קרוטונה 31.8.12

31 לאוגוסט 2012 ואנחחנו בקרוטונה. עוד מקום בתחתית המגף האיטלקי.

את המקום הקודם , המרינה הבלתי גמורה, עזבנו , לא לפני ששני שוטרים התרימו את דינה לקרן המקומית. מאחר והתשלום היה 20 יורו ליומיים עגינה, שיהיה.

הפלגנו אחרי קרל ובריגדגיט, הפלגה רגועה מאד, כמעט אין רוח ואין גלים, והמנוע עושה את שלו.

בדרך עברנו אותם, מרחוק, לאחר מכן עברה אותנו איזו סירה אוסטרלית גדולה יותר משלנו.

רבותי, הגודל כן קובע. (בים).

הגענו בשעות אחה"צ למרינה קרוטונה. הפנו אותנו לעגינה ליד אותה סירה אוסטרליתשעברה אותנו בדרך וקידם אותנו אוסטרלי עליז, גרהם, עם הזמנה לשמפניה. למה לא. קבלת פנים נחמדה. ישבנו שתינו, גם אישתו, גיי, (כן כמו מילת הסלנג האמריקאית), וחיכינו לקרל וברידגיט.

הגיעו. גרהם הזמין גם אותם, אני הבאתי בקבוק יין, קרל הופיע עם בקבוק משלו והיה נחמד.

גרהם מכיר את ההיסטוריה של אוסטרליה, אחד מאבותיה של גיי היה "פושע" שנשלח לאוסטרליה כאסיר, בעיקבות מרד תעשיית הקוטג'ים האנגלית נגד המהפכה התעשיתית.

מה שהיה הוא שאנשי הקוטג'ים שהתפרנסו מטוויה ואריגה בביתם, עם מכונות ידניות, מצאו עצמם בתחרות עם המכונות המיכניות החדשות ופרנסתם  נפגעה. הם עלו על בתי החרושת, שברו כמה מכונות והגיעו לאוסטרליה, נסיעה על חשבון הכתר האנגלי.
מסתבר שגרהם וגייהיו בארץ במרנה הרצליה שבועיים,  מאד נהנו, היו מרוצים מהמרינה בהרצליה, (כל הכבוד אמיר), ויופי.
יצאנו לארוחת ערב טובה כל השישה, המלצרית שאלה אותנו ביציאה מאיפוא אנחנו וענינו לה, נורווגיה, אוסטרליה וישראל.  הצטערה ששאלה.
סיימנו על הסירה שלי בשתית לימונצלו, אני מפתח בעיית שתייה רצינית.
הבוקר, אנחנו כאן לעוד יום בטלה, גרהם נסע לגליפולי האיטלקית, קרל ובריגט איתנו. בטחנבלה הערב שוב ביחד.
התוכנית, לחתוך את העקב מקרוטונה לשפיץ ומשם ליון.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. 

רושלה איוניקה-סתם יום של חול.

החלטנו להישאר יום במרינה שלווה זו. המרינה לא הושלמה מאחר והתקציב נגמר לפני המרינה. כאשר מסתכלים מסביב מבינים למה. שובר גלים ענק, מתאים לטייפונים, הוריקנים וכדומה. הכל גדול. לא נשאר כסף לחשמל.
מבחינתינו זה טוב, לא מפעילים אותה ולא גובים כסף. יש מים והעגינה חופשית.
בצהרים אנחנו הולכים לקפה - אינטרנט והפתעה. קרל ובירגיט כאן. הגיעו מוקדם יותר אתמול, נכנסו ולא ראינו אותם. מרינה גדולה כפי שסיפרתי לכם.
הזמנו אותם הערב אלינו לסירה לארוחת ערב.
אני עובד על יחסי ציבור לישראל וכשאחזור אגיש חשבון למשרד החוץ.
האמת  הם נחמדים.
מגיעים עוד כל מיני צרפתים, לא ילדים, כאלה ליד גילנו. נחמדים.
מחר נצא לכיוון צפון, בעקב של המגף וכנראה מחרתיים נחצה ליוון.
מזג האויר ממשיך להאיר לנו פנים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

רושלה אייוניקה 28/8/12

הגענו אתמול בלילה, לעיירה הנ"ל. הגענו עם דימדומים. התחיל להחשיך. ה"פיילוט בוק" של רוד הייקל המתגלה כמדוייק ביותר, מזהיר אותנו בפני סחף בכניסה ובכלל כניסה רדודה. זה כמובן מספיק עבור הדאגות של דינה. מה גם שלפני כמה ימים בכניסה למרינה אחרת, בחושך, התישבתי על שרטון. (כבר סיפרתי לכם).

אני נכנס לאט ובזהירות, דינה מקריאה עומק, ולאחר קטע של 1.5 מטר עומק אנחנו בפנים.

מרינה גדולה מאד אבל כפי שכתב רוד הייקל, עוד ב-2006, העבודות לא הושלמו אז וגם לא היום. לכן, לא מפנים סחף, אין חשמל, יש מים, ושפע של מקום. כמובן שגם לא מחייבים עבור עגינה.

אני פונה לפונטון אצבע פנוי, רוח קלילה ואין קשיים, קלייב, אנגלי שעוגן בסמוך בא לעזור בקשירה, חושך אבל אנחנו מאובטחים.

לידינו שתי סירות מלאות איטלקים צעירים העסוקים מאד בהתזת מים אחד על השני. לידינו זוג צרפתי צעיר ונחמד.

אכלנו והלכנו לישון. לא לפני שדינה פתחה את הבקבוק יין שקיבלנו מגוזף, האיטלקי השמן שעזרנו לו עם כבל חשמל וצינור מים שלשום.

היין נהדר. אני שותה כוסית, דינה שתיים ושנינו נרדמים בכייף. למרות שההפלגה הייתה קלה, מזג אוויר טוב, אחרי 10 שעות בים, מתעייפים. כן, למרות שנות,  (שנות הצהרים שהייו הפעם בשתי מנות), שלי.

החלטנו להישאר כאן יום ואולי יותר. נראה. אין עלויות עגינה, המקום נראה נחמד, עוד לא סיירנו, ואנחנו לא ממהרים.

החבר הנורווגי שלנו לא הגיע לכאן. יש לו סירה עם קוער צר של 2.3 מטר וכנראה פחד להיכנס בלילה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. 

סאווריו ציריקו

אתמול בערב, ה-27 לאוגוסט, סווריו  took us for a ride.

קבענו עם הזוג הנורווגי, קרל ובירגיט, שנצא לאכול ביחד. הזמנתי את סווריו שכבר הכרנו בבוקר היום הקודם, ל1930.

דינה הלכה להתחבר לר

שת וחזרה עם הודעה ממנו שיבוא ב-2030. השעה שביקשנו לא טובה. שיהיה.

בשעה היעודה, הופיע סווריו במונית המרצדס שלו עם בתו, במכונית אחרת.

הוא הוביל את דינה ואותי למכונית בתו ואת הנורווגים למונית שלו. שאלתי למה שתי מכוניות, תתפלאו איך האיטלקית שלי מתקדמת, והוא, לאחר חילופי דברים לוהטים עם בתו, העביר אותנו למונית שלו. נסענו. ונסענו ונסענו. הוא הפעיל את המונה, לצורכי המשטרה בלבד כפי שהסביר, (פוליציייה  A

והמונה דופק. נסענו כשלושת רבעי שעה. המונה עובר את ה-30 יורו ואנחנו בסך הכל רצינו לצאת לעיר הקרובה.

סווריו שהוא מעל ל- אינו הנהג הכי טוב בלילה. אבל, לשיר הוא יודע. שם טייפ של "או סולו מיו" ומלווה את הזמר בכשרון רב. עולים להרים, דרך פתלתלה, בדרך אנחנו כמובן שואלים אותו לאן ובכלל אבל הוא מסביר לנו ש"מנזארה גוטה" ונוסעים.

הגענו. מסעדה ביתית למעלה בהרים, נוף מדהים מעל מיצרי מסיינה ואם היה יום זה בטח יכול היה להיות נפלא.

לפני המסעדה הוא מסביר לנו, שהוא ישלם, המחירים במסעדה בשבילו יהיו יותר נמוכים. שיהיה.

אם כבר עובדים עלינו אז עד הסוף. אני עוד מסביר לקרל שהוא נורווגי חסון וגדול ממני שבמקרה הכי גרוע נוכל תמיד להרביץ לסווריו, לכפות אותו ולהסתלק עם המונית. אחרי מחשבה שניה אני מתקן את עצמי. לא נרביץ לו. רק נקשור אותו ונקח את המונית.

בדרך סווריו מסביר לנו משהו בקשר לשתי המכוניות ולבת שלו וחוץ מהמילה "פנקולו" שחוזרת מספר פעמים בהסברו אני לא מבין דבר. גם הנורווגים לא.

מגישים אוכל, כמובן יין מקומי אדום ומקורר, הכל טוב למדי. אני מחליט שהערב אני שותה חופשי. מגיעים מאכלים, שוב טובים למדי, ספגטי, בשרים, בקבוק יין שני, הכל טוב. אולי לא שווה נסיעה של 45 דקות אבל טוב. סווריו יושב איתנו, אוכל ושותה חופשי חופשי חופשי. גם אני. מי י נהג חזרה ? נראה.

אחרי האוכל מגיע סל פירות ענק, ותאנים, מגידולי הבית. הכל טוב.

מגיע גם "דיגיסטייף" משהו עם הרבה אלכוהל וטעם קפה. אני בעסק. סווריו עוד יותר. מי ינהג ?

סווריו ניגש לשלם, לאחר שאני באיטלקית שוטפת אומר לו "פיניטו, אדיימו". הנורווגים רוצים לצאת מוקדם למחרת. אנחנו לא. הכביסה שלנו נמסרה לו לכביסה בבוקר ותהייה מוכנה רק למחרת ב-1000.

סרווירו חוזר, שילם, נוסעים. סווריו נוהג. לא רע בכלל, רק קצת יותר לאט. .

נוהג לא לא רע ומגיעים לאחר כשעה, מי זוכר אני חצי בהכרה. שתיין גדול אני לא.

אנחנו יורדים, קרל ואני מחכים ל"מכה". המונה במונית שלו שהוא השאיר עובד, (לוחמה פסיכולוגית), כבר עבר את המאה יורו.

סווריו שולף חשבונית מהמסעדה, 140 יורו, קרל ואני מתעלפים בהקלה. חיכינו לכפול. התיעצות קצרה, לאחר ששאלנו כמה המונית והוא פשט את ידיו בדרמטיות לצדדים, (אשא עיני את ההרים מאין יבוא עזרי). מחליטים לשלם לו 80 יורו כל אחד ולהפתעתינו סווריו מקבל את זה.

אז ההפתעה היא שלא לקחו אותנו לסיבוב. הייתה ארוחה טובה, במחיר סביר, וטיול קצת ארוך מיידי.

ועכשיו להתחלה.

אתמול בבוקר הופיע סווריו על הרציף, זרק לכל סירה זרה שעגנה שם שקית לבנה עם שני קורואסונים טריים. מתנה. היו טעימים. דינה לא אוכלת אותם.

הזמנו אותו ל 1000 בבוקר כדי ללכת לקניות ולבנקומט.

הגיע ב-1030. קודם לקח את הנורווגים. את קרל לבית החולים לבדיקות וקבלת תרופות, שום דבר מיוחד היה לו התקף לב לפני כמה שנים והוא צריך תרופות ובדיקת רופא לפני כן.

חזר אלינו באיחור קל, מי ממהר , ונסענו לסופר מרקט. קודם עצר בחנות ירקות, טובה, הודיע לבעלים שהביא לקוחות, הודיע שיחזור עוד 5 דקות. נסע.

אנחנו קנינו והוא אכן חזר.

בסופרמרקט אותו נוהל, הוא מודיע למנהל שהביא לקוחות ונסע. קבענו לעוד 30 דקות.

גמרנו קניות ואכן חזר.

עוצרים אצלו בבית, ממש בסמוך, והוא מציג את אשתו ובתו. בחורה בת כ40 כנראה לא נשואה. אין הזכר של נכדים.

קפה, מישהו מגיש לי וסרוויו ממהר לתקן אותו לקפה "לונגו לונגו" לא הטיפה שהם מוזגים  לעצמם.

נוסעים. אני מבקש להגיע לכספומט, בנקומט באיטלקית וסרוויו מגיע למרינה ואני מזכיר לו ששכח. סיבוב ועולים שוב לעיר. בנקומט אחד לא עובד ונוסעים לאחר. עובד.

אני יורד לבנקומט וסרוויו נעלם עם דינה. אני מחכה. מה כבר יכול להיות.

מסתבר שסרוויו נסע לאסוף את קרל הנורווגי מבית החולים. חוזר עם הסבר הכולל הרבה "בסטרדו", הנורווגי הלך ברגל למרינה. הכל בירידה והוא אוהב ללכת.

חוזרים למרינה, אני שואל כמה ומשלם 30 יורו. עבור כל השירותים והסיבוב בהחלט סביר.

הפגישה הבאה שלנו היא בערב, עליו כבר כתבתי לכם.

אחר הצהרים עוד הספקנו לשבת ולשתות בירה עם הנורווגים, קרל 3 אני 1 ולסכם איתם שנצא ביחד בערב.

בינתיים אני עוזר לאיטלקי השמן של החשמל גם במים.

היום בבוקר הוא אומר משהו לגבי ה"אמריקנו" שזה אני, ואני ממהר לתקן אותו. נו אמקינו. ישראלי, היבריאו. הוא מבין ואומר שלום, בעיברית.

כמובן שהוא מודה לנו על העזרה בכבל החשמל ובצינור המים ויש לנו עוד אוהד ישראל באיטליה. אנחנו אגב מפליגים באותו כיוון וכנראה נתראה בערב. אולי.

הבוקר, סרוויו עובר ב0900 מביא קורואסונים. איפה הכביסה. ?

ב0930 הוא מופיע עם הכביסה וארבע בקבוקי יין אדום, מתנה ממנו.

כמה, 60 יורו הכל. נשמע סביר.

אני נותן לו שטר של 50 ו-20 והוא מתמהמה בעודף. אני נאלץ להזכיר לו, שלא יחשוב שאני פרייר מוחלט והוא מוציא שטר של 5 יורי ועוד 3 יורו במטבעות. שיהיה.

נפרדנו בידידות רבה, לא לפני שהוא אמר לי משהו עם "בסטרדו" לגבי הנורווגים שעזבו מוקדם בבוקר.

מה לכתוב לכם, עליו עוד, תופעת טבע מענינת ביותר.

כעת אנחנו בהפלגה רגועה לתחנה הבאה, עוד איזה מרינה בדרך לקורפו.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

רשימות מהדרך

האי Ischia

יום שלישי ה-21 לאוגוסט. הגענו לאי ששמו מוזכר לעיל. אין לי מושג איך מבטאים את זה.

התוכנית המקורית הייתה להפליג ולעבור את מפרץ נאפולי, אומרים שיפה הוא, ולהגיע לסורנטו.

(איזה שמות יפים). מאחר והאדמירלית הטילה וטו על כניסות לילה למרינות, מצאתי בדרך את האי  הנ"ל ונכנסנו למרינה.

עברו עלינו כ-30 שעות הפלגה על מנוע, בקושי הייתה רוח והמנוע עבד.

את הילדים שלחנו אתמול בבוקר, הגיעו לרכבת בזמן וכבר קיבלנו מהם דרישת שלום דרך אחותי. לאתוקה יש חוש עיתוי נפלא, היא מצלצלת כאשר אנחנו נכנסים למרינה, אני כמובן מגיע לטלפון באיחור אבל לפי המספר שהוחמץ אני יכול מיד להתקשר בחזרה. כרגיל היה טוב לדבר עם אחותי הקטנה.

אתמול, אחרי שהילדים נסעו, התעכבנו בקפה המרינה לשתית קפה. לאיטלקים יש קפה נהדר, קפה אספרסו קטן, מאד, זה קפה "נורמל" אני שותה אמריקנו שזה פשוט קפה יותר גדול.

אמרנו לבחור צעיר ונחמד שלום. פשוט ישב לידינו. שאלנו אם יודע אנגלית, יודע, הוא מצרפת.

אנחנו מישראל. מתברר שהבחור הוא נוצרי שסבו וסבתו באו כיהודים מרוסיה לצרפת והתנצרו. הוא לא ידע מכל העניין וגדל כנוצרי טוב.

במהלך גרושיו מאשתו הראשונה, היא אמרה לו, ביו היתר אני מניח שהוא כמו יהודי, עם רגשות עצורים. זה גרם לו לבדוק עם הוריו את ההיסטוריה המשפחתית ואז נודע לו הסיפור.

אשתו הראשונה הייתה נורווגית ויש לו בן שכבר היה בצבא הנורווגי, כקצין. הילד בן 25 ופייר בן 45. היום נשוי בשנית לצרפתיה עם שני ילדים חמודים שמפליגים איתו.

יש לו חברים בנתניה, יש לו גיסה יהודיה והכל טוב. עוד אחד מאחינו האובדים.

זה אחד הדברים שאני אוהב בהפלגות. פוגשים אנשים מעניינים. נתתי לו כרטיס ביקור והזמנה לבקר בארץ. אמר שמתכנן לבוא. שיהיה. באמת בחור נחמד.

יצאנו מייד אחרי זה לדרך. רוח כאמור אפס ואנחנו על מפרשים.

עבר יום ועבר לילה, ללא ירח אבל עם כוכבים ענקיים במיוחד. דינה הראתה לי אוניה מרחוק שהתבררה ככוכב "נמוך". זה קורה הרבה בים.

היום אנחנו מפליגים עם חלון עליון אצלי פתוח, צהרים, אני בתחילת נמנום, ופתאום נדנדו חזק לסירה ומקלחת מי ים נשפכת עלי מהחלון העליון.

איך אני שונא שמעירים אותי ועוד במקלחת, יציאה החוצה ומתברר שאונית קונטיינרים ענקית ורחוקה למדי, פתחה מנועים ומותירה אחריה שובל – גל ארוך. היות וקיבלנו אותו מהצד, הוא טיפס על הסיפון ובא לבקר אותי. קורה.

אין ברירה הלכתי ועשיתי מקלחת שלמה על הסיפון. ממש ממש חם.

זה לא הפריע לי אחר כך לסגור את החלון העליון וללכת להשלים את מצוות השינה אחה"צ.

דינה העירה אותי כאשר התקרבנו למרינה ועכשיו אנחנו כאן.

פרנצסקו קיבל אותי בסבר פנים יפות, המליץ על מסעדה, נתן לי סיסמת אינטרנט ארוכה ביותר,

ואחר כך ננסה להעביר את הכתוב.

האי עושה רושם נחמד. אחרי שנצא היום אדע גם איך לבטא את השם.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

מחר נמשיך למפרץ נאפולי ודרומה לכיוון מסינה. נעצור, או שלא נעצור באי קורפו ונראה.

מגרדים חוף

יום חמישי ה-23 לאוגוסט ואנחנו בדרכנו דרומה, מגרדים חוף.

במקרה הזה החופים בין סולרנו בדרך למסינה. בדרך נעצור באיזה מרינה לחנית לילה. דינה שונאת עוגן. מאחר והיא אינה יכולה לרדת למים, עדין, הרי שבאמת אין טעם בעגינות עוגן.

אנחנו מפליגים בתנאים "קשים" רוח קדמית של 2-3 קשר. יחד עם מהירות ההתקדמות שלנו, אנחנו מיצרים 5-6 קשר וההפלגה נעימה. הרוח הקלה גם הסירה את האובך מעל לחוף ולהרים והמראה נפלא. בדרך לסולרנו וקודם לכן באמלפי, ראינו את הדרך הזו מהים.

לפני די הרבה שנים דינה ואני טיילנו כאן עם מכונית. היה נפלא. אבל, מה אכתוב לכם, מהים זה נראה עוד יותר יפה. אין גם פחד ממכוניות אחרות ואין חשש ליפול עם המכונית לתהום.

מאז שפתחנו את החלון הקדמי בסוכך ההתזה, תנאי החיים השתפרו פלאים. רוח נעימה נושבת. אני בבגד ים, ספידו, למורת רוחה של דינה שספידו כבר אינו ראוי לזקנים כמוני.

לבגד זה יש יתרון. אני מרטיב את עצמי והקוק פייט במים וההרגשה טובה עוד יותר.

זה מזכיר לי את הסיפור, מדע בדיוני שקראתי על שני אסטרונאוטים שנשלחו להקיף את השמש בחללית. אחרי מספר ימים מערכת מיזוג האוויר בחללית התקלקלה והם נאלצו לנהל מאבק הישרדות. בהתחלה היה קר מאד והם כמעט קפאו. עם התקרבם לשמש החום עלה והם כמעט ניצלו.

במאמצים גדולים ובסבל רב הם שרדו את המסע וחזרו לכדור הארץ "חצי מתים".

בתחקיר כאשר הם הסבירו את התקלה סיפר להם אחד הטכנאים:

מערכת מיזוג האוויר היא באמת מערכת קריטית וחשבנו שבלעדיה לא תוכלו להישאר בחיים. עצם העובדה שחזרתם חיים היא נס. ולכן, בנינו מערכת מקבילה שצריך היה להפעילה על ידי הרמת המפסק הזה. והראה להם את המפסק המתאים. (שני האסטרונאוטים התאבדו מתיסכול-סתם).

ככה אנחנו, להבדיל, עם החלון שפתחנו.

מה שמזכיר לי עוד סיפור, אמיתי.

כאשר קניתי את הסירה היה צריך להשיט אותה מאילת דרך תעלת סואץ לארץ. נמל הכניסה נקבע לאשקלון.

הבעלים של הסירה היה צריך להצטרף אלי לצורך הדרכה והיכרות עם הסירה. מסיבות אישיות שלו לא עלה בידו הדבר  (הוא היה עסוק במאבקים עם הבנקים).

הפלגנו. ההגה האוטומטי לא עבד. כלומר עבד אבל אחרי מספק דקות התנתק בקול ציפצופים עזים.

ללא ברירה אחרת החזקנו הגה. ב-8 ימי הפלגה.

לקראת אשקלון, אילן חברי הטוב שהיה אחד מהצוות, שאל בתמימות " מה יקרה אם נזיז את הידית הבוררת ליד ההגה לכאן", הזזנו. הסתבר שזו הייתה הדרך להפעיל את ההגה האוטומטי. למדנו.

זהו לבינתיים.

23.8.12

קמרוטה - או סינמה פרדיסו

אחרי הפלגה לא ארוכה מידי וברוח נעימה, הגענו לנ"ל.

יש כאן מרינה עם כ-600 מקומות עגינה ויהיה בסדר.

את פנינו קידם ריח, סרחון, דגים.

אין מקום, מציעים לנו לעגון עם עוגן    וקשירה לחוף ברציף שממול.

עצה נהדרת. אין סרחון, העגינה והקשירה עוברת בהצלחה, עם עזרתו של גרלדו, ואנחנו במקומנו.

אפילו דינה רגועה.

כמובן שהזמנו את גרלדו לבירה ומתברר שהאנגלית שלו לא משהו. יותר כמו האיטלקית שלי.

אבל אשתו, הלנה, היא יודעת. מגיעה גם הלנה ואכן יש שיפור בקומוניקציה.

אז גם לגרלדו יש סבתא יהודיה, מטוניס. הגיעה לנפולי לפני מאה שנה ויותר ועבררה לנצרות. הייתה ממשפחה של צורפים.

הבחור כמובן שמח לפגוש יהודים.

גרלדו עצמו בן כ-55, לא שאלתי הפעם,  עוסק בפיקוח בניה על שיכונים ציבוריים בנאפולי ולכן יש לו סירה. קטנה אמנם אבל 28 רגל. הם באים לכאן מנאפולי, לא רחוק מכאן וגרים בסירה שלהם. לפעמים גם יוצאים להפליג בסביבה.

בדרך לכאן ראינו המון סירות העוגנות בכל מיני מפרצונים לאורך החוף, עגינות   יום, ולקראת ערב חוזרות למרינה. לכן לא היה מקום במרינה.

אנחנו כ-100 מייל ממסינה. עוד שתי עצירות בדרך, היום ומחר. מחרתיים בבוקר נחצה,  good willing and weather permitting, את מיצרי מסינה.

לגרלדו יש חבר ישראלי הגר בתורכיה עם אשה גרמניה ושני ילדים קטנים. כמובן  שאנחנו מכירים אותו, פגשנו אותו בדרכנו לחציה באחד האיים היונים.

העולם כנראה קטן משחשבנו.

יצאנו בערב לאכול ולסייר בעיר. וואלה "סינמה פרדיסו". עיירה קטנה דרומית, די מוזנחת ודי עניה. אכלנו, במסעדה בהתאם.

היום אני יצוא לטיול בעיר, מוקדם, דינה עוד ישנה, וחוזר עם שלל לחמניות, קרואסונים וירקות.

זהו. נתארגן עוד מעט ונצא לתחנה הבאה.

24.8.23

זונות

כן, האיטלקים.

הפלגנו למרינה לפי המלצת גרלדו. הגענו אחרי הפלגה קצרה. המרינה די מלאה אבל תמורת תשלום של 100 יורו יקבלו אותנו. בחלום הלילה.

עברנו לרציף נעירוני שנראה ריק לגמרי. נקשרנו, אפילו היו חבלים על הרציף, חום אימים, צהרים והלכנו לקיים מתווה. (מצוות שנת הצהרים).

קמנו בערך ב-1600 ואיטלקי מצוחצח במדים צחורים הסביר לי באיטלקית שוטפת ש"nagativo ברור. זה הרציף של המקומיים שכולם היו בחוץ.

הפלגנו. במקום יש פסל ענק של האליל המקומי, במקרה הזה פסל של ישו. צילמתיו. שיהיה.

הפלגנו למקום אחר ונכנסנו, ניסיתי להיכנס בלילה. בכניסה עליתי על שרטון. מאחר ואני נכנס, במיוח ד בלילה, לאט ובזהירות, ככה גם ירדתי ממנו. לאט ובזהירות. מתברר שיש מצוף סימון לשרטון קטן בכניסה, אבל לא מואר.

נכנסתי למרינה. רציפים חיצוניים ריקים, ללא חשמל ומים. השעה כבר 2100.

מגיע מרינרו,  מסביר לי, שוב באיטלקית שוטפת שכאן אסור, רק בפנים, כמה?  60 יורו. (ראו הכותרת).

ניגשתי לרציף הדלק שהיה ריק, מגיעים שנים, אסור להיקשר אפילו עד הבוקר. (שוב ראו כותרת).

יוצאים למפרצון ליד, הרוח אפס. דינה מורידה עוגן ואנחנו עוגנים.

יש איתנו במפרץ עוד 2 סירות.

נ חמד.

מחר בבוקר נצא למרינה בדרך למסינה.

אם הים יעלה, נרים עוגן ונצא מכאן. בינתיים דממה מוחלטת.

האיטלקים באזור זה - ראה כותרת.

יום ראשון ה-26 לאוגוסט.

הגענו לעיירה מקסימה בשם טרופיאה  TROPEA  38.41 צפון, 15.54 מזרח.

לאחר הדאגות המתאימות של דינה לגבי מקום חניה, זה עבד. הגענו, אין בעיית מקום.

עגינה קלה וחום אימים. גם בדרך היה חם מאד והתקלחתי.

אחרי כמה דקות התאוששות הלכתי למשרד, שם הבחורה שם הוא רוזבלדה, (משהו כמו דולציניאה), תשלום די סביר למרינה, המלצה על מסעדה טובה וחזרה לסירה להתאוששות. מהחום.

שוב מקלחת, ויוצאים לעיריה.

העיירה מתנשאת כ-200 מטר מעל המרינה והים. למזלי דינה אינה יכולה ללכת ואנחנו לוקחים מונית.(שנאמר בכל דבר רע יש גם משהו טוב).

פסק זמן, השכנים שלי במרינה יוצאים, אני עוזר להם להתנתק, והבחור מייד מצליח לסבך לעצמו חבל במדחף. זו סירת השכרה ויש שם איש אחד מנוסה, כנראה, והיתר חובבים.

כמובן שהמנוסה לא מתבלבל ומאשים מיד את הנהג. הוא היה צריך להגיד לו לתת נגיעה במצערת ולהעביר להילוך סרק. החדש לא ידע, יצא בגאון ותפס את החבל. עכשיו הוא הולך לצלול במים די עכורים. ניסיתי לעזור לו ולהציע לו שימשוך את החבל עם הווינץ אבל הבחור לא רוצה ל"הדק" את החבל על המדחף. פרשתי מהייעוץ.

אז חזרנו למונית. עליה תלולה להר, שווה כל יורו, והגענו לעיירה ולמסעדה.

על המסעדה המליצה רוזבלדה, ואכן מסעדה טובה מאד במחיר סביר. כרגיל, אנחנו מזמינים בירה ודינה שותה כוס וחצי. אני רק חצי.

המלצר הנחמד, מבקש את קופסת הסיגריות, הריקה, שלי. הוא אוסף קופסאות סיגריות. ברצון.

אני זוכה להרבה תודות ואם הייתי מבקש גם בנשיקה. (לא, אני עוד לא יוצא מהארון).

טיול בעיירה. עיירה יפהפיה, ישנה, על צוק, מוזנחת מאד, כנראה שאין כסף לשיפוצים, אבל נקייה להפליא. אני אפילו לא מעז לזרוק בדל סיגריה על הרצפה וטורח לחפש פח.

הבתים ממש ישנים, משהו מתחילת המאה או המאה הקודמת, מקום נהדר, דומה לסינמה פרדיסו.

זהו. בדרך חזרה, שוב במונית, אנחנו מסתכלים על תחזית מזג האוויר ודינה מקבלת חלחלה. בעוד יומיים בדרך לקורינתוס יהיו גלים ורוח. משהו בסדר גודל של "הוריקן" (כמובן שלא), אני אומר זה בסדר וזוכה לחפיפה ושמפו. (מה בסדר, תמיד אתה אומר בסדר וכיו"ב).

נראה בבוקר.

בינתיים השכנים שלי צוללים במים וחותכים חבלים.

נראה לי שהצליחו.

איזה כיף לצלול במרינה מלוכלכת.

אינטרנט אין, תקלה בכל העיר. נעביר כשיהיה איפוא שהוא.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. עוד יום חם לפנינו ומעבר, אם האדמירלית תאשר, במיצרי מסינה.

לקראת אשקלון, אילן חברי הטוב שהיה אחד מהצוות, שאל בתמימות " מה יקרה אם נזיז את הידית הבוררת ליד ההגה לכאן", הזזנו. הסתבר שזו הייתה הדרך להפעיל את ההגה האוטומטי. למדנו.

זהו לבינתיים. הנוף מדהים, ההפלגה מאד נעימה ואני כמו כל פולני

  טוב מחכה ל   

ריגו קלה

יום שני ה-27 לאוגוסט.  יום מנוחה והתארגנות.
 היום אנחנו בסידורים.
סווריו אחראי על הסידורים. סווריו הוא נהג מונית, שבסיסו על הרציף של המרינה והוא עונה לכ הצרכים. לקח לנו את הכביסה, לקח אותנו לסופרמרקט, לבנקט וגם יקח אותנו הערב לארוחת ערב.
מחר הוא אמור להחזיר לנו את הכביסה ונצא לדרך.
שינינו קצת תוכניות.
בתחילה חשבנו ל"חתוך" ליון, הפלגת לילה והכל.
צבעים ירוקים וצהובים במפת מזג האויר שיכנעו את דינה לא לצאת ובמקום זה החלטנו לגרד חוף לאורך המגף ולהגיע בסוף לקורפו.
הגענו למרינה בריגיו קלבריה ונקשרנו. הרוח התחילה לעלות וגם הובטח לנו יום עם רוח למחרת. (היום).
אכן התממש וזה הופך מזג אורי חם, 36 מעלות, למזג אויר נעים.
המעבר במיצרי מסינה היה נחמד. ויתרתי לכל מה שהיה גדול ממני והכל עבר בשלום.
מזג האורי היה נורא חם וללא רוח זה היה לא  נעים. הפיתרון היה להתקלח בקוק פייט כל הזמן ולהיפטר מהבגדים.

כהיו אשר עברנו את מיצרי מיצצ רי מסינה הרוח התחילה לעלות ומזג האויר השתפר.



בדרך ביציאה מהמרינה הקודמת עמדה סירה ותידלקה. איטלקי שמן ועוד אחד שמן פחות. הוא ביקש שאמתין עד שיצא, תימרן די גרוע,  התגברתי על האינסטינקט לשלוח אותו לכל הרוחות והמתנתי בנימוס.
כדאי להיות מנומס. פגשנו אותו כאן במרינה. הוא באותו כיוון. בא וביקש כבל הארכה לכבל חשמל שלו.  כמובן שיש לי והשאלתי לו. אחוות ימאים.
אחר הצהרים הוא הגיע אלי עם בקבוק יין. נראה טוב. נטעם בדרך.
השכנים שלנו הם זוג מנורווגיה, קרל  ונדמה לי בריגיט. שם נורווגי לא ברור.
הזמנו אותם לבירה ונצא איתם בערב לאכול.
עושים רושם נחמד.
האישה עדין עובדת כפסיכולוגית וזו הזדמנות טובה לפתור בעיות.
קרל היה מהנדס ימי, לסירות, חבתו נרכשה על ידי חברה גדולה יותר והוא יצא לגמלאות.

זהו בערך עד כאן.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
מחר, נצא בכיוון העקב של המגף, מול קורפו.
מזג האויר מבטיח להיות רגוע.

סלרנו 23.8.12

אנחנו בסלרנו, שוב שם יפה, לא כמו סורנטו א בל בכל זאת.
יצאנו אתמול בניחותא מהאי "אישה" ועברנו במפרץ נאפולי. אין כמעט רוח וחם.
לי אין בעיה עם זה מאחר ואני מפליג עם מנוע רוב הזמן. מקסימום מוסיף קצת מפרשים לקישוט.
לקראת ערב החלטנו שננסה לעגון באמלפי. שוב שם יפה.
נכנסנו.
קודם כול תדלוק. הגענו בזמן, נקשרנו וקדימה דלק.
כרטיסי האשראי שלי ושל דינה מסרבים לשלם. לא נעים.
אני מציע שינסה  בתשלומים של 200 יורו וזה עובד. הבוקר התקשרתי לאמריקן אקספרס וקיבלתי הסבר. הם לא רגילים לתדלוק של 470 יורו. מה אתה מתדלק בכל כך הרבה כסף, שואל אותי איתי, סירה.
הבין. מאשרים לי תדלוקים עד 700 דולר בעיסקה אחת שיהיה.
אז אנחנו עוד באמלפי, מאחרוי מסתדר תור איטלקי שלא היה מבייש תור ישראלי. כולם על כולם ומהומת אלוהים. במרינה הסמוכה אין מקום,.
אני יוצא בהילוך אחורי ולאט לאט. מי שלא זז זבשו. אין רוח ואין בעיה בתמרון. אנחנו מנסים עוד מרינה בסמוך, אןין מקום ואנחנו מחליטים להמשיך לסלרנו. זה מברחק שעה ועדין יש אור. לא שיש לי בעיה להיכנס בחושך, אבל יש הוראות אדמירליות לגבי כניסות למרינה בלילה. (חל איסור).
הגענו לסלרנו. מרינה ענקית ריקה לגמרי ואפשר לעגון לאורך הרציף.
זה רציף של סירות להשכרה וכולם בחוץ עד יום שבת.
מריו גובה ממני 60 יורו, זה התשלום ללילה ומסביר לי שקבלה אקבל מחר.
זה די ברור לי שהבחור עושה "קומבינה".
יצאנו קרוב למרינה למסעדה נהדרת, במחיר סביר, ואנחנו חוזרים עייפים אך מרוצים לסירה.
כרגיל, אנחנו מזמינים שתי בירות ודינה גומרת בירה אחת וחצי משלי. אני שתיין עלוב  ביותר.
לעומת זאת אני חזק מאד בקינוחים.
אנחנו קצת מרגישים אשמים על זה שאנחנו מבזבזים את הירושה של הילדים, (כל הזכויות שמורות לאברמיק על אימרה זו).
אנחנו במרחק של כ-150 מיל ימיים ממסינה.
את מסינה אני רוצה לעבור ביום. בדרך כלל הברדק שם חוגג והמיצר עמוס כמו נתיבי אייליון ביום ראשון  ב0830, ביציאה מרמת השרון או כפר סבא.
הכוויות של דינה מתרפאות יפה. כמובן שאין מה לדבר על כניסה למים. בינתיים. דינה שומרת שלא יזדהם, בינתיים בהצלחה.
התוכנית היא להזדחל לאורך המפרצים בדרך, עד מסינה ואחר כך נראה איך "נתקוף" את נושא יון.
כרתים עשוייה להיות גם אופציה.
החום כאמור כמו בארץ. עומס חום כבד שאינו יורד גם בים כי אין רוח. אנחנו כבר כמה ימים טובים בים התיכון, מזג האויר ללא רוח, לא, אין תלונות בכלל, וחם.
דיברנו על זה שצריך לפתוח את הפתח הקידמי של  הסוכך שהיה סגור בחודשים האחרונים.
(בהפלגה באטלנטי היה גם קר וגם לפעמים היו  מתזים. (בעצם גם  בדרום ספרד).
בכל מקרה, אתמול אחר הצהרים  דינה מזכירה את העובדה ואני פותח את ה"חלון". יש הבדל.
אז החלון  עכשיו פתוח וקצת יותר נעים.
זהו לבינתיים.
כתבתי וקיבלתי כמה דו"אלים נחמדים. אני עדין תחת רישומו הכבד של גדעון חברי, שנפטר. לא הפליג מספיק זמן.  זה במסגרת  הסיפור על ארמנד האמר שחי עד גיל 94 וניהל את עסקי הנפט הגלובליים שלו עד גיל 93..
הוא נהג להסתובב עם סיגר ביד אחת וכוסית ויסקי ביד שניה. אחד מעובדיו שאל אותו לסוד אריכות הימים שלו והאנרגיה שלו והוא הסביר זאת בסיגר ובויסקי. העובד לא השתכנע ואמר לו כי גם אביו נהג כך, סיגר וויסקי  אך מת בגיל צעיר. תשובתו המוחצת של ארמנד האמר הייתה, "הוא לא עשה את זה מספיק זמן"
זה מזכיר לי את הספר של טדי שסיימתי לקרוא  בעיון רב וחלקים ממנו פעמיים. נפלא.
מאד התרגשתי  במיוחד למראה התמונה של הורי ואחותי ביום חתונתה. איש נפלא וספר נפלא.
אפרופו ארמנד האמר, נראה שטדי הולך בעקבותיו ואני רק מאחל לו שישבור את השיא של האמר בהרבה הרבה שנים.
אני מקווה להפליג מספיק זמן, כמו האמר עם הסיגר והוויסקי. בכל מקרה, אני עובד  על זה יום יום.
זהו לבינתיים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ולגבי הקומבינה של מריו, הבוקר הוא הופיע אצלנו ורשם לנו קבלה כשרה. צריך להאמין בבני אדם. לרוב האמונה הזו מצוצדקת.

האי Ischia

יום שלישי ה-21 לאוגוסט. הגענו לאי ששמו מוזכר לעיל. אין לי מושג איך מבטאים את זה.

התוכנית המקורית הייתה להפליג ולעבור את מפרץ נאפולי, אומרים שיפה הוא, ולהגיע לסורנטו.

(איזה שמות יפים). מאחר והאדמירלית הטילה וטו על כניסות לילה למרינות, מצאתי בדרך את האי  הנ"ל ונכנסנו למרינה.

עברו עלינו כ-30 שעות הפלגה על מנוע, בקושי הייתה רוח והמנוע עבד.

את הילדים שלחנו אתמול בבוקר, הגיעו לרכבת בזמן וכבר קיבלנו מהם דרישת שלום דרך אחותי. לאתוקה יש חוש עיתוי נפלא, היא מצלצלת כאשר אנחנו נכנסים למרינה, אני כמובן מגיע לטלפון באיחור אבל לפי המספר שהוחמץ אני יכול מיד להתקשר בחזרה. כרגיל היה טוב לדבר עם אחותי הקטנה.

אתמול, אחרי שהילדים נסעו, התעכבנו בקפה המרינה לשתית קפה. לאיטלקים יש קפה נהדר, קפה אספרסו קטן, מאד, זה קפה "נורמל" אני שותה אמריקנו שזה פשוט קפה יותר גדול.

אמרנו לבחור צעיר ונחמד שלום. פשוט ישב לידינו. שאלנו אם יודע אנגלית, יודע, הוא מצרפת.

אנחנו מישראל. מתברר שהבחור הוא נוצרי שסבו וסבתו באו כיהודים מרוסיה לצרפת והתנצרו. הוא לא ידע מכל העניין וגדל כנוצרי טוב.

במהלך גרושיו מאשתו הראשונה, היא אמרה לו, ביו היתר אני מניח שהוא כמו יהודי, עם רגשות עצורים. זה גרם לו לבדוק עם הוריו את ההיסטוריה המשפחתית ואז נודע לו הסיפור.

אשתו הראשונה הייתה נורווגית ויש לו בן שכבר היה בצבא הנורווגי, כקצין. הילד בן 25 ופייר בן 45. היום נשוי בשנית לצרפתיה עם שני ילדים חמודים שמפליגים איתו.

יש לו חברים בנתניה, יש לו גיסה יהודיה והכל טוב. עוד אחד מאחינו האובדים.

זה אחד הדברים שאני אוהב בהפלגות. פוגשים אנשים מעניינים. נתתי לו כרטיס ביקור והזמנה לבקר בארץ. אמר שמתכנן לבוא. שיהיה. באמת בחור נחמד.

יצאנו מייד אחרי זה לדרך. רוח כאמור אפס ואנחנו על מפרשים.

עבר יום ועבר לילה, ללא ירח אבל עם כוכבים ענקיים במיוחד. דינה הראתה לי אוניה מרחוק שהתבררה ככוכב "נמוך". זה קורה הרבה בים.

היום אנחנו מפליגים עם חלון עליון אצלי פתוח, צהרים, אני בתחילת נמנום, ופתאום נדנדו חזק לסירה ומקלחת מי ים נשפכת עלי מהחלון העליון.

איך אני שונא שמעירים אותי ועוד במקלחת, יציאה החוצה ומתברר שאונית קונטיינרים ענקית ורחוקה למדי, פתחה מנועים ומותירה אחריה שובל – גל ארוך. היות וקיבלנו אותו מהצד, הוא טיפס על הסיפון ובא לבקר אותי. קורה.

אין ברירה הלכתי ועשיתי מקלחת שלמה על הסיפון. ממש ממש חם.

זה לא הפריע לי אחר כך לסגור את החלון העליון וללכת להשלים את מצוות השינה אחה"צ.

דינה העירה אותי כאשר התקרבנו למרינה ועכשיו אנחנו כאן.

פרנצסקו קיבל אותי בסבר פנים יפות, המליץ על מסעדה, נתן לי סיסמת אינטרנט ארוכה ביותר,

ואחר כך ננסה להעביר את הכתוב.

האי עושה רושם נחמד. אחרי שנצא היום אדע גם איך לבטא את השם.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

מחר נמשיך למפרץ נאפולי ודרומה לכיוון מסינה. נעצור, או שלא נעצור באי קורפו ונראה.

אולביה

יום שני ה-20 לחודש.
היום הילדים חוזרים הביתה ונגמרת תקופה מופלאה של 10 ימים.
אתמול הפלגנו מהלגונה הירוקה לאולבייה.
הפלגה של כ-5 שעות. המקום עמוס. כל הדרך יש לנו אוניות, מגות וסירות מפרש. אין בעיה מיוחדת מלבד ה"חובבים" עם סירות המנוע שלהם.
התיאוריה של היא כדלקמן:
המגות הגדולות מושטות על ידי צוות מקצועי. אין מה לפחד מהם. הסירות המנועיות הקטנות, 8-12 מטר, מושטות על ידי חובבים, בעלי הסירות. הם לא בדיוק מכירים את חוקי הדרךף אין להם דרך ארץ חולפים קרוב מידי ובכלל מסוכנים. מהם אני נזהר.
אתמול אחד עבר אותנו, לא נתן זכות קדימה, למרות שבא משמאל,  אני כמובן ויתרתי, האטתי ונתתי לו  לעבור.
עבר זקן אחד, עם מבט קפוא קדימה, לא מסתכל לצדדים, אני בספק אם ראה אותי בכלל, עם שתי חתיכות בקבינה. אני יודע מילה אחת טובה באיטלקית אבל הוא היה רחוק מידי. (הפנקולו הזה).
הגענו לאולבייה. מכאן הילדים יקחו רכבת לקליירי.
כל היום לא הייתה רוח בכלל אבללקראת 1400, כרגיל, הרוח התרוממה והפכה את העגינה למעניינת.
ניסיתי להיכנס בהילוך לאחור, (רוורס), כדי שתהייה אפשרות להוריד את הסולם.
קדחת. הרוח בשלה, החרטומן החלש שלי לא ממש יעיל ואחרי כמה סיבובים מענינים במרינה, נכנסתי עם החרטום. נקשרנוץ הכל טוב.
את בעיית הירידה דרך החרטום פתרנו עם ארגז מצרכים שהפך למדרגה.
דינה מתאוששת יפה מהכוויות שלה. אני עוד חושב על עונש מתאים לשלימיאליות שלה. נראה.
יצאנו לעיר. מקום יפה. היינו בו בדרך לחצייה לפני שנתיים אבל מי זוכר. זה אכן נראה מוכר אבל....
ארוחת סיום טובה במסעדה מקומית שהתמלאה לגמרי, מיד לאחר שהגענו.
תמר הראתה לנו שהיא הבת של אמא שלה ושפכה כוס בירה, בעיקר על קובי.
עופר קיבל במתנה מכונית נשטרה, פיצוי על המכוניות שזרק לים והוא מפסוט.
הילדות, צמידים.
בדרך חזרה מופיע לנו להטוטן רחוב, מספר בדיחות נפלאות באיטלקית שוטפת. בטח היינו נהנים אם היינו מבינים.
עופר עדיין רוצה  לבקר בלונה פארק אבל היות והשעה 2300 אביו לא מסכים. חוזרים לסירה ולישון. היום הם יוצאים ב-0900 לרכבת שתביא אותם לקליירי ואנחנו נפליג לנאפולי.
אתמול במקרה שמעתי את הטלפון מצלצל וחבר טוב שלי היה על הקו. עניתיץ
.
מסתבר שגדעון גולדשטיין, גם חבר וגם קולגה, וגם שייט, מת כנראה מהתקף לב בסירה שלו במרינה.
אני ממש עצוב. בחור טוב. היו לו בעיות לב לפני כמה שנים והוא עבר ניתוח מעקפים לפני כמה שנים אבל מאז, הבחור רץ והתאמן והיה בכושר שיא. הפלגתי איתו  לפני כשבע שנים עד קאש בתורכיה.
זה ממש עצוב ואני מתאבל עליו.
אם יש משהו שהוא משאיר לי כמסר הרי זה שעשיתי נכון שפרשתי מעבודה והתחלתי להפליג.
המינגווי כבר כתב פעם, לעולם אינך יודע למי מצלצלים הפעמונים. אזכור אותו לטובה ובחיבה.
זהו  אהובותי ואהובי. הכל כשורה. נעדכן אתכם כאשר תהייה הזדמנות נוספת.

יום שבת ה-18 לאוגוסט ואנחנו בלגונה הכחולה.

קמנו אתמול בבוקר, ויצאנו להפלגה ארוכה של כ-שעה. חצינו את המפרץ למקום שדינה בחרה ומסתבר שבחרה טוב, לגונה מוגנת ורחבה למדי, כמעט ריקה לגמרי, עם חסרון אחד מדהים. היא רדודה למדי והעומק מתחת לקיל הוא כ-2 מטר. זה די והותר לדעתי אבל גורם דאגה עמוקה לדינה ואריאל.

 התחתית היא חול כך שגם אם נגע במשהו זה לא יהיה אירוע טראומטי לסירה.

זה כמובן לא מרגיע את הנ"ל והם כל הזמן בודקים בדאגה את המכשירים והקרקעית.

מזג האוויר אידאלי, רוח קלילה וכמובן אין גלים. 

זה כמובן לא מונע מה"דואגים", לסמן את מיקום העוגן במצוף, זה אגב רעיון מצוין של אריאל, לסמן את מיקום הסירה על תוויין המפות, להשאיר אותו דולק עם אזעקת גרירת עוגן, להשאיר את מד הרוח עובד, מראה רוח של 2-3 קשר, ובכלל להשגיח על הסביבה. שיהיה.

אנחנו במיקום 041.12.102 צפון, 009.26.903 מזרח

ח. או כפי שאני קורא לה הלגונה הכחולה.

(בלי ברוקס שילד).

הנסיעה הקצרה לכאן הייתה מעניינת. עובדות כאן כמה מעבורות שרצות בין האיים והחלטתי לתת לכולן זכות קדימה. יש גם המון מנועיות הנהוגות על ידי חובבים, במהירות, העוברות קרוב לסירה, לא יותר מידי, אבל מספיק קרוב כדי להשאיר גלים.

קרני ממשיכה בהסתגלות המופלאה שלה ואינה שמה לב לנדנודים. לי לקח הרבה יותר זמן להסתגל ולהיפטר ממחלת ים. עופר כנ"ל. הוא עסוק בלנהל את הסביבה. ילד עם בטחון עצמי מדהים שבטוח שכל העולם ובמיוחד הסובבים אותו, אנחנו, עומדים לרשותו ולניהולו. 

אנחנו כמובן לא רוצים לאכזב אותו ומתנהלים בהתאם.

מאחר ואנחנו עומדים במרכז הלגונה, במרחק של כ-200-300 מטר מהחופים, קובי ותמר בחרו להם חוף פרטי אחד ושחו אליו בהרכב מלא. כן, כולל עופר, בתוך חגורת הצלה.

שי כדג במים וקרני לא הרחק ממנה. שחו, הגיעו, בילו שם כמה שעות וחזרו לסירה בשחיה.

אתמול גם הצלחתי לפתור ולתקן את תעלומת אור הניווט.

אור ניווט ימין, ירוק, הפסיק לעבוד לפני כמה ימים.

הייתה לנו הפלגת לילה אחת שאריאל פתר בעזרת מקל זרחני ירוק שיש לי בסירה.

אני בדקתי מתחים ויש מתח. אור אין. תעלומה.

מאחר ויש לנו רק הפלגות יום לפנינו נתתי לזה לנוח.

אתמול אני על הסיפון, ליד אור הניווט רואה את החוט המוליך לאור הניווט שחוק כמעט לגמרי בנקודת המעבר מהסיפון לתוך הסירה. כנראה שחבל הרתיקה שפשף אותו אבל לא לגמרי. למתח הוא מראה כ-10 וולט, אבל מאחר והוא מחובר על הבלימה  זרם לא העביר.

החלפתי את החוט עם עזרה ויעוץ של אריאל והכל עובד כרגיל.

עכשיו בוקר יום שבת, היום קמתי מאוחר, רק ב06:00 כבר יש אור ואני נהנה מהשקט וכותב.

אני כותב כדי לזכור. ((SOME DRINK TO FORGET, I WRITE TO REMMEMBR

התוכנית להיום היא לנסוע לעיר הגדולה, לחדש אספקה ולעשות סיבוב סביב האי. אם נמצא מקום עגינה טוב אז נעגון ואם לא נחזור ללגונה הכחולה לעגינת לילה.

נושא חידוש האספקה הוא חשוב מאחר ולארוחות הגורמה שקובי מכין צריך מרכיבים רבים.

אנחנו נהנים מארוחות גורמה מפרי מטבחו של השף קובי הררי, אבל יש צורך בחידוש מלאי שוטף. נעלמו הימים של בגט  עם סרדינים ופסטה פשוטה בערב.

יש מוצרלה עם עגבניות, ירקות מאודים, פסטה עם רוטב הבית, מרשם סודי של קובי ועוד ועוד.

הילדות גילו גם את ממרח שוקולד המגעיל, (מתוק מידי), שנותר מהחצייה

והן מכלות אותו בשמחה.

אחרי כמה ימים ללא מקורות חשמל חיצוניים, יצא לנו להפעיל את הגנרטור, לשמחתו של אריאל שתפס פיקוד גם עליו. (הוא המפקד הרשמי של הדינגי ואחראי על התעבורה בו).

זהו בערך עד עתה. כאמור, יש גן עדן והוא כאן.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

נעביר לכם את הגיגי כאשר נתחבר לרשת.