הגענו אתמול בלילה, לעיירה הנ"ל. הגענו עם דימדומים. התחיל
להחשיך. ה"פיילוט בוק" של רוד הייקל המתגלה כמדוייק ביותר, מזהיר אותנו בפני
סחף בכניסה ובכלל כניסה רדודה. זה כמובן מספיק עבור הדאגות של דינה. מה גם שלפני כמה
ימים בכניסה למרינה אחרת, בחושך, התישבתי על שרטון. (כבר סיפרתי לכם).
אני נכנס לאט ובזהירות, דינה מקריאה עומק, ולאחר קטע של 1.5 מטר
עומק אנחנו בפנים.
מרינה גדולה מאד אבל כפי שכתב רוד הייקל, עוד ב-2006, העבודות לא
הושלמו אז וגם לא היום. לכן, לא מפנים סחף, אין חשמל, יש מים, ושפע של מקום. כמובן
שגם לא מחייבים עבור עגינה.
אני פונה לפונטון אצבע פנוי, רוח קלילה ואין קשיים, קלייב, אנגלי
שעוגן בסמוך בא לעזור בקשירה, חושך אבל אנחנו מאובטחים.
לידינו שתי סירות מלאות איטלקים צעירים העסוקים מאד בהתזת מים אחד
על השני. לידינו זוג צרפתי צעיר ונחמד.
אכלנו והלכנו לישון. לא לפני שדינה פתחה את הבקבוק יין שקיבלנו מגוזף,
האיטלקי השמן שעזרנו לו עם כבל חשמל וצינור מים שלשום.
היין נהדר. אני שותה כוסית, דינה שתיים ושנינו נרדמים בכייף. למרות
שההפלגה הייתה קלה, מזג אוויר טוב, אחרי 10 שעות בים, מתעייפים. כן, למרות שנות, (שנות הצהרים שהייו הפעם בשתי מנות), שלי.
החלטנו להישאר כאן יום ואולי יותר. נראה. אין עלויות עגינה, המקום
נראה נחמד, עוד לא סיירנו, ואנחנו לא ממהרים.
החבר הנורווגי שלנו לא הגיע לכאן. יש לו סירה עם קוער צר של 2.3
מטר וכנראה פחד להיכנס בלילה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה