אנחנו בסלרנו, שוב שם יפה, לא כמו סורנטו א בל בכל זאת.
יצאנו אתמול בניחותא מהאי "אישה" ועברנו במפרץ נאפולי. אין כמעט רוח וחם.
לי אין בעיה עם זה מאחר ואני מפליג עם מנוע רוב הזמן. מקסימום מוסיף קצת מפרשים לקישוט.
לקראת ערב החלטנו שננסה לעגון באמלפי. שוב שם יפה.
נכנסנו.
קודם כול תדלוק. הגענו בזמן, נקשרנו וקדימה דלק.
כרטיסי האשראי שלי ושל דינה מסרבים לשלם. לא נעים.
אני מציע שינסה בתשלומים של 200 יורו וזה עובד. הבוקר התקשרתי לאמריקן אקספרס וקיבלתי הסבר. הם לא רגילים לתדלוק של 470 יורו. מה אתה מתדלק בכל כך הרבה כסף, שואל אותי איתי, סירה.
הבין. מאשרים לי תדלוקים עד 700 דולר בעיסקה אחת שיהיה.
אז אנחנו עוד באמלפי, מאחרוי מסתדר תור איטלקי שלא היה מבייש תור ישראלי. כולם על כולם ומהומת אלוהים. במרינה הסמוכה אין מקום,.
אני יוצא בהילוך אחורי ולאט לאט. מי שלא זז זבשו. אין רוח ואין בעיה בתמרון. אנחנו מנסים עוד מרינה בסמוך, אןין מקום ואנחנו מחליטים להמשיך לסלרנו. זה מברחק שעה ועדין יש אור. לא שיש לי בעיה להיכנס בחושך, אבל יש הוראות אדמירליות לגבי כניסות למרינה בלילה. (חל איסור).
הגענו לסלרנו. מרינה ענקית ריקה לגמרי ואפשר לעגון לאורך הרציף.
זה רציף של סירות להשכרה וכולם בחוץ עד יום שבת.
מריו גובה ממני 60 יורו, זה התשלום ללילה ומסביר לי שקבלה אקבל מחר.
זה די ברור לי שהבחור עושה "קומבינה".
יצאנו קרוב למרינה למסעדה נהדרת, במחיר סביר, ואנחנו חוזרים עייפים אך מרוצים לסירה.
כרגיל, אנחנו מזמינים שתי בירות ודינה גומרת בירה אחת וחצי משלי. אני שתיין עלוב ביותר.
לעומת זאת אני חזק מאד בקינוחים.
אנחנו קצת מרגישים אשמים על זה שאנחנו מבזבזים את הירושה של הילדים, (כל הזכויות שמורות לאברמיק על אימרה זו).
אנחנו במרחק של כ-150 מיל ימיים ממסינה.
את מסינה אני רוצה לעבור ביום. בדרך כלל הברדק שם חוגג והמיצר עמוס כמו נתיבי אייליון ביום ראשון ב0830, ביציאה מרמת השרון או כפר סבא.
הכוויות של דינה מתרפאות יפה. כמובן שאין מה לדבר על כניסה למים. בינתיים. דינה שומרת שלא יזדהם, בינתיים בהצלחה.
התוכנית היא להזדחל לאורך המפרצים בדרך, עד מסינה ואחר כך נראה איך "נתקוף" את נושא יון.
כרתים עשוייה להיות גם אופציה.
החום כאמור כמו בארץ. עומס חום כבד שאינו יורד גם בים כי אין רוח. אנחנו כבר כמה ימים טובים בים התיכון, מזג האויר ללא רוח, לא, אין תלונות בכלל, וחם.
דיברנו על זה שצריך לפתוח את הפתח הקידמי של הסוכך שהיה סגור בחודשים האחרונים.
(בהפלגה באטלנטי היה גם קר וגם לפעמים היו מתזים. (בעצם גם בדרום ספרד).
בכל מקרה, אתמול אחר הצהרים דינה מזכירה את העובדה ואני פותח את ה"חלון". יש הבדל.
אז החלון עכשיו פתוח וקצת יותר נעים.
זהו לבינתיים.
כתבתי וקיבלתי כמה דו"אלים נחמדים. אני עדין תחת רישומו הכבד של גדעון חברי, שנפטר. לא הפליג מספיק זמן. זה במסגרת הסיפור על ארמנד האמר שחי עד גיל 94 וניהל את עסקי הנפט הגלובליים שלו עד גיל 93..
הוא נהג להסתובב עם סיגר ביד אחת וכוסית ויסקי ביד שניה. אחד מעובדיו שאל אותו לסוד אריכות הימים שלו והאנרגיה שלו והוא הסביר זאת בסיגר ובויסקי. העובד לא השתכנע ואמר לו כי גם אביו נהג כך, סיגר וויסקי אך מת בגיל צעיר. תשובתו המוחצת של ארמנד האמר הייתה, "הוא לא עשה את זה מספיק זמן"
זה מזכיר לי את הספר של טדי שסיימתי לקרוא בעיון רב וחלקים ממנו פעמיים. נפלא.
מאד התרגשתי במיוחד למראה התמונה של הורי ואחותי ביום חתונתה. איש נפלא וספר נפלא.
אפרופו ארמנד האמר, נראה שטדי הולך בעקבותיו ואני רק מאחל לו שישבור את השיא של האמר בהרבה הרבה שנים.
אני מקווה להפליג מספיק זמן, כמו האמר עם הסיגר והוויסקי. בכל מקרה, אני עובד על זה יום יום.
זהו לבינתיים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ולגבי הקומבינה של מריו, הבוקר הוא הופיע אצלנו ורשם לנו קבלה כשרה. צריך להאמין בבני אדם. לרוב האמונה הזו מצוצדקת.
יצאנו אתמול בניחותא מהאי "אישה" ועברנו במפרץ נאפולי. אין כמעט רוח וחם.
לי אין בעיה עם זה מאחר ואני מפליג עם מנוע רוב הזמן. מקסימום מוסיף קצת מפרשים לקישוט.
לקראת ערב החלטנו שננסה לעגון באמלפי. שוב שם יפה.
נכנסנו.
קודם כול תדלוק. הגענו בזמן, נקשרנו וקדימה דלק.
כרטיסי האשראי שלי ושל דינה מסרבים לשלם. לא נעים.
אני מציע שינסה בתשלומים של 200 יורו וזה עובד. הבוקר התקשרתי לאמריקן אקספרס וקיבלתי הסבר. הם לא רגילים לתדלוק של 470 יורו. מה אתה מתדלק בכל כך הרבה כסף, שואל אותי איתי, סירה.
הבין. מאשרים לי תדלוקים עד 700 דולר בעיסקה אחת שיהיה.
אז אנחנו עוד באמלפי, מאחרוי מסתדר תור איטלקי שלא היה מבייש תור ישראלי. כולם על כולם ומהומת אלוהים. במרינה הסמוכה אין מקום,.
אני יוצא בהילוך אחורי ולאט לאט. מי שלא זז זבשו. אין רוח ואין בעיה בתמרון. אנחנו מנסים עוד מרינה בסמוך, אןין מקום ואנחנו מחליטים להמשיך לסלרנו. זה מברחק שעה ועדין יש אור. לא שיש לי בעיה להיכנס בחושך, אבל יש הוראות אדמירליות לגבי כניסות למרינה בלילה. (חל איסור).
הגענו לסלרנו. מרינה ענקית ריקה לגמרי ואפשר לעגון לאורך הרציף.
זה רציף של סירות להשכרה וכולם בחוץ עד יום שבת.
מריו גובה ממני 60 יורו, זה התשלום ללילה ומסביר לי שקבלה אקבל מחר.
זה די ברור לי שהבחור עושה "קומבינה".
יצאנו קרוב למרינה למסעדה נהדרת, במחיר סביר, ואנחנו חוזרים עייפים אך מרוצים לסירה.
כרגיל, אנחנו מזמינים שתי בירות ודינה גומרת בירה אחת וחצי משלי. אני שתיין עלוב ביותר.
לעומת זאת אני חזק מאד בקינוחים.
אנחנו קצת מרגישים אשמים על זה שאנחנו מבזבזים את הירושה של הילדים, (כל הזכויות שמורות לאברמיק על אימרה זו).
אנחנו במרחק של כ-150 מיל ימיים ממסינה.
את מסינה אני רוצה לעבור ביום. בדרך כלל הברדק שם חוגג והמיצר עמוס כמו נתיבי אייליון ביום ראשון ב0830, ביציאה מרמת השרון או כפר סבא.
הכוויות של דינה מתרפאות יפה. כמובן שאין מה לדבר על כניסה למים. בינתיים. דינה שומרת שלא יזדהם, בינתיים בהצלחה.
התוכנית היא להזדחל לאורך המפרצים בדרך, עד מסינה ואחר כך נראה איך "נתקוף" את נושא יון.
כרתים עשוייה להיות גם אופציה.
החום כאמור כמו בארץ. עומס חום כבד שאינו יורד גם בים כי אין רוח. אנחנו כבר כמה ימים טובים בים התיכון, מזג האויר ללא רוח, לא, אין תלונות בכלל, וחם.
דיברנו על זה שצריך לפתוח את הפתח הקידמי של הסוכך שהיה סגור בחודשים האחרונים.
(בהפלגה באטלנטי היה גם קר וגם לפעמים היו מתזים. (בעצם גם בדרום ספרד).
בכל מקרה, אתמול אחר הצהרים דינה מזכירה את העובדה ואני פותח את ה"חלון". יש הבדל.
אז החלון עכשיו פתוח וקצת יותר נעים.
זהו לבינתיים.
כתבתי וקיבלתי כמה דו"אלים נחמדים. אני עדין תחת רישומו הכבד של גדעון חברי, שנפטר. לא הפליג מספיק זמן. זה במסגרת הסיפור על ארמנד האמר שחי עד גיל 94 וניהל את עסקי הנפט הגלובליים שלו עד גיל 93..
הוא נהג להסתובב עם סיגר ביד אחת וכוסית ויסקי ביד שניה. אחד מעובדיו שאל אותו לסוד אריכות הימים שלו והאנרגיה שלו והוא הסביר זאת בסיגר ובויסקי. העובד לא השתכנע ואמר לו כי גם אביו נהג כך, סיגר וויסקי אך מת בגיל צעיר. תשובתו המוחצת של ארמנד האמר הייתה, "הוא לא עשה את זה מספיק זמן"
זה מזכיר לי את הספר של טדי שסיימתי לקרוא בעיון רב וחלקים ממנו פעמיים. נפלא.
מאד התרגשתי במיוחד למראה התמונה של הורי ואחותי ביום חתונתה. איש נפלא וספר נפלא.
אפרופו ארמנד האמר, נראה שטדי הולך בעקבותיו ואני רק מאחל לו שישבור את השיא של האמר בהרבה הרבה שנים.
אני מקווה להפליג מספיק זמן, כמו האמר עם הסיגר והוויסקי. בכל מקרה, אני עובד על זה יום יום.
זהו לבינתיים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ולגבי הקומבינה של מריו, הבוקר הוא הופיע אצלנו ורשם לנו קבלה כשרה. צריך להאמין בבני אדם. לרוב האמונה הזו מצוצדקת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה