בבית

ה-21 לחודש, יום רביעי.
אתמול הגענו הבייתה, לאחר הפלגה קצרה של כ-72 שעות.
יצאנו מחלקי, אי קטן בדרום מערב רודוס.
קיוויתי לרטח גבי טובה שתעזור לי לכפר על כל שעות המנוע שצברתי.
יוק.
בקושי 3-4 קשר, רבית אמנם, והמפרשים פתוחים. ללא מנוע הסירה זזה 2-3 קשר והמנוע עובד.
הפלגה סופר נוחה, במזג אוויר מתחמם והולך.
הכול עובר מהר מאד.
יום שלשי מוקדם בבוקר, אנחנו בארץ.
סידורי כניסה, מכס,  בקורת גבולות, כולם נחמדים ואדיבים.
מקום העגינה שלי תפוס ולוקח כחצי שעה להבהיר את הענינים ןלקבל אותו בחזרה.
עגינה.
אריאל מגיע, אבי גיסי בא לבקר, אנחנו אוספים חצי טון  כביסה, מקפיצים את אריאל הבייתה לתל אביב והבייתה.
כאן הכול על מקומו מסודר.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
אני יורד מהבלוג לתקופה הקרובה.
להתראות ולהשתמע באופן אישי.

חלקי ה-17 לחודש.

אתמול  הגענו אחרי הפלגה די ארוכה, ברובה על מפרשים, לחלקי.
כאן היינו לפני כשלושה חודשים בדרכנו לכרתים.
לא להאמין איך 3 חודשים וקצת, חלפו ביעף.
התוכנית היא לצאת עוד מעט, השעה כרגע שמונה בבוקר, להפלגה רציפה ארצה, מרחק בקו אווירי של כ-430 מייל ימיים.
מזג האוויר מבטיח להיות נוח עם רוחות מערביות וצפון מערביות.
אני מתכנן כ-100 הפלגה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי
להתראות בעוד כמה ימים

קןס בעגינה במפרץ.

יום חמישי ה-15 לחודש.
הגענו אחרי הפלגה ארוכה, כ-14 שעות.
הפלגה כיפית. כמעט כל הדרך על מפרשים ברוח גבית -מלאה של 10-15 קשר.
לקראת הכניסה למפרץ העגינה היינו צריכים לעלות כ-5 מייל צפונה והים הזכיר לנו מה זה הפלגה בקדמית 15-20 קשר. היות וזה היה קצר אז לא נורא.
מחר אנחנו, (אני הנהג ודינה האדמירלית), נפליג לחלקי, לשהות שם לילה ואז הנסיעה ישירה לארץ, במסלול דרומית מרודוס.
אתמול נפרדנו מהילדים. היה שבוע נהדר.
הם עלו למעבורת ואנחנו יצאנו לדרך לאי קטן דנוסה  הנמצא כ-30 מייל דרומית מזרחית לנקסוס.
הגענו, הטלנו עוגן ברוח די חזקה, 15 קשר, היינו "לארגים" עם השרשרת, 60 מטר ונתקענו טוב באדמה.
העוגן והקרקע החולית התאהבו ובילו לילה צמוד ביחד, למרות הרוח החזקה שנשבה כול הלילה וניסתה להפריד בינהם.
אני מקווה שהלילה העוגן ימצא אהבה דומה.
הרוח כאן פחותה.
הכניסה לכאו הייתה די סוערת וחשבתי שבאם הרוח לא תפחת, נסתובב ונפליג ישר לארץ.
אנחנו לא רוצים להגיע "עייפים אך מרוצים" והרוח אכן שככה קצת ואנחנו כאן.
דינה פרשה.
אני פחות עייף מאחר והשלמתי שעות וקיימתי "מצוות" במשך היום.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
נתראה  בקרוב.
אני מניח שנגיע לקראת יום שישי הבא.

חזרה לנקסוס

יום שלישי ה-13 לאוגוסט חזרנו הבוקר לנקסוס לאחר שעברנו אתמול למרינה בפארוס. אתמול הרוח התחילה לעלות במפרץ בו עגנו ונהייה לא נחמד. ההחלטה נפלה שנרים עוגן וניסע למרינה של נואסהה בפארוס, מרחק של כ-3 מייל. החטלטה טובה. הגענו למנוליס והמנהל כאן את המרינה ונקשרנו ללא כל בעיות. בערב יצאנו לאכול, לאחר 3 ימי אוכל מעולה של השף המקומי קובי. כמו שראיתם בתמונה, הילדות נסעו על מצופים נגררים, תענוג מפוקפק שעליו עוד משלמים. בדרך חזרה הרוח עלתה מאד והילדות, תמר עם הבנות, החליטו לשחות מהחוף לסירה. שחיה קשה עם גלים בפנים. לא חכם. קובי ליווה אותן בדינג'י וחזר עם הרבה מים בסירה. זהו. הבוקר חזרנו לניקוס שלנו והתקבלנו בשמחה. שי איתרה מקום בו מתאמנים באופטימיסטים וקובי סידר לה הפלגה. היווני התפעל. אנחנו, דינה, בהכנות ותיכנונים להפלגה חזרה. כנראה נעשה את זה בלגים די ארוכים ונקווה להיות תוך כשבוע בארץ. הילדים מפליגים מחר בצהרים ואנחנו נצא לאי קטן, המרוחק כ-25 מייל מכאן. זה יהיה לג ראשון ואחר כך כנראה לקוס. אני מתכנן להשתמש במפרשים, לשם שינוי, ונראה לאן תיקח אותנו הרוח. הכול כשורה אהובותי ואהובי. להתראות בקרוב.

במפרץ ay ioannou באי פארוס

יום שבת ה-10 לאוגוסט. אנחנו במפרץ הנ"ל, החל מאתמול, אחרי הפלגה נחמדה של כ-3 שעות. זה המקום האידאלי מבחינתי, להיות בו. נכנסים למים כאשר רוצים ויוצאים כאשר נהייה קר. טמפרטורת המים כ-25 מעלות. אידאלי. ירדנו אתמול לחוף, עם הדינגי והילדים. היה נחמד. היום קובי לקח את משפחתו, בהרכב מלא, כולל חגורות הצלה. הם בין היתר שכרו מושבים נגררים ונגררו אחרי סירת מירוץ. הילדים מאד נהנו מהעינוי. תמר פחות. קובי ועופר השגיחו מהסירה. אנחנו נהייה כאן עוד כמה ול ימים, נפליג חזרה לנקסוס, נפרוק את משפחת הררי ונתחיל לחזור לארץ. בינתיים הכול נהדר. הכול כשורה אהובותי ואהובי. דינה, אולי, תוסיף תמונות.

נקסוס-פארוס-נקסוס

יום שלישי ה-6 לאווגוסט חזרנו לנקסוס אתמול, אחרי שהייה של יומיים במפרץ יפהפה בפארוס. הפלגה קצרה ודי סוערת בים 5-6 בחלקה נגד הרוח ובחלקה עם הרוח. המפרץ נדר ויש לנו מקום יעד לבילוי עם הילדים הבאים מחר. הינו בחברה טובה של מנועיות גדולות, כולל אחת עם הליקופטר. אמנם הליקופטר קטן אבל... אחרי יומיים חזרנו, שוב הפלגה כנ"ל, אבל היות וזו הפלגה קצרה, כשעתיים, לא היה טראומטי במיוחד. חזרנו בצהרים, דיוק לשעת קיום מצוות. אחר הצהרים, הלכנו למסע בהרים, למוזיאון הוניציאני, נו, לשקיעת החמה במקדש אפולו ולארוחת ערב. חזרנו עייפים, בעיקר אני, ומרוצים. היום בוקר, ואתוקה ומיקי נוסעים בצהרים. מחר באים הילדים. הכול כורה אהובותי ואהובי.

יום שבת ה-3 לאוגוסט

אני מתחבר לרשת לפי הפטנ הכול כשורה אהובותי ואהובי. כנראה נהייה פה גם מחר ומחרתיים נחזור לנקסוס לחכות לתמר והמשפחה.הבוקר שמנו נפשנו בכפנו יצאנו לים. המטרה-פארוס מפרץ עגינה קטן ונחמד בצפון האי. הפלגה של כ-3 שעות, בים לא רע בכלל. אנחנו במפרץ naoush בחברה טובה. לידינו מגה יאכטה שלא נראתה מושלמת עד שהגיע הליקופטר קטן והתישב עליה. עכשיו נראית בסדר. יש עוד כמה "קטנות" באזור. העגינה עברה ללא דופי, במקום החדש. לדעת המומחים הזרים, מיקי ודינה, קרוב מידי לחוף. לי נראה בסדר אבל הבנתי מייד שלא יהיה לי מנוח עד שנשנה מיקום. הרמנו עוגן וזזנו לקום אחר. עכשיו כולם מרוצים. הלכנו לישון, חוץ מדינה ששומרת על העוגן. אני משאיר מכשיר -תווין מפות, פתוח בקנה מידה של 20 רגל, מסמן מיקום ובודק. אתמול היה יום "לימודים ארוך" שכרנו רכב, נסענו לטייל. מיקיק ביקש לנהוג, לא סומך עלי וכמובן שויתרתי. האמת, נוהג לא רע. לאחר שסרקנו את האי לאורכו ולרוחבו, חזרנו לנוח. בערב הלכנו לקונצרט גאז, היה נחמד מאד. על הבוקר כבר סיפרתי לכם.

יום רביעי - ה-31 ליולי

עוד יום שקט עובר על כוחותינו במרינה. הרוח יורדת והכול נראה טוב. מחר אתוקה ומיקי באים. השגתי עבודה אצל ניקוס בעזרה לקשירת סירות שנכנסות. ביקשתי יורו ליום וגמרנו על יורו אחד בבוקר ויורו אחד אחר הצהרים. בצהרים נחים. אנחנו כבר צמאים ומוכנים לאקשן. הכול כשורה אהובותי ואהובי.

נקסוס יום שני ה-29 לחודש

יום פעילות אינטנסיבי עבר על כוחותינו. יצאנו לקניות, עם העגלה של הזקנים, בדרך ראינו שלל של דגי חרב של הדייגים המקצועיים כאן. כמה עשרות דגים, עם חרב ענקית, במשקל של 10-15 ק"ג כל אחד. לאחר שגמרנו להתפעל, היו כמה עשרות דגים כאלו. המשכנו לסופר מרקט. בדרך הארוכה, כרגיל. הגענו. קנינו. אני התעקשתי לחזור בדרך ארוכה עוד יותר אבל דינה התנגדה. חזרנו. המסע הזה הצריך מקלחת ואם מקלחת אז גם תספורת. החלטתי להצטרף לאופנה הקיימת של תספורת מוהיקנית, יצא לא רע. דינה כמובן צוחקת ורצה להפיץ את התמונה בין כל הצאצאים. עכשיו כולם צוחקים. שיהיה להם לבריאות. יש גם ויכוח אם להעלות את התמונות לכאן אבל זה דינה תחליט. נאלצתי גם לקנות אתמול זוג מכנסים קצרים מהודרים, שחורים, לנשפים בלבד. אני עדין מתעקש לדבוק בגינס המסוגנן שלי. נכנכה לידינו סירה עם זוג. הגברת מייד עברה להשתזף בחרטום ללא חזיה. זה היה יכול להיות מחזה מרהיב לולא הגברת הייתה בגיל פחות מ-60. היא לא. אתמול לפנות ערב הגיע סירה מושכרת מלאה בצרפתים רטובים. לפי חגורות ההצלה הם "אכלו" ים. נכנסו די במהירות וגרמו לכמה דפיקות לב לסירות השכנות. לא אנחנו.נראו ממש שפוכים. זה הכול לבינתיים. השכנים הישראלים שלנו אמילי ושרון עוזבים הלילה, מזרחה. נחמדים. נמשיך לשמור על קשר. כנראה. הכול כשורה אהובותי ואהובי.

נקסוס - יום ראשון ה-28 לחודש

עוד יום רגוע, כמעט, עבר על כוחותינו. אני תחת לחץ לא מתון, לקנות מכנסיים קצרים כדי להחליף את הזוג המפואר שיש לי. זה זוג מכנסים עם היסטוריה גאה של מכנסי גינס ארוכים שהתבלו וקוצרולמכנסים קצרים כדוגמת כול אותם זוגות הנרכשים בכסף רב על ידי הצעירות. קרעים וחורים מסוגננים וכתמים מן העבר. דינה שונאת אותם. אני מת עליהן. התוצאה, היום נלך לקנות מכנסיים קצרים. שני זוגות. היא בטח תרצה להשמיד את הזוג ה"קלאסי" שלי ואצטרך לשמור עליהם. אתמול גם עשו לנו כביסה. תרתי משמע. מסרנו כביסה לניקו, הצטבר די הרבה, וקיבלנו בחזרה כביסה נקיה ומקופלת ומחיר של 88 יורו. אני שוקל לקנות מכונת כביסה. חבל רק שאין מקום להתקין אותה. אולי על הסיפון. (לא ברצינות). פגשנו זוג ישראלי נחמד, שרון ואמילי ואנחנו מקשקשים איתם. אנחנו עדיין מוקפים גרמנים וגרמניות. הגרמניות עושות רושם טוב. השפה מגעילה. הימים הקרובים מבטיחים להיות סוערים ואנחנו כאן קשורים טוב לרציף. כאשר הרוח נושבת, נעים כאן מאד. אפילו קריר. הכול כשורה אהובותי ואהובי.

נקסוס

יום שיש, ה-26 לחודש.
הגענו.
הפלגה לא ארוכה של כ-6 וחצי שעות ואנחנו באי חדש, ישן. לטענת דינה היינו כאן וגם ניקוס, המרינרו המקומי זוכר אותי. אז כנראה שכן.

נקסוס

יום שבת ה-27 לחודש אנחנו מוקפים בגרמנים. איזה שפה מגעילה. אתמול הלכנו לפטרול בעיר, עיר גדולה יחסית, עצרנו במסעדת זורבה, בכל אי יש מסעדת זורבה. זה לא רשת. זה הדימיון של היוונים. היוונים ממש נחמדים. עד עכשיו, לא ראיתי תאונת דרכים ולא שמעתי ריב או דין ודברים. רגועים החברה. הם גם אוהבים תיירים. על אמת. התוכנית שלנו היא לשהות כאן עד שאתוקה ומיקי יגיעו ואחר כך נתאים עצמנו למבקרים. לדינה יש תוכנית מקיפה לנקיונות ושאיבת אבק. אני בטח לא אפריע לה. אני מתכתב עם החברים בארץ ומנסה לקדם את עיסקי השידוכים שלי. בינתיים ללא הצלחה. הכול כשורה אהובותי ואהובי.

הילדים נסעו

אחת מיצירות סטלה, קישואים ממולאים ברוטב יין ולימון. יחסר לנו

יום חמישי ה-25 לחודש.
הבוקר לקחתי את הילדים והנכדים למעבורת.
ההשכמה הייתה למופת וכולם היו מוכנים בזמן.
קצת עצוב ושקט.
היה נהדר. מקווים להמשיך ככה עוד כמה שנים.
אתמול סיימנו את התיור באמורגוס ביום "לימודים ארוך".
נסענו לחוף מרוחק ויפה. שחינו.
בדרך חזרה שיכנעו אותי לנסוע לועד חוף שהתברר כיפה מכולם.
נכון שזה פלש לתוך שנת הצהרים שלי אבל,
בחוף הזה היו כסאות נוח להשכרה והצלחתי להשלים את החסר. (שינה).
החוף מאד מגוון. סירות דיג, הרבה אנשים, והרבה נשים חשופות. נחמד.
היום נקדיש לסידורים ונקיונות ומחר, נפליג לנקסוס. )אם אלוהים ירצה ומזג האוויר ירשה.
על פי התחזיות זה נראה שיהיה בסדר. נראה.
היה נהדר.
אם יש סיבה אחת עיקרית המצדיקה את אחזקת הסירה זה הביקורים של הילדים והחופשות איתם.
לידנו יש סירה של זוג בגילנו, מאנגליה,  המקדישים את עיקר זמנם לנקיונות בסירה.
כול בוקר הם עוברים עם מטלית על כול הסירה וזה לוקח להם כמה  שעות.
יש תחביבים מוזרים לאנשים.
הם מאד נחמדים והעובדה שכול יום הסירה שלהם צוברת אבק חדש לא מרתיעה אותם.
אנשים עם תחביבים מוזרים.
זהו להפעם. נצטרך להתרגל לשקט.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

סבא וסבתא והנכדים רן ואיתי

נעמה

המשך ליום שבת באמורגוס-נכתב ביום ראשון.

יום ראשון, היום, לאחר שהתברברתי עם העדכון הקודם אני ממשיך.
קיבלתי את הרכב הגדול ל-7 איש ונסענו לטיול לחוף מאד נחמד שתיירנו יומיים קודם.
הייתה שם בריכת שחיה עם מי ים, שחינו, נהנינו.
חזרנו לסירה עייפים אך מרוצים.
למחרת, זה היה אתמול, נסענו לחוף עוד יותר מומלץ על ידי חיים ועופרה.
זה חוף המצריך ירידה של 100 מדרגות לים ועוד יותר גרוע, עליתן בחזרה.
עמדתי במשימה, בקושי.
חזרנו עוד יותר עייפים ועוד יותר מרוצים.
אחרי מנוחת אחה"צ, חובה, נסענו למנזר של ה"קלטים". פליטי ואדי קלט.
שם זה רק 300 מדרגות ואני מתחיל לחשוב שמנסים להתנקש בחיי.
עלינו למעלה, סיגה סיגה, והיה שווה.
התקבלנו במים קרים ושרי, לא לפני שהלבישו לי מכנסים ארוכים על המכנסים הקצרים שלי, נראה שהנזירים יותר רגישים לרגלי גברים חשופות, (הלבישו את הנשים בחצאיות), ומאד התרשמנו.
מנזר כדוגמת ואדי קלט, חצוב בתוך ההר.
דינה תצרף תמונות.
חזרנו בכלל עייפים וכבר עייפים מכדי להיות מרוצים.
היום, החזרנו הרכב, הילדים, למעט רן הלכו לטייל, ואנחנו כאן איתו. דגים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

יוסי בתחילת ה"מסע"

הוכחה שיוסי הגיע עד לפתח המנזר

רן ואיתי על רקע הנוף הנשקף מהמנזר

נימנ

נעמה בקטע הקצר שהלכה לבד ולא עד גב אסף

החוף היפה שעפרה וחיים המליצו 

רן מוכן לצלילה

יום שבת בהרי אומורגוס

יום שבת ה-20 ליולי.
אתמול כתבתי לכם תיאור מלא על הקורות אותנו בימים האחרונים.
יצירת המופת הלכה לאיבוד בנבכי הרשת והיום אני מנסה שנית.
הילדים למעט רן, הלכו לטיול.
רן מציק לדגים.
דינה החליפה אותי בפיקוח, אנחנו שומרים שלא ידוג את עצמו, ואני משחזר.
החבירה לאסף הייתה מעניינת.
הזמנתי מה"תומס" רכב ל-7 איש, יומיים מראש, והכול "יהיה" בסדר.
ביום המיועד, יותר נכון בערב, לא היה הרכב המוזמן. יוון.
קיבלתי רכב אחד קטן ורכב שני יחכה לי ברציף שם. קיבלתי תיאור, מספר רכב והכול יהיה בסדר.
 הגעתי לרציף, הלכתי לחפש את הרכב המובטח,  (המפתחות בפנים), ואין.
אחרי שני סיבובים הבנתי שיש בעיה.
למזלי פגשתי יווני נחמד שהיה צריך להחזיר את הרכב שהשכיר. גם לתומס.
שכנעתי אותו לתת לי את הרכב, היוונים מאד לא פורמליים, לזכותם יאמר, ויש לי שני רכבים.
המעבורת צריכה להגיע ב0200 ואכן, ב-0300 על הדקה המעבורת הגיעה.
התחלקנו לשני רכבים וחזרנו לסירה.
למחרת לאחר שהתלוננתי בפני תומס, הוא נתן לי לדבר עם ה"מבטיח" מהצד השני שניסה לשכנע אותי שאכן היה שם רכב.
לא השתכנעתי ונפרדנו בידידות.

עוד יום של חול באמורגוס

יום שלישי ה-16 לחודש. אסף ומשפחתו מגיעים עוד יומיים. נהדר.
אנחנו כאן במגדל בבל.
על הרציף קשורים, גרמנים, רוסים, יוונים כמובן, אוסטרליים, ישראלים-אנחנו, שוודים ואיטלקים.
 יש גם סירה עם דגל דנמרק.
השכן הקרוב שלנו,  מצד אחד חיים ומצד שני שתי משפחות שוודיות.
אני מרגיש בסרט של אינגמר ברגמן. אבל עם צחוקים.
דינה סיימה לבשל ולהתקלח וחזרה לתחביב שלה, לתת לי הוראות.
עכשיו הולכים לטייל.
חיים עובד.
כדי שלא יהיה לי משעמם, הבוקר הלכתי למתוח קצת את העוגן.
הממ"ת, לא עובד. התאבד.
חיים תפס פיקוד והחלפנו ממ"ת. מזל שהיה לי מאיפוא להוריד. זה ממ"ת של 100 אמפר ולא כלכך זמין
אני הולך לטייל, הוראות הפעלה, ואמשיך כאשר אחזור.
חזרנו ממסע מפרך.
אנחנו כבר ותיקים במעגן כאן ומקבלים סירות חדשות ועוזרים להם להיקשר.
תחזית מזג האוויר ללא שינוי בינתיים וזה אי נחמד להיות בו.
אתמול נסענו למנזר המורכב מפליטי ואדי קלט, מנזרחצוב בהר כמו בואדי קלט.
כיום יש שם שלושה נזירים והרבה עיזים.
דינה עם חיים ועופרה טיפסו למעלה, 300 מדרגות, אני נשארתי לשמור על המכונית.
נטייל לשם עם אסף והילדים.
אז נעלה.
זהו לבינתיים.

הנוף מהמנזר. הים מאד סוער (לא נראה בתמונה) הלבן הוא קצף לבן הטס מעל המים

הכול כשורה אהובותי ואהובי.

מנזר HOZOVIOTISSA 

טיולים באמורגוס

יום שני ה-15 ליולי.
אתמול הייתה לנו הפתעה נהדרת.
בשעות הבוקר כאשר התכוננו לנסוע לראות איזה מנזר בסביבה, עברה סירהה מוכרת במפרץ, ולאחר היסוס קל, ועזרה של חיים שצעק לי, היו לפני חיים ועופרה בסירתם.
כמובן שעזרנו להם להיקשר ובעזרת השכן וקצת הצטופפות, הם קשורים לידינו.
נהדר.
אכלנו ארוחת ערב ביחד, והיום נסענו לטייל.
הגענו לנמל הצפוני אליו יגיע אסף ומשפחתו.
אני אשכור רכב ביום חמישי ה18 בערב, וביום שישי לפנות בוקר אאסוף אותם.
הרוח המפרץ ובכללל ממשיכה כרגיל.
אחרי שנת הצהרים, היום, ניסע לראות את המנזר המפורסם, זאת אומרת אם  חיים ועופרה יתעוררו.
ועלי אומרים שאני ישן הרבה.
הנה חיים קם ועוד מעט ניסע.
נחמד.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
אי יפה מאד, גילינו גם חוף רחצה מתאים והכול טוב.
1

עוגנים מוצלבים

יום שישי ה-12 ליולי.

 דינה קמה מוקדם הבוקר לחגיגת עוגנים מוצלבים.

עגנה לידינו, במרחק כמה סירות, מפרשית גדולה מאד, 80-90 רגל, עם עוגן ושרשרת שכיסו על עוגנים ושרשרות של כמה סירות. בייחוד כאלו שרצו לצאת לכיוון דרום מזרח. עם הרוח.

הייתה שמחה גדולה.

שמעתי מתוך שינה צעקות של צרפתייה נחמדה והיסטרית של סטיופיד, סטיופיד, אבל החלטתי להמשיך לישון.

כל זמן שאין רעידות ומגעים עם הסירה שלנו, אין סיבה להתעורר.

בסוף בכול זאת קמתי וראיתי רק את סוף החגיגה. הצרפתים הנחמדים, שלושה זוגות צעירים, נאלצו להרים עוגן ולצאת, ולחזור, כמובן שעזרתי להם, בדרך הרימו עוד עוגן של סירה אחרת שהסתדרה יפה מאד לבד, יצאה וחזרה, וכול זה בדרך נס, ללא מגע עם העוגן שלנו.

אתמול כאשר הצרפתים הצעירים הגיעו ברוח חזקה, הם הגיעו לרציף עם עוגן רפוי, שרשרת מדלדלת.

זה סימן שהעוגן לא תפס או שהשרשרת לא מתוחה.

מהחוף מישהו אמר להם לצאת החוצה ולזרוק עוגן שנית. מבצע קשה ברוח החזקה שהייתה.

יצאתי לחרטום שלי, שאלתי את הסקיפר, כמה שרשרת זרק, 50 מטר, והצעתי לו למתוח את השרשרת.

העוגן תפס לרווחתו הגדולה. לא צריך לתמרן שוב, החוצה. זה מה שנקרא ניסיון.

(שלי, בכל הענווה).

הצרפתי הצעיר היה מאד מרוצה והודה לי, מספר פעמים.

אנחנו כל הזמן שמחים, שאנחנו כאן וללא תוכניות לצאת, בינתיים. יש עוד כמה ימים ונראה מה קורה.

במקרה כי גרוע, אסף יגיע לנקסוס ומשם יש מעבורות לכאן.

האי כאן נחמד מאד, במיוחד לאחר שהתורכים נסעו.

אימצתי לי בית קפה ממולנו, עם מלצרית צעירה בשם סלין (דיון), משם אנחנו "שואבים" קשר לרשת.

שלחתי היום דואלים ל"כול העולם ואשתו", ונקווה למענים.

זהו בינתיים נחים.

היום אוכלים בסירה לאחר ארוחת ערב מוצלחת, כמעט, אתמול.

במסעדה של אתמול בערב, הזמנתי את המאכל החביב עלי, אוקטפוס בחומץ והיה מגעיל.

הסביר לי בעל המסעדה שזו לא העונה למאכל כזה. העונה מתחילה באוגוסט.

 כפיצוי קיבלתי מנה גדולה של עוגת גבינה.

ההסבר כמובן בא רק לאחר שהמנה הוגשה, נטעמה והוכרזה כמגעילה.

זהו בינתיים. אם אני כותב על אוכל אז סימן שנגמרו לי הנושאים ומוטב שאעצור.

הכול כשורה אהובותי ואהובי.

מעגן קטלפולה באי אמרגוס

הכניסה למפרץ קטלפולה בשקיעה

אמורגוס

יום חמישי ה-11 ליולי.
אתמול אחרי הארוחה, הטובה, הלכנו לישון.
התעוררנו לקול דפיקות על הסירה. השעה - כחצות.
התורכי השכן שלנו מרגיש לא נוח כי הסירה שלנו נשענת על שלו, ברוח החזקה.
מאחר וכבר התנצלנו בפני תורכיה, לא רציתי לפתוח חזית חדשה וניסינו להגיע להבנה.
לא שמשהו הזיק לו. אבל זה מהספנים עם איזה דופור חדשה ושבירה והוא דואג.
שמתי עוד חבל, עוד פנדר, החלפנו כמה משפטים לא מחייבים, אבל עם רוח רעה, והלכתי לישון שנית.
התורכים ממש "נחמדים".
הבוקר הגיע סירה צרפתית.היו במעגן אכלו ים והחליטו להיקשר לרציף. עזרתי להם.ם למזלנו,התורכים ה"נחמדים" מהלילה יצאו, אני מקווה לים גרוע, והיה מקום. עזרתי להם להיקשר.
תורכיה אחת עדין שנארה כאן והתרומה שלה הייתה להסתכל ולהעיר הערות. נחמדים, כבר אמרתי.
הגיעה עוד סירה צרפתית, האבא של הסירה הראשונה עזרתי גם להם. התורכיה כמובן העירה עוד הערות.
הגיע המתדלק. מילאתי דלק, הפעם 326 ליטר, צריכת דלק נמוכה, יחסית לכ השעות.
אנחנו מתודלקים, נחים היום ואולי מחר נצא לנקסוס. נראה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי. היום נחים.
דינה כמובן מצאה מכבסה, ועוסקת בכביסות.
הכול טוב.

אמורגוס-קטפולה

יום רביעי ה-10 לחודש
איזה יום.
יצאנו הבוקר מאסטפליה, בפעם השניה, (הסבר  בהמשך),  לאמורגוס.
יום קשה.
רוחות 15-27 קשר, בדרך כללל קידמיות. לא כייף.
לשם שינוי, הגענו, הטלנו עוגן, תפס בפעם הראשונה, וזוג שוודי צעיר ונחמד עזר לנו להיקשר.
אתמול עשינו אותו דבר, הפלגנו כמעט עד אמורוגס, היה צריך להקיף את האי מימין כדי להגיע לעיירה, ואיתי ים לבן לפני.
ים לבן, משמעותו 30 קשר ומעלה, להפלגה בקידמית זו בעיה.
ניסיתי איגוף משמאל, אחרי הפלגה ארוכה לאורך האי, ברוחות 20-25 קשר, בסיבוב שוב ים לבן.
לפעמים צריך לדעת לוותר לים וזה מה שעשינו.
חזרנו בגגבית, 15-25 קשר ללגונה המרוחקת כ-5 מייל מהמקום ממנו הפלגנו בבוקר.
הפלגה מפרכת של 50 מייל, וזזנו 5 מייל. יום מתסכל. זה אתמול.
היום זה  נגמר יותר בהצלחה.
הרוחות בסיבוב הגיעו רק עד 27 קשר והגענו.
האמת, נכון לכרגע, אנחנו מותשים.
כדי להתאושש, יושבים במסעדה נחמדה ומחכים לאוכל.
לפני שלושה ימים יצאנו מקרפטוס.
שוב הפלגה בקידמית, 10-15 קשר, גם לא כייף.
לסירה היה קשה להיפרד מקרפטוס.   במיוחד לעוגן.
מצא לו שרשרת בעומק, ונדבק אליה.
כל התימרונים שלי לא עזרו.
נאלצנו לקרוא לצוללן, ביקש 100 יורו, גמרנו על 50 יורו והבחור צלל, ללא ציוד, ושחרר את העוגן.
יצאנו מקרפטוס לים הפתוח ו"אכלנו" קידמיות.
ההפלגות שלנו מאז עזבנו את אייוס ניקולאוס הם בקידמיות,  והן די קשות.
צריך להחזיק את עצמנו ואת כל האברים הפנימיים במקום וזה מעייף.
את ה"לג" הבא נעשה בתנאים יותר טובים.
בכול התיכנונים שלנו שכחנו להביא בחשבון את משטר הרוחות שהוא בחודשים יולי אוגוסט, די עליז, רוחות צפון מערביות המנוגדות לכיוון ההפלגה שלנו.
זהו לבינתיים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

היחלצות מכריתים

אתמול, יום שישי ה-5 ליולי  החלטנו שצריך להתחיל לנוע מכריתים.

על פי הרוח, עוצמתה וכיוונה, סביר היה להניח שנוכל להפליג לכיוון צפון.

זה אפילו היה נכון בשעה הראשונה להפלגה.

יצאנו ב0600 רוח שקטה במרינה  ומשכנו צפונה.

אחרי כשעה כאשר אנחנו מוצאים עצמנו מול הגלים ורוח בין 15-20 קשר, הבנתי שצריך לשנות כיוון.

כמו שכול אחד עם מינימום ניסיון יודע,  עם הים לא רבים. הוא תמיד מנצח, לפעמים גם בצורה אכזרית.

פנינו מזרחה, לכיוון קרפטוס.

הרוח עלתה, עד  ל- 25 קשר, הגלים עד 4 מטר, אבל אנחנו איתם, מזרחה.

הרבה טלטולים אבל סביר.

אחרי הפלגה של 14 שעות, לא כיפית בכלל, אנחנו בקרפטוס.

בדרך ראינו סוחרת אחת בלבד. מלבדה אנחנו המשוגעים היחידים בים.

נכנסנו למעגן של קרפטוס, ונקשרנו בעזרתו האדיבה של יאני, בעל סירת טיולים מקומית, לאורך הרציף.

הבחור, (בגילי), אמר לי בעדינות, שכדי שאוכל לישון טוב הלילה, רצוי שאזרוק עוגן ואעגון בעגינה ים תיכונית. ירכתיים לרציף, עוגן רחוק מקדימה.

 ברור שהוא צדק. הודיתי לו על העצה הטובה, התנתקנו מהרציף ותימרנתי לאחור.

דינה על העוגן.

הרוח כבר עלתה קצת, החרטומן עובד כאשר אין רוח,  (נושא לטיפול בארץ), אבל נקשרנו.

הגיע שוטר הנמל שרצה ניירות, לא רצה לחכות למחר, גם זה טופל, ונפלנו שדודים.

אחרי כמה שעות אני מתעורר לקול ויכוח שמנהלת הדינג'י עם הרציף.  נראה שהדינג'י הולכת להפסיד.

הרוח כמובן התגברה ובמעגן יש 10-15 קשר.

הורדתי את הדינג'י לרציף, כך שתפסיק לשמש בולם לסירה, הוספתי עוד חבל קשירה לסירה, הפעלתי מנוע כדי למתוח את העוגן קצת ולהרחיק את הסירה מהמזח.

החלטנו לעשות משמרות עוגן אבל אחרי חצי שעה, ביקשתי מדינה שתלך לישון ואני אשמור על המנוע והעוגן.

כל זה היה כבר ב-0400 לפנות בוקר.

נרדמנו.

לא היו מריבות נוספות בין הסירה לרציף.

הבוקר התעוררנו ב0700 הרוח, איתנה. אנחנו עייפים.

מזג האוויר מבטיח להמשיך להיות מלטמי.

אחרי התייעצות קצרה, החלטנו שנישאר עוד יום כאן, כבר התרגלנו לעגינה, העוגן מחזיק, הסירה חייה בשלום עם הרציף, ואנחנו כאמור צריכים לצבור כוח להמשך.

אז התוכנית היא לנוח היום, ולצאת מחר צפונה, מערבה, אם אלוהים ירצה ומזג האוויר ירשה.

הכול כשורה אהובותי ואהובי. נחים.

החלטות

יום חמישי ה-4 ליולי. יווהולדת שמח לארה"ב.
מזג האוויר נותר בעינו. 4-6-7 בופור. כמובן מצפון מערב לשם אנחנו מיועדים.
החלטנו לצאת מחר עם שחר לכיוון מערב ונראה.
היום יש לנו פעילות רבה יחסית בסירה. סדר ונקיון.
זורקים דברים.
עזרתי לשתי סירות לצאת מכאן, לאותו כיוון.
יצאו יפה.
יש, או יותר נכון היה, כאם בחור צעיר, סקיפר מקצועי, עם זוג רומנים צעירים עם שני ילדים קטנים.
בקש עזרה ביציאה ולמדתי ממנו עוד משהו לגבי עיגון סירה ביציאה.
כמו שסיפרתי לכם האירופאים, אנגלים, שוודים, נוסעים הביתה. שלהם.
כאן חם מידי להם בקיץ ובארצות המוצא שלהם הקיץ יותר סביר.
התוכנית שלנו היא להפליג 24 שעות, לצאת מוקדם בבוקר ולמשוך מערבה או צפונה, על פי הרוח.
זה אומר שנרד מהרשת לימים הקרובים.
בטח נמצא מפרץ או משהו, מרינה, ונראה.הכול  כשורה אהובותי ואהובי.

עדיין בא. ניקולאוס

יום שלישי ה-2 ליולי.
אנחנו עדיין במקומנו.
מזג האוויר ממשיך להיות 4-7 בופור ואנחנו כאן.
מאחר ואין לנו אילוץ זמן, בינתיים, עד ביקורו של אסף והמשפחה, אנחנו כאן.
האמת היא שמזג האוויר הזה הוא די קבוע כאן.
נראה.
בינתיים אנחנו משולמים עד ה-8 לחודש ואין מה למהר.
יש בעיה של תעסוקה אבל אנחנו מתגברים על זה. דינה מכינה את התאים לביקור, אני עושה את עצמי עסוק, למשל כותב, והכול בא על מקומו בשלום.
בשלב מסויים נצא צפונה לנקודת המפגש.
אנחנו רק 160 מייל מהאי בו קבענו להיפגש עם אסף שזה יומיים שלושה של הפלגה כך שיש לנו זמן.
האנגלים במרינה עוזבים.
הם משאירים את הסירות לקיץ כאן, חם להם, וחוזרים לאנגליה למזג אוויר נורמלי של קיץ שם.
היינו במנגל המסורתי של יום ראשון ושמענו סיפורי חיים.
היה נחמד.

שבת במרינה

יום שבת ה-29 ליוני.
יום עבודות קשה בסירה.
דינה שוטפת את כל הסירה מאחר ולטענתה לא עשיתי את זה בשבועיים בהם לא הייתה כאן.(במקרה זה גם נכון).
אני בחרתי לברוח מתחת למים, עם שפכטל חדש שקניתי, ולגרד קצת ירוקת מהתחתית.
יש לזה כמה יתרונות. אני אוהב מים, דינה לא יכולה לתת לי הוראות מתחת למים. אני עם שנורקל.
התוכנית שלנו היא לעזוב כאן ביום שני אחה"צ ולהפליג לסנטוריני-תירה, מרחק של כ- 73 מייל.
מאחר ולא מומלץ להיכנס לשם בלילה, נצא אחה"צ   ונגיע, אי"ה, בשעות הבוקר.
זו התוכנית.
הרוחות כאן די חזקות, 5-7 בופור, ובכיוון הלא נכון.
נראה.
בכל מקרה, אני לא מתכוון להילחם בים ונתאים את עצמנו למזג האוויר.

היו לי חוויות מענינות בשדה התעופה.
היה לי זמן, חיכיתי לדינה מספר שעות.
יש כאן המון טיסות נכנסות מכול מקום בעולם.
בעיקר משוודיה ומרוסיה.
כן יש גם טיסות מישראל.
מגוון האנשים העוברים הוא מדהים. בכול הצורות והגדלים.
היה מעניין להסתכל.
כן, היו גם נשים יפות.
יש לנו שכנים חדשים במרינה.
זוג משוודיה, בסירת אמל 50 רגל. הסירה משהו.
הזוג הוא גבר בגילי עם אמזונה צעירה יפה וגדולה. או ביתו או חברתו. תתפלאו, לא שאלתי.
הגיע עוד זוג אנגלי עם כלב. גולדן שחור. אנשים בגילנו.
הנוהג הוא לעזור לאנשים להיקשר, גם עם המרינרו המקומי מגיע.
השמש יורדת ואפשר יהיה לצאת לסיבוב בעיר.
כל זמן שהשמש זורחת, חם. אבל לא לח.
זהו אז אתם מעודכנים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
מתחיל להתרגש לקראת ביקור אאסף ומשפחתו.
עוד פחות משלושה שבועות.

המשך לחזרתה של דינה

עזרתי לפולנים להיקשר ולאזן את הסירה.
חוץ מזה הכול טוב. דינה היום בהתקפת מרץ, מנקה את הסירה.
לטענתה המבוססת מאד, לא ניקינו את הסירה בשבועיים האחרונים.
אני התנדבתי ללכת למכונת הכביסה.
אני מחכה בתור ובינתיים מברבר לכם.
אתמול נאלצתי להיפרד מבגד הים הספידו שלי ששירת אותי בנאמנות כ-20 שנה.
אריאל צילם כמה תמונות לא מחמיאות, (כמובן שהוצאו מהקשרן), המראות התרופפות מדאיגה של בגד הים או התח.... שלי.
בכול מקרה מאחר והילדים הכריזו על מגבית חרום לקניה של בגד ים חדש עבורי, (לא צריך יש), נאלצתי לזרוק את הישן לפח ולעבור לגזרות מתאימות יותר לגילי.
מסתבר שאני לא בן 43 כפי שהיה נדמה לי.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
קראתי את הבלוג של דני על תעלולי היבואנים בארץ. דני, אנחנו גם משתמשים במוצר הנזכר אצלך, הוא נהדר גם לניקוי שירותים.
סליחה על הההקבלה וההקשר.
הגיע תורי למכונת הכביסה ואני מפסיק לברבר.
נשיקות

החזרה של דינה

יום שישי ה-28 לחודש
דינה חזרה אתמול בצהרים.
בימים האחרונים הרצתי שירות מסירה וקבלה של תיירים לשדה התעופה הרקליון.
היוונים התחילו לחשוד בי שאני מריץ להם שירות מתחרה.
כישורי הניווט שלי בימים האחרונים לא היו "משהו".
אפילו הצלחתי למתוח את אברמיק ואותנו בטעות בדרך מהעיר, לאחר ארוחת ערב, לשדה.
בסוף לא הייתה ברירה ושאלתי.
מסתבר שהם הזיזו את שדה התעופה ומיקומו ממש לא היה בהתאם לציפיות שלי.
בכל מקרה הגענו בזמן. אפילו אברמיק דיווח שחיכה לפתיחת הדלפק.
הנסיעה לשדה התעופה התחילה בפנצר שמאל,  לא מצאנו את הג'ק, מסתבר שהוחבא מתחת למושב הנוסע ולא בארגז מטען כמקובל.
אריאל הלך למנוליס שלנו, למזלנו נתקענו מיד ביציאה, וחזר עם נהג, עם רכב חלופי  גדול יותר, טיוטה קורולה, ויצאנו לדרך.
אכלנו בהרקליון, התברברתי בדרך לשדה התעופה, ראה לעיל, ואברמיק המריא.
חזרנו, אריאל ואני לא . ניקולאוס לשינה קצרה ויצאנו לדרך שוב, ב0600   .
אריאל הופקד בשדה ב-0700 ואני נשארתי בשדה לחכות לדינה, עד 1400.
נמנמתי, קראתי, פתרתי תשבצים ודינה הגיעה.
אתמול יצאנו לאכול עם שכנים אנגליים, פאול ודריי, מבירמינגהם אנגליה.
הם גמרו להקיף את העולם, כאשר מעומאן ועד מרמריס העבירו את הסירה על אוניה.
מסתבר שהם היו חלק מפלוטילה שהייתה אמורה לעבור ליד חופי סומליה.
צוות אחד, 4 אמריקאים, נלכדו על ידי פירטיים סומליים.
האמריקאים היו בסביבה ובצעו מבצע חילוץ שבסופו נהרגו 4 אנשי צוות, כמה פירטים וחלקם נשבו והועמדו לדין.
האמריקאים קודם יורים, אחר כך שואלים שאלות.
המסקנה, הם בילו 3 חודשים בעומאן, בנמל המסחרי, הגיעה אוניה שהעמיסה את היאכטות, כ-20,  ולקחה אותם למרמריס. הם עצמם טסו לשם.
היה ערב מעניין.
ובלי פולנים אי אפשר.
שלשום, עוד לפני שהחזרתי את אריאל לשדה,  הגיעה סירה פולנית, מברזל, בצבעי אדום לבן, ועם 6 פולנים זקנים.  (בגילי). הייה איירק והיה בוגדן, (לא שאלתי לשם משפחה אולי חמלניצקי), לשמחת, התברברו בקשירה, (מי שלא ראה  שמחה לאיד לא ראה שמחה מימיו), 

חזרה ל"נמל " הבית

יום שני ה-24 לחודש.
חזרנו למרינה באיוס ניקולאוס, לאחר יומיים של הרפתקאות "מסמרות שיער" בלגונה של ספינלונגה.
ההפלגה לשם הייתה נגד הרוח, שהגיעה לעיתתים ל-25 קשר. קטן עלינו.
הגענו.
הורדנו את הדינג'י. הורדנו את המנוע ה"חדש" הגונסון.
התנעה או שנים והכול עובד. לאחר כמה גימגומים,
עכשיו המנוע עובד ללא כל בעיות וממש תענוג.
המנוע גם יותר חזק וזה ממש כיף.
אריאל הפתיע אותי בביקורו.
אנחנו היינו בלגונה, אריאל הגיע ואספנו אותו מהחוף.
לאברמיק היה רעיון לנסוע לחוף, בהנחה שאריאל יגיע בערך בשעה שנגיע לחוף.
ואכן, כך  היה.
אנחנו מגיעים לחוף ןאריאל שם. תזמון מצויין.
למחרת אחרי שהשתכנעתי שהמנוע אמין, (תודה  חיים), נסענו לאי המצורעים. אחרי הצהרים.
אחרי כחצי שעה נסיעה, הצלחנו להרטיב את אברמיק כליל, הגענו לאי. סגור.
הסתכלנו, ארינו חזרנו.
בדרך חזרה שוב כחצי שעה, הרוח שינתה כיוון ומה שלא הרטבנו את אברמיק קודם, הצלחנו עכשיו.
זה לא הלך חלק, גם אני נרטבתי.
הסירה לוקחת אותנו בלי בעיות, כל זמן שמאזנים את המשקל בסירה.
אברמיק ישב מקדימה בתור עוצר שפריצים.
חזרנו לסירה, החלפנו בגדים ושוב יצאנו לשייט לארוחת ערב.
עבר בהצלחה וללא הרטבות. הרוח ירדה.
היום בבוקר קיפלנו ענינים ןחזרנו למרינה.
הרוח קצת הפריעה ונכנסתי עם החרטום.
אריאל יורד ועולה בלי בעיות.
כנראה שגם אנחנו הזקנים נצליח.
הולכים לאכול, ננוח, קיום מצוות, ובערב נראה.
התוכנית היא מחר לקחת רכב ולטייל ומחרתיים, יום רביעי, אברמיק חוזר, ביום חמישי אריאל חוזר ודינה מגיעה.
יש תוכנית.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

יום בשתיקה

יום חמישי ה-20 לחודש
מיכאל נסע היום.
נסענו לשדה התעופה בבוקר, כ-60 ק"מ מכאן.
אני כבר מכיר את הדרך בעל פה.
מחר אני אוסף את אברמיק משם.
בילינו כמה ימי בטלה מוחלטת, חוץ מטיול אחד ברכב בהרים.
אבל, לא התבטלנו, עסקנו בפיתרון בעיות עולמיות למרות שמיכאל אל כל כך גילה עניין בהן.
אתמול גם שחיתי סביב הסירה עם צנרן, (שנורקל), וגירדתי קצת ירוקת.
השארתי די הרבה אבל היה נחמד להיות במים.
הטמפרטורה כאן 24 מעלות, במים.
בחוץ בסביבות ה-30.
אתמול גם יצאנו לאכול, כרגיל, במסעדה "שלנו"  ופגשנו שתי אמריקאויות ממונטנה.
שוחחנו באריכות.
ספרו על מונטנה. קר שם.
אנחנו בדיוק בגיל של האבא שלהן כך שהיה להן נחמד לקבל תשומת לב הורית.
בחיי שאנחנו זקנים.
היום אני אתבטל, לנוח מהבטלה של הימים האחרונים.
אנחנו אכלנו בחוץ כול יום וכנראה שמשקלנו עלה.
המקום נהדר.
רגוע. סיגה סיגה.

יום שישי ה-14 לחודש.

בלחץ  דעת הקהל, דינה, הריני מעדכן את קורותי ומעשי, הלא רבים, מאז שעזבה אותי אישתי.
אחרי שהורדתי את דינה בשדה התעופה, חזרתי לניקולאוס ולקחתי את זוהר ואוולין לטיול בהרים.
היה נחמד.
עצרנו במסעדה, טברנה, "אוטנטית" ואכלנו בשר כבש.
הרוחה הזו נתנה לי לילה עם מעט שינה והרבה ריצות.
אני צמחוני לימים הקרובים.
היום נפגשתי שוב עם זוהר ואוולין לקפה בוקר, כמובן שבבית קפה "אוטנטי".
לזוהר הייתה אבחנה מענינת.
יששלידינו מיטב הנוער המקומי, גילאי 70-80.
לבושים באופן מהודר, חולצות מגוהצות, מכנסים יפים, לא גינס, ושתו קפה.
נראו מאד מסודרים, רגועים ונחמדים.
"מחכים למוות".
לדעתי זו דרך לא רעה בכלל לחכות. רצוי כמה שיותר זמן.
אחר הצהרים וקיום מצוות התחלתי לעבור על רשימת התיקונים שלי.
ראשית, ה    sea cock  של שרותי האורחים שהחליט להתאבד ונתקע. במצב סגור אמנם, לאחר תימרונים שלי אבל בכל זאת לא תקין.
החלטתי להחליף אותו, ולהפתעתי הכול הלך חלק.
פרקתי את הישן, נזלו קצת מים, הרכבתי חדש והכול טוב.
אני יודע זה סיפור מאד מעניין את ה.............. שלכם, כדברי הבדיחה של דני.
קיבלתי גם שכנים חדשים.
אנגלים, פאול ודארי. אנגלים קצת צעירים ממני שהשלימו הקפת עולם.
מעומן ועד למרמריס הם נסעו על אונייה שהעבירה כ-20 יאכטות עליה.
הפיראטים של סומליה, גרמו לקו נסיעות חדש.
זהו בערך.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

עוד יום של חול

יום רביעי ה-12 לחודש.
הבוקר שקט מאד במרינה.
אתמול היה יום סוער.
ראיתי אתמול שייט יוני מעולה בפעולה.
הרוח במרינה 15-25 קשר, האיש נכנס עם מפרשית, במהירות רבה, מה שמחוייב המציאות לאור הרוח החזקה, תימרן, תימרן, ובסוף הגיע למקום אליו רצה להגיע.
אפילו רצתי לעזור לו בתפיסת חבל וקשירתו.
אני לא מכיר הרבה שייטים שהיו מצליחים לעשות זאת ברוח כזו חזקה. לחצתי ידו בהערכה.
חוץ מזה פגשנו ישראלי נחמד, זוהר וחברתו הבלגית, ובילינו שעה בקישקושים. היה נחמד.
דינה נוסעתמחר.
אניי לוקח רכב היום בערב ואסיע אותה לשדה התעופה מחר בבוקר.
חוץ מזה אין חדש.
אני ממתין למיכאל האמור להגיע ב-16.  אני אפילו אסע לאסוף אותו, אם ישלח לי פרטי טיסה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
לדינה אין תמונות להוסיף, הפעם.

איוס ניקולאוס

יום שני ה-10 לחודש.
הגענו אתמול לפנות ערב למקומנו הקודם.
אני מתכונן להיות כאן עד לבואו של המבקר הראשון שלי, מיכאל.
דינה טסה ב-13 לחודש.
האמת, היינו עיפים אתמול לאחר ההפלגה שהייתה עם רוח גבית טובה ומעט מאד מנוע.
הכניסה לעגינה לא הייתה משהו.
נסיון ראשון הלך טוב, כמעט, אבל נגמר ביציאה לנסיון נוסף.
אחרי עוד כמה נסיונות ועזרה מהרציף, נקשרנו.
תירוצים, יש.
רוח חזקה למדי וחרטומן שבקושי משפיע.
הבוקר, היתושים העירו אותי, דינה עדין ישנה.
אולי אפילו יהיו תמונות בהמשך.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

המפרץ הפרטי

יום ראשון ה-9 לחודש.
את יום שבת בילינו בהפלגה ארוכה למדי, כ-10 שעות מחנייה ועד למפרץ סודי, מול הרקליון.
בשבת עוד הספקתי ללכת למטרת הנמל הגובה את דמי החניה.
היו שם שלושה שוטרים. אחד כותב, אחד קורא ואחד שנותן יעוץ.
עשו לי חשבון לימי עגינה, וכמובן טעו ביום או יומיים.
מאחר והסכום אינו גדול, 7 יורו ליום כבר הייתי מוכןם לשלם אבל, הם התעקשו לתקן.
אחרי הרבה חישובים תיקנו.
הסתכלתי על החשבון, ושוב טעות. בחישובי הימים.
לא היה נעים לי לתקן להם שוב ושילמתי.
הפלגנו.
רוח נחמדה, גלים בסדר ואנחנו על מנוע, ראשי וקצת חלךוץ.
היה נחמד.
הגענו למפרץ שהומלץ על ידי רוג'ר וקיקי, השוודים.
כמובן שנפרדנו בהתרגשות תוך הבטחות ל"שמור על קשר".
הגענו הטלנו עוגן, בדקנו מקימים וגרירה  ונראה די בסדר.
אחרי כחצי שעה זה נראה פחות בסדר והרמנו עוגן, דינה היא המרימה,  וזזנו למיקום יותר מרוחק מהחופים.
שוב הטלנו עוגן, דינה היא ה"מטילה",  והפעם הרגתי הרבה יותר טוב.
זה בדיוק היה טוב ובזמן כדי ללכת לישון.
כמובן שבלילה קמתי לבדוק, הכול במקום.
הדבר הכי חשוב להחזקת העוגן במקום זה הרוח.
אם אין רוח העוגן לא זז.
אם יש רוחות חזקות העוגן לפעמים מתחיל להיגרר.
הלילה היה שקט.
הבוקר קמתי מאוחר, המים קרים מידי לשחיה, ונליג עוד מעט לאיוס ניקולאוס.
סיפור של 40 מייל.  כ-88 שעות.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
תמונות בבלוג הבא.

גשם

נמל כניה

מחסני הארסנל של שלטון ונציה

אחד הבנינים בעיירה

יום שישי ה-7 ליוני
אתמול נחנו מהנהיגות בהרים.
היום תיכננו לצאת לכיוון ריתמוס, חזרה על עקבותינו.
חגגנו בארוחה טובה עם שכננו השוודים ונפרדנו לשלום, תוך הבטחות לקשר טוב וידידות נצח.
זה לא קורה, מניסיון קודם שלנו וכל החברויות הטובות באמת, נגמרות כאשר מפליגים איש איש לדרכו.



קמנו מוקדם היום, והשמים מעוננים.
יש אפילו טיפות המבשרות על גשם.
זה מתאים לנו כי הסירה ממש מלוכלכת.
בדיקה של מזג האוויר מראה כי תהייה רוח מזרחית, מבחינתנו בדיוק "על האף"  והים יעלה גם ל4-6 בופור.
זה  רוחות של 15-25 קשר על הפנים, דהיינו ממזרח, לשם אנחנו רוצים להפליג וקיבלתי החלטה של
"אם יש ספק, אין ספק".
דהיינו, לא בטוח שיהיה נחמד ולכן נישרא בחנייה, בעגינה.
לא מכיר מישהו שהתחרט על שלא יצא לים.
קראתי על הרבה אחרים.
מחר הרוח תהייה מערבית וזה מתאים יותר.
קשה.
עוד יום מנוחה ואני אמצא מה לעשות בסירה.

בית הכנסת "עץ החיים"

אתמול גם היינו בבית הכנסת המקומי. מרשים. קטן ומרגש.

יהדות חנייה, הושמדה במלחמת העולם השניה.
הרובע היהודי ובית הכנסת  נשאר ושופץ.
זהו בינתיים.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
דינה תוסיף תמונות,  אולי אחר כך.

ה"גורג' הגדול"

יום רביעי ה-5 ליוני.
עוד יום יפה של נסיעה בהרים מעל חנייה.




יש כאן בקע, שקע, קניון, גדול מאד, הנמצא בהרים שמעלינו.
נוסעים לשם כשעה, בדרך הררית יפה מאד המצוייה בעבודות הרחבה ושיפוץ.

העיירה לאקי בכניסה להרי סמריה

הם עובדים בכמה נקודות בכביש, מרסקים סלעים ומרחיבים את המדף עליו יושב הכביש.

עובדים בכביש

זה גם אומר שצריך לפעמים להמתין למחפר שמעמיס משאית בשברי סלעים עד שהמשאית מתמלאת, נוסעת והמחפר מפנה את הדרך.
הדרך יפה מאד.
עלינו לגובה של כ-1300 מטר משם מתחיל מסלול הליכה נהדר לכיוון הים.
הסתכלנו על מסלול ההליכה ממסעדה המצוייה בדיוק מעל למשעול ותפסנו את הפרינציפ.
נראה שהעבודות בכביש מבוצעות במרץ וביעילות לא אופינית ליוונים.
אולי כריתים זה אי אחר.
בכניסה לקניון ראינו גברת "לא רזה" יושבת על חמור המט ליפול, עם רגל חבושה לנקע רציני או שבר.

הקניון שלא הלכנו בו

הבעייה הייתה איך להוריד אותה מהחמור לאלונקה ולאמבולנס שכבר המתין לה.
החמור עמד,  בקושי.
אחרי הרבה תמרונים הגברת גלשה לאלונקה ומשם כבר היה קל להעמיס אותה על האמבולנס.
מסקנה, לא לכל מקום צריך ללכת.
זהו בערך.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
יש המון תמונות שדינה צילמה ואם הרשת תרשה הן אפילו יצורפו לכאן.

עוד הרים בסביבות חנייה

יום שלישי ה- 4 לחודש
גם היום נסענו לחפש את עמק הערמונים או משהו דומה לזה.
לא מצאנו.
נסענו בדרכים הרריות, סלולות הפעם, לעיתים צרות למדי אבל בלי הסבות לג'פאות.
גם הלו"ז היה סביר וחזרנו בזמן למצוות.
דינה עשתה הרבה תמונות ונקווה שתצליח להוסיף.
מה אומר לכם, אנשי כרתים גם נחמדים וגם חרוצים.
הרבה חלקות שדה מעובדות יפה,   גם חממות וגם עיזים.
והעיקר, זיתים, זיתים זיתים.
בגלל המשטר הקשוח באוטו, אני לא יכול לעשן באוטו.
ההזרקות שלי נעשות בהפסקות בנסיעה כאשר עוצרים להיסתכל על הנוף.

זה גם הזמן להטיל מים. (לא יפה לכתוב להשתין וילדותי לכתבו לעשות פיפי).

בגלל שאני עושה שתי פעולות בו זמנית, ושתיהן דורשות שימוש ביד ימין, בדרך כלל, צריך להתרכז ולא לבלבל בין הפעולות אחרת זה עלול להיסתיים בכוויה.
עד עכשיו, לא היו תאונות עבודה.
הצעירים בקפה איפנימה שלנו, בערך 20 מטר מהסירה, ממשיכים להסתובב ולשמוע מוסיקה ברעש די סביר.
יש יתרונות לשמיעה פגומה במקצת.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

מבט על החוף המערבי של כריתים

ההרדוף פורח לצידי הדרך

מטעי זיתים בכל העמק

פטרול בהרים

יום שני.
הלכתי בבוקר לשכור מכונית.
לאחר בירורים מספר, מחירים נעים בין 90 ל-75 יורו לשלושה ימים, כולל ביטוח עם השתתפות עצמית של 400 יורו, חזרתי לסירה עם הרכב.
לשימחתי קיבלתי שברולט קטן מאד, בתקווה שהאמריקאים למדו לייצר מכוניות קטנות.
להד"ם.

אחד מהשערים לפני שפתחנו

ואחרי שפתחנו (כמובן שסגרנו את השער אחרינו)

 הדרך בה נסענו

לצערי, כן אני אוהד אמריקה, המכונית אינה משתווה ליפניות-קוריאניות באותם גדלים.
חבל.
נסענו להרים.
יש דרך אחת, שאינה סלולה אבל מבטיחה להיות בסדר.
אנחנו בדרך עפר בהרים, והדרך נהיית גרועה יותר ויותר.
איתנו הרבה עיזים וכמה שערים בדרך שצריך לפתוח וגם לסגור.
אחרי עוד כמה ק"מ, הדרך נהיית ממש גרועה והשברולט הופך לג'יפ.
בשלב מסויים מתברר שטוב זה לא יהיה וחוזרים.
לחזור מצריך סיבוב הרכב כאשר מצד אחד מדרון תלול ומצד שני מעלה תלול לא פחות.
מה שבטוח אני מבקש מדינה שתצא מהרכב, כדי שיהיה מי שיספר לילדים איך הם התיתמו  מאב.
הצליח.
חוזרים.
אותם שערים, אותן עיזים ואנחנו על דרך המלך.
השברולט לא משהו אבל לא התפרק.
בדרך חזרה לחנייה, שוב מחסום, היוונים מנקים דרדרות על הכביש.
צריך ונוסעים בדרך הארוכה.
חזרנו מאוחר, כבר לא היה זמן אפילו לישון.
דינה הלכה לעשות כביסה.

היה גם נוף יפה 

מחר נתכנן יום פחות מאתגר לנו ולרכב.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
אסף שלנו בן 41 היום כאשר אנחנו בקושי בני 43, איך זה יכול להיות.
המדהים הוא שאני זוכר בדיוק את לידתו, כולל הברית מילה שנערכה על ידי המיילד כחצי שעה לאחר הלידה.
זה שאני דיברתי "חופשי" בעיברית וזה שהמיילד מסתבר יודע עיברית זה כבר סיפור אחר.

והגענו גם לפליחורה שנמצאת בצד הדרומי של האי, מקום מאד יפה כפי שרואים

אמרתי את הברכות, על פי הכתבת המיילד, רופא יהודי מכובד והכול עד היום ברוך השם טוב.
מזל טוב בני הבכור.

איפנימה בחנייה

עדין יום ראשון, לפנות ערב.
אנחנו כאמור במעגן העירוני, מול בית קפה הנקרא איפנימה. או משהו דומה.
זה מרכז בילוי - בית קפה גדול, לצעירים.
המוזיקה בהתאם.
הבוקר סיירנו בעיר, רובה סגורה, יום ראשון.
שתינו קפה הבוקר עם שכננו רוג'ר, העסוק רוב הזמן בקשירת הסירה.
הרוח עולה ל-15 קשר ויורדת ל5 קשר, לסירוגין.
מאחר ואנחנו בניצב לרוח, מתנדנדים קמעה. דני היה נהנה.
יש כאן בית מלון לשוודים בעיקר, מאד אקסלוסיבי,  המרשה לקחת למלון ילדים מעל לגיל 18 בלבד.
רוג'ר עובד שם.
חוץ מזה, הוא הראה לדינה שלל תוכניות למזג אוויר במחשב והיא מאושרת.
עשכיו נוכל לקבל תחחזיות מזג אוויר מכמה מקורות. לא 5, 10.
הערב אנחנו נשארים בבית.
יש מוזיקה, מסתובבות ילדים וילדיםבתצוגת אופנה מרהיבה, אחת עם גינס קרוע בדיוק כמו שלי, אלא שלה זה עלה הרבה ולי די
מס

כנסיה שהמוסלמים הפכו למסגד וחזרה לכנסיה
שימו לב למגדל הפעמונים והמינרט באותו בנין

נה לא מרשה ללבוש לאירועים מיוחדים.
מחר יש תוכנית, נשכור רכב ל-3 ימים ונטייל בהרים.
הסירה קשורה טוב, כולל תמיכה בסירה של רוג'ר.
יש לו 9 חבלים על הסירה בקשירות כפולות וכדומה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
דינה תנסה להוסיף תמונות.

המגדלור בכניסה למעגן

יום ראשון, יום שני בחנייה.

ה-2 ליוני יום ראשון.
התעוררתי מוקדם בבוקר לקול רוח וטילטולים.
יש רוח ברמות של 15-20קשר במרינה ואנחנו מתנדנדים.
יש לנו שכן שוודי נחמד עם אישתו, רוגר וקייטי.
הם היו בחוץ מעבירים חבלים מאן לשם ובחזרה.
נגשתי לעזור.
החבל קשירה שלהם שבמים, "סינקר", זז. כנראה.
העוגן שהוא שם לפני כמה ימים לא מחזיק.
הסירה קצת נסחפת.
קשרנו חבל גם לסירה שלי שיש לה סינקר טוב ואני במעלה הרוח ממנו.
נראה בסדר.
הזמנו אותם לקפה.
באו.
קשקש ו.
הלכנו שוב לישון.
הרוח ממשיכה אבל הכול כשורה אהובותי ואהובי.
לא הגיעו  לי דואלים חדשים מהארץ.
חברי הטוב אבי הבטיח לכתוב,  כנראה יש לו תקלה טכנית במחשב.

חנייה

הקטנוע של האיש השמן מהפוסט הקודם

ה-1 ליוני יום שבת.
היום הגענו לחנייה, בנסיון שני.
רוח על הפנים כל הדרך, אבל במגבלות של 5-15 קשר, בהחלט סביר ובעיקר קצר.
הגענו למעגן העירוני או שזה המרינה.
עייפנו.
העיירה נראית יפה מאד.
אני הלכתי לקיים מצוות.
דינה הלכה לפטרל.
נעדכן בהמשך.
הרעיון הוא להיות כאן מספר ימים, לשכור רכב ולהתקיף את ההרים הגבוהים שמסביב.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

כניה , תמונה משובר הגלים ממול

כן, ממול סוסים וכרכרות, בעיקר ילדים רוכבים בהם

souda - הצד הלא נכון של חנייה.

יום שישי ה-31 למאי
היום הייתה לנו הפלגה מענינת.
התחלנו בפרידה מהשכן השמן שלנו ברסימון, במרינה העירונית.
הבחור הרכיב קטנוע, אבל באמת קטן ורוכב עליו בכשרון רב.
הבחור לא שוקל פחות מ-150 קילו והקטנוע נבלע מתחתיו.
את הקטנוע ביקשתי מדינה לצלם מכול הזויות, את הצרוף של הקטנוע ורוכבו, פיספסנו.
יצאנו לדרך.
מזג האוויר פחות או יותר בסדר ואנחנו לכיוון חנייה לצפון מערב. משם בדיוק באה הרוח.
התחילה בקטן, 5-10 קשר, על האף, אנחנו עם ראשי פתוח וכמובן מנוע.
עולה ל10-15 קטן עלינו.
בדרך יש נמל מסחרי, הנמל המסחרי של סודה,  אבל בשלב זה זה רק אופציה.
הרוח עולה ל15-20 קשר, אנחנו עדיין מתעקשים.
ב-25 קשר השתכנענו.
פנינו לסודה.
הרוח בשלה.
הגיע זמן לצלצם, בקידמית המפרש היה בסדר בצד כבר יותר מידי.
מאבק משולב קטן וצמצמנו.
מגיעים לסודה שזה בתוך מפרץ די פנימי, מהצד השני של חנייה, והרוח בשלה.
מהנמל המסחרי בטלפון מיעצים לנו להיכנס לנמל הקטן יותר והמוגן יותר בפנים.
מנסים להגיע לרציף ויש בעיה.
אין אף אחד על הרציף, הרוח עדין ב-20 קשר, בכיוון הלא נכון ודינה מסרבת לקפוץ לרציף, מרחק קטן   של 3-6 מטר, משתנה עם הרוח.
בוב בימן עשה כמעט 9 מטר בלי בעיות. טוב, הוא היה צעיר יותר.
חזרנו לנמל המסחרי ונקשרנו עם הגדולים.
הלכתי ל משטרתהנמל לברר אם אני לא תופס מקום של מעבורת והוא אכן  מבקש שאזוז קצת.
נגררנו לאורך הרציף, מנוע וחבלים ואנחנו צמודים ל"פנינה השחורה" אונית ברזל דמויית מפרשית גדולה.
בביקור שלי במשטרת הנמל השוטר שיודע לכתבו ולחשב עלות עגינה לא היה.
השוטר הקורא ביקש שאחזור ב 2015 כאשר  גם השני יהיה.
חזרתי, חישבו, כתבו, ויצא כ-18 יורו.
זה לעומת היורו וחצי של אתמול.
נפלאות דרכי היוונים.
אנחנו די תשושים אחרי הוויכוח עם הים, דינה בישלה ארוחת ערב, אוכל ולישון.
מחר צ"ל מזג אוויר יותר רגוע וננסה להגיע לחנייה.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
דינה עייפה מידי לתמונות.
היה לה יום קשה עם הרבה הוראות וחישובים.

עוד יום ברטימון

ה-30 לחודש. יום חמישי
עומד בפנינו עוד יום קשה בו לא נידרש לעשות דבר.
אתמול בערב יצאנו לעיר בערב.
ליד מקום יפה ואוורירי נתקלנו בתופעת המסעדה הריקה.
מסעדה שנראית כמו עוד מאות אחרות וריקה.
בפתח, כמנהג היוונים עמד יווני קטנטן ונחמד.
הודעתי לו שאנחנו המזל שלו ותיכף נמלא לו את המסעדה.
התישבנו.
הזמנו תפריט לשנים מספר 55 (נניח שזה המספר מה זה משנה), שנרא ה מבטיח.
הגיע משהו עב"מי עם קצת ציפס קצת תמנון והרבה רוטב.
לא משהו.
הדבר החיובי היחידישאני יכול לומר על זה הוא שלא לכלכתי את החולצה שלי, שלא כהרגלי בקודש.
המסעדה אכן התמלאה.
מסקנות, לא להזמין תפריטים מוכנים במיוחד מגמדים יוונים נחמדים.
בדרך חזרה פיציתי את את עצמי  בגלידת שוקולד ענקית.
כמו שאתם קוראים הכול כרגיל.
מה שמחזיר אותי לבעית הפתיחה, אין מטלות או תכונית מוגדרת.
אני אתקן, קצת את העמוד שנוצח במערכה עם המפלצת ואמצא לי עוד דברים לעשות.
לדינה יהיה יותר קשה אבל היא גם תמצא.
אולי תלך לעיר לפטרל.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.

רטימון יום ד' ה-29 לחודש
לילה לא שקט עבר על כוחותינו.
הסערה שהובטחה, אכן הגיעה, באיחור קל אבל ברעש וצילצולים.
רוחות של 25 קשר עם משבים של עד 35 קשר, היה שמח.
אנחנו קשורים למפלצת מאלומיניום ומלבד הרבה חריקות ודפיקות, הכול טוב.
במקום אחר חלון אלומיניום של המפלצת ועמוד ריילינג אחד שלנו הגיעו לכלל אי הבנה.
תנחשו מי ניצח.
העמוד ריילינג הזה ידרש לשיקום ומיקום ומחדש. לא משהו.

הסירה שלנו קשורה לקטאמרן הענק

היה לי הבוקר ריב גדול עם המרינה.
הלכנו לשלם עבור העגינה והם דרשו 1.5 יורו, שאני הבנתי זה עבור מטר, סה"כ 18 יורו לסירה שלנו וזה נראה סביר.
כמיטב המסורת היוונית, שלחו אותי למשרד אחר לשלם.
למה שבן אחד יעשה עבודה ששנים יכולים לעשות.
הבחור ביקש עבור שלושה ימים 4.5 יורו.
ניסיתי להסביר לו שזו טעות וזה אמור להיות 18 יורו כפול 3 ימים.
לא עזר. האנגלית שלו לא משהו.
קרא לבחור מהמשרד הראשון והוא אישר, זה אכן 1.5 יורו ליום לכל סירה מ-7 ועד 15 מטר.
כמה אפשר לריב, נכנעתי ושילמתי 4.5 יורו לשלושה ימים.
מאחר והיה לילה קשה, התעוררתי מאוחר ואחרי כל ה"ריב" במרינה, הלכנו לטייל בעיר.
הסתובבנו איזה שעתיים, בחום היום.  השעון בקושי זז שעה.
עצרנו, שתינו ואני עשיו בסירה לקראת  שנתהצהרים.
אחר הצהרים צפוי לי סיור נוסף.
הכול כשורה אהובותי ואהובי.
דינה תנס הלצרף תמונות.

אחד הרחובות בעיר העתיקה

רטימון

יום שלישי ה-28 לחודש.

אנחנו ב-"רטימון בדרך עצרנו בעיירה האמורה להיות יפה מאד.

נראה.

ההפלגה הייתה נחמדה מאד עם רוח גבית שאפילו איפשרה לי לפתוח חלוץ והיות מפרשית.

הגענו מרינה יחד עם הרוח שנשבה בתוך המרינה והקשתה על התמרון.

ה"מרינרו" המקומי  החליט לעשות לי מבחן מעשי בעגינות והכניס אותי לכל מיני מקומות בלתי אפשריים.

באחד לא היה חבל קשירה בשני לא היה חבל קשירה מתאים ובסוף הפנה אותו להיקשר לאורך קטמרן ענקי מאלומיניום, בשלבי בניה.

גם זה לא הלך בקלות לא הצלחתי להיצמד לדופן של המפלצת, חבל קשירה של סירה סמוכה |"נדבק" לי לקוער והתעקש.

רק לאחר שגאון אחר, ראה את מה שעוצר אותי, שחרר את החבל קצת הצלחתי להצמד לדופן המפלצת.

כל החגיגה היא בין היתר מאחר וצפוי ים בופור 8 בתוך המרינה. בינתיים שקט. שיהיה.

אין הרבה חדש, מחר כנראה  נישאר כאן ומחרתיים או יותר מאוחר נפליג לחנייה.

אז הכול כשורה אהובותי ואהובי.

אין לנו קשר לרשת אבל דינה תנסה לארגן את הפטנט של אריאל דרך הטלפון.

הרקליון ה-27 למאי

(הסרבר של הבלוגר לא עבד אתמול ולכן לא העברתי את הרשימות של יוסי עד היום)

הגענו. הפלגה נעימה עם מנוע ומפרש ראשי

אנחנו בנמל של הרקליון, החלטנו לוותר על המרינה הנמצאת קצת יותר מוגנת ובפנים.

מתנדנדים אבל זה די נחמד

נפרדנו לשלום מרמי ולינדה והאחרים.

אחד מהם, ניל, דני, (מדנמרק), מוכר את הסירה שלו והיא ממש ממש נהדרת.

אלבר ראסי, שנת יצור 1976, שני תרנים, שני מפרשי חלוץ, בתי וונטות נפרדות ונראית נהדר.

אני מנסה לזכור מי ממכרי שאל על סירה לרכישה אבל זו ממש  משהו. מבקש, כ-100,000 דולר, מחיר פתיחה.

הסיבה למכירה עצובה, מצב בריאות נסוג וגיל מתקדם. בדרך כלל זה הולך ביחד.

חוץ מזה אין הרבה מה לחדש.

קניתי לפני כיומיים שתי חגורות ממיטב המעצבים, הוגו בוס ואמני, (אלק),  בהשקעה כבדה של 3 יורו לכל חגורה.

אחת מהן הייתי צריך לקצר.

הפתעה, החגורה עשויה משכבת דמוי עור פנימי, שכבת עור חיצונית ובאמצע לבד.

בטח גם לא מקורי של ארמני והוגו בוס.

אתמול בצהריים הייה המנגל המסורתי של המרינה של ה"וותיקים".

דיברנו על כל הדברים עליהם לא רצוי לדבר. פוליטיקה, סקס ובריאות.

היה נחמד. אני אפילו הצלחתי לצלות סטיקים של עוף שדינה קנתה ותיבלה, בלי לשרוף אותם. יצא טוב.

זהו. מחר נצא לעיר הגדולה. מרוב שלא עשינו דבר, עייפנו.

ה-28 למאי. יום שלישי.

אנחנו מתנדנדים במעגן העירוני הפתוח לנמל הראשי.

מתנדנדים רק כאשר נכנסות מעבורות. גדולות למדי.

קמתי מוקדם כרגיל, הלכתי לסיבוב, מצאתי קפה עם אינטרנט והתעדכנתי.

חזרתי לסירה, ואני מציע לדינה להמשיך. העיר נראית כמו אתונה. שזה אומר די מגעילה.

יש אישור.

אני הולך לסבב תשלום והלאה ל-רטימון או משהו דומה, בדרך לחנייה.

הכול כשורה אהובותי ואהובי.

נעדכן בהמשך.