המשך

לאחר האוכל ולאחר גין טוניק מאד נדיב, כרגיל, טלי עזרה לי לסיימו, דינה בבירה, כולנו היינו מוכנים לחזור לסירה. (תודה לאל).

חזרנו בתחתית עד שהגענו למקום בו צריך להחליף קו.

זה קו המוליך לשפת הים ומסתבר שהוא נסגר ב2200.

יש מוניות.

עצרנו נהג מונית שדיבר ספרדית שוטפת ולא ידע איפה המרינה שלנו. לאחר נסיעה פרועה, נראה לי שהיה קצת שיכור, הגענו למקום שנראה כמו, ירדנו ומסתבר שצריך ללכת עוד רבע שעה. 

עמדנו בזה. בקושי. אני שתקתי כי אני הייתי האשם בירידה החפוזה מהמונית.

הגענו.  נפלנו שדודים. זה קורה  לנו די הרבה בזמן האחרון. הגיל כנראה.

עכשיו בוקר, הגברות הלכו לעיר הגדולה ולי יש שקט.

למדנו דבר חשוב מהספרדים. הם יוצאים לטייל בסביבות 2200 בלילה, כאשר קריר, עם הילדים ועם עגלת תינוקות אפילו אם התינוק בן 6. זו העגלה בה הוא נרדם אחר כך. זה יכול להיות במסעדה או בכל מקום אחר. מענין. (ותודה לנלי על ההסבר).

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

מחכים לאריאל, בברצלונה, ואחר כך לתמר  והמשפחה בסרדיניה.

מחר נצא בבוקר מודם לכיוון ברצלונה ונמשוך ככל  god willing and weather permittting.

וולנסיה וחואן קרלוס

ה-30   ליולי ואנחנו ביום מנוחה בוולנסיה במרינה ע"ש חואן קרלוס. זו מרינה ענקית שנבנתה עבור האולימפיאדה של 1992 וכיום היא ריקה ברובה.

אתמול, לאחר מנוחת הצהרים, ולאחר שהשמש ירדה קצת, שזה אחרי 1930, נסענו לעיר הגדולה.

יש להם פה רכבת חתית נהדרת ולאחר הסבר קצר, קנינוכרטיסים ואנחנו בעיר הגדולה.

התחנה היא בדיוק מול זירת לחימה בשוורים ושמענו מבעד לחומות את תרועות הקהל.

אני מקווה שהריעו לשור. חיפשנו את המסעדה שמגישה ביצי שוורים אבל לא מצאנו.

הסתובבנו.

מא אומר ומה אדבר, עוד עיר אירופאית, ספרדית יפה. שמחתי מאד לביקור כי זה חוסך לי את הטיול למחרת, היום למועד כתיבה זו, ואוכל להישאר בסירה.

הגברות כמובן יסעו לטייל. (נסעו כבר ולי יש שקט).

חזרה לאתמול, 

אחרישיטוט קצר בחרנו מסעדה, הזמנו אוכל, היה טוב אבל לא לאאה אתכם בפרטים ושמענו זמרי רחוב.

אחד היה טוב ונתתי לו טיפ של שני יורו.

אחריו הופיע עוד אחד. ממש, אבל ממש גרוע.

סירבתי לשלם לו. שיחפש מקצוע אחר. אמרנו משהו בעיברית והוא מלמל לעצמו בקול רם שהצרפתים הם נוראים ואינם מעריכים מוזיקה טובה. רציתי לעדכן אותו שאנחנו ישראלים אבל החלטתי לוותר לצרפתים. 

וולנסיה

29 ליולי, יום ראשון.
הגענו לוולנסיה לפנות בוקר, לאחר הפלגה של 40 שעות מאלמירה. כולן על מנוע, עם מפרש כזה או אחר לקשוט.
הסירה התנהגה יפה. אין חדשות.
בהפלגה היה לנו הכל מכל.
התחיל ביציאה  "פרועה" מהמרינה, ברוח של 15 קשר. היה צריך לזוז מהר כדי שהרוח לא תפיל אותנו על אחת הסירות. נסעתי בהילוך אחורי במהירות של 5 קשר עם תיקונים של החרטומן, לכיוון.
היה מענין.
הכיוון צפונה הוא עם הרוח, וזה הכיוון שלנו. הגלים עלו מהר מאד ל-4 מטר והיה מטלטל ומהיר.
נרשם שיא סירה חדש, בנפילה חופשית מגל, 13.5 קשר. בחיי, יש עדה , טלי.

מהירויות של 10 עד 12 קשר היו לשיגרה. הסיפור הזה רץ כמה שעות טובות.

יותר מאוחר הרוח שככה קצת והתקדמנו בצורה קצת יותר נורמלי ללא יותר מידי טילטולים.
טלי החליטה שאינה יכולה לישון  בטלטולים כאלו ואכן בילתה את רוב הלילה בקוק פייט, ערה.
הלילה השני עבר כמו הלילה הראשון. היחידי שישן הייתי אני.
הגענו לנמל וולנסיה בחושך, בסביבות 0500 שזה כאן חושך מוחלט.
עברנו את כל המכשולים ונכנסנו למרינה ענקית וריקה, ע"ש חואן קרלוס.
אחרי שנקשרנו הופיע איש אבטחה גדול, ביקש נירות, התחרט וסיכמנו על שינה והצגת נירות בבוקר שאצלם מתחיל ב0900.
נפלנו שדודים.
זהו לבינתיים. אנחנו במקומנו, מחוברים לחשמל  והולכים להשלים שעות שינה. חם ולח אבל יש רוח נעימה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אלמירה-תוכניות

יום שישי ה-27 ליולי.
אתמול, לאחר דיון מעמיק, התקבלה וגובשה תוכנית.
אנחנו נצא ליומיים הפלגה רצופה בים לולנסיה. כל זה בתנאי של god willing and weather permitting.
זה מרחק של כ-250 מייל וסביר שנעשה זאת ב-50 שעות.
את הזמן שנרוויח, ננצל לסיור מורחב בוולנסיה.
החלופה הייתה לרוץ ממרינה למרינה, כ- 50-60  מייל כל יום, להגיע עייפים, לישון ולהמשיך הלאה.
הבעינה שלי היא שכל המרינות מתחילות להיות דומות בעיניי, הן באמת דומות.
המרינה כאן נחמדה.
יש להם מנהג משונה שהתחיל במרבלה ונמשך גם כאן.
יש להם חיבור לחשמל ממש משונה ומיוחד וצריך מתאם מיוחד עבור זה.
במרבלה נתנו לי מתאם, תמורת פקדון של       150 יורו, וביליתי כמעט שעה בחיבור מתאם שלי אליו.
גם כאן, מתאם מיוחד עם חיבור רגיל בקצהו השני. הפקדון, 30 יורו.
זהו, אנחנו מתכוננים להתנתק ליומיים שלושה מהרשת ונחדש הקשר כאשר (אם וכאשר), נגיע לוולנסיה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אלמירה 36..42 צפון, 002.48 מערב

אחרי הפלגה של 12   שעות היום, הכל על מנוע ומפרש חלוץ לקישוט, כרגיל, אנחנו באלמירה.
אתמול היינו במלגה, במרינה ופגשנו את נלי וזוהר. היה נהדר.
המכונאים גמרו לתקן את הדרוש תיקון, התקינו שני צינורות לדלק חוזר, אחד לכל מיכל, גרמו ותיקנו נזילה בתא פליטת מים ואויר מהמנוע, ויצאנו לדרך.
הכיוון היה למלגה לפגוש את נלי. עמדנו במשימה.
האמת,   הקלקולים התכופים בסירה מתחילים לעלות לי על העצבים, שלא לדבר על הארנק.
נקווה שהסירה תירגע קצת.
את מיכל הדלק הנוזל אצטרך לפרק בארץ, ולקן או להחליף בחדש. נראה.
התוכנית היא ל"רוץ" לברצלונה לפגוש את אריאל ב-5 לחודש.
למרות ההפלגה השקטה, ולמרות שנימנמתי יפה מאד בדרך, אני עייף, וכולן עוד יותר.
מחר נמשיך. דינה תגלה לנו עוד מעט לאן.
מאחר ויצא לנו להפליג כל יום כ-50 מייל, אני בעד הלגת לילה אחת או שתים, מה שיאפשר לנו בילוי של יום או יומיים במקופם מרכזי ויפה בדרך. נראה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

המשך

מסתבר  שכל הבעיה הייתה הפסקת הצהרים.
הבחור גורר אותי פנימה ישר לרציף הקרוב לבתי המלאכה.
מסתבר שאנחנו במרינה ענקית. יופי.
בדרך אני עוד נאלץ לפספס   מנועית יפהפיה, הגוררים לא ממש מתורגלים בגרירה, אבל בכל זאת, מגיעים, המרינרו, זה השם הספרדי לאיש הרציף, מסביר לי שיבוא מכונאי ב-1600. אינשללה.
1615    מכונאי מגיע. אמרתי לכם שיש ניסים בים.
הוא מתחיל לבדוק, והבעיה בעינה. מנוע מותנע, עובד 2 דקות ומת.
אחרי כמה בדיקות הוא מגיע למסקנה שצינור החזרת עודפי דלק, (מה זה לעזאזל), מחזיר עודפים למיכל הנוזל, הסגור כביכול, ואין אספקת דלק טובה למנוע.
אני גם בודק את המיכל השני, גם הוא ריק. אתמול זרקנו 800 ליטר לים. מזל שזו הייתה קניה זולה יחסית, מילאתי את המיכלים בגיברלטר.
הכונאי עובד ובודק, ובינתיים מגיע, שוב המרינרו,  אני נדרש במשרד עכשיו. מבקש מחוזה, כן, זה שם המוכנאי, לחכות והולך למשרד.
מרינה יקרה יחסית, כפול ממה ששילמנו עד עכשיו, אבל, אני שואל מה עם התשלום עבור הגרירה ווהבחור עונה לי שזה לא נדרש. יפה.
מסתבר שאנחנו במרינה מאד פופולרית ומפוארת.
בדרך אל המשרדים ובחזרה  אני  מבין למה המרינה כל כך יקרה. כמות מכוניות הפאר, מדהימה.  רולס רויים, יגוארים ופורשה ברחובות. ליד רנג רוברסואחרים.
טלי הלכה לפטרול.
זה מיצר בעיה מסויימת מאחר ואין לנו כרטיס פתיחה לשער והשערים נעולים.
אנחנו מקבלים צלצול מטלי. היא ליד השער הנעול.
אני הולך לקראת ואנחנו מעבדים תוכנית. היא תעביר לי את חפצי הערך שלה, כולל הקניות שלה ואז היא תטפס מעל לחומה, תקפוץ למטה ותנסה בדרך לא ליפול למים.
זה עובד. אני קצת עוזר ומונע ממה לגלוש למים, אבל עברנו. מנוחה קצרה והיא מוכנה לסבוב נוסף.
אז זהו בינתיים, מחר יבואו המכונאים להרכיב צנרת חדשה, אולי יהיה רתך ובכל מקרה, זאת אומרת לאחר התיקון ותידלוק חדש, נצא למלגה.
יש להם פה גם תקעים מיוחדים שאין לי ולא הוצאתי מהמרינה אז נחיה ללא 220 וולט הלילה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. הסירה לא מפסיקה להפתיע.   

מרבלה- מרביי-יה

יום שלישי ה-24 לחודש.
יצאנו בדרך למלאגה. שוב היה מעניין.
רוח לא חזקה אבל על הפנים ואנחנו עם  מנוע.
לא להרבה זמן. המנוע מגמגם קצת וכבה.
היות ואני לא רחוק מהחוף, 1.5 מייל, אני פותח חלוץ ומפנה את הסירה ללב ים. מה שנקרה "לתפוס מרחק ביטחון".
אחרי  זה מתחילים לחשוב. המיכלים מופרדים, לא יכול להיות שאתמול רוקנתי את שניהם. האחד בפרוש היה סגור.
מאחר וניסים קורים בכל זאת, במיוחד בים,  אני מחליט להשתמש באחד מהמיכלים הרזרביים שלי שיש בו 26 ליטר.
הים די שקט ואנחנו במרחק של 2-3 מייל מהחוף, אני משתמש במשאבה שאבי המציא, פטנט נהדר, כדי להפעיל אותה צריך לעשות כמה תנועות מגונות, והיא שואבת להפליא.
מרוקן את המיכל למיכל הסירה, מתניע, נוסעים עוד כ-10 דקות והמנוע שוב מדומם.
במיכל הרזרבי השני אני לא משתמש, אין טעם כל זמן שלא אותרה הבעיה.
מאחר ואנחנו עדן במרחק של כ-25 מייל ממלגה, מחליטים לחפש מרינה קרובה יותר.
דינה מוצאת והיא במרחק של כ-2 מייל מאיתנו. מתקרבים אליה על מפרש, דינה מתקשרת אליהם ושואלת אם ניתן לקבל סירה שתגרור אותנו פנימה. הבחור מסביר שא' הם בהפסקת צהריים עד 1600,  אנחנו בקשר איתם ב1400, חוץ מזה אנחנו סירת מפרש אז שניכנס על מפרשים עד רציף התדלוק ושם יעזרו לנו.
טוב.
אני נכנס, על מפרש חלוץ, ובדיוק בכניסה הרוח מסיטה אותי לכוון שובר הגלים, סיבוב מהיר, עם החרטומן ואני בכיוון שובר הגלים השני, הרוח ממש לא משתפת פעולה.
עוד סיבוב נואש ואני חומק גם משובר הגלים השני, החוצה. מה להגיד לכם, לא נעים.
עכשיו אני בחוץ, מתקשר אליהם, מסביר שלא הצלחתי להיכנס ושישלחו סירת גרר, יעלה כמה שיעלה. הם הודיעו לי קודם שסירת גרר תעלה כסף.
אחרי כרבע שעה בחוץ אני רואה סירת גרר, מרופדת בפנדרים, "יעודית לגרירות",  הם מגיעים, זורקים חבל, מקצוענים.

המשך-אסטפונה

אני פותח את מכסה המנוע, דלק זורם בחופשיות בבילדג.
מבט מקרוב יותר מגלה לי שמיכל אחד, הימני, נובע כמו מעין, דלק, בדיוק בתחתית.
אני  מכבה מנוע.
מנסה לסגור את החור עם איזה שהיא "פלסטלינה" לא עובד.
הים שקט. ערפל כמעט נמוג.
הברירה היחידה בפני, לרוקן מיכל אחד, הנוזל כמובן, לים.
המיכל השני שבו השתמשתי עד כה היה פתוח. אני סוגר אותו. הנוזל היה בשימוש, המיכל, ונותרת הבעיה מה עושים.
אין ברירה. מיכל של 400 ליטר מוזרם לים.
אחרי יותר משעה, המיכל מתרוקן, אני מתניע שנית, לאחר שטיפה של השיפוליים במי ים ונוסעים למרינה על המיכל השני.
במרינה מקבלים אותנו יפה מאד, )הם לא יודעים על ההדלפה,  נותנים לנו בקבוק יין והכל  טוב.
רק המצפון מציק לי על הדלק שנאלצתי לשפוך לים.
הערב אנחנו חוגגים, דינה ואני, 45 שנות נישואין. אין לי מילים.
יצאנו למסעדה סינית נהדרת וכרגע חזרנו. מפוצצים. הבחירה הצליחה.
מחר אנסה לתקן את החור, עוד לא ברור לי איך. נראה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. מענין.

מגברלטר ל-פורטו דה אסטפונה

עזבנו את גיברלטר בדרך למרינה שבדרך למלגה.
מאחר ובימים האחרונים לא היה "מעניין",  היום היה "מענין במיוחד.
זה התחיל בבוקר עם פאולה. מורה לתולדות האמנות מאיטליה השוכנת בסירה שלידינו במרינה.
הבחורה שומרת על הסירה של החבר שלה שאינו בנמצא כרגע. סירה יפהפיה. גם פאולה, שמה לעשות אינה הטיפוס שלי. קטנה ורזה להפליא, עם ביקיני מינימלי.
הגברות הלכו לקניות ואני שקעתי בשיחה עם פאולה. החבר שלה עם הסירה מתכונן לחצות את האטלנטי ואני העברתי להם עצות, דרכה. הוא עוד לא הגיע.
הבחורה משועממת משבוע ועוד שבוע של שמירה, בדד, וישבה הרבה זמן.
הראת לי את הסירה שלהם, משהו מדהים, אני הראיתי לה את שלנו,  גם  לא רע, עברנו לשיחה על היסטוריה ומסתבר שהבחורה מאד אינטיליגנטית, מסכימה עם כל דעותי על הערבים.
הגברות הגיעו, דינה העיפה מבט אחד על פאולה והבינה שאין ממה לחשוש  ונפרדנו בידידות.
שטנו לתדלק. הדלק בגיברלטר זול יחסית כ-1 יורו לליטר. תדלקנו מלא.
יצאנו לדרך ונכנסנו לערפל.
ערפל ערפל ולא נעים, במיוחד בגיברלטר המלאה באוניות. הפעלנו ראדר. עובד. נחמד.
קודם ראינו בראדר ואחר כך במציאות, מרחק ראיה 200-300 מטר.
גם זה התחיל לעבור.
אני מבקש מדינה להפעיל את משאבת השיפוליים, בדרך כלל זו עובדת כמה שניות ואין מים, הפעם היא שופעת.

נוזל צהוב בהתחלה בלתי מזוהה.  מה זה. אחרי כמה דקות אני מחליט להרים את מכסה המנוע ולבדוק.

סיביליה 19.7.12

המסע לסיביליה.

יום חמישי ה-19 לחודש יולי.

יום קשה עבר על כוחותינו. לפחות חלק מהם.

אתמול שכרנו רכב והיום השכם בבוקר נסענו לסיביליה. השכרת הרכב הייתה קצת טראומטית. היינו במשרד למידע לתיירים, קיבלנו את המידע הנחוץ, כולל כתובת ושעות פעילות. הגברת הנחמדה אמרה לנו שסוגרים ב-1400 ונשמעה קצת לחוצה.

לא הבנו למה. אצלנו הייתה השעה רק 1330. נותר עוד המון זמן.

הגענו למשרד ושם התברר לנו כי המשרד סגור.

הראנו לו את שלנו, (השעון), אצלנו 1345. הוא הראה לנו את שלו, (השעון), אצלו 145. מסתבר שעברנו במסענו אזור זמן של שעה והשעה היא יותר מוקדמת. בשעה.

פותחים שוב ב-1800 זמן שלהם. הזזנו את השעונים.

שמחנו גם שהטעות התבררה יותר מוקדם אחרת היינו עוד מאחרים את הטיסה של יעל.

חזרנו לסירה לקיים את המצווה המקומית, שנת אחר הצהרים, ולפנות ערב, ב-1900 חזרנו לשכור רכב.

מחשיך כאן ב2230. בערב, כולם ישנים עד 0800 ויותר ופותחים עסקים ב-1000. צודקים.

היום השכמנו עם שחר, ב0800 השמש רק זרחה, ונסענו לסיביליה.

אתמול עוד הספקנו, מחשיך כאמור ב-2230, לעשות סיבוב סביב קדיז שהיא עתיקה מוקפת חומה.

ירדנו גם להסתכל בטיילת שעל החומות. יש שם עצי פיקוס עתיקים, לא נכתב בני כמה, מדהימים, ענקיים.

טוב, סיבליה.

כ-150 ק"מ צפונה נסיעה מהירה, לדעת יעל מהירה מידי, בכביש כדוגמת כביש 6 שלנו.

בסיביליה חנינו בחניון תת קרקעי, מתחת לפארק גדול, רעיון מצויין שהתחילו גם אצלנו.

יצאנו לטייל.

חם. בחוץ טמפרטורה של 30 מעלות ועולה.

הקתדרלה הגוטית, הגדולה בעולם, לטענתם, באמת מרשימה.

הסתובבנו.

הקתדרלה התחילה כמסגד במאה ה- 12 והמשיכו לבנות אותה ככנסיה במאה ה-12.

המגדל הגבוה ב"קומפלקס" שני שליש ממנו הוא בבניה מוסלמית, די פרימיטיבית של ללבנים, והיתר בבהט מקומי. סה"כ המגדל 98 מטר. גבוה.

הגברות כמובן טפסו למעלה במדרגות. אני ויתרתי.

הסתכלתי על המגדל מלמטה.

בסיס המגדל הוא מאבני סלע גדולות, דוגמת הכותל שלנו.

נראה לי שהמסגד המוסלמי התחיל על יסודות רומיים או יוונים עתיקים. זה לא מצויין בשום מקום כך שזו ספקולציה שלי.

הגברות ירדו בשלום והמשכנו בסיור. סיביליה המשיכה להתחמם.

עצרנו להפסקת שתיה ואוכל והזמנו גין וטוניק, משקה שהפך למשקה החובה שלנו. (חוץ מדינה ).

הספרדים מאד נדיבים בגין שלהם וקמצנים בסודה.

מאחר ולא אכלתי כלום מהשחר, אחרי כמה לגימות הייתי די מטושטש. כושר השתיה שלי לא משהו לכתוב עליו.

הגיע משהו לאכול, אכלתי, טלי עדין בלי אוכל מהבוקר, קיבלה את מחצית המשקה שלי וכלום. "לא נודע כי בא אל קרבה".

המשכנו להסתובב, הטמפרטורה המשיכה לעלות וב-36 מעלות, כן יבש, פרשתי מהמבחן גיבוש לסיירות ויחידות מובחרות וחזרתי למכונית.

נפלתי שדוד.

יעל חזרה אחרי עוד כשעה והגברות הואילו לחזור אחרי עוד כשעתיים של שיטוטים, כאילו כלום. (סיירת מטכ"ל מינימום).

זהו,נהגתי חזרה. בהתחלה מהר, אחר כך לבקשת הקהל, יותר לאט.

הגענו. שוב נפלתי שדוד.

עכשיו 2130, אור יום מלא ואולי נקבל אוכל בהמשך.

קדיס 17.7.12

ההפלגה לקדיז
היום הפלגנו לקדיז. הפלגה קצרה כ-25 מייל, קטן עלינו.
הרגלנו את יעל לים שקט עם קצת דולפינים, כן, היו קצת בכניסה לציפי, וזהו.
אז היום הסתדר לנו יום יותר מענין. (כן, כדברי הקללה הסינית).
ההתחלה הייתה שיגרתית.
דינה הלכה לסגור ענינים במרינה ולבדוק אם יש מקום במרינה של קדיז.
אני נשארתי לתקן נזקים.
דינה עלתה על לוח המכשירים כדי לנקות את המגן רוח ונתזים, spry  hood, דרכה קצת על לוח השעונים של המנוע שלא הגיב טוב. (גם אני לא).
חזרה ממשרדי המרינה, שילמה וזהו. מה עם מקום, מה עם מזג אויר, אה....
חזרה שוב למרינה, מגיע לה, וחזרה עם בשורות טובות ופחות טובות.
יש מקום, יהיו רוחות של 22 קשר בכניסה. קטן עלינו.
הפלגנו.
יצאתי, פתחתי מפרש חלוץ, חצי פתיחה, בעיקר לקישוט, מול רוח של 5-6 קשר, ובסביבות השעה 12 הלכתי לקיים מצוות שינה.
אחרי איזה חצי שעה אני מתעורר מהטיה של הסירה ומדינה שמגיעה מיד אלי לספר לי שהרוח עלתה. 15 קשר. על האף.
מצמצמים. הרוח עולה ל-15-20 קשר, ואני סוגר מפרש, לא לפני שהחבל בורח לי מהיד ומשאיר לי חריכה על שתי אצבעות. לומדים.
המשך -ההפלגה לקדיז.
הים עולה, רוחות 15-20 קשר ובדיוק על האף.
מתחילים שפריצים נחמדים התופסיםכל פעםמישהי אחרת.
פעם טלי, פעם יעל. 
אני בעיקר עומד ומתבונן ונמנע מהשפריצים.  
בכל השמחה הזאת אנחנו שומעים הודעת פמ  פמ. הודעת בטיחות. טרפיק קונטרול מטריפה מודיע על אדם ביד, באנגלית זה נשמע עוד יותר דרמטי, man overboard,  הוא מוסר נקודת ציון הנמצאת רחוק מאד מאיתנן.
הסיכויים למצוא אדם כזה בים, קלושים.
עלינו זה עושה רושם קשה מאחר ולא דינה ולא אני שמענו הודעה כזו מקודם.
עצוב.
נכנסים למפרץ קדיז בו אמורים הרוח והגלים לרדת. הם לא שמעו על זה. הרוח עולה ל-20-25 קשר, על האף. אני כמובן בזווית לגלים מזגזג.
מארגן שפריצים פעם לטלי, פעם ליעל. לדינה לא מצליח לי. היא יושבת באמצע.
הנוסעות שלי והצוות, אינם מתרגשים. יפה.
נכנסים לנמל והרוח ממשיכה ללא הרף. הגלים ירדו.
אנחנו מגיעים למזח הקבלה ואני נצמד אליו, כרגיל בכשרון רב.
משרד, סידורים, מקבלים מקום ואני מבקש סיוע בקשירה במקום.
מגיעים למקומנו, אני עושה לרוח הטעיות וסיבובים ונכנס לשביעות רצונם של המסייעים. (אני מניח שסימני הידים אצלהם דומים לשלנו, שלא כמו אצל האיטלקים).
זהו הגענו.
כולם מרוצים והולכים לישון. כמובן גם אני.
עכשיו ערב, טלי ודינה יצאו לפטרול האלים שלהן בעיר.
משפחת סוקול, (טוב קני-סוקול),  בסירה למשמר.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

יום בגיברלטר

יום ראשון ה=22 ליולי.
הגברות הלכו לטייל בעיר.
אני ויתרתי. כבר ראיתי את    הקופים בביקור הקודם שלי כאן, בדרך לקנריים.
הם לא למדו טריקים חדשים.
במקום הטיול, נשארתי בסירה ליום טיפון בשירותים שלנו. גוב מסריח.
לידינו סירה איטלקית עם איטלקיה נחמדה המשתזפת כל היום. החבר שלה דומיניק לא כאן. הוא מתכונן לחצות בדצמבר וקודם לבלות כחודשיים בקנריים. המלצתי לה על לזרוטה, אי שחור ומאד מיוחד.
חוץ מזה אין כל חדש. מחר אנחנו מפליגים למרבלה ובעוד יום נהיה במלגה, בתקווה לראות את נלי ומשפחתה. דינה עובדת על יצירת קשר.
גיברלטר לא משהו מיוחד.
המון אוניות, נאלצתי לוותר לשתי מעבורות בכניסה לכאן.
התושבים כולם מדברים אנגלית אבל הם ספרדים.
העירו לי בעגינה להוריד את הדגל הספרדי, מחר אניף אותו שוב. לא קניתי דגל של גיברלטר. יש לי יותר מידי דגלים בכך מקרה.
האנשים במרינה נחמדים, הסגל.
חשמל ומים קונים כאן לפי קילו או ליטר.
דלק אמור להיות זול כאן. נקנה מחר לפני היציאה.
התוכנית בגדול היא להזדחל לאורך החוף הספרדי, עד ברצלונה.
בברצלונה יצטרף אלינו אריאל ומשם נפליג כ-300 מייל, 3-4 ימים בים, לסרדיניה לפגוש את תמר והילידים.
זהו, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

גיברלטר

אנחנו בגיברלטר, לאחר הפלגה שקטה וללא אירועים מיוחדים.
הרבה, כל הזמן, מנוע, וקצת מפרש לקישוט.
כתבתי על קדיז וסיביליה אבל עדין דינה לא הצליחה להעביר את זה לבלוג.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
היום יום שבת ה-21 ליולי.
יעל נסעה אתמול, הבאנו אותה לשדה התעופה. היה נהדר איתה.
מחכים לאורחים חדשים.

ציפיאונה - תחנה לפני קדיזט

אנחנו במרינה חדשה. שנקרא לה ציפי לשם קיצור. יום ראשון היום, ה-15 ליולי.
שוב הפלגה שקטה, מפרש חלוץ מלא, רוח קידמית קהה, 5-6 קשר ומנוע.
זה מגיע למהירות של 7-8 קשר וזה נחמד.
ההפלגה קצרה למדי, תעשו את החשבון, 3-5 מייל מהחוף בעומק בלתי משתנה של 15 מטר.
אנחנו מתרכזים בהימנעות מהשרקות הפזורות כאן למאותיהן בשטח. נראה שלכל אזרח ספרדי יש שרקה תורנית במים. עד עכשיו, הצלחנו לפספס את כולן.
מחר אנחנו מתכוננים לנסוע לבקר בסיביליה. יש כאן סימן שאלה אם לשכור רכב או לנסוע באוטובוס אבל אני כנראה במיעוט. הן כולן רוצות אוטובוס.
הספרדים הרבה פחות נחמדים מפורטוגזים. עובדה.
אין לי מה לחדש הכל מתנהל בשיגרה וזה טוב.
נדווח לכם לאחר שנחזור מסיביליה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

מזלטון - בספרד

אנחנו בספרד.
אתמול עלינו במעלה הנהר, ריו משהו,  נהר רחב וברובו בין 1 ל-10 מטר עומק.
למרות שעלינו איזה 20 מייל במעלה הנהר, )זה הגבול בין ספרד לפורטוגל) עדין הנהר עובר שפל וגאות, בערך כמטר אחד.
הגענו לאיזו עיירה קטנה בקצה המסלול שלנו.
לא היה מקום חניה ברציפים המעטים וזרקנו עוגן, 3 פעמים.
בין הקרקע הבוצית, לבין העומק, 2-3 מטר, לבין הכישורים שלי, נסחפנו כל פעם. בנהר הייתה רוח וזרם של 1-3 קשר.
דינה הציעה שניקשר למצוף, הצעה שדחיתי בבוז.
לאחר 3 נסיונות עגינה, מתברר האדמירלית שוב צדקה. נקשרנו למצוף.
מיד הופיע ספרדי, היינו בחצי הנהר שלהם, וביקש דמי עגינה. 4 יורו. שילמתי ברצון. מחיר זול לשינה  בלתי מופרעת.
התעוררנו בבוקר והחלטנו לצאת למזלטון.
תנאים אידאלים, רוח גבית קלה והנוסעות שלנו מרגישות טוב.
אני בכלל נהנה עכשיו מסידור חדש.
קיבלתי פטור מסיורים אלימים בעיר.
דינה לוקחת את טלי והן מסתובבות. מה שמותיר לי ויעל זמן איכות, לישון.
אנחנו מאותה משפחה והגנים של השינה דומים. אוהבים לישון.
מה גם שהיום בנהר, קיבלתי כמעט התכווצות שרירים באצבעות, מרוב שינויי כיוון, עם פיתולי הנהר.
כזה נהר במקום הירדן היה מביא הרבה תועלת אצלנו.
העיר מזלטון היא גם מסוף גז ענק. עוגנות פה הרבה אוניות אדומות, ועל החוף במרחק מהעיר, יש חוות מיכלים ענקית.
את הדרך אנחנו מבלים בציפיה לשרקות שיש כאן בכמויות. עדד עכשיו הצלחנו לפספס את כולן.
אני משתמש במנוע די בחופשיות ואני כבר חוגג 400 שעות מנוע מאז שיצאנו מגרנדה.
יש לנו כבר תאריך לביקור של תמר והמשפחה בסירה.
אוגוסט ה-11 בסרדיניה.
אני כבר מתרגש כי לא ראיתי את הילידים מזמן.
צריך עכשיו לסגור את התאריכים לאסף ולאריאל וארגיש מסודר.
אז כמו שאתם קוראים, הכל כשורה, אהובותי ואהובי. מתגעגע.

במד רחוב בריו גוואדיאנה סתם נהר

אתמול הגברות יצאו לפטרול בעיר הסמוכה.המרינה אין אינטרנט.

יש כיסוי לכל העיר אבל העיריה לא שילמה את החשבון ולכן בעצם אין כיסוי בעיר.

חזרו.

אכלנו, הן את הדגים יעל ואני עדשים וירקות מבושלים ואני גם התנדבתי לבדוק את הנקניקיות בקופסת השימורים. לא רע. התעוררתי הבוקר. סימן שהכל טוב.

כרגע אנחנו בבית קפה עם אינטרנט ואני מנצל את ההזדמנות לקשקש.

אתמול היה לנו יום הפלגה מאד נוח. הפלגה ללא גלים, כמעט ללא רוח ועם זרם מיסתורי שדחף את הסירה ל-9 קשר, עם מנע ועם חלוץ פתוח בעיקר לקישוט.

ההפלגה עברה על האורחות שלנו בנעימים, ללא תופעות לווי.

הן גם לקחו כדורים, ליתר ביטחון.

היום התעוררנו לרוח איתנה הננבמורד הנחל. התוכנית שלנו היא להפליג במעלה הנהר. כרגע זה נגד הרוח חזקה ונראה.

זהו פחות  או יותר. הגברות לבית פיגלשטיין הלכו לקניות, הסוקולים נשארו בבית הקפה. אני שמח לראות שיעל עם הגנים שלנו.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. נראה אם הרוח תרד ונחליט.

יום שישי ה-13 לחודש, זה תאריך טעון. עוד שיקול.

יוצאים להפלגה

אתמול, דינה קטעה את שטף הכתיבה שלי. הולכים לאכול, הילדות רעבות ועייפות.
הלכנו.
יופי של מסעדה.
דינה וטלי הזמינו מנת דגים ושרצים לשנים. קיבלו מנה לארבעה.
עד כדי כך שביקשו וקיבלו שקית בה ארזו את השאריות. היום נאכל דגים בארוחת ערב.
אני עדין תחת רישומה של הפגישה עם דניס וגאן. השכנים שלנו כאן במרינה.
האנגלים מיורקשייר.
קודם כל הוא הרשים אותנו כאשר בכניסה הצפופה לרציף, בצמוד אליו, הוא לא נבהל מהסירה הישנה הנכנסת צמוד לסירת מנוע החדשה שלו. רוב האנשים נכנסים ללחץ.
כאשר ישבנו למחרת ודיברנו, הוא הביע את כל הדעות "הנכונות" לגבי הערבים, (הוא "מת" עליהם), לדעתו הם הורסים לו את המדינה.
היום זה נחת עלי. האזרח הממוצע אינו אוהב את מה שהמוסלמים עושים בארצו. הם בונים לו מסגדים, מתחילים עם הבנות המקומיות, מתבדלים מאד, וכו'.
מה שנדמה לנו כאהדה של האירופאים לערבים ולפלשתינאים היא למעשה אהדה של המוסדות האקדמאים, הנתמכים על ידי ארצות הנפט, בעיקר סעודיה, כפי שהסביר לי הפרופסור מקמברידג'.
בכלל, אחוז קטן מאד של אוכלוסיית העולם, המפרץ הפרסי, סוחטת את יתר העולם במחירי נפט.
זה קרטל עולמי, עשיר מאד, המתכסה באצטלה של שימור מקורות האנרגיה, (על ידי תמחור גבוה), הקונה את תמיכת ממשלות העולם בכסף, הן על ידי תשלום לחברות הנפט המפיקות, (אקסון, של וכדומה), או הנותן לממשלות להבין שהשמצות, יענו בחרמות, נפט.
רוסיה, ונצואלה, נורווגיה ואחרים, תופסות טרמפ על המחירים המופרזים.
טוב, מספיק על פילוסופיות.
עוד תובנה אחת שלי לענין הבלוג.
אני קורא בלוגים של אחרים ומאד מתרשם מכמות המידע והתמונות. למעשה, היום, כל שייט בימים כותב בלוג וזה נחמד מאד. (אני קורא שלושה עכשיו, של מכרים שייטים ומאד נהנה).
אני כותב למשפחתי ולחברים המעונינים לדעת אודותינו.
בלוג שייט קלאסי הממליץ ומראה מקומות זה לא.
יש עוד סיבה לכתיבה שלי.
הזיכרון, כמו עוד כמה דברים, זה לא מה שהיה פעם.
אני כותב כדי שאזכור, "איפוא הייתי ומה עשיתי".
מתוך המספר הרב של ערים, עירות, מרינות וכו' אני מתחיל לבלבל בין המקומות שאת חלקם איני זוכר כלל.
זהו בנושאי פילוסופיה.
התוכנית היום היא לצאת לריו "אינדייאנה". rio guadiana למרינה בפתח הנהר, כאשר למחרת נשוט במעלה הנהר, עד שימאס.
התחלנו בהכנות יום קודם כאשר נתנו לילדות כדורים נגד מחלת ים.
כרגע עדין שבע בבוקר.
הילדות עדין ישנות מאתמול, הגיעו תשושות ואנחנו, דינה ואני התעוררנו מוקדם כהרגלנו בימים האחרונים.
היום מחכה לנו הפלגה של כ-45 מיל, קטן עלינו, אבל נראה איך טלי ויעל, ( לעיל ולהלן "הילדות"), שורדות את ההפלגה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אורחות

יום רביעי ה-11 ליולי.
אורחותינו הגיעו. קודם הגיעה טלי, עם טלפון מפורק שדינה מיד סידרה, ואחר כך בעיכוב של כשעתיים יעל.
הסירה הייתה פחות או יותר מוכנה לקראתן לאחר שדינה בילתה את היומיים האחרונים בנקיונות.
אני גם התכוננתי לקראתן, כאשר טלי הגיעה הייתי במקלחת ואחר כך הלכתי לישון עד שיעל הגיעה.
קידמתי פניהן נקי ורגוע.
סוף סוף הצלחתי לשכנע את דינה להעלות אותי לחצי התורן, להחזיר למקום גלגלת של הדגל שנפלה.
דינה העלתה אותי ללא בעיות.
שוב מתנוסס דגל פורטוגל בחצי התורן.
בכלל פורטוגל ארץ מענינת.
ימי הזוהר שלה היו לפני 500 שנה, בסוף המאה החמש עשרה, מגלן ווסקו דה גמה. מאז לא התחדש כאן הרבה.
למרות שזה עם קטן של כ-10 מיליון תושבים יש להם מורשת-שפה פורטוגזית בברזיל, רק 300  מיליון תושבים באפריקה, במקאו בגואה, מענין.
בערים שהיינו עד עתה, רואים השקעה גדולה בתשתיות, כולל שיש במדרחוב, במימון השוק המשותף, ומעט מאד תיירים, להם היה מיועד כל הפאר הזה.
רק כאן, בוילה מור ה, הקומפלקס הענק של מרינה, כ-1000 מקומות עגינה וכמה אלפי יחידות דיור, שוקק חיים, בעיקר אנגלים.
דינה חזרה מטיול אליו לקחה את טלי ויעל ועכשיו צריך ללכת לאכול.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.

סתם יום של חול

יום שני, ה-9 ליולי.
יום סידורים רגיל.
הלכנו לחפש בלונים לגז. שנים. (מתוך שלושה, השלישי עובד).
כדי שלא יהיה לי משעמם, עמוד אחד של המעקה נאכל, הים והמלח עובדים, ואני צריך לחזק את העמוד. הלכנו הרבה. הגענו לחצר האספנה שלהם ולחנות. מצאנו מה שרצינו, גז וברזל זוית מאלומיניום. (כן אני מודע לאבסורד). אנסה לחבר אלומיניום לאלומיניום ונראה.
בינתיים פיניתי את תא האחסון הקידמי לבדוק מה המצב.
יש לי שם עוגן דייגים ענק שמעולם לא השתמשתי בו, כנראה גם לא אשתמש, וחבל גרירה בקוטר של 25 מ"מ שהיה כרוך על תוף עץ עם חיזוקי ברזל. היות והברזל הזה אינו מאלומיניום, הוא נרקב לגמרי. התפורר. עכשיו אקשור את כבל הגרירה מחדש, זה גם יכול להיות חבל לעוגן הדייגים.
התוף עצמו יובא למנוחות.
אגב, את הדרך מהמספנה עשינו במונית. אני לסירה ודינה לסופר. נשאר לי קילומטרז מוגבל על הברכים שלי ואני לא מתכנן לבזבז אותו על סתם הליכות.
יש לנו שכנים נחמדים בסירת מנוע חדשה לגמרי, משהו של 12 מטר אבל רק עם מנוע. בכלל, אנחנו ב"שכונה" של מנועיות.
השכנים הם אנגלים, לא שוקלים יותר מרבע טון ביחד ואולי נזמין אותם לבירה אחר כך. בינתיים הם נצלים על הסיפון שלהם בשמש ומקבלים גוון אדמדם.
המרינה והאזור פה מדהימים. מרינה ענקית ומרווחת. מסביב, כמה אלפי, כן אני לא מגזים, יחידות דיור, דירות נופש. התיירים בעיקר אנגלים.
כמובן שיש כאן מאות מסעדות מכל הסוגים, כמובן גם מסעדות סיניות. נמאס לי לאכול במסעדות והארוחה הכי טובה היא עדשים, פסטה ואורז. גם מבשר ושרצים היה לנו מספיק. אולי אנחנו בדרך לצימחונות.
הפורטוגזים, ממש, אבל באמת ממש, נחמדים. שקטים, ישרים, סימפטים. גם דניס, האנגלי ה"צנום" לידינו מסכים. מסתבר שהמחירים פה, כולל של הנדל"ן, זולים מאלו שבספרד.
אתמול, נסענו לטייל בעיר. ביציאה מהמרינה מצאתי "רכבת" תיירם. קרונות פתוחים נמשכים על ידי אוטו דימוי קטר.
קפצתי על המציאה.  דינה מתקנת אותי. אכן נסענו ברכבת כזו אבל בלגוש. זה לא היה אתמול אלא לפני שלושה ימים.  העיקר שאני זוכר איך קוראים לה. (מותק).
מה שרציתי, בכל זאת לספר על הרכבת הזו שהיא הייתה עם קפיצים קשים ביותר ומושבים נוחים עוד פחות. הסתכלתי מי היצרן, גרמניה. זה מסביר הכל לא ?
זהו לבינתיים.
תשמחו לקרוא שמזג האויר כאן הוא בסביבות 18-20 מעלות, שמש חזקה והרוח נושבת.
בלילה קריר.
אז כפי שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי. מתגעגע.

וילהמורה

יום ראשון ה-8 ליולי, אנחנו במרינה וילהמורה. משהו קטן עם אלף מקומות עגינה, פחות או יותר.
הפלגה קצרה של כ-4 שעות כמעט ללא רוח, מנוע וקצת מפרשים, בעיקר לקישוט.
הרוח כצפוי מתגברת לקראת הצהרים, ואנחנו נכנסים למרינה במטרה להיקשר לרציף קבלת האורחים.
הנוהל כאן הוא, בדומה להרצליה, נקשרים לרציף האורחים והולכים למשרד לקבל מקום.
כמובן שיש מקום ואין כל בעיה.
ברוח חזקה יחסית, 5-8 קשר, צריך לבוא עם החרטום לרוח כך שיש אפשרות תמרון טובה יותר.
אם  מגיעים עם הירכתים, הרוח תזרוק את הירכתים מהרציף, ואין שליטה עליהם.
אני מבצע בקלות את התמרון ונקשר.
ביקשתי מדריך להגיע למקום העגינה שלנו, קיבלתי, אך צריך לחכות לו עד שיגמור לקשור עוד 2-3 סירות שהגיעו.
דביל אחד עם בווריה, (מה כבר אפשר לצפות מבווריה), מגיע עם הירכתים לרוח, מפספס תמרון ראשון, זז לאחור, מגיע שוב עם הירכתים, זורק חבל חרטום, קושרים, ואז צריך למשוך את הירכתים שלו לרציף. הירכתים בינתיים מורחקים מהרציף על ידי הרוח ויש להפעיל כוח. אני עוזר לאיש המרינה וקושרים גם אותו.
עוד מישהו עם תמרון לא נכון, קושרים גם אותו, אני כבר מועמד לקביעות כאן.
יש גם מנועית גדולה, עם חרטומן חזק ושני מנועים מאחור. אצלו זה יותר קל.
הקושר נכנס לדינגי  שלו ואני אחריו.
נוסעים. מרינה גדולה כבר הזכרתי.
מגיעים למקומנו, רציף E  מספר 44, עומדת שם מנועית חדשה לגמרי וגדולה למדי. (12-14 מטר).
נכנסים די צפוף. השכן אינו מתרגש.
דניס, שמנמן עם אישה שמנה, בריטים מיורקשיר. מבטא אנגלי מענין וטעון ריכוז.
דניס מרוצה מהשכנים החדשים ומציע לנו בירה. כמובן שאנחנו מסכימים.
זה בדיוק מה שהייתי צריך כדי לשקוע בשנת אחה"צ טובה.
עכשיו קמנו ונלך עוד מעט לסיור ראשון.
במרינה הזו אנחנו אוספים את טלי ויעל ויש לנו 4 ימים כאן.
זהו לבינתיים.
הכל כשורה אהובותי ואהובי. אני מתגעגע.

הפלגות מערב פוטוגל

יום שישי  ה-6 ליולי.
נתחיל מהסוף.
לא סופרים את הכסף, לפני שיורדים במדרגות וזה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה.
יצאנו הבוקר מוקדם 06:30 להפלגה ללגוש.
משהו כמו 80מייל.
בבוקר רוח חלשה.
יצאנו לים הגדול והתחילה רוח איתנה אבל בכיוון הנכון. היה כיף. תפסנו גלים והגענו למהירות גלישה, על הגלים של 9-10.5 קשר. נהדר. הסירה קצת מתנדנדת אבל למי אכפת. רצים.
יום שמש יפה וקריר.
עושים מרחק של כ-60 מייל במהירות ממוצעת של 7 קשר וקצת.
שילוב של מפרש ראשי ומנוע.  רצינו להגיע מהר לפני רדת החשכה.
דינה ואני מרוצים מהפלגה אידאלית.
בסיבוב לחוף הדרומי של פורטוגל, מהומת אלוהים. רוח צד, 15-22 קשר, הסירה בהטייה ודי שמח.  הראשי פתוח מלא ולסגור אותו ברוח כזו, או לצמצם, עם גלים של 2-4 מטר, קשה.
ממילא אין טעם כי היבשה תיכף תעצור את הרוח והכל יהיה בסדר. אז לא. היבשה לא שמעה על זה והרוח ממשיכה. גם אנחנו. נהיה עוד יותר קר בשל הרוח החזקה הנושבת על מים בטמפרטורה של 16 מעלות.
אחרי כ-שעתיים של הפלגה כזו, קרה ומהירה, מגיעים לשפך הנהר, במפרץ המוביל מרינה. 
הרוח, לא שמעה על זה.
אנחנו סוגרים את המפרש הראשי, כאשר אני מכוון את הסירה מול הרוח ודינה מגלגלת את המפרש במקצועיות רבה. הגברת מתחילה להיות צוות צוות.
 נכנסים לנהר, הרוח כרגיל, חזקה, לפני המזח של המרינה, עומדת מנועית גדולה באמצע התעלה, ליד ספינה  גדולה אחרת.  יש בקושי מעבר בינהן. לעצור אי אפשר כי הרוח תניח אותי על אחת הגדות. ממשיך, לעיניו הנדהמות של "נהג" המנועית. עובר בדיוק בינהן.
הגענו למזח הקבלה, שדודים.
הרשמה וכו' וקיבלנו מקום עגינה. עכשיו צריך לעבור מתחת לגשרון להולכי רגל, הנפתח על פי דרישה ולהגיע למקום שלנו. אני דורש ומקבל מורה דרך שיראה לי את המקום. זה לא זמן לחפש במרינה או לתמרן בה.
הילד מגיע, הגשר נפתח ואני בפנים. הכל במהירות די גבוהה כי יש רוח, כן, גם בתוך המרינה. 
נכנס, כמובן שצועקים עצור, עוצר, כניסה חלקה. 
הילד מקבל טיפ ראוי, מגיע לו. כאשר נקשרנו למזח הקבלה, עובד תחנת הדלק עזר לנו להיקשר ורמז ש"אם נרצה" לשלם לו טיפ הוא במשרדו. חוצפן. לבקש טיפ בעד עזרה בקשירה, אינה עומדת במבחן הנימוס המקובל בין ימאים. תמיד עוזרים בקשירה. (חוץ מהצרפתים).
זהו אנחנו במקום, אנחנו נרדמים מיד.
עכשיו קמנו ואני מלא "מוזה".
הפורטוגלים ממש, אבל ממש נחמדים. 
שלשום הלכתי לשלם במרינה "אוהירש" עבור ימי השהייה שלנו.
כאשר הגענו, הזכרתי לאיזבל, (לא אין לה חבר פרדיננד), כי שמענו שנותנים הנחלה של 50% 
לשייטים המגיעים מהאזוריים. צחקה.
כאשר באתי לשלם, בלי לבקש ובלי הסברים, קיבלנו הנחה של 50%, בגלל האזורים. אולי ביררה והתברר לה כי זה אכן כך. בכל אופן בלי כל הסברים, התשלום פחת בחצי. קופת הצוות שלנו התעשרה בכ-52.5 יורו.
אתמול הגענו גם למרינה נחמדה, אבל ללא אינטרנט. הלכנו לטיול בעיירה הקטנה, סינש, והכל נראה סגור. היה נחמד.
לידינו עגנו כמה סירות של אירופאים בדרכם להולנד, לאי מן וכו.
הם הולכים להפליג, למעשה כבר הפליגו מלגוש נגד הרוח ו"נהנו קשות"
אחת סיפרה כי הם התקדמו כ-2 קשר. בדרך לכאן ראינו סירה כזו בים נוסעת צפונה נגד הגלים.
לא נחמד.
זהו לבינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי. נשהה כאן כיומיים, למרות שהמרינה די יקרה, ונמשיך  לווילה מורה, לאסוף את הילדות (טלי ויעל).
יהיה מענין להיות ת"פ של 3 נשים.

העיר קאש קאש

כן, ככה קוראים לעיירה הזו.
נסענו לטייל.
בשם החיסכון, נסענו ברכבת. הלכנו רבע שעה, קנינו כרטיסים בכ-5 יורו והמתנו כחצי שעה בין הרכבות.
הגענו.
עיירה יפה וציורית, עם בתים ישנים ומבצרים. ממש כמו באירופה. (שכחתי, זה באמת אירופה),
טיילנו, הלכנו הרבה ברגל, התעיפתי ולקחנו מונית חזרה. עלתה 10 יורו.
כדי לחסוך 5 יורו, התעניתי שעה.  אני בעד מוניות. חוסך זמן ומאמץ. לא תמיד עולה יותר. ביחוד אם אני מתמחר את הזמן שלי אפילו בסכום צנוע של 10 יורו לשעה.
חוץ מזה, הכל טוב.
אנחנו נעזוב מחר בבוקר לעיירה שנקראת משהו כמו סיינס. מרחק של כ-40 מייל מכאן. נצא מוקדם.

המידרחוב בקאש קאש

מבט על קאש קאש

קבענו כבר תאריך איסוף לטלי ויעל ב-11 לחודש.
נתקדם איתן עד ה-20-22 לחודש, לגיברלטר.
זאת התוכנית בגדול.
god willing  and weather permitting.נשיקות לכולכם.

ליסבון והאוטובוס האדום

היום נסענו לטייל. אנחנו לא מטיילים מספיק וכל הזמן בסירה. (כך דינה).
נסענו. ברכבת עד המרכז, משם קנינו כרטיסים לאוטובוס האדום. ישבנו, נסענו, נסענו, עיר אירופית נחמדה ותו לא. מחר יהיה יום מוזיאונים כולל המוזיאון הימי ואולי יהיה יותר מענין.
אחר הצהרים, לאחר הטקס היומי, (שנת צהרים  שלי), הלכנו סופרמרקט להצטייד.
הצטיידנו.
כנראה עוד יומיים נצא לדרכנו לכיוון דרום.
יש לנו פגישה עם טלי, בסביבות ה-10 או ה-13 לחודש, בפארו, יש שם שדה תעופה בינלאומי ואז הן תטיילנה ביבשה ואני אוכל בשקט לשמור על הסירה. סידור מקובל עוד מלפני שנתיים.
אולי גם יעל תבוא לשבוע, אני מאד מקווה אבל כרגיל אצל להאחיינית החביבה עלי, היא תבטל ברגע האחרון. ואולי לא ?
קר כאן. זה נעים. דינה מספרת שבארץ כבר הקיץ בעיצומו וכאן, כאשר יורדת השמש נהייה קריר.
אתמול הלכנו לקנות מעילי סערה, "מקצועיים" כיאה לשייטים ותיקים. דינה כמובן טענה שהיא לא צריכה, אבל אני כן ולא נעים לקנות רק לעצמי. קנינו. אדומים, מקצועיים, מיטב אופנת השייט. המחיר בהתאם.
המעיל הכתום שהיה לי הלך לעולמו בשיבה טובה. קניתי אותו במקור לתמר, כאשר התחילה לנסוע על קטנוע, הוא חזר אלי לשימוש בים ועשה עבודה טובה עד שמת.
במרינה נושבת חזקה, 15-20 קשר והסירה נדבקת לרציף. יש פנדרים והכל טוב.
קר כאן כבר כתבתי.
האנשים כאן ממש נחמדים. נהג המונית שלנו לא ידע איפוא המרינה. נתתי לי הוראות נסיעה עד היעד. בכניסה, או יותר נכון בירידה מהכביש   הראשי, הוא ואני התבלבלנו. הוא עצר את המונה, הראה לי שעצר את המונה, והתחיל לשאול.
מצאנו את הכניסה. המונה כל הזמן כבר עומד. בטח גם בארץ יש נהגי מוניות כאלה, באגדות.

הזקן החדש שלי, מה דעתכם

ליסבון מבט מלמעלה

הזקן החדש שלי, מה דעתכם

כמובן שהשארתי לי טיפ בהתאם. מה שכן, חכמים הם לא. דינה טוענת שאם היה חכם לא היה נהג מונית.  יש בזה משהו. אז זהו לבינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי. אני מתגעגע לכולכם.

שכנים בשכונה

יום ראשון ה-1 ליולי.

דינה  הגיעה אתמול בערב והענינים נכנסים למסלול. מטאטא חדש מטאטא טוב.

אנחנו במרינה אורייש, עדין לא יצאנו לסידורים ולטיול בעיר.       מתוכנן למחר.

בינתיים פגשנו את השכנים.

רוברט משוודיה, עם שני ילדים   שלו, אשתו ושני ילדים בני16כל אחד מסומליה. כן, מאד שחורים. הם פליטים שאומצו בשוודיה על ידי ממשלת שוודיה, ורוברט הוא המשפחה אומנת שלהם.

חוץ מזה האיש, בן 59 מטורף לחלוטין.

אנטי אמריקאי קיצוני, ה-9 לספטמבר זה מזימה פנימית אמריקאית של הסי אי איי.

המטוס לפנטגון נועד להשמיד את הנהלת החשבונות שלהם כדי לכסות על גניבה של 3.5 ביליאד, כן, 3500 מיליאד דולר בצבא שלהם ויש עוד.

כמובן שאנחנו מתעללים בפלשתינאים.

שאלתי לעצתו, מה לעשות איתם אחרת והוא התחיל לגמגם. לא בדיוק יודע.

סיפרתי לו שהרגנו גם את ברנדטו, שיחנק.

נפרדנו בידידות.

הבוקר הזמנו שלושה איטלקים הנמצאים על ידינו בסירת מנוע מתנפחת,,,,, משהו של 8 מטר, פתוחה.

הם הגיעו מפלרמו בדרכם לנוברגיה, לאורך החופים. סירה פתוחה לגמרי, שני מנועי בנזין הונדה 150 כוח  סוס כל אחד. טרוף מוחלט. אהבו את הקפה.

באמצע יש לנו שכן גרמני עם דגל גדול, אישה ושלושה ילדים.

אותו אני די מז
ניח. לא מת על גרמנים, במיוחד על כאלה עם דגל גדול.ת.

יש לנו מסעדה קבועה עם מלצרים קבועים. חזרנו זה עתה מצפיה במשחק הגמר ספרד איטליה.

היה מה לראות.