קמנו אתמול בבוקר, ויצאנו להפלגה ארוכה של כ-שעה. חצינו את המפרץ
למקום שדינה בחרה ומסתבר שבחרה טוב, לגונה מוגנת ורחבה למדי, כמעט ריקה לגמרי, עם
חסרון אחד מדהים. היא רדודה למדי והעומק מתחת לקיל הוא כ-2 מטר. זה די והותר לדעתי
אבל גורם דאגה עמוקה לדינה ואריאל.
התחתית היא חול כך שגם אם נגע
במשהו זה לא יהיה אירוע טראומטי לסירה.
זה כמובן לא מרגיע את הנ"ל והם כל הזמן בודקים בדאגה את המכשירים
והקרקעית.
מזג האוויר אידאלי, רוח קלילה וכמובן אין גלים.
זה כמובן לא מונע מה"דואגים", לסמן את מיקום העוגן במצוף,
זה אגב רעיון מצוין של אריאל, לסמן את מיקום הסירה על תוויין המפות, להשאיר אותו
דולק עם אזעקת גרירת עוגן, להשאיר את מד הרוח עובד, מראה רוח של 2-3 קשר, ובכלל
להשגיח על הסביבה. שיהיה.
אנחנו במיקום 041.12.102 צפון, 009.26.903 מזרח
ח. או כפי שאני קורא לה הלגונה הכחולה.
(בלי ברוקס שילד).
הנסיעה הקצרה לכאן הייתה מעניינת. עובדות כאן כמה מעבורות שרצות בין
האיים והחלטתי לתת לכולן זכות קדימה. יש גם המון מנועיות הנהוגות על ידי חובבים,
במהירות, העוברות קרוב לסירה, לא יותר מידי, אבל מספיק קרוב כדי להשאיר גלים.
קרני ממשיכה בהסתגלות המופלאה שלה ואינה שמה לב לנדנודים. לי לקח הרבה
יותר זמן להסתגל ולהיפטר ממחלת ים. עופר כנ"ל. הוא עסוק בלנהל את הסביבה. ילד
עם בטחון עצמי מדהים שבטוח שכל העולם ובמיוחד הסובבים אותו, אנחנו, עומדים לרשותו
ולניהולו.
אנחנו כמובן לא רוצים לאכזב אותו ומתנהלים בהתאם.
מאחר ואנחנו עומדים במרכז הלגונה, במרחק של כ-200-300 מטר מהחופים,
קובי ותמר בחרו להם חוף פרטי אחד ושחו אליו בהרכב מלא. כן, כולל עופר, בתוך חגורת
הצלה.
שי כדג במים וקרני לא הרחק ממנה. שחו, הגיעו, בילו שם כמה שעות וחזרו
לסירה בשחיה.
אתמול גם הצלחתי לפתור ולתקן את תעלומת אור הניווט.
אור ניווט ימין, ירוק, הפסיק לעבוד לפני כמה ימים.
הייתה לנו הפלגת לילה אחת שאריאל פתר בעזרת מקל זרחני ירוק שיש לי
בסירה.
אני בדקתי מתחים ויש מתח. אור אין. תעלומה.
מאחר ויש לנו רק הפלגות יום לפנינו נתתי לזה לנוח.
אתמול אני על הסיפון, ליד אור הניווט רואה את החוט המוליך לאור הניווט
שחוק כמעט לגמרי בנקודת המעבר מהסיפון לתוך הסירה. כנראה שחבל הרתיקה שפשף אותו
אבל לא לגמרי. למתח הוא מראה כ-10 וולט, אבל מאחר והוא מחובר על הבלימה זרם לא העביר.
החלפתי את החוט עם עזרה ויעוץ של אריאל והכל עובד כרגיל.
עכשיו בוקר יום שבת, היום קמתי מאוחר, רק ב06:00 כבר יש אור ואני נהנה
מהשקט וכותב.
אני כותב כדי לזכור. ((SOME DRINK TO FORGET, I WRITE TO REMMEMBR
התוכנית להיום היא לנסוע לעיר הגדולה, לחדש אספקה ולעשות סיבוב סביב
האי. אם נמצא מקום עגינה טוב אז נעגון ואם לא נחזור ללגונה הכחולה לעגינת לילה.
נושא חידוש האספקה הוא חשוב מאחר ולארוחות הגורמה שקובי מכין צריך
מרכיבים רבים.
אנחנו נהנים מארוחות גורמה מפרי מטבחו של השף קובי הררי, אבל יש צורך
בחידוש מלאי שוטף. נעלמו הימים של בגט עם
סרדינים ופסטה פשוטה בערב.
יש מוצרלה עם עגבניות, ירקות מאודים, פסטה עם רוטב הבית, מרשם סודי של
קובי ועוד ועוד.
הילדות גילו גם את ממרח שוקולד המגעיל, (מתוק מידי), שנותר מהחצייה
והן מכלות אותו בשמחה.
אחרי כמה ימים ללא מקורות חשמל חיצוניים, יצא לנו להפעיל את הגנרטור,
לשמחתו של אריאל שתפס פיקוד גם עליו. (הוא המפקד הרשמי של הדינגי ואחראי על
התעבורה בו).
זהו בערך עד עתה. כאמור, יש גן עדן והוא כאן.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
נעביר לכם את הגיגי כאשר נתחבר לרשת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה