בים

יום שישי ה-19 לחודש.
אנחנו מפליגים, 
יצאנו ב-14:00 שעון מקומי. 
זה כמובן לאחר שביקרנו במשרדי ההגירה, שוב חותמות, 
פגשנו צוות אבטחה יווני שירד מאונית צובר המפליגה לסינגפור.
כאן הם ירדו, בים, וחזרו לסרי לנקה, לגול, זה בסיס האם שלהם.
לא ראו משהו מיוחד בדרך. (פיראטים וכאלה).
זה הזמן לספר לכם שלא הוסמכנו כ- sea marshals,   אנטישמיים, אלה מה, היו בפנינו, יותר נכון בפני הקפטן שתי ברירות.
לחכות לישראלי מוסמך שהיה טס מהארץ ומוציא עבורנו את הנשק או לחפש דרכים חלופיות. ******************************************************************************************************************************************************************
אנחנו בדרך לנקודת מפגש עם האמריקאים שיצאו מהמלדיביים עוד יומיים.
אנחנו צריכים לעבור כ-600 מייל והם רק כ-300. זאת אומרת שהם יצאו רק עוד יומיים.
מה אומר לכם, טוב להיות בים.
סרי לנקה, נחמדים נחמדים והגיעו לי עד. ......
הקשר הזה לא ימשך הרבה זמן, אנחנו כרגע שטים קרוב לחוף.
זה ישתנה בקרוב.
נשיקות.

היום מפליגים בס"ד, אי"ה.

ום שישי ה-19 לצדמבר, 2014
השעה, המקומית, 09:10.
ב-09:30 מנתקים חבלים ממקום המעגן הקבוע שלנו ומפליגים לרציף למלא מים ולעבור ביקורת דרכונים.
לא הרבה התרחש ביממה האחרונה.
החצטוריאן שלנו מספר שבמסגרת תעמולת הבחירות כאן כבר נהרגו 10 אנשים.
אולי, אולי סתם סיפור. לך תדע.
אני מפליג בסירה שהיא לא רק המשוכללת ביותר בעולם, אלא גם הנקייה ביותר בעולם.
זולו ודרור חולקים תחביב משותף הנקרא נקיון ומשחקים בו בכול זמן פנוי.
אתמול דרור היה בקניות וזולו גייס אותי לתחביבו.
אני שאבתי מי ים בדלי שפכתי על הסיפון וזולו קירצף עם מטאטא.
אחרי כ-20-30 דליים, שמחתי על ההתעמלות, הסיפונים הוכרזו כנקיים, עד הפעם הבאה.
התוכנית היא להפליג, כנראה בסביבות 12 שעון מקומי, לחבור עוד 4 ימים עם סירה של חברים אמריקאים של זולו, גייסון - משהו, ולהפליג בטנדו לים סוף.
הסירה של גייסון גם נושאת נשק וגם שכרה מאבטח ישראלי שיהיה על סיפונה למשך ההפלגה.
בסירה האמריקאית יהיו סך הכול 4 איש. כולל המאבטח.
אני לא אפרט את סוגי הנשק וכו', "האוייב מאזין" 
אני רק יכול להבטיח לכם שאנחנו חמושים (מזויינים? ?),  היטב.
זהו לבינתיים.

ה-19 לחודש 10:45 זמן מקומי
יש התקדמות.
עזבנו את הפונטון שלנו ונקשרנו לרציף הראשי, לקבלת מים. בגרוויטציה כמובן.
חם.
אנחנוקשורים לרציף.
זולו מכבה מנוע, מדליק גנרטור ויש מיזוג אוויר.
סירה לוקסוס כבר כתבתי.
אחרי המים, ביקורת דרכונים ונתחיל לנוע.

ושאים ברומו של עולם.

עדיין ה-18 לחודש. 1645 שעון מקומי.
דרור יצא להשלים קניות אחרונות. אנחנו מצוידים להקפת העולם, ללא עצירות.
זולו ישן, לאחר מלחמת ההתשה שלו עם הביורוקרטיה, אני קורא, משתעמם ולכן גם כותב.
אני נמצא בסירה שתוכננה על ידי גאון, מר אמל זצ"ל, ושוכללה עוד במשך השנים.
למשל,
לסירה יש רק כניסה אחת של מי ים לסירה. בסירה שלי יש 4, לפחות.
כמובן שכניסה אחת, עדיפה על 4 "חורים" בסירה.
הכניסה הזו מצוידת במסנן טוב המונע מפסולות למיניהן להיכנס למערכת מי הים.
מי הים אם אתם תוהים, משמשים לשטיפת אסלות, למי קרור למנוע ולגנרטור, למי קרור למזגנים, יש כאן שלושה מזגנים נפרדים וגם למתפיל מי ים.
כל זה מתפצל מאותה כניסה אחת.
בבוקר, מי הים לא נשאבו יותר לסירה.
זולו בסידורים.
התייעצות של דרור עם זולו בטלפון, מוליכה אותו למסנן של כניסת מי הים, הנמצא סתום בזבל ופתיתי נילונים המצויים כאן בשפע במי הנמל.
המסנן מנוקה על ידי דרור והכול תקין.
מה שמביא אותי לתחביב ולנושא הבא.
אני אוהב להתקלח על הסיפון.
זה חוסך שאיבות מים מתוך הסירה, ניקיון המקלחות וגם את הצורך בהתנגבות אחרי המקלחת.
זה גם חוסך ניקוי מסנן המים המצוי בתחתית המקלחת העוצר את השערות מלהיכנס לאגן הניקוז. (על אגן הניקוז בהזדמנות אחרת).
אני מתקלח בעירום על הסיפון, מתייבש ברוח, מעשן סיגריה בינתיים, ונהנה.
כל זה לעיניהם של המקומיים המצויים במרחק די ניכר ואשר לא ראו אחוריים לבנים כשלי מימיהם.

ה-18 לחודש, יום חמישי, 2014

08:00 שעון מקומי.לאחר שהתעוררתי, התנעתי את המוח, עדיין עובד, כמובן עישנתי משהו, טבק בלבד, אני מוכן לדיווח היומי.
במאמר מוסגר, אני פותר כל בוקר, תשבץ, כלשהו. היום זה תשבץ איטלקי כי נגמרו לי הלבנים.
אם הצלחתי לפתור, המוח עובד. ביום שלא אצליח, (למעט תשבצי הארץ שגם היום איני יודע לפתור), אבין שהסניליות באה להשתקע.
אני רק מקווה שאזכור את ההקשר: סניליות== לא יכול לפתור תשבץ.

טוב לענינינו.
אתם בוודאי תוהים מה פשר הבירוקרטיה המטורפת סביב הנשק. (תחשבו על מה שקורה אצלנו).

לסרי לנקה  יש היסטוריה מדממת של מלחמת אזרחים בין הרוב לבין הטמילים.
מלחמת מחתרת שנמשכה הרבה שנים.
הממשלה ניצחה ומיגרה אותם, די ביסודיות.
נשק נשאר במחתרת לעת צרה, אם תבוא.
בחודש הקרוב יש כאן בחירות בין מועמד חדש, לנשיא מכהן. יש מתח.
היסטוריה של אלימות כבר יש להם.
מסתבר שהיו גם חילוקי דעות בין מפלגות הרוב שלפעמים נפתרו עם נשק.
ולנושא אחר
הממשלה מאד מקפידה לחסום אפשרויות של הגעת נשק לידים לא חוקיות.
שלושה  מתחזים ל-sea marshals
עלולים להיות סוכנים זרים המהווים חיל חלוץ לצבא שכירי חרב שאולי יבוא. (סתם).

זו כמובן גם הזדמנות טובה לקדם את הליך האישורים לאט לאט ולגבות שכר בהתאם.
אם לוקח זמן, הרי זו עבודה קשה, התשלום בהקדם.

כך או כך, זולו עובד קשה עם צ'טורה ומתקדמים בקצב המקום.
ולנושא אחר.
אומצנו על ידי להקת עורבים המבטאת את חיבתה אלינו ביצור לשלשת על הסיפון.
לסירה נקייה כמו השפירית  ולבעליה, זה סיוט.
מזל שיש גשם פעם ביום המנקה את רוב ה"תוצרת".
אתמול, או שלשום זולו ודרור החליטו שגשם לבד אינו עושה את העבודה, ובזמן הגם, לקחו מטאטאים ויצאו להבריש את הסיפונים.
לא, אני לא הצטרפתי. יש גבול.

בנוסף, לידינו, במרחק של כ-100 מטר, קשורה לרציף ופורקת אוניה המובילה מלט בתפזורת.
שיטת העבודה היא העלאת המלט מבטן הספינה עם עגורן עם כף ושפיכתו למשאיות הממתינות ומתחלפות, מתחת למשפך גדול.

משהו יעיל בתכלית ומייצר אבק להפליא.
חלק מזה נישא ברוח ומגיע גם אלינו.
המקומיים מאמינים שמה שאפשר לעשות עם אדם אחד, רצוי לעשות בחוסר יעילות עם שלושה.
לנו אולי זה נראה תמוהה אבל להם זה מספק עבודה לעוד אנשים.
כמו שנאמר, לכול שיגעון יש היגיון.

נו, נו.
הגשם אומנם שוטף חלק מזה, הרוב, אבל נצטרך סערה טובה לניקוי יסודי.

סיימתי לקרוא ספר מספריית הסירה: סוס נכנס לבר. מצויין. מומלץ.
יש גם בדיחות. אחת מהם מצאה חן בעיני במיוחד:

נוצרי שנפטר הולבש בחליפה שחורה והוצג בארון מתים פתוח כמנהג הנוצרים.
אשתו לא אהבה את צבע החליפה וביקשה מהקברן שישיג חליפה כחולה, אם רק אפשר.
למחרת שבה ולהפתעתה, בוצע. האיש שוכב בארונו עם חליפה כחולה.
איך? ?
פשוט ענה הקברן, אתמול הגיע לכאן מישהו עם חליפה כחולה ואישתו ביקשה שאשיג חליפה שחורה.
הרבה עבודה? ?
לא השיב הקברן, מה שהייתי צריך זה רק להחליף את הראשים.

ותודה לדוד גרוסמן שסיפר זאת הרבה יותר טוב.
עוד נושא שעשוי לעניין אתכם:
אני מתרגל לסירה ולסדר הדברים. לא קשה. יש לזה אפילו כמה מעלות.
אחד הדברים הוא להתרגל לשים דברים שלי, במקום אחד קבוע.
אם אני שם זאת במקום אקראי, כמו למשל משקפי השמש שלי, זה מתבטא בחיפושים נואשים אחריהם אחר כך.
אבל, כאמור כבר התרגלתי והחיפושים פחתו.
שורה תחתונה, לא יוצאים היום. כנראה מחר. נכון שכתבתי זאת כבר ביומיים שלושה האחרונים אבל כנראה שזה באמת יקרה מחר. או שלא.

עדיין בסבך הבירוקרטיה.

הבוקר התחיל נחמד.
יצאתי לזולה שלי לעשן, פטריק הבחין בי והזמין אותי לתה. (ממש גרוע).
הודה לי על העזרה אתמול.
אז הם לא לגמרי ח.......
הם מוכנים ליציאה, (במלוא הצניעות בזכותי), לא צריכים לקנות אלטרנטור, וצריכים רק מים.
הם הורידו לרציף שקיות אשפה רבות שצברו במהלך ההפלגה מדובאי. לא יפה.
דיווח טלפוני לצ'טורה, ששמח לשמוע על כך ואמר שיחייב אותם בדמי פינוי אשפה. יש להם כזה דבר מאחר ואשפה משלהם יש להם מספיק.
נסעו.
המאפרה התלויה שדינה סרגה לי תלויה קוממיות בחרטום, עם בקבוק מילוי, ואנחנו משתמשים בה.

עדיין בסבך הבירוקרטיה.

 הסיפור הוא סביב ההסמכה שלנו כ- sea marshals.
למרות שאנחנו חושבים עצמנו כראויים, השלטונות המקומיים, מהססים.
בצהריים נדע אם אנחנו נוסמך כ - sea marshals מה שהיה פסגת שאיפותי,  או שנאלץ לחכות לאחד כזה שיטוס מהארץ.
נעדכן בהמשך.

צרפתים.

 21:30  זמן הכתיבה המקומי.
זולו טרם חזר.
דרור בסידורים   אחרונים בחוף.
משעמם. 
קודם לכן, אני ניגש לצרפתים עם הקטמרן הגדול, שואל מתי יוצאים, הולכים מחר לקנות אלטרנטור חדש. 
מראים לי את האלטרנטור שפרקו, לא עובד. לא טוען. לכן נאלצו קודם לאלתר עם המצברים. לפי הצעתי.
מנסיון שלי בהפלגת הקיץ, הייתה לי תקלה דומה שהתבררה בקש טורקיה, על ידי חשמלאי שידע מה הוא עושה, שזה בעיית מגע בין המנוע לאלטרנטור.
משהו שקשור בעיגון המתח.
אני כבר יכול להיות יועץ.
אני מציע להם לבדוק חיבורים חשמליים. זה בדרך כלל התקלה.
בודקים ביחד.
אכן, חיבור אחד שבור בתוך בית הפלסטיק שלו.
אני מציע שיחברו את האלטרנטור. יחליפו את החיבור השבור ונראה. 
אין חיבור חדש כזה אצלם במלאי.
אני מחטט להם, ברשות, מוצא מפסק שעליו כזה חיבור, מציע שיורידו וישתמשו בו.
משאיר הוראות להרכיב את האלטרנטור, לחבר את החיבור החדש במקום זה נשבר והולך לסירה שלנו. חם שם בתא המנוע.
אני פותר לי תשבצים בשקט וחולפת שעה. אין קול ואין עונה מהצרפתים.
יורד לעשן בזולה שלי, ורואה אותם בחוץ. 
מה קורה, פטריק הקפטן הגמד מניף בוהן למעלה. עובד.
אני חוזר, הצליח להם, עובד.
לא טרחו אפילו לגשת להגיד תודה.
מאוכזב.
לא ביקשתי מדליה. רק שיגידו תודה. 
אולי הצרפתים באמת ח........ ??
21:45 מחכה לזולו ודרור

השלב האחרון-אולי

זולו הלך לצ'טורה, להשלים ביחד את השלב האחרון הסידורי הבירוקרטיה של הנשק.
אם יצלח הדבר בידיהם, נוכל להפליג מחר.
אצלנו כרגע 16:00.
ליוויתי את זולו לשער, מרחק של כמה מאות מטרים, הלוך, ועוד כמה מאות מטרים חזור.
זו ההתעמלות היומית שלי להיום.
זה בודאי יקח כמה שעות.
נראה.
מה שבטוח, היום אנחנו לא מפליגים.
התוכנית היא לחבור לסירה עם אמריקאים אשר נמצאת במלדיביים, ולהפליג ביחד עד ים סוף.
נהייה שייטת, של שנים, מפקד הצי יהיה זולו. השייטת תפליג במבנה מכונס במרחק של כמה עשרות מטרים זו מזו....
נדווח בהמשך.
טוב. עברה שעה וחצי.
בינתיים, תרשו לי להשוויץ.
באה אלינו אודין, מהקטמרן השכן לשאול אם יש לנו מטען מהיר למצברים. (בוסטר), מאחר וזולו ודרור אינם, אני כמובן לא יודע מה יש ומה אין.
הבעיה. 
מנוע אחד מניע, המנוע השני, מצבר ההתנעה שלו אינו עובד.
הצעתי לה לנתק את המצבר מהמנוע העובד, דיזל, לאחר שהותנע, אינו צריך חשמל, ולחבר את המצבר הטוב למנוע השני.
שווה ניסיון.
ניסו. הצליח.
מה דעתכם. ?

מחכים לגודו - צ'טורה, המכונה חצ'טוריאן

יום שקט עבר על כוחותינו.
זולו ממשיך להיאבק בטחנות הבירוקרטיה, והייתה התקדמות מה אתמול.
היום ב-9:00 שעה מקומית, נדע יותר. וכמובן נעדכן.
למרות ש-9:00 זה זמן ערטילאי שיכול להיות גם זמן אחר.
אתמול, לאחר שנת הצהרים שלי יצאתי להזריק ניקטין, לעשן, ולהפתעתי מצאתי קטמרן ענק, 60-70 רגל דבוק אלינו בזווית משונה.
עם קצת תימרונים ועזרה הם נגררו קצת על שרשרת העוגן שלנו, פנדרים וצעקות קלות והם השתחררו וניסו שנית.
הפעם נקשרו בהצלחה לפונטון הצף אליו אנחנו קשורים, במרחק סביר מאיתנו.
קטמרן גדול, מאד, המשמש להפלגות יום עד 50 איש, שהגיע מדובאי, בהפלגה ישירה, 13 יום בים, בדרכו לפוקט.
הצוות, פטריק הקפטן, גמד צרפתי,  מטר וחצי גובה, גוליאן, איש צוות וחברתו. (לא נמסר שם.)
כולם צעירים. (בימינו כולם כבר צעירים לידי).
זולו נתן להם הוראות קשירה, צייתו, והכול בא על מקומו בשלום.
גוליאן ביקש סיגריה, נגמרו להם הסיגריות, לו ולחברתו, לפני שלושה ימים.
נתנתי.
אחרי כשעה באו לקנות חפיסת סיגריות. קיבלו במתנה, שיהיה להם לבריאות, לטובת יחסי צרפת ישראל.
מסתבר שנגמר להם כמעט, הדלק. לא הייתה רוח רוח מרבית הזמן.
היו אמורים להגיע לפוקט, בהפלגה ישירה ונכנסו לכאן רק לתדלק, למלא מים ולקנות אוכל.
ההפלגה התארכה להם והם היו בשלבי גמר של הכול. (דלק, מים, מזון, סיגריות, בירה).
צ'טורה כבר חיכה להם על הרציף עם מזכירתו החמודה, מאד.
המזכירה מקרינה יופי מקומי נהדר וריח מקומי, לא נהדר ממש. הגברת המקסימה היא פצצת ניחוח זיעה מהמם. (במובן הגרוע של המילה).
אני לא נושם כאשר היא עוברת לידי. כן אני שומר מרחק גדול ככול האפשר.
מרחוק, ממש מלאכית.
הצרפתים חושבים שיתדלקו ויעשו קניות היום ויצאו.
הסברנו להם שאם תוך שלושה ימים יזוזו מכאן, זה יהיה הישג אדיר.

מרוב התלהבות מהמקום והאוכל המקומי, נשארנו בסירה לאכול.
הכנתי לי כמה כריכים והיה טוב.
זהו בינתיים.
מחכים לחצ'טוריאן.

יום שני ה-15 לדצמבר

היום היינו אמורים להפליג.
זה לא יקרה. לבירוקרטיה פתרונים.
יש התקדמות והניירות זזו משולחן אחד לשולחן שני.
צ'טורה, המכונה על ידי חצטוריאן, סוכננו לעניני ים ונשק הודיע לזולו שיש תקווה שנפליג מחר. נראה.
חוץ מזה אין חדש. יצאנו אתמול, שוב, למסעדה ההודית ואכלתי שוב עוף טנדורי. היה שוב טוב ומפולפל.
מאחר ואין לי מה לדווח לכם אספר לכם על ה"זולה" שלי.
על החוף, לאחר שאני הולך על הפומטון הצף, קופץ לרציף בטון קטן ומטפס במעלה מדרגות, יש עץ עם צל טוב, ותחתיו, המדרגות אני יושב ומעשן.
בחוץ חם ולח מאד.
אני גומר לעשן, אם לא מציקים לי, וחוזר לסירה בדרך החתחתים שתיארתי.
יש גם הפרעות.
עצר לידי חייל מקומי, מהצי, השומר ומאייש תחנת מכ"ם בכניסה לנמל.
הוא למעלה אני במדרגות למטה.
סימנתי לו שירד אלי. (קצין או לא ), ביקש שאעלה אליו כדי שלא יראו שאני נותן לו סיגריה.
עליתי. ביקש שתים. נתנתי. (כן אני יודע שאומרים נתתי).
חזרתי לסירה.
כשעה מאוחר יותר חזרתי על ההליכה לזולה.
החייל הופיע שוב.
שוב ביקש.
הפעם היה מתוחכם. הניח את מכשיר הקשר שלו לידי, ירד  יותר למטה לרציף לקבל את ארוחת הבוקר שלו המושטת אליו מספינת האם העגונה בתוך הנמל.
ביקש שאשים לו שוב שתי סיגריות ליד המכשיר. (שיטת - שים לי בכיס ושלא ארגיש),
שמתי. בסוף אני ארעיל את כול הצי של סרי לנקה.
אמרתי לו שזהו זה. לא יקבל יותר. העישון מזיק לבריאות.
זהו בינתיים, מחכים לטלפון מחצטוריאן.

עולם שלישי

יום ראשון ה-14 לחודש.
יום עמוס, כרגיל, עבר עלינו.
זולו הלך לסידורי בירוקרטיה, עם הסוכנים.
זה אולי הזמן להציג בפניכם את צ'טורה, סוכנינו לעניני הים.
זה כמובן בתוספת למרלן סוכנינו ביבשה ולעניני תעבורה.
הוא רק ממונה על הכביסה, לקח אתמול לכבס, ועל הטוק טוק הנהוג בידיו הנאמנות של אופה. 
הבוקר אנחנו מרימים עוגן, (עוגן נירוסטה מדהים), ומפליגים 200  מטר לרציף.
כל זה לאחר שהכנו במראש קרש הגנה על הפנדרים ששימנע מהם להיזדהם מהצמיגים הענקיים התלויים על הרציף.
התחברנו לרציף, אני ממונה על חבל חרטום,  רוח קלילה מדביקה אותנה לרציף.
אני זורק חבל לרציף, הנהג קושר,  ואנחנו מוכנים לקבלת מים.
הצינור מגיע.
הגרוויטציה עובדת.

הגרוויטציה עובדת אבל ֵ לאט. מזל שאנחנו לא ממהרים.
בסוף מגיע הסוף, מתנתקים, חוזרים למקומנו הקודם לעגינה.
בנסיון ראשון זולו דג טייר גדול על העוגן.
דרור משחרר, לא בקלות, אבל מתגבר, וחוזרים לנסיון נוסף.
הכול הולך נהדר, עוגן הוטל, הכול במקום, מגיעים לרציף, כמעט.
השרשרת קצרה מידי. רק 83 מטר.
וזו ההזדמנות הראשונה שלי להגיד לזולו ששלי ארוך יותר. בווסט וינד יש לי שרשרת של 100 מטר.
יש כאן סידור גאוני, להפלת השרשרת לתא האיחסון.
אצלנו תא איחסון השרשרת אינו עמוק דייו. זה גורם לשרשרת להערם ולהסתבך ולדינה לעצור ולפזר אותה ברחבי התא.
כאן, ברולס רוייס - אמל, השרשרת מורדת עמוק לתא איחסון תחתון ועמוק, ואין בעיות בפיזור השרשרת. חכם.
טוב, איסוף שרשרת. ללא טיירים, ונסיון שני מוצלח. אנחנו עגונים, נקשרים לפונטון הצף ומוכנים למקלחת.

אנחנו כאמור עגונים, ונותר להתקלח וללכת לישון.

בוצע.
הערב אנחנו הולכים למסעדה הודית. 
 הולכים, זה די קרוב ואנחנו צריכים קצת תנועה.
נחמד טנדורי והכול.
אני מזמין 4  חתיכות תרנגולת שמתבררות כטעימות מאד, סוף סוף הצליח לי, והרבה מעבר לקיבולת שלי.
למזלי אני מקבל סיוע מדרור.
הגשם  של אחר הצהריים מגיע הפעם בערב וזה מבול.
אנחנו במסעדה נהנים ומחכים לסוף הגשם.
אני שמח שלא לקחנו את אופה כנהג צמוד.
על פי הנוהג, הוא היה יושב בחוץ, ומחכה.
הגשם חולף כעבור כשעה ואנחנו חזרה לסירה, פיפי ולישון.
הבוקר, זולו הלך להילחם בטחנות הרוח המקומיות, ענייני נשק, ואני מקשקש לכם.
בחוץ חם ולח, שם אני מבלה בענייני עישון.
בסירה מיזוג אוויר ונהדר.
אני כבר מעשן פחות.

יום שישי ה-13 לדצמבר 2014

איזה כייף לחזור לסירה לאחר שיטוט בוקר,      ליוותי את זולו לשער למשימתו הגורלית, ולהתיישב בסלון הממוזג של הסירה.
אתמול שוב היה ניסיון מעניין.
הלכנו לקניות.

אני צריך רק חולצות טי לנכדים, עם הכיתוב  sri lanka  וכמובן שיהיו מכותנה, וסיגריות.
אופה, נהגנו הצמוד לקח אותי לחנות  אחת. גדולה.
ביקשתי, הם מדברים אנגלית די טובה, הראו לי חולצות מאקלילן, יפות וזולות.
התעקשתי על תווית המורה על 100 אחוז כותנה, אין. אבל זה בטוח אקרילן.
כך המוכר. והמנהל שלו והמנהל של המנהל שלו.
הלכנו לחנות נוספת, אותו סיפור.
הלכנו לעוד חנות, שוב, כנ"ל.
ביקשתי מאופה שיעשה סקר שוק וננסה שוב בערב.
הלכנו לקניות. המרכול מבוסס על שרות התעסוקה. מעסיקים כמה שיותר אנשים.
יש אחד שפותח את דלת הכניסה.
בכול שורה במרכול יש מפקחת, ביציאה יש בחור שמתעקש לקחת את העגלה להסעה.
הבחור מקבל טיפ של 20 רופי. כ- 15 סנט.
ליד הטוק טוק אנחנו מבצעים את הנס היומי ודוחסים שלושה פילים בתוספת כמה עשרות קילו מצרכים לטוק טוק.
חוזרים לסירה, נעצרים ליד השער, לביקורת כניסה, 4 דפים מודפסים, כולל תצלום של הדרכון, ופותחים בצעדה לסירה כמה מאות מטרים.
לטוק טוק אסור להיכנס לנמל.
זולו ודרור סוחבים שני תרמילי גב כבדים ואני שני סלים קלים.
היות ואני הכי זקן, הם מתחשבים בגילי המופלג.
בערב, אתמול, יצאנו לארוחת ערב.
אופה עשה שיעורי בית, יש חנות עם חולצות אי, לילדים ומכותנה.
למרבה הפלא זה שוב התחיל עם חולצות אקרילן מכותנה, לדברי המוכר, ורק כאשר התעקשתי שיראו ליתווית, עברנו סוף סוף לכותנה.
יש.
סיגריות זה סיפור אחר ויש מבריח אחד שמוכר קרטונים בזול, אבל בתנאי מחתרת.
הגענו גם אליו.
וקדימה אוכל.
הגענו למסעדה הזכורה לזולו לטובה מביקורו הקודם כאן. נחמדה.
הם הזמינו משהו עם קארי וחריף, הזיעו כהלכה, ואני כרגיל הצלחתי למצוא את המנה הכי מזופתת במסעדה.
ניחא.
חזרנו עם נהגנו הצמוד, חיכה כל הזמן בחוץ, ונגמר הדלק.
הטוק טוק יכול לנסוע ממטולה עד אילת על בקבוק קוקה קולה ממולא בנזין, אבל נגמר לו הדלק ומחסני החרום שלו, עוד שלושה בקבוקי קוקה קולה היו ריקים.
סיכמנו שנלך ברגל עד שיתארגן על דלק. יתארגן, יאסוף אותנו בהמשך הדרך.
בדרך כמובן נעצרו על ידנו כמה טוק טוקים אחרים, שהציעו את שירותיהם, אבל נשארנו נאמנים למקור.
לאחר כ-15 דקות הליכה אופה, הגיע.
תידלק. (כנראה עצר טוק טוק אחר שלקח אותו לתחנת דלק).
חזרנו עייפים אך מרוצים.
הבוקר, כאמור לעיל, זולו הלך למשימה גורלית.
מסתבר שאת הנשק שלנו נקבל בים, 7 מייל מהחוף, אבל,
לצורך העניין דרור ואני נוסמך, כבר קרה כנראה, כשל הים, נחתום על נשק כאן באוניית המחסן נשק שעוגנת בנמל, נחזיר לארגז שינעל, נפליג לים ושם נחבור לזולו שישיט את השפירית לבדו ויפגוש אותנו.
עד כאן הכול פשוט יעיל ונחמד.
אבל,
הנשק שלנו מצוי במחסני הצי בעיר.
צריך קודם להעבירו לאוניית הנשק בנמל.
את זה יכול לעשות רק נציג ממשלה בכיר שצריך לבוא מקולומבו הבירה.
מתי יבוא נציג הממשלה הבכיר?
בטוח לא בסוף השבע.
הוא יתחיל לתכנן את הנסיעה שלו ביום שני,  למלא טפסים, לשים חותמות נחוצות, ורק אז יצא לדרך.
סביר לקוות שעד סוף השבוע המשימה תושלם.
דהיינו כנראה נצא רק ב-20 לחודש. ואולי קודם.
אתם תוהים? ?
זו אינה משימה פשוטה.
ניירת, נסיעה מקולומבו, הגעה למחסן הצי, הוצאת הנשק, מצריך ניירת, נסיעה לנמל, הפקדת הנשק באונית הנשק בנמל, ונסיעה חזרה לקולומבו, כול זה לפני שהשבוע יגמר שוב.
היום זולו הלך לטפל בהפיכת כולנו למרשלים של הצי ואולי גם לשכנע את הנציג הממשלתי הבכיר, מאד, מקולומבו להגיע לכאן כמה שיותר מהר, או אולי אפילו להסמיך מישהו טלפונית להוציא את הנשק במקומו.
נראה.
מסקנה, תאריך היציאה שלנו עדיין אינו ידוע.
זה הכול לעכשיו.
נשיקות.

קשה קשה.

יום שישי

הלכנו לקניות, שוב. אנחנו נעזרים בשירותי ההסעה של מרלן.
כול האחרים יודעים וכבר לא מתקרבים אלינו.
לא ברורה לי השיטה בה שוייך מרלן אלינו אבל בטח יש שיטה.
לטוק טוק של מרלן אנחנו משתחלים בשיטת הארבעה פילים בחיפושית.
שנים קדימה ושנים אחורה.
זולו באמצע, דרור ואני על קצה הספסל בצדדים אחורה.

הקניות בתא המטען ועל הברכיים.
כול החצי טון הזה, כולל הנהג, ששוקל רק 50 קילו, נסחב על ידי מנוע של טוסטוס.
הכול בטווח שלנו שטוח אז זה עובד.
ביקשתי לקנות חולצות טי לנכדים.
מרלן לקח אותי לחנות אחת, אין לילדים, לחנות שניה, כולן מאקרילן ואני רוצה רק כותנה, הבטיח בערב חנות שלישית. נראה.
חזרנו לסירה עייפים אך מרוצים ובדיוק בזמן לשנת הצהריים שלי.
קשה קשה כבר אמרתי.
בסירה יש מיזוג אוויר מלא וממש נחמד.
לאחר שנת הצהרים, עכשיו, יורד הגשם היומי של אחר הצהרים, עכשיו.
מה שקובע לי שאני לא יכול לעשן.
וזה מסביר את הכתיבה האובססיבית שלי.
אתמול בדרך, עברנו ליד אונית הנשק, מחסו נשק אזורי על אוניה, בקונטיינרים סגורים וממוזגי אוויר, ובדיוק שני אנשי אבטחה, צעירים, חסונים ושחומים, החזירו נשק.
אמרתי שלום, חשבתי שישראלים, שאלתי מהיכן, אמרו אירן, אמרתי שאני מישראל ולחצנו ידים בידידות.
הייתי בטוח שפתחתי דף חדש ביחסי אירן ישראל עד שזולו העיר לי שכנראה לא שמעו טוב מאיפוא אני. נשאר פתוח.
יש כאן בנמל מגה יאכטה אחת, עם מגה יאכטה נוספת המשמשת כאוניית משא לצעצועים של המגה יכטה. דהיינו, סירות מנוע, אופנועי יש ולפי מנחת המסוקים עליה גם מסוק.
כנראה מוחבא מתחת לסיפון.
נחמד.
זהו. אני בטוח שיש גבול גם לסבלנות שלכם.

יום שישי ה-11 לדצמבר

יצאנו אתמול לאכול עם הנהג הצמוד שלנו, אופה ,ובפיקוח הסוכן שלנו מרלן.
נתנו לי לבחור במסעדה ונחשי במה בחרתי.?

כו, צדקת, קנטקי פרייד ציקן.
היה כרגיל, נהדר.
העיר נראית כמו עולם שלישי אבל קצת יותר טוב.
העיר, גול,  הייתה מרכז ליאכטות שעצרו כאן בדרך לתעלת סואץ, מהמזרח הרחוק.
קצת מצב בטחוני במיצרים, קצת-הרבה שחיתות וגזירת קופונים מצד הממשלה והסוכנים המקומיים,  והברווזים מטילי ביציי הזהב, היאכטות, נעלמו להם.
הפרנסה של הסוכנים בשפל.
הסוכן של זולו, מרלן, איבד בני  משפחה בצונמי, הממשלה הפקיעה את ביתו, לא ברור בדיוק על מה ולמה, והוא מסכן.
הבן לומד, הוא חי בשכירות והכול טוב.
ערכתי קניות מאד חשובות הכוללות ראי נייד וספל קפה גדול.
הראי מיועד למספרה שאני מתעתד לפתוח על הסירה. (יהיו לי שלושה לקוחות מובטחים).
הראי הנייד נדרש כי במשטר הנקיון על הסירה, (מוצדק וטוב), אנחנו נסתפר על החרטום, רצוי בים גלי עם רוח חזקה, כדי שהזיפים יעופו ישר לים.

לגבי תוכניות הפלגה.
אנחנו נחבור לעוד יאכטה, עם אמרייקאים וישראלי אחד, ויחד נעבור את מיצרי באב אל מדב.
זו גם הסיבה להמתנה שלנו בגול, עד ה-15 לחודש.
אלו החדשות בינתיים.
יש לי כאן קליטה טובה של הרשת ואני כמובן דבוק לחדשות.
זולו ביקש להעביר לו רק חדשות טובות.
למשל, מחירי הנפט יורדים, ש"ס מתפצלת, לבני הרצוג מתאחדים והכושים שלנו במכבי נצחו את הקרואטים.
אז מה רע.
ניסיתי לספר לו שתפסו את מציתי הבית ספר בירושלים, כחדשות טובות,
התברר לי שלא ידע על ההצתה.

אז נשיקות לכולכם.
אשמח לדו"אלים עד ה-15 לחודש.
אחר כך לא ברור לי אם יהיה קשר, מעבר לדיווחי מיקום והתקדמות.

יומי השני בסרי לנקה

נחמד.
זולו ובנו דרור, בחור צעיר בן 34, נחמד מאד, כבר מעורים בחיי המקום.
יש להם סוכן מקומי הדואג לכול דבר, כולל לנהג טוק טוק שהוצמד אליהם למשך השהייה כאן.
הסוכן עצמו, בחור נחמד מאד, צוללן ימי, עוסק גם בעבודות הנצלה ימיות.
אלוהים דואג לו לפרנסה ויש מספיק אוניות שניזווקות וטובעות באזור הסמוך.
את פני בשדה התעופה קיבל נהג עם שלט גדול באנגלית.
רציתי להרגיש חשוב אבל הייתה שם שורה ארוכה מאד של נהגים שכול אחד מהם החזיק שלט דומה בגודלו לשלי.
הנהג הציע שתי חלופות לנסיעה לגול.( מבטאים כמו גול בכדורגל).
דרך העיר, או בדרך המהירה החדשה שנסללה על ידי הסינים.
ביקשתי דרך העיר כדי להתרשם.
אחרי שעה של נסיעה בין המון רכבים, קטנועים, טוק טוקים, ואוטובוסים מעשנים ישנים מתוצרת לילנד, הבנתי את העקרון וביקשתי ששנחזור לדרך המהירה.
הדרך המהירה טובה מאד, ברמה שלנו, ועוברת דרך שדות מעובדים, אורז, ומטעים.
תה, קינמון, קאוצוק וכדומה.
ארץ כמעט טרופית, קו רוחב 6-7.
הנוף דומה מאד לגרנדה שבקריביים אבל הבתים והשדות נראים טוב יותר. כאן הם עובדים.

הגענו עם המונית לבית הסוכן.
כאן מסדרים ניירות כניסה לנמל.
הליך מורכב המצריך סוכן מקומי, 6 דפים עם 8 חותמות והמתנה של כשעה.
לא ממהרים.
הסוכן מכין תה ומספר סיפורי גבורה (צללתי, משיתי הצלתי והרווחתי המון כסף).
בדרך, הנהג סיפר לי שבשנתיים האחרונות מאז שנגמרה המלחמה עם הטמילים, הם נפרדו למדינה אחרת, מזרח טימור, הכול פורח.
התיירות מתחדשת וגם ההשקעות.
בדיוק עכשיו יש בחירות והנשיא הקיים כנראה יבחר שוב.
בכול, מקרה ראיתי רק כ-1000 תמונות שלו על שלטי חוצות בדרך לגול.
מאחר שהייתי די מותש מהטיסה, ביקשתי מהנהג שיעצור לקפה.
עצרנו.
הזמנתי קפה, לקח 20 דקות, קיבלתי ממשקה דלוח שמזכיר קפה. גועל נפש.
במחשבה שנייה, הגיע לי. להזמין קפה בציילון, ז ה לא פסגת החוכמה.
בעצירה הבאה הזמנתי תה.
מחייה נפשות.
השיטה אנגלית, הרבה חלב והרבה סוכר.
נהדר.
אחרי מקלחת ומנוחה, כמובן לאחר שקיבלתי אישור כניסה ויציאה לנמל, מסמך בן 4 דפים וחותמות למכביר,
יצאנו לארוחת ערב במלון בסגנון קולוניאלי, מחירים גבוהים יחסית לכאן, 100 ש"ח לאדם לארוחה מלאה כולל הרבה בירה. (לא אני - הם).
חזרנו לאיטנו, הכול ברגל, המלון קרוב לנמל, ונפלתי שדוד.
היום היה יום עבודה גדול של זולו ודרור, אני כמשקיף ועוזר לעוזר, והכול טוב.
מסתמנת לי רק תלונה אחת וכבר העברתי אותה להנהלה.

התנאים לעישון כאן קשים. קשים מאד.
הסירה מצריכה שלושה סוגי הנעלה שונים.
בחוץ, נעלים, יש כאן גם בוץ בעקבות הגשם שיורד כאן יומית.
על הסירה, נעלי קרוקס, קניתי חדשים לגמרי, וכמובן בסירה פנימה יחפים.

לגבי עישון, על הסיפון, רחוק ככול האפשר מהקוקפייט, ובמורד הרוח.
כול זמן שהסירה עוגנת, רצוי לרדת מהסירה.
הסירה עצמה קשורה בקצה הנמל לרציף צף ומתנדנד באורך של כ-50 מטר ורק לאחר מכן ניתן לטפס ליבשה ולעשן בשקט.
קשה. קשה.
קצב העישון שלי כבר ירד פלאים.
לדברי זולו, זה רק לטובה.
נלך לנוח והיום בערב כנראה נצא לאכול בקנטקי פרייד ציקן.
זהו בינתיים.
נשיקות

דיווח ראשון

.
ראשית קרה נס. המזוודה שלי במשלוח ישיר מהארץ, עם העברה ברומא מאלאיטליה, לסרי לנקה,  וראה זה פלא המזוודה הגיעה.
את הדרך ביליתי ליד בריטי נחמד בן גילי, סדריק, שסיפר לי שהוא מבקר תכופות בסרי לנקה את בעלו, my husband בפירוש כך אמר, מסרי לנקה.
מייד סיפרתי לו כי כמה מחברי הטובים הם עליזים מתרוממים והיה נחמד.
סרי לנקה עושה רושם טוב.
אנשים נחמדים חייכנים.
הארץ דומה מאד לגרנדה, ירוקה מאד, אבל עם אנשים חרוצים. הרבה שדות מעובדים.
אלוהים משקה את המקום פעמיים ביום.
אנחנו נמצאים בקו רוחב 7 קרוב לקוו המשווה.
ישנתי אולי עשרים פעם ביממה האחרונה, כל פעם 15 דקות. 
מעייף.
אין זמן לארגן חלום טוב.
התוכניות הן לצאת מכאן ב-15, לחבור לעוד סירה באוקינוס ההודי ולעבור את המיצרים ביחד.
כרגע, מה שמעניין אותי זה מקלחת טובה ולישון קצת.

נשיקות לכולם.

בבית

יום שבת ה-6 לספטמבר.
אנחנו בבית.
הגענו אתמול אחרי הפלגה חלומית,  מהירה מאד.
540  מייל בממוצע של כ-7 קשר.
כן, כמובן מנוע, בסלד עבודה, 2400 ומפרשים.
ממש הפלגה חלומית עם רוח וגלים בכיוון הנכון ובמידה הנכונה.
רוח 5-9 קשר או בכלל לא וזרימת ים בכיוון הנכון.
אתמול כבר היינו בארוחת ערב עם המשפחה והיום מנסים להתרגל לקרקע יציבה.
נשיקות לכולם, אתקשר בקרוב.

איוס

2 לספטמבר, יום שני.
הגענו בצהרים לאיוס, לאחר הפלגת לילה קלה.
את החלק האחרון עשינו על מפרשים, רוח התחזקה והצטרכתי את מחסה האי כדי לקפל מפרשים.
עוד אי.
החלטנו לקבל את עצתו של חברנו, החכם, חכם מימון, ונפליג מכאן ישירות לארץ.
משהו כמו 550 מייל.
נראה איך תהייה הרוח.
התחזית נראית סבירה.
נשתדל להשתמש במפרשים כמה שיותר.
איך שאני מחשבן, נגיע ארצה ביום שבת או ראשון.
נשתדל לשבת.
בשבת יש תשלום כניסה מיוחד אבל שווה.
נודיע כשנתקרב לארץ.
אם יהיה קשר בדרך או כאשר כאשר נתקרב לחופי הארץ.
זאת אומרת שאנחנו יורדים מהרשת ל4-5 ימים הקרובים.
אפשר להתחיל לדאוג החל מיום שני אחה"צ.
אין כאן מקום להחתים דרכונים ולכן נהייה עברינים שוב ומצא ללא חתימת יציאה.
אז מה.
הכול כשורה אהובותי ואהוביי.
מתכנן לתדלק שוב למלא מחר בבוקר, מה שאמור להספיק ל-750 מייל.
מקדם ביטחון של 50%.
נשיקות.

קלמטה-על הפטה

יום שבת ה-30 לאוגוסט.
אתמול הגענו לכאן.
הפלגה שקטה ונחמדה.
תדלקנו, על ידי מיכלית.
צריכת דלק לפי חישובי, 6 ליטר לשעה או יותר נכון, מייל לליטר.
יש כאן תחנת דלק גדולה, וכמובן לא פעילה.
היום בבוקר, אחרי ארוחת ערב, לא רעה, לשם שינוי, אתמול בלילה, קמנו לעבודות.
המשימה העיקרית היא לקנות  שמן זית.
הגענו לסופר, ואכן, 5 ליטר שמן זית מקומי, לפי 18 שח לליטר.
קנינו 8 פחים, 5 ליטר כ"א. בטח נצטרך להצהיר במכס ולקבל רשיון יבוא.
דינה נשארה בעיר, לצביעת שערות. נדהמתי לראות שיש  לה שערות שיבה.
הייתם מאמינים, אישתי הצעירה ושערות שיבה.
הסירה בסך הכול מתנהגת יפה.
יש לנו כ-700 מייל לארץ, כאשר ה-400 מייל האחרונים נעשה ב"לג" אחד, מחלקי להרצליה.
חלקי זה אי קטן מערבית לחלק הדרומי של רודוס.
מזג האוויר מבטיח להיות טוב, החל ממחרתיים.
הקפיצה הבא ה היא לצופציק  הדרומי מזרחי של הפלופונז, עגינת לילה ואחר כך מזרחה לאחד האיים, אליהם תישא אותנו הרוח.
הכול כשורה אהובותחח ואהוביי.
נשיקות

פילוס

יום חמישי ה-28 לאוגוסט.
מזה תבינו שהפרסום הקודם היה ב-26 הימים והתאריכים והמקומות, מתבלבלים לי קצת.
היום הפלגה שקטה, מנוע. מפרש לקישוט.
אתמול היינו בזקינטוס, נכנסנו בניחותא ליד אוסטרי נחמד.
אחרינו הגיע יווני, די בסדר, שהנניח את השרשרלת שלו ע שני עוגנים. שלנו ושל האוסטרי.
היום בבוקר היה תרגול הרמת עוגן שכן, שעבר בהצלחה.
מחר  לקלמטה.
אחר כך, נראה, מזג האוויר במסדרון שבין הפלופונז לכריתים מבטיח להיות סוער וכנראה שנחכה להפוגה, הצפוייה ב-2 לספטמבר.
אפשר היה להפליג ישירות ארצה, בקצב של 150 מייל ליום ולהיות בארץ תוך 5-6 ימים.
האדמירלית לא בעד.
זה גם יהיה די מעייף.
אז נעשה את זה בנחת, וזה יקח 10-12 יום.
הקטע האחרון של כ-410 מייל יהיה רצוף.
מחליקי לארץ

נשיקות לכום.

זקינטוס

יום שלישי ה-28 לאוגוסט

אתמול היינו ב-איתקה. חשוב שתדעו.

נכנסנו ברוח די חזקה והיה קשה לתמרן.

עגנו ליד אנגליה אחת עם סירה מהשכרה. גרמני אחד מסירה אחרת התחיל לבלבל לי במוח על חציית עוגנים, והיה די מעצבן.

בסוף, כדי לרצות תאת האנגליה שהייתה נחמדה, יצאנו שנינו שוב, והיא חזרה לעגינה, העוגן שלי לא היה עליה,  ואחר כך גם אני.

בשלב מסויים שאל אותי הגרמני אם לא איכפת לי מאחרים, אמרתי לו שבמקרה שלו ממש לא אכפת לי ממנו. כמעט היה מעניין.

יום לפני  הגעתינו לאיתקה, יצאנו להפלגת לילה מבאר שבמונטנגרו.

זה היה אחרי יום של בירוקרטיה בצוותת, יציאה מקרואטיה וכניסה למונטנגרו, שוב בירוקרטיה במיטבה.

אצל "מנהל הנמל", בחורה צעירה ושדופה, ביקרתי 3 פעמים בסגנון של לך תביא.

הבאתי.

הפלגת הלילה הייתה נחמדה. אני אוהב הפלגות לילה. דינה ממש לא.

אני מגיע לעיקר, אנחנו החלטנו להפליג דרך הפלופונז. נוותר על הקורינתוס.

הסיכון הוא במזג אוויר סוער בקרן הפלופונז אבל נראה.

אתמול באיתקה ניסינו להיות בסדר ולעשות כניסה מסודרת ליון.

שלחו אותנו לאי הבא.

זקינטוס.

היום, ערב, מנסים לעשות זאת כאן ועדין בשיטת תלך תביא.

המשטרה איננה, תבואו מחר, ההגירה, תבואו היום ב2100.

האוכל היווני ממשיך להיות גרוע.

בתי הקפה ממשיכים לספר שיש להם אינטרנט, אפילו שיש להם משהו שלא עובד. בקיצור יון.

אנחנו כמובן דבוקים לחדשות.

אבל כבר היינו רוצים להגיע הביתה. ביחוד דינה.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות.

סטרי גרד. העיר הישנה.

ה-20 לחודש, יום רביעי.
אתמול, אחרי שהילדים יצאו, ב-0615, הלכנו לנמנם עוד קצת, בעיקר אני, ויצאנו לדרך.
הגענו לרוגוזיצה, עיירה נחמדה.
הפלגה של כ-8 שעות.
לפי התיכנון, של דינה, נתקדם בקפיצות קטנות, 40-60 מייל ליום ובערב נשתדל להיות במרינה או משהו דומה.
רגוזיצה הייתה רציף עירוני, כמו מרינה, מים וחשמל, אבל בחצי מחיר.
היום יצאנו בסביבות 9 לעיר הישנה.
העיר החדשה, בה היינו לפני כמה ימים, נקראת נובי גרד והיא בת 500 שנה.
היום אנחנו בסטארי גרד, העיר הישנה,  ועוד מעט נלך לטייל, לשלם עבור העגינה ולאכול.
המעגנה העירונית כאן הייתה מלאה והופננו למצופים, שגם היו תפוסים.
ביציאה חיכה לנו בחור עםדינג'י והראה לנו רציף נוסף, ביציאה, שאליו נקשרנו.
אני מתמרן, ללא חרטומן, ובמלוא הצניעות, די בהצלחה.
כול זה נכון כול זמן שאין יותר מידי רוח.
אני מתכנן לתדלק במונטהנגרו. ליטר סולר עולה שם בערך חצי מחיר, כ-3.5 שקל, אבל כולל עמלה ל"סוכן" של 100 יורו.
אני כמובן רוצה להגיע לשם כמעט רייק.
עכשיו יש לי דילמה.
אני בסוף הדלק, יש לי לפי חשבוני כ-100 חיטר ו-100 מייל להגיע לשם.
אם אני טועה, יהיה לא נעים.
יש לי מיכל נוסף של כ-18 ליטר בסירה אבל זה יהיה בלגן להשתמש בו.
נראה.
אפשרות נוספת היא למלא 50 ליטר כאן בצוותת, לפני היציאה לבר שבמונטנגרו, אבל אז אני יוצא "פרייר".
דילמות.
שזה יהיו הבעיות שלי.

זהו לבינתיים.
הכול כשורה אהובותיי 8ואהוביי.
כבר מתגעגעים לנכדים ולילילדים.
נשיקות

זאדאר שוב.

יום שלישי ? ה-19 לאוגוסט.
הילדים נסעו הבוקר ב0615.
עבר עלינו שוב,  שבוע נפלא.
פגשנו אותם במפלי  ?????, ויצאנו איתם  למסע רגלי ארוך במפלים. התכוננו לעשות  טיול קצר של 3 שעות, למדדים כמונו, אבל בשורה של פניות "מוצלחות" הצלחנו להאריך את הטיול ל-6 שעות.
אחרי הרבה קילומטרים, עליות ומורדות, אני יכול לבשר לכם שעברתי את מבחני הא..ק....ג. בהצלחה.
חזרנו בשתי מכוניות לסירה רצוצים אך מרוצים.
כמה מים יש לקרואטים האלו.
המרינה בה חיכוינו להם אינה בזאדאר אלהא כמה ק"מ  דרומית ממנה, קרוב יותר לשדה תעופה.
את הימים הבאים, בילינו בעיקר במפרצים, קשורים למצוף.
כן, גם המצוף עולה כסף.
הקרואטים לא מחמיצים הזדמנות לגבות כסף.
יש לציין שהם נחמדים מאד.
אני מסתדר לא רע עם הפולנית שלי והאנגלית שלהם.
המטרה כרגע היא לצאתהבוקר לכיוון מונטה נגרו, לתדלק שם, הדלק ללא מיסים, בערך חצי ממולהמשיך לכיוון הארץ.
כנראה שנעשה ללגים של 50-60 מייל ליום..
זה אמור לקחת בערך 3 שבועות.
יש לי חבר שעושההאת המרחק הזה ב3-4 שעות.
נכון, עם ציוד אחר וכישורים אחרים.
הכול טוב, שקט,
נשיקות לכולם.

מרינה דלמטיה בעיירה סוקן.

יום שבת ה-9 לחודש. 0915
הילדים נסעו הבוקר לשדה התעופה בזאדאר, שם יקחו רכב וינהגו לשדה התעופה בזגרב.
היה שבוע נהדר שעבר מהר מאד.
שטנו למפרץ של הקרקה, מפלי קרקה, שם עלו על מעבורת גדולה המשייטת במעלה הנהר עד המפלים.
אני כמובן נשארתי לשמור על הסירה.  (הייתי פעם במפלים).
התחיל יום עם שמש שעבר במהירות ליום בורה, עם משבי רוח עזים וגשם זלעפות.
כמו כול פולני טוב התחלתי לדאוג.
חזרו.
מסתבר שבדיוק עלו על המעבורת לפני שנפתחו ארובות השמים.
חזרו רטובים, קצת ומרוצים.
יצאנו משם לאגם הגדול והטלנו עוגן, עם שני חבלים שאסף    קשר לחוף.
בילינו שם יום ועברנו למעגן הבא שהיה במפרץ אחר, על מצוף של מסעדה.
מאחר וויתרנו על המסעדה, שילמנו עבור המצוף 150 קונה. הקרואטים לא מחציצים הזדמנות לגבות כסף. אבל, בך הכול הם ישרים ולא תחמנים.
גם השיוט למפלי קרקה עבר עם גשם זלעפות שהכריח אותי בשלב מסויים לחפש מחסה במפרץ ולשלוח את כולם  מטה בדרכי לשם.
בכול אופן, הימים הבאים אחרי המפלים היו בהירים.
אתמול שטנו למרינה הנ@ל ונשהה כאן עד הגעת תמר.
הכול כשורה אהווואההוביי.
נשיקות.

שוב זאדאר

יום שבת. ה- 2 לאוגוסט
2100 לפי שעוננו.
מחכים לאסף ומשפחתו.
דינה הלכה להמתין בשער. אני בבית קפה עם בירה.
מחכים. אחרי הרבה המתנה, ושיות טלפון לבירורים, הגיעו.
הכול טוב הולכים לישון.

סקרדין-מעלה הנהר

יום שני, ה-4 לחודש.
לא כתבתי מספר ימים.
עסוקים.
ב-2 לחודש, יום שבת, הגיעו אסף ומשפחתו.
די מאוחר.
נסיעה ארוכה מזגרב לזאדאר.
אתמול בבוקר, יצאנו לדרך.
התוכנית היא להגיע לסקרדין, בדרך למעלה הנהר קארקה.
יצאנו ביום בהיר שהתחלף מהר מאד למעונן שהתחלף עוד יותר מהר לגשם  ורוח.
בשלב מסויים, היה צריך להוריד את כולם למטה, חוץ מאסף שהתעקש להתרטב יחד איתי.
היה רוחני מאד.
החלטתי לתפוס מחסה ליד אי, ולחכות עד יעבור זעם.
עבר.
הרמתי עוגן והגענו למרינה, בטינה.
רגוע.
כדי שיהיה מענין, אחד הילדים שכח לסגור ברז מים וכול המים עברו למיכל אגירה.
מסתבר שהמצוף במסדרון החליט שנגמרו לו השעות והמשאבה לא עבדה.
טוב, החלפתי מצוף והמשאבה שאבה את המים.
זה נשמע פשוט  ואכן איתרת התקלה די מהר.
היום, יום יפה. הפלגה נעימה.
אנחנו ממשיכים לנקות את הים.
היום איתרנו פנדר גדול ויתום במים ודגנו, אסף,  אותו.
נעמה ציירה עליו ויש ש לנו
זהו לבינתיים.
מחר בסירה במעלה הנהר למפלים.
נשיקות.

סילבה

יום חמישי. ה-30 לחודש.
אנחנו בסליבה. אי קטן ונחמד כ-25 מייל מזאדאר.
המרינה בזאדאר יקרה להפליא, כ-70 יורו, והעיר סתם עיר. יפה והכול אבל ...
בבוקר אתמול ירד גשם זלעפות שפסק לגמרי בצהריים.
החלטנו לצאת.
הפלגה מתכוננת של כ-5 שעות.תפסנו זרם, שהריץ את הסירה ב-7.5 קשר, סל"ד רגיל.אחרי כשעתיים התחילה חזית מדרום לנו שנהייתה כהה יותר ויותר ועברה לתכלת לכחול כהה.
חזית "מבטיחה". גשם  ורוח.
הגברתי סל"ד, ורצנו ב-8 קשר למרינה המיועדת.
הגענו. נקשרנו.
נפתחו ארובות השמיים עם גשם חזק ורוחות15-20 קשר.
אנחנו קשורים הכול טוב.
זה  היה קרוב.
ברוח וגשם כזה הייתי נאלץ להישאר בחוץ.
זה לאתמול.
היום יום שמש נפלא.


אנחנו נישאר כאן 3 ימים, מחירים שפויים ועיירה נחמדה מאד.
ב-2 לחודש בבוקר נחזור לזאדאר לאותה מרינה לאסוף את אסף ומשפחתו.
נשיקות

יום גשום בזאדאר

ה-29 ליולי.
טלי נסעה השכם בבוקר.
אנחנו בחדשות המרות ברשת.
החלטנו להישאר עוד יום או יומיים במרינה כאן, למרות העלות הגבוהה שלה.
צפויים גשמים ומשבי רוח עזים.
הימים כאלה עדיף להיות קשור לרציף.
מישהו, איזה אלכסנדר באלבניה, אמר לי שמיטב השייטים מבלים רוב זמנם בנמל.
קשורים לרציף.
במילים אחרות, צריך לדעת מתי להשאר קשור.
אתמול גילינו קיצור דרך, למרכז העיר העתיקה.
במקום לעקוף את כול הלגונה בה אנחנו נמצאים, יש שירות סירה, החוצה את הנהר, את שפך הנהר בו אנחנו שוהים, ישר לעיר העתיקה.
היות והמרחק קצר, כ-100 מטר,  השייט מפעיל כוח שרירים בלבד, על סירה המסוגלת לקחת כ-8 איש.
החציה עצמה אורכת כ-3 דקות.
נחמד.

זהו לבינתיים.
מצב רוח לא משהו.
נשיקות.

זאדאר - עוד יום

יום שני ה-28 ליולי.
אנחנו עוגנים די רחוק מהעיר.
לא מספיק רחוק למונית, לא מספיק קרוב להליכה.
הולכים בכול זאת.
כול כמה שעות מתחברים לרשת וקוראים חדשות.
עכשיו 1820 אצלנו, 1920 אצלכם, וקראנו על ההרוגים החדשים. נורא.
עשינו את הסיור היומי בעיר. עיר יפה. ישנה קצת, אבל בכול זאת.
יש כאן כמה שיכונים הנראים כמו התקופה הקומוניסטית,  בבנינים של 8-6 קומות.
מזל שאצלנו בנו אותם רק ב3-4 קומות.
טלי נוסעת מחר בבוקר.
אנחנו כנראה נישאר עוד יום כאן בזאדר, ב-30 לחודש.
לפי התחזית זה מבטיח להיות יום גשום וסוער ואותו עדיף לבלות במרינה ולא על עוגן או מצוף.
נחליט מחר.
הכול כשורה, אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.

זאדר

יום ראשון, ה  27 ליולי.
הגענו לזאדר אחרי הפלגה מעוננת ושקטה.
גשם.
יולי. לא יאומן.
טלי נוסעת מחרתיים ומחכים לאסף ומשפחתו. משפחתינו.
אין חדש.
רגוע.
קוראים חדשות.
מחר יקחו אותי לטיול בעיר.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות.

ראב

יום שישי ה-25 ליולי
הגענו לראב אחרי הפלגה קצרה ושקטה מאד מעיירה קטנה אחרת. מה חשוב השם.
אתמול כדי להגיע לעיירה ששמה לא חשוב,  היינו צריכים לעבור בתעלה צרה שעליה גשר למכוניות.
הגשר נפתח ב-1700.
אכן, הגענו ב-1530 וחיכינו.
אנחנו בקשר עם אסף כדי לתכנן איתו הגעה חלופית.
ברור לנו שדרך תורכיה אסור, וממש מסוכן לטוס.
אני גם חושב שהם בסוף יחזירו את הכסף, אם הם רוצים להמשיך לטוס לארץ.
אנחנו דבוקים לחדשות.
מצב רוח כמו אצלכם, אני חושב.
נשיקותבינתיים.
דינה בטלפון עם סטלה ואסף לשינוי הטיסה ויש עתיד.
אנחנו מעודדים קצת יותר.

המשך נובי גרד

המשך היום כולו גשם ורוחות חזקות. 15-25 קשר, בדרך כלל קדמיות וצד.
בשלב מסויים שהרוח מתגברת  עוד, אני עובר להפלגה מול הגלים במהירות איטית, רק כדי להחזיק חרטום מול הגלים.
כולנו בשעווניות, רטובים עד התחתונים. כולל.
הגיסות, בחלק מהמסע בפנים גם בגלל הטילטולים וגם בגלל הגשם. הגשם ממש מבול.
זה נמשך כמה שעות עם הפסקות לסירוגין.
לקראת ההגעה לכאן, מזג האוויר מתבהר. נחמד.
טלי מאתרת בים משהו גדול וצבעוני.
דינה אומרת לעזוב את זה ולהמשיך.
הים כבר בשלבי יירידה ואני ניגש לראות.
הפתעה.
סירת גומי קטנה, לילדים, במצב טוב.
אחרי כמה תימרונים אנחנו דגים את הסירה ויש לנו סירונת גומי לילדים.
הגענו למרינה.
ארוחת ערב במסעדה כאן, טובה, ולישון.
היום מתוכנן סיור בעיר העתיקה.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות

נובי גרד

יום שלישי ה-22 ליולי.
אנחנו בנוביגרד, העיר החדשה, שהיא בעצם ישנה למדי.
אנחנו כמובן דבוקים לחדשות.
אתאר לכם את קורותינו, אתמול, יום שהיה מעניין מאד.
יצאנו עם תחזית מזג אוויר טובה למדי.
כבר ביציאה הייתה לי אי הבנה עם עמוד סימון אחד ונעצרנו באיטיות     על שרטון.
עם קוער ארוך כשלי, זה לא בעייה בכלל, ואפשר לנקות את תחתית הקוער בחול.
בעזרתו של ה"מרינרו" של המרינה,  שעדיין היה בסביבה, נחלצנו.
עזבנו את ונציה עם התעלות שלה.
בהמשך, היה שקט, פתחתי חלוץ,  ואנחנו בדרך.
הלכתי לישון.
דינה העירה אותי אחרי חצי שעה למהומת  אלוהים.
גשם, רוח חזקה, שמח.
סוגרים חלוץ. קשה. מפרש מתפרע, חבל מתעופף, קשה.
סגרנו. כן, דינה חלק מהעניין.

ממשיכים לתוך ענני גשם שחורים ורוח עד 25 קשר.

עוד ונציה

יום ראשון ה-20 ליולי.
אנחנו כמובן דבוקים לרשת וקוראים חדשות.
אריאל ודיאנה נסעו הבוקר בדרכם חזרה לארץ.
היה נהדר.
אתמול המקומיים חגגו משהו לכבוד איזה אליל מקומי והיה מופע זיקוקים ענק שארך כמעט שעה. הרבה כסף וצבע עפו באוויר.
אנחנו מתקפלים מחר בדרכנו חזרה לקרואטיה.
הקרואטים לא יודעים שעזבנו והאיטלקים לא יודעים שבאנו.
דילגנו על כול הרישומי כניסה יציאה.
חם מאד כאן אבל אני מניח שזה לא חדש לכם, החום.
הבוקר הגיסות נסעו למורנו, מפעלי זכוכית.
הבטיחו לא לקנות משהו גדול מידי. נקווה.
אני כאן, דבוק לרשת ומקשקש לכם.
הכול כשורה אהובותיי ואהובי.
מתחילים לספור את הימים לקראת ביקורו של אסף ומשפחתו.

נשיקות

ןנצייה המשך

ה-19 ליולי. שבת.
הגיסות והזוג הצעיר נסעו יותר נכון שטו לעיר.
אני שומר על המרינה.
אחרי יום ראשון של סיור יסודי בעיר בבוקר וגם בערב, תפסתי את הפרנציפ.
אפשר רק בערב.
אנחנו יוצאים לאכול אחרי שנת אחר צהרים, בעיר.
זה כרוך בשיט של כ-שעה לעיר, סיור ברחובות, אתמול זה היה הרובע היהודי, ומציאת מסעדה.
לזכות האיטלקים יאמר שהם יודעים לבשל.
על היוונים כבר סיפרתי לכם.
סוף סוף פגשנו בישראלים נחמדים. זוג בגילנו ובנם, רנרד, כן ישראלי, נראה כמו איטלקי, לא מגולח, העושה כאן דוקטורט בהיסטוריה ימית.
אין הרבה מה לספר, עיר יפה. המון לבנים אדומות.
היום בערב צפוי מופע זיקוקים ענק, לטובת איזה אליל, מקומי. הנוצרים קוראים לזה קדוש, אבל זה פגניזם במיטבו.
מסתבר שהתעלה המרכזית, גרנד קאנאלה, תהייה מלאה בסירות ולא תהייה תחבורה ציבורית. נישאר בסירה ונצפה
הכול כושרה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות

ונציה

ה-18 ליולי.
אריאל  ודיאנה הגיעו כמתוכנן ב-16 ליולי אחה"צ.
הייתה שמחה גדולה.
לאור העייפות המצטברת שלהם ושלנו, אכלנו במקוםמפתיע לטובה, במסעדה של המרינה.
ההפלגה לוונציה ארכה כ-9 שעות, יציאה מוקדמת, מתוכן 4 שעות על מפרש בלבד.
אנחנו כמובן מרותקים לחדשות מהארץ.
אתמול, ה-17 לחודש, יצאנו בבוקר לסיור בעיר.



ק כאן מבוסס על אוטובוסים שטים, סירות גדולות יחסית המתפקדות כאוטובוסים.
קנינו מנוי ל-3 ימים ונוסעים.
המרינה שלנו מרוחקת כ-20 דקות ממרכז העיר, סן מרקו, לא נורא.
שטנן לעיר.
הסתובבנו שעות. באמת עיר מיוחדת ויפה.
בצהרים החלטתי שאני חוזר לסירה, חם והלכתי מספיק, אריאל דיאנה והגיסות ממשיכים להתבשל בשמש.
הגעתי לסירה, התמקמתי, וגם הם חזרו. חם.
בערב, יורד כאן גשם.
לא פלא שהכול ירוק כאן.
אלוהים משקה אותם כמעט כול יום.

מרינה אסי בעיר? ? Rovinj

15 ליולי.
אנחנו במרינה אסי בעיר ששכחתי את שמה. (דינה בוודאי תוסיף).
כרגיל, קוראים חדשות ברשת.
היום עשינו סבוב נרחב בעיר.
עיר יפה. עבודה של הונציאניים.
מחר השכם בבוקר נצא לונציה, להיפגש עם אריאל. מזג האוויר טוב.
אין הרבה חדש.
שלווה. בניגוד למה שקורה בארץ.
טלי מסיירת בעיר.
הטיול של הבוקר והטיפוס לקתדרלה לא הספיק לה.
מחר בערב, אי""""ה ניפגש עם אריאל ודיאנה.
מצפים.
הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.
נשיקות. 

מרינה ורודה (איסטריה)

יום שבת ה-12 ליולי
כשהתותחים רועמים המוזות שותקות.
אנחנו במרינה הנ"ל, לאחר הפלגה נעימה מהמקום הקודם. מאלי לושיני.
אנחנו מרותקים לחדשות ברשת.
הכול טוב.
מקווה שיהיה שקט גם בבית.
נשיקות

מונדיאל

חוויה קשה.
ישבתי בחברת גרמנים, הרבה מידי, ואירנו את המשחק.
נורא.
אחרי הגול השלישי, הפסקתי להתרגש.
אנחנו כמובן מרותקים לרשת וקוראים חדשות באדיקות.
נהייה במרינה הזו, ואלי ראט, גם היום, יום רביעי ה-9 לחודש וכנראה נראה את המשחק בין הולנד לארגנטינה.
מה שחבל הוא שאנחנו לא במונדיאל.
לחטף שביעייה מגרמניה גם אנחנו היינו יכולים.
במחשבה שניה, טוב שאנחנו לא כאן.
מקווה שהענינים בארץ ירגעו.
נשיקות לכולם.

O. LAVSA

יום ראשון ה-6 ליולי

אנחנו בלואסה.

מפרץ סגור ונחמד שהוכרז על ידי הקרואטים כשמורת טבע.

זה אומר שהם גובים לסירה כמו שלנו, בקושי 12 מטר, 500 קונות. כ-350 ₪.

דינה הודיעה להם שזה מוגזם, והסכימו להפחית את גודל הסירה ל-11 מטר ול-300 קונות. 210 ₪.

יש כאן גם מסעדה ואליה אנחנו לא הולכים הערב. בזבזנו את כול התקציב על עגינה.

העגינה היא על מצוף, (בואי). עומק של כ-2 מטר.

אתמול היינו קשורים למצוף בפרימוסטן.

הייתה רוח, והתאום בין החרטום לגשר לא היה במיטבו.

דינה וטלי לא הצליחו להרים את המצוף ולהיקשר בגלל שהייתה רוח והסירה זזה, החרטום גבוה, הקברניט לא  החזיק את הסירה במקום, (זה נכון), וכמובן הרצפה עקומה.

אחרי כמה ניסיונות החלטתי שניקשר מהירכתיים, שם יותר נמוך ואני יותר מקושר למצב.

הצלחנו.

אחרי זה הוחלט שנעביר את הקשירה לחרטום. זה בוצע בשיתוף עם הצוות, (הגיסות), והכול בא על מקומו בשלום.

לאור הרוח החזקה החלטנו לקשור עוד חבל אבל באופן שיצריך חיתוך החבל כאשר נעזוב. מילא.

הורדתי את הסירה, המנוע, המרקורי, נדלק למרבה הפלא מהר מאד וירדנו לעיר.

אני לראות מחצית שנייה של ארגנטינה והגיסות לטיול קניות בעיר.

נפגשנו אחרי סיום המשחק ובחרנו, פה אחד, מסעדה שהתבררה כטובה מאד.

(מסטייק ועד דג).

לא הרשו לי להישאר לראות את המשחק בין הולנד לקוסטה ריקה אבל האמת, מילא.

בבוקר התחלנו בהכנות ליציאה.

דינה החליטה שלא אקצץ את אחד מהחבלים שלה וקפצה למים להתירו.

זהו, גם דינה טבלה במימי קרואטיה. נותרה טלי, היחידה שאינה מוטבלת.

דינה כמובן התירה את החבל.

הרמנו את הדינג'י, כולל המנוע שנותר מורכב עליה ויצאנו לדרך.

מזג אוויר מאד נוח, מפרש ראשי ומנוע ואנחנו להפלגה קצרה עד למקומנו הנוכחי.

בדרך חלפנו על פני הרבה סירות בכיוונים שונים.

בשלב מסוים, הגיעה אלינו מימין, מפרשית עם מפרשים מלאים. (מה שמקנה לו זכות קדימה פעמיים. גם מפרש וגם מימין).

התכוננתי לוותר לו כנדרש, והבחור נבהל עוד קודם לכן. חתך חזק מתחתינו, עבר כמובן במרחק בטוח והשמיע לי את דעתו עלי באיטלקית.

היה לו קול חזק.

הבנתי רק שתי מילים, קורבה ואדיוטה. האדיוטה בטח היה מכוון אלי.

עם הקורבה אני לא יודע, מה הוא רצה לעשות.

שמחתי שלא ויתרתי לו. אדם כל כך גס רוח, לא מגיע לו.

לא היו אירועים מרגשים נוספים.

אנחנו עדיין לא בקרואטייה האמיתית. (אסביר כאשר נגיע).

הקרואטים באמת מגזימים עם המחירים שלהם, לעגינות.

זהו בינתיים.

מחר בבוקר נפליג למקום קרוב, כנראה למעגן עירוני.

מכאן אי אפשר לשלוח את הבלוג. אין קשר גם דרך הטלפון.

אנחנו אמורים להפליג מחר מחר לאי דוגי, לעיירה שנקראת סאלי. נראה.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות.

טרוגיר

ה-5 ליולי יום שבת.
אתמול, אחרי הפלגה קצרה ונעימה הגענו.
הפלגנו עד העיר למרינה הכי קרובה לעיר ושם נאמר לנו שאין להם מקום.
חזרנו למרינה קצת יותר מרוחקת ומצאנו מקום ללא בעיות.
מסתבר שיום שישי זה יום החזרת הצרטרים לחברות השכרה.
יום שבת נקיונות ויום ראשון הם יוצאים מחדש.
אנחנו מוקפים גרמנים.
בערב היה לי התענוג המפוקפק של צפייה בצרפת גרמניה בכדורגל בחברת המון גרמנים וגרמניות.
הם מוחאים כפיים לשוער שלהם על כול עצירה.
אני מאד קיוויתי להיות היחיד שקופץ לגובה כאשר צרפת מבקיעה.
לא עבד.
הגרמנים הבקיעו שער וניצחואת המשחק.
באסה.


החלפתי  שמן במנוע, הבנות נסעו לעיר, והיה שקט מופלא.
הן חזרו,  והלכנו לאכול במסעדה עם מסך טלוויזיה והקרנת המשחק בגרמנית כמובן.

יותר מאוחר ראינו, הבנות את המחצית הראשונה, של ברזיל קולומביה.
היה נחמד המשחק. אוכל, בינוני,, מסך ענק. יופי.
היום נצא להפלגה קצרה לפרימוסטן.

Vis

יום חמישי ה-3 ליולי.

אנחנו בויס. כמו המשחק קלפים.

הפלגה נעימה וקצרה.

הקרואטים למדו לדפוק מחירים ובמעגן העיריוני, אמנם כולל מים וחשמל, אנחנו משלמים 60 יורו.

בתור עונש לקרואטים נאכל בסירה.

טלי מבשלת, דינה מייעצת, טלי מנסה לגרש אותה מהמטבח.

אני לא מתערב. יהיה אוכל טוב.

מחר נפליג לטרוגיר, הפלגה קצרה יחסית כמו היום, משהו כמו 30 מייל.

העיירה כאן מלאה בסירות, בעיקר של איטלקים.

עדיין לא פגשנו ישראלים. חבל.

הלכתי לטיול קצר בעיר, לחפש חתיכות ומיד הצטרפו אלי הגיסות.

נו.

בסוף נפרדנו, הן הלכו לסיבוב יותר ממצה, והיה לי זמן להסתכל על הסירות העוגנות כאן.

בדרך, ראיתי איטלקי מתמרן לכניסה, תנאים טובים, רוח חלשה, והפגנת כישורי עגינה עלובים ביותר.

 היה כיף.

הוא הסביר לנו שהרצפה עקומה. החרטומן לא עובד. למרות ששמענו אותו עובד מאד. בקיצור, הייתה הנאה גדולה.

כמו שאמרו חכמינו, מה שלא ראה שמחה לאיד, לא ראה שמחה מימיו.

הקרואטים נחמדים. כמו במונטנגרו.

ריחות ערבים עולים מהמטבח.

הגיסות שותות, בעיקר האורחת שלנו והכול שמח.

איתרתי על הרציף במרחק קצר, דוכן שמוכר בליצס מתוקים ואני מסודר.

הכול כשורה אהובותיי ואהוביי.

נשיקות.