היום ממש קמתי מאוחר. כבר
0730. כולם ישנים עדיין.
אתמול היה יום מעניין. קמנו בלגונה הכחולה, התארגנו ויצאנו בשיט כמובן
לעיר הגדולה. נגמרו לנו כמה מצרכי יסוד,
והיה צורך להצטייד.
הרעיון היה להיכנס לאיזה מרינה או משהו, להוריד את הקניניים, במקרה
הזה קובי ואריאל ליד רציף ולהמתין להם
בסביבה. על עוגן או על רציף, מה שיבוא קודם.
ההפלגה קצרה מאד. צריך רק לחצות את המפרץ, לתת זכות קדימה למעבורות
שרצות כאן כל הזמן על הקו ולהיכנס לאיזה מרינה. היו כמה.
ראיתי מרינה מתאימה ונכנסתי, ראיתי גם רציף מתאים. כמעט. קצת רדוד.
התקרבתי והסירה נוגעת בקרקעית. על הסיפון אצלי מהומה גדולה. החברה נרגשים, מהמרינה
יוצא ילד צעיר עם דינגי, נרגש משהו ועוזר לי בדחיפות של הדינגי שלו לרדת מהשרטון
ולצאת שוב לים הפתוח. לא משהו מסעיר אבל אני זוכה לקיתונות של ביקורת מהצוות. חוץ
מהנכדים.
אנחנו שוב במפרץ לכיוון אחר ומשיגה אותנו הדינגי של המרינה, הפעם עם
ילד אחר השואל אותנו אם אנחנו רוצים מקום עגינה. כן רוצים אבל רק לשעה שעתיים.
הוא מציע לנו מקום כזה ב-20 יורו כולל מים ואני מסתובב וחוזר אחריו.
אחרי ה"פיאסקו" הקודם אני מעדיף לשלם 20 יורו במקום לקבל ביקורות
שליליות.
חוזרים. הוא מוצא לנו מקום להידחק אליו ליד קטמרן להשכרה ואנחנו
נקשרים.
הקנינים יורדים לקניות.
הכי חשוב מוצרלה, כי השף שלנו לא יכול בלעדיה.
בינתיים אני מתיידד עם השכן, המתגלה כרומני.
מתברר שהוא פועל רומני העובד עבור חברת ההשכרה לה שיך הקטמרן. המים
במרינה הם לרחצה בלבד ולא לשתייה, ואנחנו מחליטים לוותר.
הקנינים חוזרים, יש מוצרלה ויוצאים לדרך ללגונה הירוקה. זו לגונה אחרת
יותר פתוחה אבל עם מצופים. (במספר מוגבל).
הגענו. הפלגה קצרה מאד. אין מצופים פנויים.
מרחוק אני רואה מצוף אחד אליו קשורה סירה קטנה יחסית הנראית כמי שבא
רק למשך היום.
ניגשים אליו, אני שולח לסיפון את כל הילדים הקטנים עם אמם כדי שיבקשו
רשות להיקשר איתם במקביל. התרגיל הצועני עובד והם מסכימים. זוג איטלקי נחמד עם ילדה
קטנה ואישה חתיכה.
זהו קשורים, המפרץ מתמלא לאט לאט עם סירות נוספות, על עוגן.
תמר עם הילדים ועם הדוד אריאל שוחים כולם לחוף הסמוך.
אני כמובן הולך לישון. עניין של מסורת.
קמתי. דינה מציעה להכין קפה. מתקבל כמובן בתודה.
אני הולך לענייני וחוזר אחרי כמה דקות לרצפה רטובה ולדינה בכאבים.
מסתבר שהיא שפכה על עצמה כוס קפה חמה וזה גורם לכוויות ברגל אחת
ולכאבים עזים. מים, דינה מחליטה להיכנס למים לקרר את הרגל, (טעות), אלוברה,
אדוויל, וזה כואב.
לדינה יש סף כאב גבוה ואם היא
מתלוננת על כאבים, יש סיבה. אנחנו מודאגים.
לאט לאט הכאבים שוככים ודינה הולכת להתאושש בחדרה.
קובי כהרגלו מכין ארוחת גורמה, כן, גם מוצרלה על עגבניות, ודינה
בינתיים מתאוששת. הכאבים יורדים, קצת.
משקה קמפרי מחוזק מאד, עוזר אף הוא ומצבה הופך סביר. בכל מקרה היא נרדמת בסדר ונקווה שהיום
כבר יהיה טוב יותר.
הלגונה יפה מאד, הפעם הנוף מסביב ירוק ומכאן השם. כדי שנהייה יתר
ממוקדים, הרי הנ"צ:
41.11.410 צפון, 009.27.173 מזרח.
התוכנית להיום היא למצוא מקום
במרינה באולבייה, להתארגן ומחר הילדים ייקחו רכבת לקליירי לשדה התעופה.
לא להאמין אבל 9 ימים חלפו ביעף.
אנחנו מתכננים את התחנה הבאה, בדרך לרודוס לפגישה עם המחזור השני של
הקייטנים.
לג ראשון יהיה כנראה לנאפולי, כ-200 מייל מכאן, כמובן GOD WILLING AND WEATHER PERMITTING
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ננסה לשלוח לכם את העדכונים מהמרינה, אם נמצא בה מקום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה