנראה באפריקה.
מזל שכל זה קורה בפתח המרינה כי מערכת התמרונים שהם הציגו לנו הייתה מרהיבה למדי.
בקשו להכין עוגן לזריקה. אחר כך רצו לדחוף אותנו בגרירת צד לרציף חיצוני, ביקשתי רציף יותר פנימי שמסתבר שיש לו חבלי קירה לחרטום.
בקיצור, ללא עוגן עם חבל קשירה לחרטום מתוך המים ואנחנו במקום.
דבר אחד טוב, לא חששתי מסירת הגרירה, במובן של תלישת חרטום. (משהו מניסיון העבר).
עוגנים. קשורים.
הליכה קצרה להגירה, למשטרת הסירות ואנחנו מסודרים.
מאחר והמשמרת האחרונה שלי החלה ב0500 לפנות בוקר, אחרי שעגנו בסביבות
1200 הרי שאחרי הסידורים שהסתיימו ב1400 אני מוכן רק לדבר אחד. שנת אחרי הצהרים.
אחרי שינה קלה, מקלחת, השניה בשבועיים וחצי האחרונים, הראשונה הייתה עם מי ים ודלי על החרטום.
המקלחת השנייה הרבה יותר טובה אם כי המים המותפלים כאן עם טעם מלוח.
אחרי מקלחת, ביקור מכונאי שיכול בקלות לתקן את צינור הפליטה של הגנרטור אבל צריך להביא את השותף הבכיר לבדוק את נושא המנוע.
יבוא ב1800 הדגיש את 3 פעמים, 1800. עכשיו 2000 ועדין לא הגיע כנראה יבוא מחר.
התייעצתי עם חיים לגבי הבעיה במנוע וקיבלתי הנחיות לכיווני בדיקה.
עופר מצא טייס הליקופטרים בריטי, ברייאן, שמבין במנועים והוא חזר בערך על אותן עצות. נראה מה המכונאים יציעו, בתקווה שיגיעו מחר.
ארוחת ערב טעימה מאד, לאחר ימי ים עם תפריט מצומצם ולישון. נשלים חוויות מחר ונשלח.
10 לדצמבר 2010
המכונאים לא הגיעו אתמול. מחכים להם הבוקר.
לילה מאד שקט עבר על כוחותינו. כולם רעננים ומרוצים.
שמענו אתמול גם סיפורי שכנים.
שכן אחד שהצעירים דיברו איתו נותר לבד לאחר שהצוות נטש אותו. קורה הרבה בהפלגות.
ברייאן, סיפר שהם היו כמעט בחצי הדרך לקריבים, כאשר הסקייפר שלהם נתפס בסקוויל של 40 קשר, נכנס לרוח, נפנף ונקרע המפרש הראשי והתורן, מקרבון, שלהם נסדק. הם חזרו לכאן.
בקיצור סיפורים יש.
אני שמח לציין שהצוות שלנו במורל גבוה ואפילו מוכנים להמשיך לקרייביים. נראה מה עם התיקונים.
כרגע יש לנו תיאוריה, של חיים, שבמידה ותיתממש, תאפשר להמשיך די בקרוב.
היום נחגוג לאריאל יום הולדת.
אולי המכונאים יגיעו, ונראה.
אשלח חומר זה בינתיים, בעזרתו האדיבה של רוני ונראה.
לסיכום, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
.

יציאה מלאס פאלמס

2 לנובמבר 2010–11–02

כמו שאתם יודעים, חזרתי לארץ ב-18 לאוקטובר ורק עכשיו יש לי אנרגיה לכתוב.
נעמה, נולדה ב – 14 לאוקטובר והיה מקסים לראות אותה.
חזרתי עם הצטננות שהפכה מהר מאד למצב רוח ירוד ולחוסר אנרגיה משווע.
הביטוי כמו דג ביבשה ממש מתאים לכך.
זו כבר הזדמנות "נהדרת" לחשוב מה אני אעשה עם עצמי לאחר השייט.
זה לא בדיוק רלוונטי כרגע, אבל זו הזדמנות נהדרת למחשבות דיכאוניות.
מי יודע מה יהיה עוד שנה.
אני אמור לחזור ב-15 לנובמבר לסירה, בלאס פאלמס, ואז בטח אבלע בהכנות להפלגה.
אריאל נוסע היום בלילה לסירה ויצטרף להכנות. זה בעיקר כולל קניית אוכל ואני מקווה שיגמרו עם העיקר עד שאגיע.
הראדאר החדש, החלפה במסגרת אחריות של המכשיר הישן שהתקלקל, מחכה לי בסירה להרכבה. זה לא סיפור גדול בתנאי שלא מפילים אותו בזמן ההרכבה. אשתדל.
היה היום סיפור על שייט, מיכאל איצקוביץ, שנעלם. כנראה נשטף מהסיפון של הסירה. הוא היה שייט בודד וזה קרה ליד מלגה.
כל זה קרה לו לאחר שהגיע בשיוט לבדו מארה"ב עד לגיברלטר ולמלגה. דהיינו, בים התיכון.
מפחיד. אני הולך להקפיד מאד על אי עליה לסיפון במזג אוויר קשה, אפילו במחיר של מפרש קרוע.
החוכמה היא להכין את המפרשים קודם, דהיינו, לקפל מפרשים לפני ולא בזמן מזג אוויר קשה.
ניסיתי וגם הצלחתי לפגוש חברים כאן בזמן השהייה בארץ. אני מרגיש מנותק ולא חלק מהחיים פה.
אני כמובן מאד שמח לראות ולהיות עם המשפחה. מעבר לזה, אני מרגיש לא חלק מהעניין.
יש לי עוד שבועיים בארץ ואני מודה שזה עובר לאט. לאט מיידי.
16 לנובמבר 2010
אתמול הגעתי ללאס פאלמס לסירה. כאילו לא עזבתי.
החברה כאן עשו עבודה טובה בתיקון וסידור כל מיני דבקים לקראת ההפלגה.
קנו אוכל שתייה וכו'.
לאחר יום שהתחיל ב-0230 לא הייתה לי הרבה אנרגיה לעבודות.
ברציף אורגנה מסיבת רציף, באו כל מיני חברה מהרציף ויצא לי לדבר עם אנשים מפינלנד, נורבגיה, אנגליה, איטליה ואחרים.
נראה שאריאל יחד עם ליאת ועופר התערו כאן בסביבה ונראים מרוצים.
היום כבר קמתי עם אנרגיה, וישר התלבשנו על התקנת הראדאר. העלו אותי לחצי התורן, עבודה קשה, למעלים, הרכבתי את הראדאר ונתנו לליאת להפעיל אותו. עובד. יש אלוהים.
נגולה אבן מליבי. (אכן ממש כך).
אחר כך עופר התקין מוט סימון למקרי חרום שמישהו נופל למים, (סיוט של כל סקייפר), והלך להרצאה על קשר.
חזר, שוב העלו אותי למחצית התורן להתקין תאורת סיפון, ואחר כך לראש התורן להתקין מחזיר מכם חדש, (זו הדרישה שלהם כאן).
אחר כך, שימו לב במקום שנת צהרים הלכתי לשתי הרצאות על ניהול מצבי חירום, (המוטו- לא להיכנס לפאניקה, יש זמן, חוץ ממקרים בהם אין זמן, וגם אז לא להיכנס לפאניקה).
הרצאה שנייה הייתה על הפלגות עם הרוח במפרשים "צבעוניים". הכוונה לספיניקר, גיניקר וכאלה.
גם פה היה מוטו, לקנות מפרש חדש דימוי ספיניקר אבל עם פתח מיוחד לאוויר האמור לייצב את המפרש.
זה מיועד בעיקר למתחרים הרוצים להפליג כמה שיותר מהר עם מערך מפרשים כמה שיותר גדול ברוח הכי חזקה שאפשר. זה כמובן מתכון לצרות מאחר והרוח לפעמים גוברת עד שהמפרש נקרע או שהסירה נוטה יותר מיידי או מתקיימות צרות אחרות.
אין לי שום כוונה להתחרות ואני אפליג בטוח ולאט, עם מינימום סיכונים.
זאת אומרת מפרשים מצומצמים בלילה, מפרשים "זהירים" ביום עד שנתרגל למזג אוויר ונראה עד כמה הצוות יהיה מיומן בקיפול זריז של מפרשים.
למרצה הייתה בדיחונת נחמדה שאנסה לחזור עליה.
ברוח עד 20 קשר אפשר להפליג עם מפרשים "צבעוניים", מעל לרוח כזו, העלולה להתגבר פתאומית ובמהירות, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לצמצם מפרשים.
במקרה כזה עצתו היא לא לנסות לקבל, לרוץ עם הרוח, ובכניסה לסנטה לוצייה יש הר גבוה המסתיר את הרוח. שם אפשר יהיה לקפלם.
האמת היא שהמפרשים מעל לרוח כזו יקרעו, במקרה הטוב, או יטו את הסירה בצורה מסוכנת, יתפסו מים ואז יפילו תורן או יקרעו וונטה אחת או שתים.
למקרה של נפילת תורן, הוא המליץ להחזיק בסירה מכשירי חיתוך, מסור מתכת וכדומה.
יש לי את המכשירים האלו אבל אין לי שום כוונה להגיע למצבים כאלה.
אם הייתי רוצה לנסוע מהר הייתי נוסע עם אברמיק במהירות של 8 מייל לדקה ולא 5-6 מייל לשעה.
זהו בערך לעכשיו.
לאחר יום עמוס אני די עייף.
happy.HOUR הצעירים הלכו ל -
בירה כיבודים וכאלה. זה משהו שמתארגן פה כל ערב.
הזקן הולך לישון.

20 לנובמבר 2010–11–20
1035 עוד כשעה אנחנו הולכים, רוני ואני, לתדריך אחרון לפני יציאה של משיטים.
אני מנצל שעה זו לקשקש קצת ולחלוק איתכם חוויות.
ראשית תמר תודה עבור המכתב הנחמד מאד. הוא ריגש אותי ואני מודה לך עליו. גם הציורים של קרני והמכתב והציור של שי היו נחמדים. אני שומר אותם.
ראשית הסירה שקועה מתחת לקו המים, (לא ברצינות), עמוסה בדברי אוכל, מים ובירה.
הקניות הסתיימו אתמול ואנחנו עדין מסדרים.
לאחר שנצא לים יהיה סידור נוסף של הים שיטלטל הכל למקומו הטבעי.
אתמול בערב הייתה מסיבת פרידה, המון אנשים ונחמד, חילקו בירה חינם וחלק משכיננו האירים לא ידעו נפשם מרוב שימחה. גם אריאל לא טומן לשונו בצלחת.
אני גם הצטרפתי לחגיגה ושתיתי כוס בירה קטנה אחת.
אתמול יצאנו להפלגת נסיון ולבחינה של קוער הסירה.
יצאנו, הפלגנו כחצי שעה למקום נקי ושקט יחסית, השארתי את המנוע עובד, במהלך סרק, (יעני ניוטרל), וירדתי למים. מים לא קרים במיוחד, כ-24 מעלות, ועם חליפת הצלילה שלי היה אפילו נעים.
התחלתי לגרד קצת עשבי ים מסביב לסירה.
הגעתי לאזור צינור הפליטה של המנוע, קצת הסריח, הכנסתי את הראש יותר עמוק במים, ופתאום, לאחר כמה דקות, התחלתי להרגיש רע. בחילה, סחרחורת, לא נחמד.
חזרתי מיידית לסולם החבלים שהורדתי, נאחזתי בו כמה דקות, ההרגשה הרעה המשיכה, והחלטתי לעלות לסירה. היו לי ספקות אם אצליח לעלות ללא עזרה אבל זה הצליח.
ישבתי די תשוש להתאושש ואז הבנתי. נשמתי את גזי הפליטה של המנוע. הוקל לי. חשבתי על אפשרויות אחרות, כולם טובות פחות מטיפשותי.
מסתבר שכל הסיפורים בסדרות הטלוויזיה על הרעלת גזים של מפלט מכונית, כאן זה מפלט גזים ממנוע דיזל, נכונים.
טוב, זה עבר די מהר. החלק המפתיע, (למעט הטיפשות שלי), כמה מהר אפשר להרגיש לא טוב משאיפת גזי פליטה של מנוע.
ביקשתי מעופר, לרדת למים לנקות את המדחף שגם הוא הספיק לצבור גידולים שונים.
עופר מסוגל לשהות מתחת למים דקה שתים ואולי יותר ומהר מאד הוא השלים את העבודה.
חזרנו לנמל, אריאל נהג חזרה ואני התאוששתי.
חוץ מזה אהובי ואהובותי, הכל כשורה.
רוני הגיע בזמן עם טלפון לוויני המסוגל לקבל הודעות סמס ללא עלות לנו.
מספרו: . 881631829401
צריך להיכנס לאתר http://messaging.iridium.com/
באתר זה יש להקיש את מספר הטלפון שלנו ולכתוב את ההודעה באנגלית.הודעות האלו עלולות גם לא להגיע.
זהו בערך. יש כאן עומס בלתי רגילעל רשתות האינטרנט הקורסות, תתארו לעצמכם כמה מאות סירות שמנסות לגלוש ובלוג זה עלול להגיע אליכם מסנטה לוצייה.
בכל אופן אני מנסה היום לשלוח אותו ונראה.
אני עוד אנסה לדבר איתכם לפני היציאה ונראה.
ננסה גם להתקשר בטלפון הלוויני פעם בשבוע, בלי נדר.
אם לא תשמעו אותנו לאורך תקופה יותר ארוכה זה עדיין לא אומר שטבענו.
יש גם אתר של הארק ושם מוסרים מיקום וחדשות של המשט. זה אתר זמין לכם וחדשות חריגות יהיו שם. (בתקווה שלא יהיו).
להתראות בינתיים, נשיקות לכולכם ושלא נשתה מי ים.

לאס פאלמס והביתה

אוקטובר 2010–10–13
ושוב אנחנו בים. אחרי שבוע בלזרוטה, בעיקר בגלל בעיות מזג אוויר וגם בזכות עופר וליאת.
כפי שסיפרתי לכם, אי שחור ומעניין.
אתמול, אחרי שמזג האוויר אפשר, ובתאום עם אריאל, הפלגנו לפארטה-וונטורה. האי הסמוך מאד, ללזרוטה. אחרי שהתרגלנו למצוא מקום בכל מרינה ונמל, חיכתה לנו הפתעה לא נעימה.
בנמל הראשון, פארטו דל רוסריו, איך שהגענו לרציף, הגיע שוטר ואמר לנו שאין חנייה. הורדנו את אריאל שהיה צריך להתקין מטהר מים בעיירה סמוכה והמשכנו למרינה שליד.
הגענו. מרינה שנקראת פוארטו קסטיו, (הכל פוארטו שזה נמל בספרדית), ושם הדיעו לנו שאין מקום ושנמשיך הלאה למרינה גראנד טאראכל.
פה כבר היה מקום. הפלגה מתוכננת של 6 שעות הפכה ל – 10 שעות אבל,
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
היום יש לנו כ-80 מייל ללאס פאלמס למרינה המיועדת שלנו. כאן כבר הזמנתי מקום ל-14 לחודש ונקווה לטוב.
אנחנו 4 בסירה, תוספת של אריאל.
החלטתי לפתוח את המפרש של שי וקרני, המפרש הוורוד, והרוח מתאימה לו מאד. 4-5 קשר, צד, והוא מתפקד יפה עם קצת עזרה של המנוע.
במהלך ההפלגה בין המרינות ראינו סנפיר, ורק סנפיר, ממש גדול במים. כנראה כריש. אם זה היה לוויתן היינו רואים את הנשימות שלו.
כרגע החכה פרושה ונקווה לדוג משהו יותר קטן.
יש לו "בעיה", משך ההפלגה צרך להיות כ-18 שעות. אחרת נגיע עוד בחושך. כאן השמש עולה ב-8 בבוקר, לפי השעון המקומי שאנחנו חיים לפיו.
לכן, אנחנו מפליגים עם מפרשים, ובעזרה קטנה מאד של המנוע, במהירות של 4-4.5 קשר. זה אמור להביא אותנו ללאס פאלמס בבוקר, 9-10.
אתמול גם ירד גשם. תופעה נחמדה. גם להם אין הרבה גשם כאן.
זהו בערך עד כה.
אני בדרך כלל מתחיל לכתוב כאשר מישהו מתחיל לעשות אוכל. בדרך כלל זה היה עם דינה, כדי שלא תגיד שאי מתבטל. בכל אופן עופר והפעם בייעוץ מקצועי של אריאל מכינים אוכל ואני מקשקש.



14 לאוקטובר 2010
הגענו ללאס פאלמאס על פי התוכנית בבוקר, עם אור ראשון. תידלקנו, נרשמנו וקיבלנו מקום עגינה מקום 26 ברציף קוויבק. Q.
יש לי רשימה של דברים לתקן.
התחלנ עם הראדאר ואחרי שהטכנאי השתכנע לבוא, אריאל עם הספרדית שלו עזר, ואחרי שעליתי לתורן להחליף חוטים, לניסיון, הוא לקח את המכשיר והודיע לנו אחר הצהרים שאכן המכשיר מקולקל.
עכשיו נותר לקבל אישור מהחברה להחלפה במכשיר חדש במסגרת אחריות.
משאבת המים של מי קירור ים נוזלת. להחליף אותה או לתקן זה חוויה טראומטית בתחתית הסירה.
עשיתי זאת. הוצאתי, פירקתי, החלפתי אטם ואימפלור, לא היה צריך אבל אם כבר שיהיו חדשים, הרכבתי בחזרה והנזילה כרגיל. נצטרך לחיות איתה. זו לא בעיה גדולה.
הפרוק וההרכבה הזו, הייתה עבודה קשה במיוחד.
עם כמה תיקונים קלים, פירוק המפרש לתיקונים, והאמת מתחיל להישבר לי מלתקן כל הזמן דברים.
אני עייף, מתגעגע אליכם ועוד שעה אני בדרך לשדה התעופה.
השארתי רשימת עבודות לאריאל ועופר, ונקווה שיעמדו בזה.
יש בדיקת בטיחות לסירה הכוללת רשימה ארוכה של דברים. יש לי את כל הציוד אבל צריך לקבוע תור וכו'.
אני בדרך הביתה. קודם מקלחת כדי לא להביך את השכנים שלי לטיסה.
להתראות.
דינה בטח תפיץ את זה בארץ כשאחזור.
19 לאוקטובר 2010–10–19
זהו אני בארץ, עם התקררות טובה ומצב רוח בינוני.אני שונא להיות מקורר או חולה בכלל.
אחרי שאתאושש אתקשר לכולכם.
להתראות.

עוד בלזארוטה

10 לאוקטובר 2010–10–10
עוד יום מלא פעילות עבר עלינו והכל כשורה אהובותי ואהובי.
האמת היא שאני בהחלט מוכן לטיסה לארץ.
כרגע אנחנו תקועים בלאזארוטה, שזה מקום לא רע להיות תקועים בו.
כמובן, מזג אוויר. תחזית של רוחות וגלים גבוהים ליומיים הקרובים. אם לא מוכרחים אז לא כדאי לחפש "חוויות".
אתמול לאחר שניסיתי למצוא איזה חיבור פתוח של הראדאר, כולל עליה לחצי התורן, ללא תוצאות, הלכתי להתכונן לטיול אחר הצהרים, (לישון קצת), ואחר כך אריאל ועופרה באו לקחת אותנו לטיול. (כולל עופר וליאת). נסענו למערת הלבה וזה היה מרשים מאד.
זו לא מערת נטיפים, זו מערה שנוצרה על ידי לבה והכל מורכב (הקונסטרוקציה), מלבה קפואה. הלכיה של בערך קילומטר, (עבר די קל), בין גושי לבה קפואים.
בסוף הטיול ראינו חור באדמה שהראה את הקומה התחתונה, מרחב של כ-10 מטר.
עמדנו במרחק ביטחון והסתכלנו. המדריך ביקש שקט, ולא להתקרב, מסוכן, עמוק, ואז נתן לאחת המטיילות אבן והורה לה לזרוק למטה. זרקה. הפתעה. האבן נחתה בשלולית מים בעומק של 20 סנטימטר, יצרה גלים והרסה את האשליה הנהדרת הזו.
מסתבר שזה תמונת ראי של גג המערה המשתקף במים ויוצר אשליה ממש מושלמת של עומק.
אחרי כמה דקות המים שוב עומדים ויוצרים את אותה אשליה נהדרת.
זה היה ה"פינאלה" לטיול מעניין בבטן האדמה.
אחר כך נסענו לקניות, נסענו לאריאל ועופרה הביתה ואכלנו ארוחת ערב שהורכבה מבגטים טריים ונקניקים מיושנים. היה טעים.
היום אנחנו מתוכננים לעשות "על האש" בסירה עם הגריל של הסירה וזו תהייה הזדמנות לראות אם העסק עוד עובד.
התוכנית שלי כרגע היא להגיע ללאס פאלמס כנראה בסביבות ה-14 לחודש, לתקן כמה דברים, במיוחד הראדאר, ולחכות למיכאל. אם יוכל לבוא לשבוע יופי, אם לא יסתדר, אטוס הביתה.
הצלחתי להפתעתי להיכנס ל"גיי מייל". ראיתי את התמונות של תמר והילדות ועופר. מדהים. הסתכלתי פעמיים. ממש נהניתי והתגעגעתי. טוב, בקרוב אני מקווה.
ביליתי את הבוקר בתוך המנוע, בנסיון לתקן נזילה במשאבת מי קרור של המנוע. נזילה לא גדולה, אפשר לחיות איתה ובכל זאת צריך לסדר. אחרי החלפת בורג ובנד, הנזילה במקומה.
אטפל בזה בלאס פאלמס. כנראה שאצטרך לפרק את כל המשאבה. זה לא סיפור גדול למעט העובדה שמקום העבודה הוא צר וקטן, וקשה להגיע לכל בורג. אם אמצא אקנה עוד משאבה רזרבית.
אחר הצהרים עכשיו, אריאל עופרה ולוקס, עם חבר, באו לעשות "על האש" בסירה. זה הזמן לנסות את הגריל החיצוני.
כמו כל דבר, זה הולך קשה. קודם היה קשה לשלוף את הגריל מהתא הקידמי, נצטרך למצוא לו מקום אחר לאחסנה.
אחרי ששלפנו והרכבנו, נזילת גז רצינית. לא, אני לא מעשן כשאני עובד עם גז, פתחתי, פירקתי ומצאתי ששברנו את הצינור הקשיח בעת ההוצאה מהתא הקדמי.
דילגתי על הקטע השבור, (אלתור), חיברתי הכל וזה נראה עובד.
עכשיו אריאל מטבל את הבשר ונראה.
מתחיל להיות מעייף לתקן כל דבר לפני שניתן להשתמש בו.
אני גם מתחיל להבין את האנשים שנשארים במקום אחד מספר שבועות וחודשים. מתחיל להיות מעייף לשנות "מקום מגורים" כל יום יומיים.
אנחנו מתחילים להתקשר ללזארוטה.
11 לאוקטובר 2010
בוקר.
אתמול הצלחתי לסדר את הגריל ואריאל הצליח לצלות בשר נהדר על האש. אכלנו יותר מידי.
היום, קמתי מוקדם מיידי, כולם עדין ישנים, ויש לפני יום שלם להעביר בניחותא. משעמם.
אני קורא כמעט ספר אחד ליום. המטרה כרגע היא להפליג מחר לפרוטווונטורה, אי סמוך במרחק של כ-35 מייל מכאן וביום שלאחריו ללאס פאלמס, העיר ממנה נצא לחצייה.
הכל כשורה כאן אהובותי וןאהובי אבל הייתי כרגע משח כבר להיות בארץ אתכם לכמה שבועות.
יש לי רשימה של דברים לתקן בלאס פאלמס. אחרי שאסדר אותם, אטוס לארץ.
התוכניות של מיכאל אינן ברורות כעת, מסיבות מובנות, אימו מאושפזת בבלינסון. נקווה לטוב.
יום סגרירי בחוץ, גשם ורוח. טוב להיות במרינה ולא בהפלגה בים.
אריאל מצטרף אלינו ללאס פאלמס ויהיה לו בסיס לעבודה בלאס פאלמס.
זהו בינתיים. אין לי דברים מרעישים לספר לכם וטוב שכך.

lazarote

8 לאוקטובר 2010–10–08

חזרתי מחצי יום כביסה. זה מה שזה לוקח.
כמובן שהיה תור וכדומה. הסתדרתי.
אתמול היה יום טיול מאד מעניין. נסענו עם אריאל ועופרה לטייל באי.
זה אי מאד מיוחד. כולו לבה. כולו שחור. כולו טופ.
הנוף הכללי הוא גבעות והרים צחיחים לגמרי, יורדים כאן כ – 100 מ"מ בשנה.
רואים הרי געש ונהרות לבה.
עלינו על הר געש אחד, כאשר מחת לאדמה, בעומק של 4-6 מטר יש לבה רותחת.
ההר מאורגן כשמורת טבע, עולים עד לחניה עם הרכב ואחר כך עם אוטובוסים עושים סיור בהר. ממש רואים לבה קפואה.
על הפסגה יש כמובן בית קפה וחנות מזכרות.
יש גם באר באדמה, בעומק של כ- 6 מטר ומעליה גריל עם תרנגולות. החום מגיע מתחתית הבאר שם יש לבה חמה.
יש עוד כמה "בארות" כאלה. באחת מהן זורקים לקרקעית עשבים יבשים והם נדלקים מיד.
באחרות, יש כמה כאלה, שופכים פנימה דלי מים ויוצא כעבור כמה שניות גייזר של אדים חמים.
הספרדי ששופך את המים עובר באדישות מעל למשפך הזה באדמה וכמה שניות לאחר שהוא עובר, מתפרץ הגייזר.
עמדתי לראות אם הוא לא מדייק בתזמון שלו. טעות בתזמון, הוא עובר מעל לחור באדמה ברגע שהגייזר מתפרץ ויש לו ביצים שלוקות. לא טעה. כנראה שהתאמן טוב.
כל מראה האי מאד מיוחד ושונה.
יש כאן רוח רוב הזמן. לעיתים חלשה ולרוב די חזקה. זה אומר שלא צריך קירור. יש בריזה טובה כל הזמן.
הם מגדלים כאן מעט מאד ירקות ומעט גפנים ליין. הגפנים מוסתרות על ידי קירות אבן, אבן טופ, כדי להגן על הצמחים מהרוח. אבנים לא חסר כאן.
כל הבתים כמעט, צבועים בלבן. זה הצבע המקומי המומלץ. אם מישהו רוצה לצבוע את הבית בצבע אחר, הוא משלם מס מיוחד. למעט בתים בודדים, הכל לבן עם פתחים צבועים בכחול, (סנטוריני), או ירוק.
התוכניות שלנו הן להפליג מחר לאי הסמוך,
FUERTEVENTURA
שזה הפלגה של כ – 35-50 מייל ולמחרת לגרנד קנריי ללאס פאלמס.
אז כפי שאתם רואים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
מבחינת תקלות בסירה, יש ברוך השם.
האור ניווט האדום לא עבד טוב. החלפתי מנורה ובית מנורה והכל כשורה.
כאשר עופרה ואריאל ביקרו בסירה רציתי להראות להם את הראדאר והוא לא עובד.
בדקתי פיוז, הוא בסדר, ואני ילא יודע מה עוד לבדוק.
אולי כשנגיע ללאס פאלמס אנסה להשיג טכנאי. אני אנסה לעלות על התורן ולראות אולי איזה חיבור נפתח שם. (קשה להאמין).
האמת זה די מתסכל. לא קרה שום דבר דרמטי. עבד. כיביתי אותו כשהגענו לכאן וכשהדלקתי את התווין, הראדאר אינו מופיע על התפריט.
היום אני מתכנן להחליף שמן ופילטרים.
זהו בינתיים.

האטלנטי

25 לספטמבר 2010–09–25
דינה נוסעת עוד כחצי שעה ואנחנו בהכנות.
זאת אומרת, אני כותב והיא מתרוצצת.
עברו כיומיים מאז שכתבתי לכם וקרו הרבה דברים.
ראשית, הזוג הצעיר הצטרף אלינו.
התארגנו ויצאנו לים.
ואז, נשבר השיא שלי. התכוננתי לעבור את הים התיכון, לאורכו, מבלי לתפוס דגים.
זה בטח היה מבטיח לי מקום בספר השיאים של גיינס. לא הצליח. עופר תפס 3 דגים.
הוא לא רק תופס הוא גם מנקה ומבשל. היה טעים.
ההפלגה הייתה שגרתית, נגד הרוח אבל בסך הכל די נוחה.
אתמול, הפלגנו למלגה. הפלגה די ארוכה, כ-50 מייל, נגד הרוח שבשלבים הייתה גם די חזקה.
הגענו למלגה ושם השוטר המקומי, שמח מאוד להיות לא נחמד ונקב במחיר גבוה במיוחד לעגינה. בלי חשמל ובלי מים, אבל לעומת זאת מקום מגעיל.
אמרנו לו "מוצס גרסיס" כאשר הכוונה הייתה, לך לכל הרוחות, והפלגנו למרינה סמוכה,
עוד כ-9 מייל. קצת נכנסנו לחושך אבל ללא בעיות.
הגענו למרינה נחמדה, ונקשרנו למזח התדלוק. עופר הכין ארוחת ערב שכללה בין היתר עוד שני דגים חדשים לגמרי. סה"כ שלל הדגה, 5 דגים.
אחד הוא תפס אחה"צ, דג די גדול, כ – 500-600 גרם, ועוד דג קטן יותר שאני הוצאתי לא בכוונה.
התכוונתי לקפל את החכה, התחלתי לגלול ואני רואה בקצה דג, לא גדול במיוחד. כ-250 גרם.
תפסתי אותו ביד, עם קצת קרס ביד. לא נורא.
עופר הכין את שני הדגים, לאחר שעגנו.
אכלנו ונפלנו שדודים.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
היום כאמור, דינה נוסעת הביתה עוד כחצי שעה.
אנחנו מיועדים לגיברלטר למחר. הרוח מיועדת להיות נגדנו, אבל, אנחנו כבר רגילים.
דינה נסעה. המונית שהזמנתי הגיעה בזמן.

26.9.2010
נשארנו במרינה.
קיבלנו תחזית מזג אוויר לא משהו, רוח 10-15
קשר, כמובן "על הפנים". החלטנו שנצא מוקדם, השכמה 0730 ונראה.
ב – 0730 השמים מעוננים, רוח, החלטתי להישאר במרינה. לא הייתה התנגדות.
אז מה עשינו, עופר וליאת נסעו למלגה, עוד בניינים ישנים וכו', אני הלכתי לחנות ספרים יד שנייה, מסרתי את כל ספרי ה"רומנים למשרתות" שקיבצנו באחת המרינות ולקחתי כמה ספרים טובים. התרגיל היה זול מאד. הלכתי למקדונלד שכאן מספק אינטרנט חינם, ראיתי חדשות, אכלתי ביג מק ולסירה.
היום עבר.
ערב. עופר וליאת חזרו. עופר מכין ארוחת ערב. מחר התחזית די דומה אבל נקווה ללא גשם. כרגע רוח די חזקה ונעים להיות קשור לרציף.
אז לסיכום, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אני מניח שכולכם שמחים עם דינה והיא איתכם.
ננסה להגיע מחר לגיברלטר.

27 לספטמבר 2010–09–27
יצאנו היום מוקדם במטרה להגיע לגיברלטר לפני החשכה.
הים חשב אחרת. לא משהו דרמטי , סתם קצת רוח ומעט גלים, לא גבוהים שהעבירו אותנו למהירות של כ-4-5 קשר.
בחלק אחד, עם הטיה חזקה והכל רצנו אפילו בלי מנוע, נדיר מאד בסירה, אבל זה החזיק מעמד בדיוק שעה.
לקראת אחה"צ, כאשר לפי החישוב היינו מגיעים לגיברלטר בחושך, בחרתי מרינה חלופית ואנחנו כאן. הייתי מציין את שם המרינה אבל מה זה חשוב.
עופר ניסה לדוג היום אבל, לא היו דגים בים. (כנראה).
לעומת זאת הוא אפה אתמול חלה נהדרת שאנחנו נהנים ממנה כל היום.
היום בבוקר גם נתקלנו במקרה השני, של נבזות ספרדית. הראשון הייה במלגה כאשר שלחו אותנו למרינה אחרת, (יצא לטובה), והבוקר, הפקידה ביקשה את הקבלה על כרטיס הכניסה למקלחות.
אז אני עשיתי סדר בניירות אתמול וזרקתי את כל הקבלות למינהן.
ללא קבלה אין כסף. אמרנו לה "מוצו גרסיס" שזה אתם כבר יודעים מה בספרדית והפלגנו לדרכנו.
אני טורח לציין את זה מפני שנתקלנו בהמון אנשים ונשים כאן, נחמדים וסימפטיים כולם. למעט שנים אלו.
נתקלנו בדרך בהמון "שרקות", והחכמה היא לא לעלות עליהן. יש סיכוי מסוים שיסתבכו במדחף. לפי כמות השרקות, (מצוף אליו מחובר חבל עם קרסים ופיתיונות בכל מיני עומקים, ובקצה העמוק משקולת המחזיקה את העסק במקום).
לפי הכמויות, לכל ספרדי יש איזה שהיא שרקה במים
בכלל הספרדים, בעצם גם באיטליה וביון זה היה די נפוץ. סירות דיג קטנות, עם אנשים מבוגרים יוצאות לים לדייג. גם חוזרות. כנראה גם עם דגים. זה נראה כמו ספורט לאומי כאן, לאורך החופים.
אני מניח שבתוך היבשה זה נפוץ פחות. (אולי הם יוצאים לציד).
בילינו במלגה יומיים וזוהי עיר אנגלית למהדרין, כולל שיכורים ברחובות לאחר שעה מסוימת. (עופר וליאת יצאו לסייר וראו).
בכלל קוסטה דל סול נראה מהים כמו רצף של בתים משותפים בגדלים ובצורות שונות המיועדים לאנגלים.
זהו בערך מה שיש לי לספר. יש כאן חיבור אינטרנט לא רע אבל אני לא מצליח להתחבר לדואר.
ננסה לשגר את ההגיגים שלי, נראה.
ניצלתי את האינטרנט כאן להיכנס לבלוג של דני. או, יש שם דברי טעם. דני מתרגז מכל מיני דברים בארץ, בצדק כמובן. אני לא. אני לא חושב עליהם, או בורח מהם. (לגיברלטר).
29 לספטמבר 2010
בוקר. אתמול הגענו לגיברלטר, חלפנו עליה, בטעות, והגענו למרינה די ריקה. מסתבר שזו כבר ספרד. שוב.
הייתה פניה, לימין גיברלטר לשמאל ספרד. בחרנו בטעות.
נכנסנו, קיבלו אותנו יפה והסבירו לנו שאנחנו כבר שוב בספרד. שבנו על עקבותינו, ואחרי מייל אחד אנחנו במקום הנכון.
ההפלגה עצמה הייתה נעימה ודי קצרה. הכניסה מצריכה תשומת לב כדי לא לפגוע בכל המסחריות העוגנות ונוסעות בכניסה לנמל גיברלטר.
ראינו את הקווין מרי 2, קראתי עליה וראיתי סרט בטלוויזיה על הבנייה שלה וניסויי הים שלה. יכולה להגיע עד 28 קשר, נוסעת בדרך כלל כ-20 קשר. משהו מפלצתי.
בכניסה תדלקנו. הדלק כאן רק 0.75 יורו לליטר סולר. בספרד במקום הזול זה היה 1.17 יורו לליטר.
בערב הלכנו לקניות. המזון כאן יקר יחסית לספרד. קנינו אספקה רק למסע ללה זרוטה. זה האי המערבי הראשון בדרך. מרחק של כ –630 מייל וכנראה נבלה קרוב לשבוע בים.
מרוב קניות לקחנו מונית חזרה לסירה.
היום, יש לנו כבר תחזית מזג אוויר, טובה לימים הקרובים, והמלצה לצאת עם הזרם בסביבות אחת עשרה בבוקר.
אז כמו שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ננסה לשלוח לכם את העדכון הזה לפני שנצא נראה אם יצליח.
לא הצליח.
היום היה מיועד לטיול.
עלינו עם רכבל למרומי ההר. היה יפה. יש שם קופים שמנסים לגנוב אוכל מהתיירים. במקרה אחד הקוף התחיל לחטט בעגלת תינוקות משום שהיה נדמה לו שיש שם אוכל.
הייתי, ראיתי, צילמתי.
נפרדתי מהזוג הצעיר וירדתי.
בדרך עוד הספקתי לחפש מפה של האטלנטי שנוכל לנווט על פיה אם התוויין מפות לא יעבוד.
פגשתי זוג אנגלים שאנחנו מפליגים במקביל אליהם כבר יום יומיים, בהבדל אחד קטן. הוא מפליג כל הזמן על מפרשים. שייט נהדר. בריטי כמובן.
לפנות ערב נכנסה סירה לידינו. עזרתי להם להיקשר, נימוס בסיסי, ואמרנו שלום שלום.
מאוחר יותר יצא לי לדבר איתו.
מעניין. נולד בסרפנד ב1947 לאביו שהיה קצין בלגיון הערבי.
הוא עצמו היה קצין בצבא הבריטי, מפקד על "גורקה", (החיילים הנפלים שאוספים אוזניים אבל רק מאויבים מתים).
הוא היה בסנדהרסט בשנת 66-67 והיו איתו הרבה קצינים ירדניים שנעלמו בשנת 1967.
החלפנו דעות על המצב בעולם והצעתי לו שלא לדאוג יותר מידי מאחר ואנחנו שנינו מעל 60 וכבר דאגנו מספיק. שידאגו הצעירים, עכשיו תורם.
איש בהחלט מרשים ונראה כמו קצין בריטי קשוח, יפה תואר, מתאים לסרטים.
מחר אנחנו מתחילים במעבר בגיברלטר, לאוקיינוס האטלנטי.

.



2 לאוקטובר 2010–10–02
1300 אנחנו כבר יומיים בים. מזג אויר נוח, רוח קלילה. הרבה מנוע מעט מפרשים. אני לא מתלונן.
עופר תפס דג ענק. כ-2.5-3 ק"ג.
הפעם הטכניקה שלנו עבדה בסדר וגם הצלחנו להעלות אותו לסירה. שתה קצת ערק מתובל ומת.
כעת עופר עושה לו פרוק משני לקראת טיגון.
אתמול היה יום שקט להפליא. לא היו אירועים מיוחדים ולכן לא באה לי המוזה.
שלשום היה מעניין, במובן החיובי של המילה.
יצאנו מהמרינה, ב-1120 כפי שיעצו לנו. התקדמנו בין כל האוניות השונות. המיצר מלא ערפיח כמו בתל אביב.
עברנו את המייצר, עופר תפס דג. די גדול בטח 1-1,5 קילו.
משנו אותו לסירה. אי והוא לחילופין. הדג די התנגד.
הייתה לנו בעיה להעלות אותו לסירה.
עזרתי לעופר במשיכה פה ומשיכה שם והדג אמר לנו "מוצו גרסיס" והסתלק. עופר לקח את זה קשה.
התגברנו והמשכנו.
ראינו לוויתן קטן או דולפין ענקי, (לוויתן קטן, 3-5 מטר), עם הגור שלה
המשכנו. זרקנו שוב זורזרה למים ועשינו שלום לדייגים מרוקאיים שעברו קרוב אלינו וקרעו לנו את החוט.
לקחו את החוט ואת הזורזרה. (נראה לי שלא בכוונה למרות שהם מרוקאים)
אנחנו בערך בחצי הדרך, כ- 600 מייל ועשינו כ-300.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי. אמשיך כשיהיה מה לספר.
6 לאוקטובר 2010
בוקר. אתמול עם אור ראשון הגענו למרינה רוביקון. לפי התוכנית.
כ-120 שעות הפלגה, מהן 22 שעות על מפרשים בלבד והיתר שילוב של מנוע ומפרשים.
זה התבטא בצריכת דלק נמוכה יחסית 3.8 ליטר לשעה במהירות ממוצעת של כ-5.5 קשרים.
ההפלגה עברה ללא אירועים מיוחדים. רוח די טובה, 5-6 קשרים בדרך כלל גבית או צידית.
קראתי הרבה, ישנתי הרבה והכל היה טוב.
אחר צהרים אחד, ב-2.10.2010 עופר ואני יושבים בקוקפיט ופתאום נשמעת נפיחת אוויר חזקה, עופר קפץ מהמקום, אני קמתי קצת יותר לאט, ואורקה, עבר אותנו מהירכתיים לפי כל חוקי הים אבל בקרבה מדאיגה. ראינו אותו טוב מאד כשהוא מתרחק. דג גדול ולא היה טעם לדוג אותו.
אני עדיין מוטרד מהמחשבה אם הוא עבר קרוב במקרה, ואז זה מדאיג או שבא להסתכל מקרוב.
יתר הימים עברו בנחת, והחמישה ימים בים עברו די מהר.
מצד אחד, זה הרבה זמן ודי משעמם, מצד שני, פתאום יבשה, הימים נגמרו וזהו.
עברנו קרוב מידי לטעמי לחוף המרוקאי. כ – 20 מייל. לא, זה לא בעיה של בטחון, זה בעיה של דייגים מרוקאים שהם הרבה, עם אורות מעט וכיווני נסיעה לא ברורים.
בדיעבד, הייתי צריך לצאת עוד 10-15 מייל לתוך הים ואז לא היינו חולפים כל כך סמוך אליהם.
במקרה אחד עברנו ליד אונית נוסעים גדולה שהצליחה לבלבל את ליאת לגבי כיוון נסיעתה, היו כל כך הרבה אורות על הסיפון שלה שהיה קשה להבחין באורות הניווט שלה.
ליאת העירה אותי, והצלחנו לפספס אותה.
אני עוד החמאתי לה על שהעירה אותי, ובאמת התכוונתי לכך. מוטב שאני אתעורר מאשר החלופות האחרות. בכל זאת נשמעתי משונה לעצמי כשאני מחמיא למישהי על שהעירה אותי.
מי שמכיר אותי יודע שאני לוקח שינה מאד ברצינות.
בכל אופן אנחנו בלזרוטה, במרינת רוביקום.