האי Ischia
יום שלישי ה-21 לאוגוסט. הגענו לאי ששמו מוזכר לעיל. אין לי מושג
איך מבטאים את זה.
התוכנית המקורית הייתה להפליג ולעבור את מפרץ נאפולי, אומרים שיפה
הוא, ולהגיע לסורנטו.
(איזה שמות יפים). מאחר והאדמירלית הטילה וטו על כניסות לילה למרינות,
מצאתי בדרך את האי הנ"ל ונכנסנו
למרינה.
עברו עלינו כ-30 שעות הפלגה על מנוע, בקושי הייתה רוח והמנוע עבד.
את הילדים שלחנו אתמול בבוקר, הגיעו לרכבת בזמן וכבר קיבלנו מהם דרישת
שלום דרך אחותי. לאתוקה יש חוש עיתוי נפלא, היא מצלצלת כאשר אנחנו נכנסים למרינה,
אני כמובן מגיע לטלפון באיחור אבל לפי המספר שהוחמץ אני יכול מיד להתקשר בחזרה.
כרגיל היה טוב לדבר עם אחותי הקטנה.
אתמול, אחרי שהילדים נסעו, התעכבנו בקפה המרינה לשתית קפה. לאיטלקים
יש קפה נהדר, קפה אספרסו קטן, מאד, זה קפה "נורמל" אני שותה אמריקנו שזה
פשוט קפה יותר גדול.
אמרנו לבחור צעיר ונחמד שלום. פשוט ישב לידינו. שאלנו אם יודע אנגלית,
יודע, הוא מצרפת.
אנחנו מישראל. מתברר שהבחור הוא נוצרי שסבו וסבתו באו כיהודים מרוסיה
לצרפת והתנצרו. הוא לא ידע מכל העניין וגדל כנוצרי טוב.
במהלך גרושיו מאשתו הראשונה, היא אמרה לו, ביו היתר אני מניח שהוא כמו
יהודי, עם רגשות עצורים. זה גרם לו לבדוק עם הוריו את ההיסטוריה המשפחתית ואז נודע
לו הסיפור.
אשתו הראשונה הייתה נורווגית ויש לו בן שכבר היה בצבא הנורווגי,
כקצין. הילד בן 25 ופייר בן 45. היום נשוי בשנית לצרפתיה עם שני ילדים חמודים
שמפליגים איתו.
יש לו חברים בנתניה, יש לו גיסה יהודיה והכל טוב. עוד אחד מאחינו
האובדים.
זה אחד הדברים שאני אוהב בהפלגות. פוגשים אנשים מעניינים. נתתי לו
כרטיס ביקור והזמנה לבקר בארץ. אמר שמתכנן לבוא. שיהיה. באמת בחור נחמד.
יצאנו מייד אחרי זה לדרך. רוח כאמור אפס ואנחנו על מפרשים.
עבר יום ועבר לילה, ללא ירח אבל עם כוכבים ענקיים במיוחד. דינה הראתה
לי אוניה מרחוק שהתבררה ככוכב "נמוך". זה קורה הרבה בים.
היום אנחנו מפליגים עם חלון עליון אצלי פתוח, צהרים, אני בתחילת
נמנום, ופתאום נדנדו חזק לסירה ומקלחת מי ים נשפכת עלי מהחלון העליון.
איך אני שונא שמעירים אותי ועוד במקלחת, יציאה החוצה ומתברר שאונית
קונטיינרים ענקית ורחוקה למדי, פתחה מנועים ומותירה אחריה שובל – גל ארוך. היות
וקיבלנו אותו מהצד, הוא טיפס על הסיפון ובא לבקר אותי. קורה.
אין ברירה הלכתי ועשיתי מקלחת שלמה על הסיפון. ממש ממש חם.
זה לא הפריע לי אחר כך לסגור את החלון העליון וללכת להשלים את מצוות
השינה אחה"צ.
דינה העירה אותי כאשר התקרבנו למרינה ועכשיו אנחנו כאן.
פרנצסקו קיבל אותי בסבר פנים יפות, המליץ על מסעדה, נתן לי סיסמת
אינטרנט ארוכה ביותר,
ואחר כך ננסה להעביר את הכתוב.
האי עושה רושם נחמד. אחרי שנצא היום אדע גם איך לבטא את השם.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
מחר נמשיך למפרץ נאפולי ודרומה לכיוון מסינה. נעצור, או שלא נעצור באי
קורפו ונראה.
מגרדים חוף
יום חמישי ה-23 לאוגוסט ואנחנו בדרכנו דרומה, מגרדים חוף.
במקרה הזה החופים בין סולרנו בדרך למסינה. בדרך נעצור באיזה מרינה
לחנית לילה. דינה שונאת עוגן. מאחר והיא אינה יכולה לרדת למים, עדין, הרי שבאמת
אין טעם בעגינות עוגן.
אנחנו מפליגים בתנאים "קשים" רוח קדמית של 2-3 קשר. יחד עם
מהירות ההתקדמות שלנו, אנחנו מיצרים 5-6 קשר וההפלגה נעימה. הרוח הקלה גם הסירה את
האובך מעל לחוף ולהרים והמראה נפלא. בדרך לסולרנו וקודם לכן באמלפי, ראינו את הדרך
הזו מהים.
לפני די הרבה שנים דינה ואני טיילנו כאן עם מכונית. היה נפלא. אבל, מה
אכתוב לכם, מהים זה נראה עוד יותר יפה. אין גם פחד ממכוניות אחרות ואין חשש ליפול
עם המכונית לתהום.
מאז שפתחנו את החלון הקדמי בסוכך ההתזה, תנאי החיים השתפרו פלאים. רוח
נעימה נושבת. אני בבגד ים, ספידו, למורת רוחה של דינה שספידו כבר אינו ראוי לזקנים
כמוני.
לבגד זה יש יתרון. אני מרטיב את עצמי והקוק פייט במים וההרגשה טובה
עוד יותר.
זה מזכיר לי את הסיפור, מדע בדיוני שקראתי על שני אסטרונאוטים שנשלחו
להקיף את השמש בחללית. אחרי מספר ימים מערכת מיזוג האוויר בחללית התקלקלה והם נאלצו
לנהל מאבק הישרדות. בהתחלה היה קר מאד והם כמעט קפאו. עם התקרבם לשמש החום עלה והם
כמעט ניצלו.
במאמצים גדולים ובסבל רב הם שרדו את המסע וחזרו לכדור הארץ "חצי
מתים".
בתחקיר כאשר הם הסבירו את התקלה סיפר להם אחד הטכנאים:
מערכת מיזוג האוויר היא באמת מערכת קריטית וחשבנו שבלעדיה לא תוכלו
להישאר בחיים. עצם העובדה שחזרתם חיים היא נס. ולכן, בנינו מערכת מקבילה שצריך היה
להפעילה על ידי הרמת המפסק הזה. והראה להם את המפסק המתאים. (שני האסטרונאוטים
התאבדו מתיסכול-סתם).
ככה אנחנו, להבדיל, עם החלון שפתחנו.
מה שמזכיר לי עוד סיפור, אמיתי.
כאשר קניתי את הסירה היה צריך להשיט אותה מאילת דרך תעלת סואץ לארץ.
נמל הכניסה נקבע לאשקלון.
הבעלים של הסירה היה צריך להצטרף אלי לצורך הדרכה והיכרות עם הסירה.
מסיבות אישיות שלו לא עלה בידו הדבר (הוא
היה עסוק במאבקים עם הבנקים).
הפלגנו. ההגה האוטומטי לא עבד. כלומר עבד אבל אחרי מספק דקות התנתק
בקול ציפצופים עזים.
ללא ברירה אחרת החזקנו הגה. ב-8 ימי הפלגה.
לקראת אשקלון, אילן חברי הטוב שהיה אחד מהצוות, שאל בתמימות " מה
יקרה אם נזיז את הידית הבוררת ליד ההגה לכאן", הזזנו. הסתבר שזו הייתה הדרך
להפעיל את ההגה האוטומטי. למדנו.
זהו לבינתיים.
23.8.12
קמרוטה
- או סינמה פרדיסו
אחרי
הפלגה לא ארוכה מידי וברוח נעימה, הגענו לנ"ל.
יש כאן
מרינה עם כ-600 מקומות עגינה ויהיה בסדר.
את
פנינו קידם ריח, סרחון, דגים.
אין
מקום, מציעים לנו לעגון עם עוגן וקשירה
לחוף ברציף שממול.
עצה
נהדרת. אין סרחון, העגינה והקשירה עוברת בהצלחה, עם עזרתו של גרלדו, ואנחנו
במקומנו.
אפילו
דינה רגועה.
כמובן
שהזמנו את גרלדו לבירה ומתברר שהאנגלית שלו לא משהו. יותר כמו האיטלקית שלי.
אבל
אשתו, הלנה, היא יודעת. מגיעה גם הלנה ואכן יש שיפור בקומוניקציה.
אז גם
לגרלדו יש סבתא יהודיה, מטוניס. הגיעה לנפולי לפני מאה שנה ויותר ועבררה לנצרות.
הייתה ממשפחה של צורפים.
הבחור
כמובן שמח לפגוש יהודים.
גרלדו
עצמו בן כ-55, לא שאלתי הפעם, עוסק בפיקוח
בניה על שיכונים ציבוריים בנאפולי ולכן יש לו סירה. קטנה אמנם אבל 28 רגל. הם באים
לכאן מנאפולי, לא רחוק מכאן וגרים בסירה שלהם. לפעמים גם יוצאים להפליג בסביבה.
בדרך
לכאן ראינו המון סירות העוגנות בכל מיני מפרצונים לאורך החוף, עגינות יום, ולקראת ערב חוזרות למרינה. לכן לא היה
מקום במרינה.
אנחנו
כ-100 מייל ממסינה. עוד שתי עצירות בדרך, היום ומחר. מחרתיים בבוקר נחצה, good
willing and weather permitting, את מיצרי מסינה.
לגרלדו
יש חבר ישראלי הגר בתורכיה עם אשה גרמניה ושני ילדים קטנים. כמובן שאנחנו מכירים אותו, פגשנו אותו בדרכנו לחציה
באחד האיים היונים.
העולם
כנראה קטן משחשבנו.
יצאנו
בערב לאכול ולסייר בעיר. וואלה "סינמה פרדיסו". עיירה קטנה דרומית, די
מוזנחת ודי עניה. אכלנו, במסעדה בהתאם.
היום
אני יצוא לטיול בעיר, מוקדם, דינה עוד ישנה, וחוזר עם שלל לחמניות, קרואסונים
וירקות.
זהו.
נתארגן עוד מעט ונצא לתחנה הבאה.
24.8.23
זונות
כן, האיטלקים.
הפלגנו למרינה לפי המלצת גרלדו. הגענו
אחרי הפלגה קצרה. המרינה די מלאה אבל תמורת תשלום של 100 יורו יקבלו אותנו. בחלום הלילה.
עברנו לרציף נעירוני שנראה ריק לגמרי.
נקשרנו, אפילו היו חבלים על הרציף, חום אימים, צהרים והלכנו לקיים מתווה. (מצוות שנת
הצהרים).
קמנו בערך ב-1600 ואיטלקי מצוחצח במדים
צחורים הסביר לי באיטלקית שוטפת ש"nagativo ברור. זה הרציף של המקומיים שכולם היו בחוץ.
הפלגנו. במקום יש פסל ענק של האליל המקומי,
במקרה הזה פסל של ישו. צילמתיו. שיהיה.
הפלגנו למקום אחר ונכנסנו, ניסיתי להיכנס
בלילה. בכניסה עליתי על שרטון. מאחר ואני נכנס, במיוח ד בלילה, לאט ובזהירות, ככה גם
ירדתי ממנו. לאט ובזהירות. מתברר שיש מצוף סימון לשרטון קטן בכניסה, אבל לא מואר.
נכנסתי למרינה. רציפים חיצוניים ריקים,
ללא חשמל ומים. השעה כבר 2100.
מגיע מרינרו, מסביר לי, שוב באיטלקית שוטפת שכאן אסור, רק בפנים,
כמה? 60 יורו. (ראו הכותרת).
ניגשתי לרציף הדלק שהיה ריק, מגיעים שנים,
אסור להיקשר אפילו עד הבוקר. (שוב ראו כותרת).
יוצאים למפרצון ליד, הרוח אפס. דינה מורידה
עוגן ואנחנו עוגנים.
יש איתנו במפרץ עוד 2 סירות.
נ חמד.
מחר בבוקר נצא למרינה בדרך למסינה.
אם הים יעלה, נרים עוגן ונצא מכאן. בינתיים
דממה מוחלטת.
האיטלקים באזור זה - ראה כותרת.
יום ראשון ה-26 לאוגוסט.
הגענו לעיירה מקסימה בשם טרופיאה TROPEA 38.41
צפון, 15.54 מזרח.
לאחר הדאגות המתאימות של דינה לגבי מקום חניה, זה עבד. הגענו, אין
בעיית מקום.
עגינה קלה וחום אימים. גם בדרך היה חם מאד והתקלחתי.
אחרי כמה דקות התאוששות הלכתי למשרד, שם הבחורה שם הוא רוזבלדה, (משהו
כמו דולציניאה), תשלום די סביר למרינה, המלצה על מסעדה טובה וחזרה לסירה
להתאוששות. מהחום.
שוב מקלחת, ויוצאים לעיריה.
העיירה מתנשאת כ-200 מטר מעל המרינה והים. למזלי דינה אינה יכולה ללכת
ואנחנו לוקחים מונית.(שנאמר בכל דבר רע יש גם משהו טוב).
פסק זמן, השכנים שלי במרינה יוצאים, אני עוזר להם להתנתק, והבחור מייד
מצליח לסבך לעצמו חבל במדחף. זו סירת השכרה ויש שם איש אחד מנוסה, כנראה, והיתר
חובבים.
כמובן שהמנוסה לא מתבלבל ומאשים מיד את הנהג. הוא היה צריך להגיד לו
לתת נגיעה במצערת ולהעביר להילוך סרק. החדש לא ידע, יצא בגאון ותפס את החבל. עכשיו
הוא הולך לצלול במים די עכורים. ניסיתי לעזור לו ולהציע לו שימשוך את החבל עם
הווינץ אבל הבחור לא רוצה ל"הדק" את החבל על המדחף. פרשתי מהייעוץ.
אז חזרנו למונית. עליה תלולה להר, שווה כל יורו, והגענו לעיירה
ולמסעדה.
על המסעדה המליצה רוזבלדה, ואכן מסעדה טובה מאד במחיר סביר. כרגיל,
אנחנו מזמינים בירה ודינה שותה כוס וחצי. אני רק חצי.
המלצר הנחמד, מבקש את קופסת הסיגריות, הריקה, שלי. הוא אוסף קופסאות
סיגריות. ברצון.
אני זוכה להרבה תודות ואם הייתי מבקש גם בנשיקה. (לא, אני עוד לא יוצא
מהארון).
טיול בעיירה. עיירה יפהפיה, ישנה, על צוק, מוזנחת מאד, כנראה שאין כסף
לשיפוצים, אבל נקייה להפליא. אני אפילו לא מעז לזרוק בדל סיגריה על הרצפה וטורח
לחפש פח.
הבתים ממש ישנים, משהו מתחילת המאה או המאה הקודמת, מקום נהדר, דומה
לסינמה פרדיסו.
זהו. בדרך חזרה, שוב במונית, אנחנו מסתכלים על תחזית מזג האוויר ודינה
מקבלת חלחלה. בעוד יומיים בדרך לקורינתוס יהיו גלים ורוח. משהו בסדר גודל של
"הוריקן" (כמובן שלא), אני אומר זה בסדר וזוכה לחפיפה ושמפו. (מה בסדר,
תמיד אתה אומר בסדר וכיו"ב).
נראה בבוקר.
בינתיים השכנים שלי צוללים במים וחותכים חבלים.
נראה לי שהצליחו.
איזה כיף לצלול במרינה מלוכלכת.
אינטרנט אין, תקלה בכל העיר. נעביר כשיהיה איפוא שהוא.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. עוד יום חם לפנינו ומעבר, אם האדמירלית תאשר,
במיצרי מסינה.
לקראת אשקלון, אילן חברי הטוב שהיה אחד מהצוות, שאל בתמימות " מה
יקרה אם נזיז את הידית הבוררת ליד ההגה לכאן", הזזנו. הסתבר שזו הייתה הדרך
להפעיל את ההגה האוטומטי. למדנו.
זהו לבינתיים. הנוף מדהים, ההפלגה מאד נעימה ואני כמו כל פולני
טוב מחכה ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה