25 לדצמבר 2010–12–25
יום שבת, כריסמס. יופי להם.
אנחנו חוגגים בציפייה להמשך התיקון.
שמחתי קצת מוקדם מידי. מתברר שקרלוס, (מצדיק את השם התן), הזמין קיפיץ שבור אבל לא מתאים ואנחנו עכשיו תקועים בלחכות לקפיץ. פיריקי, זה המכונאי החדש שלנו ובנו דני, (חבר של הצעירים מהקפוארה), עושה רושם נהדר אבל בלי חלקים מתאימים גם הוא תקוע.
לפני כניסת החג פיריקי חיפש באי כאן קפיץ חדש אבל כנראה לא מצא.
אנחנו יכולים לקוות להתקדמות רק ביום שני.
זהו. משעמם בתנאים נוחים ואנחנו מתחילים להסתגל לזמן האיים.
ממש אין לי מה לדווח. שקט שלווה, קוראים ספרים ובעצם לא נורא בכלל.
אריאל ואני הגענו למסקנה שנידרש למנוע חדש בכל מקרה מאחר ולא נדע מתי המנוע הנוכחי, גם לאחר שיתוקן, יחליט להתל בנו שוב.
השאלה היא אפוא לעשות את התיקון.
טרינידד נראית כמו אופציה מאחר וכמה אנשים שדיברנו איתם המליצו עליה.
פניה של מיכאל לפרטי, יצרן הסירה, נענתה ב"לך תחפש את החברים שלך" אבל בעדינות איטלקית.
בין האופציות לנסות לחזור לארץ ולהחליף מנוע בארץ, עם חיים, לבין להמשיך לקריביים ולהחליף מנוע שם נראה שכדאי להמשיך. כל זה בתנאי שהמנוע הנוכחי יתוקן. לצאת בלי מנוע לקריביים לא נראה כאופציה אחראית או בטוחה מידי.
לחזור לארץ, חלופה שתהייה אפשרית רק בקיץ או באביב תחייב הרבה שעות מנוע לנוע בים התיכון והיא גם ארוכה יותר מחצייה לקריביים.
אז, בהנחה שהמנוע יתוקן, אנחנו נמשיך לקריביים וננסה להחליף מנוע שם. הכוונה היא להחליף מנוע גיר והכל.
מעניין כמה זה אמור לעלות אבל אני מבין ממיכאל שחיים יתעניין. אולי אני אצליח לפתות את חיים לבוא לקריביים ולעשות את העבודה.
נראה, עדיין הכל משאלות לב מאחר ואנחנו מקורקעים כאן.
יש כמובן גם את האופציה לבקש אזרחות כאן
.אז זהו בינתיים אהובי ואהובותי, הכל כשורה. איטי נוח ומשעמם. אנחנו כאן שבועיים וקצת, לא סובלים בעצם.
30 לדצמבר 2010–12–30
לא כתבתי עד היום כי לא היה על מה לכתוב.
ביליתי ימים בקריאה ובשכיבה על הגב כאשר הפעילות הגדולה שלי לאותו יום הייתה ללכת לפינוי אשפה ובהליכה לדבר עם קיי או סייזר על ההתקדמות.
לפני יומיים כאשא אנחנו כבר משוכנעים שאנחנו תקועים כאן לתמיד הופיע פיריקי עם החלקים הנכונים. מצא. יש אלוהים ויש ניסים.
התחיל במלאכת ההרכבה שארכה כיומיים. מוע מסתובב, הכל טוב.
לא מתניע.
בדיקות פירוקים עניינים, המצברים חלשים מיידי.
הם כבר בני 2-3 שנים ואולי הגיע הזמן להחליף. בינתיים הם מביאים מצבר משלהם, לא עוזר, אני מצרף את המצבר של הגנרטור ושוב הוכחה. יש אלוהים יש ניסים המנוע עובד.
כל זה קרה היום ולכן יש לי על מה לכתוב. אנחנו, אריאל ואני עדיין בדעה שצריך להחליף מנוע אבל עכשיו אנחנו אולי יכולים לתכנן על הקריביים.
כרגע לפי מה שאומרים לי זה נראה כמו טרינידד.זה גם מחוץ לרצועת ההוריקנים.
יש גם המלצה על סנט מרטין בחלק ההולנדי של הקריביים נראה.
החלטתי להחליף מצברים בכל מקרה.
מחר יבואו אומברטו, (מסתבר שפיריקי זה כינוי, שם של איזה ציפור והוא לא מת על הכינוי הזה. אומברטו הרבה יותר מכובד ואני מקפיד לקרוא לו כך).
מחר יבואו להחליף שמן, להחליף מצברים, לתקן משאבת מים ועד סגירות של כל מה שצריך.
אחר כך נעשה כמה נסיעות מבחן ונחכה לדינה שתגיע.
הזוג הצעיר שהיה איתנו עד כה, עופר וליאת, מצאו סירה אחרת לפני שידעו מה קורה איתנו ואני יכול להבין אותם.
זהו, אז עוד יום או יומיים או שלושה, אני מקווה שנהייה מוכנים לחציה. נכין הכל, נחכה לדינה ונפליג.
אם אני מנסה לסכם את עלילותינו עד עכשיו אז זה הולך ככה.
יצאנו מהארץ ב-4 ליולי הפלגנו בים התיכון, בכיף, עד מלגה. בספטמבר דינה חזרה לארץ,
באוקטובר אני חזרתי לארץ עד אמצע נובמבר, ב21 לנובמבר יצאנו לכף וורדה, הגענו ב-9 לדצמבר, שיא באיטיות וללא מנוע ורוחות ומאז אנחנו כאן. כ-שבועיים וחצי.
בסך הכל די בסדר. נתגבר על התקלה הזו ונמשיך, בפיגור, (לאן אנחנו ממהרים), של כחודש. נקווה.
כרגע התיכנון הוא לצאת מכאן ב-7-8 לינואר להגיע לקריביים בסוף ינואר בפיגור של 4-6 שבועות.
להזכירכם היינו צריכים להיות בחגיגת סיום החצייה ב-18 לדצמבר.
אז הכל כשורה אהובי ואהובותי.
אני צריך להודות לכל החברים שלי בארץ שהרצתי לבדוק כל מיני דברים ונשמעתי מדכא ומדוכא בטלפון
(חיים, מיכה, אבי גולדמן), אני עדיין חושב שצריך להחליף מנוע כדי למנוע חדש. נראה.
נראה מה הם יגידו כאן לגבי התקלה שהייתה לנו. עד עכשיו סיפרו לי שיש להם די הרבה לקוחות כמוני עם בעיה זהה. קראתי גם חומר מקצועי על זה ומסתבר שזו תקלה די נפוצה. צריך להקפיד לסגור צינור מי כניסה ורצוי שיהיה גם ברז לסגירת מי יציאה בהפלגה בהטיה.
על ידי תקוע שוודי אחד צעיר עם שני ילדים קטנים עם משאבת דלק דפוקה הוא מחכה לחלק או שיחצה את האטלנטי ללא מנוע.
נכון שצרות רבים נחמות טיפשים אבל זה לא מנחם כלל.
האנשים כאן נחמדים. המקום לא רע בכלל אבל להיות תקוע ב"חיכיון" זה לא כיף.
משום מה אני נזכר בספר שלגי קילמנגרו אבל זה ממש לא השוואה רלוונטית. (למזלי).
זהו, אני מתחיל לברבר כנראה מרוב שמחה. לילה טוב.

23-12-2010

23 לדצמבר 2010–12–23
אתמול היה יום לחכות מתסכל. כלום, כמעט, לא קרה.
הילדים חזרו עייפים אך מרוצים מהאי השכן, היה להם טיול נחמד.
במשך היום, ה-22 לדצמבר לספירת הנוצרים, 2010, הגיע לכאן המכונאי החדש, זה שמחליף את קרלוס השרוף, הביא חומץ, ביקש שנחמם קצת, ונשפוך לבוכנות. אריאל ביצע.
בא לכאן אחר הצהרים שוב, ראה שהחומץ לא חילחל ואמר שישוב בבוקר.
זה מתחיל להישמע כמן שולטהייס של קישון.
אני ביליתי לילה של דאגות ומחשבות מה עושים הלאה. (לא בא לי אזרחות מקומית).
היום בבוקר, הפתעה, המכונאי הגיע עם בנו דני, חבר של הילדים מהקפוארה, והתחיל לטפל בהזזת המנוע. לא תאמינו, זז. הוא שיחרר את המנוע.
אנחנו כולם מחייכים מרוב שימחה. זה היה נראה המכשול העיקרי להתקדמות.
בכלל היום מלא הפתעות.
יום העבודה הרגיל כאן הוא בערך באורך של שעה.
קרלוס בא, עושה משהו, רואה שחסר לו כלי, הם בכלל בלי כלים כאן, מזל שלי יש,
הולך להביא מה שחסר לו ונעלם.
הוא כנראה מוצא את הכלי, ורואה שהגיע שעת צהריים. מאחת עד שלוש הפסקה. להגיע בסוף היום אין טעם, והנה חלף לו עוד יום.
מה שכן, הם ישרים.
עבור השבועיים הראשונים כאן הוא חישב שעבר 5 שעות.
בכל מקרה, המכונאי השאיר את דני בסירה לנקות, הלך להביא כלי, כרגיל, חזר, זה כבר לא כרגיל, דפק, הלם, שפשף, מזג סולר לכל מיני חורים והפלא אירע. המנוע זז. המנוע זז המנוע זז. יש אלוהים והטלטלים לא שבורים.
עכשיו הוא הלך שוב, להביא את הראש שהיה בתיקון או שיפוץ או משהו כזה וחומר לאטמים.
דני, בנו נשאר כאן. הוא לא מבזבז את הזמן ומלמד את עופר לתופף. חוץ מזה מתברר שהם היו אתמול ביחד בים והיום עופר מראה לו תמונות במחשב.
דני בחור ממש נחמד למרות שהצעירים החליטו שהוא "לא העיפרון הכי מחודד בקלמר".
זהו, כרגע אני אופטימי. אם הם באמת יעבדו ימי עבודה של 4-5 שעות יש סיכוי שיקרה משהו בקרוב.
אריאל הלך לשלוח את "הלבנה הצהובה" כך קוראים לזה באנגלית, שזה מכשיר המעקב אחרינו שהארק התקינו על הסירה.
אנחנו שומרים על דני כערבון ונקווה שאביו יבוא לקחת אותו ולעבוד עוד קצת. יש תקווה.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי. מקווים לטוב.

21/12/10

2010–12–21
אתמול היה יום עם עליות ומורדות.
קרלוס הגיע עם ה"בוקסה" המתאימה אבל בלי מוט להזיז אותה. הלך להביא מוט. חזר. יש. ניסינו להזיז את המנוע, ללא תוצאות.
חיפשתי ומצאתי צינור מאריך ובכוחות משותפים, לא הצלחנו להזיז אותו. תקוע.
לקרלוס יש אבחנה שאחד או יותר מהטלטלים מכופף. יופי של תחזית.
צריך לשלוף את המנוע ממקומו. מניסיון קודם עם חיים, זו עבודה ענקית.
אני מתחיל להיות משוכנע שצריך מנוע חדש.
כאן לא נראה המקום לעשות זאת.
הולכים להתייעץ עם מנהל המרינה שמתברר כגרמני נחמד ולעניין.
לדעתו קרלוס יכול לעשות זאת, יש לו הערכה שזה ייקח 4-3 ימים ויעלה בסביבות 1,500 יורו. אני קונה.
אריאל ואני חוזרים מעודדים מהפגישה לאחר שקבענו שקרלוס יגיע מחר, (זה היה אתמול בערב), בתשע בבוקר.
עכשיו 0945 וקרלוס יוק.
מולנו נכנסו בלילה איזה שהם צרפתים שהצליחו לכרוך לעצמם חבל סביב המדחף. בעזרת אנשי המרינה הם עוגנים וכנראה יסדרו. (אני מוכן "לקנות" את הבעיה שלהם.
נירית עם כריס יחד עם גבריאלה ושמוליק הגיעו אתמול וזה היה נחמד מאד לפגוש אותם. יצאנו לאכול בחוץ מאחר והיה לנו מצב רוח טוב.
היום הם נסעו במעבורת לאי השכן, כולל הצוות שלנו. אני נשארתי לחכות לקרלוס. קרלוס לא בא וגם לא מצלצל.
זהו בינתיים. לכתוב לכם שאי מרוצה לא יהיה מדויק.
למרות זאת, הכל כשורה אהובותי ואהובי. אנחנו תקועים כאן בתנאים טובים. אולי נגיש בקשה לאזרחות
נראה שעוד יום יסתיים ללא מעש או התקדמות.
קרלוס כאמור לעיל לא הגיע. לעומת זאת הוא עבד במקום אחר והצליח להיכוות בחזה. זה כנראה מנטרל אותו מהעשייה או הלא עשייה אצלי.
קיי ברוסמן, (הגרמני הנחמד), הבטיח לי מכונאי אחר ואפילו דיבר איתו.
המכואי לא הגיע ועכשיו כבר 1700 כאן ועדין מכונאי יוק.
גילסון, עוד כוכב בשמי המרינה, אבל מדבר אנגלית, הסביר לי שסיזר נסע להביא את המכונאי ויהיה המכונאי האחר תוך חצי שעה. עברה שעה. מכונאי איין. (זה נשמע כמו שזה מתחרז עם ..).
ניסיתי להזיז את המנוע מזווית אחרת והצלחתי לקבל אף נוזל דם. (סתם שריטה). המנוע בשלו.
אנחנו נכנסים לקדם חג המולד ובטח לא יקרה כאן הרבה בימים הקרובים.
הצעירים עוד לא חזרו מהטיול מהאי הסמוך. בטח יתאכזבו לשמוע על האי התקדמות.
אני מנסה להיות ציני ומשעשע עם תאור מהלך העניינים, ואולי זה היה מצליח אם הבדיחה לא הייתה עלי ועל חשבוני.
ברם ואשתו היו לביקור. היה נחמד להעביר את הזמן איתם. עכשיו אני מחכה לחזרתם של הצעירים עם נירית וכריס.
זהו להיום. אם זה נקרא משעמם, זה רק בגלל שזה כך.

18.12.10

18 לדצמבר 2010–12–18
יום שבת בערב.
קרלוס היה, סידר את הצינור של הגנרטור ועבר למנוע.
הוא ניסה לסובב אותו והמנוע תפוס.
חוץ מזה עוד איזה פולי קצת חופשי ואני מתחיל לחשוב שנידרש להחלפת מנוע. זה כמובן סיפור לא קצר ולא זול אבל נקווה להתאכזב לטובה.
התייעצתי היום עם חיים לגבי אפשרויות שיחרור של המנוע והוא נתן עיצה להזזה שננסה אותה מחר.
מחר יום ראשון וסביר שקרלוס לא יגיע.
ביום שני יש איזה שהוא חג.
בינתיים אנחנו משתעממים בתנאים מאד טובים.
נעים כאן, הילידים חברותיים מאד וטוב שכך.
הספורט כאן, כך נראה, הוא קפוארה. (די טבעי מאחר וזו מושבה פורטוגזית לשעבר עם עבר ברזילאי).
אתמול הייתי באימון, טקס, הופעה, אימון ומאד התרשמתי.
מסתבר שהמדריכים מריצים חוג לילדים צעירים, ילדי שכונות, ומשתתפים בו עשרות ילדים מכל הגילים, נראה לי שמ – 4 ומעלה.
היה טקס הענקת חגורות לילדים וזה היה ממש מרשים.
כדי להיות מדריך צריך לדעת לשיר ולנגן על מספר כלים. תוף כמובן, טם טם, איזה שהוא כלי כמו כינור אבל עם מיתר אחד, מצילתיים, איזה פעמון ברזילאי וכמובן גם קפוארה.
אתמול סוף סוף ישבתי בהופעה שלמה, בערך 3 שעות, כולל טקס הענקת החגורות והבנתי במה מדובר.
זו בהחלט תורת לחימה. החברה חזקים וגמישים בצורה בלתי רגילה. מבלים חלק ניכר מהזמן על הידיים, מנפנפים ברגלים ומסמנים, לא מכים, מכות.
המדריכים ממש נחמדים לילדים. הילדים ממושמעים, המדריכים קשוחים אבל לבביים.
תענוג היה להסתכל. אני שמח שקרני בעניין ומקווה שתתמיד. זה לא כל כך פשוט כמו שזה נדמה.
הכל נעשה בליווי מוזיקה, ברזילאית, נחמדה ודי חדגונית.
מפעם לפעם יש החטאות ומישהו מקבל מכה, בדרך כלל לא חזקה. (חוץ מאחד שנשבר אפו לפני יומיים באיזה אימון). אם הראש או האף נמצא במקום הלא נכון,קורות התנגשויות.
המדריכים בכושר מדהים ויכולים לנפנף ברגלים שעות. עופר ואריאל די מתנשפים אחרי מספר דקות של נפנופי רגלים והתכופפויות. לי בישיבה בקהל לא היה קשה כל כך.
בסך הכל ממש ממש מוסיקלי ויפה.
בייחוד מצא חן בעיני היחס של המדריכים והנימוס שלהם אחד לשני. היה מרשים.
הגיעו לכאן כמה סירות, להפסקת תידלוק ולהמשך.
קרלוס כאמור היה, סידר דבר אחד ועבר למנוע.
היום הוא ניסה לסובב אותו, מה שאמור היה לעשות לפני שבוע. לא זז. נקווה לטוב.
אני מקווה לחדשות יותר טובות באשר למנוע ביום שני.
אז זהו בינתיים אהובותי ואהובי, הכל כשורה.

14-12-10

14 לדצמבר 2010–12–14
זה מתחיל להיות סיפור כמו של אפרים קישון על שולטהייס האינסטלאטור. רק שזה קרלוס.
קרלוס היה, הראה לנו הרבה קפיצים שבורים, אמר שצריך להזמין באינטרנט, ביקש על חשבון ההזמנה 250 יורו, נתנו לו 20,000 אסקודו, (כמו בערך 200 יורו), והבטיח שיחזור ב1600 לסדר, בינתיים, את צינור הפליטה של הגנרטור.
החלקים יגיעו תוך יומיים שלושה ואז הוא יבוא ביום שבת להרכבה.
הצעירים הורידו את הדינגי למים, עם המנוע, בהנחיות שלי, (די מיותרות), ועשו סיבוב ניסיון.
להפתעתי הכל עובד כשורה.
אז, אהובותי ואהובי, הכל כשורה.
זה החדש בינתיים. מזג האוויר נאה עד נאה מאד וכל שנותר זה לחכות.
15 לדצמבר 2010–12–15
עוד יום שטוף שמש ושקט עובר על כוחותינו.
קרלוס, (שולטהייס), לא היה. החלקים הוזמנו, לדברי סייזר, ויגיעו מחר.
שולטהייס היה אמור לתקן את צינור המפלט של הגנרטור אבל לא הגיע.
אני הולך כל בוקר לבנק, להוציא כסף בכמות של 20,000 אסקודו, (או משהו כזה), שזה בערך 200 יורו. אני צובר כסף עבור התיקון. היום גיליתי שאפשר להוציא כסף יותר מפעם אחת והוצאתי 40,000 אסקודו בשתי מנות. אני בטוח שאתם שמחים לדעת עובדה חשובה זו.
ליד הבנק יש מאפייה קטנה המוכרת בעיקר לחם ולחמניות.
הלחם מאד זול פה. עבור תריסר, (דוז), שילמתי אחד יורו.
יש לנו עוד המון לחם מלאס פאלמס אבל בשביל יורו אחד ליום עדיף לאכול לחמניות טעימות וטריות.
מחכים.
אנסה להעביר לכם את החדשות המרעישות הנ"ל לבלוג. אריאל ניסה ללמד אותי מספר פעמים איך לעשות זאת לבד אבל בסוף אני נזקק לעזרתו.
אני כנראה תלמיד גרוע.
חוץ מזה, הכל כשורה אהובותי ואהובי. השמש פה זורחת, די חזק.

11 לדצמבר 2010–12–11
זהו, אנחנו מחכים למכונאי. אתמול היה המכונאי, קרלוס, ופירק את הראש של המנוע. זה הרבה חלקים וברגים. הכל מכוסה בשמן לבנבן, משמע מעורב במים. התיאוריה העכשוית שלו היא שבהטיה מים נכנסו דרך צינור הפליטה למנוע UNומכאן כל החגיגה. לדבריו, יש לו הרבה מקרים כאלה מאחר וסירות מגיעות לכאן בהפלגה בהטיה. נקווה שהוא צודק.
היום בבוקר בא קרלוס, (התן), שפך איזה חומר משחרר חלודה לתוך הבוכנות והלך. סימן מעודד, שלא שכח מאיתנו.
הבטיח היום ב-1500 להיות בקשר.
אתמול יצאנו למסעדה נחמדה לחגוג את יום ההולדת של אריאל. היה נחמד.
העיר כאן היא בגודל של עיירה קטנה, לא מכוערת מידי, אנשים שחורים ברובם, נראים נחמד ובלתי מאיימים.
בכניסה לכאן, ב-9.12.2010 ליוותה אותנו סירת דיג עם סוקר דגים אנושי.
היינו עסוקים בתימרוני הגרירה ולכן לא צילמנו. בכל מקרה,
הבחור קשור לחרטום סירת דיג לא גדולה, 6-7 מטר, בחרטום, במים, עם שנורקל על המים מה שמאפשר לו להכניס את הראש למים לראות. (דגים ?), הוא קשור באיזה שהיא צורה לחרטום.
אם הוא מאבד אחיזה, הדבר הבא שיפגוש יהיה המדחף של הסירה. מאד מעניין וחבל שלא צילמנו.
התחלנו את עניני המכונאים עם סיזר, שבא הסתכל ואמר שזה גוב למכונאי בכיר ממנו. קרלוס.
לקרלוס יש עוזר שנקרא גילסון, (גילי, ג'ילי של סם), זהו,זה הצוות המקצועי שלנו לעכשיו.
חוץ מזה הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו מקווים לגמור את התיקונים תוך שבוע, ברצף האופטימי, וקרוב לוודאי שנמשיך הלאה לקריביים.
היו על ידינו חברה צעירים, צרפתים, גרמנים ובעל סירה צכי, (זקן כזה, בגילי), בוואריה 50 רגל. הם 8 אנשי צוות, 10 מיטות בסירה. היום הם יצאו לקריביים.
ראינו שתי מודעות של בעלי סירה שמחפשים צוות, לאחר שהצוות שהגיע איתם עד הלום נטש אותם.
אצלי, בינתיים, התופעה לא קיימת ואני משתדל לשמור על כולם במצב מורלי טוב.
זהו לעכשיו. 1445. מחכים לקרלוס.
בעצם שבת היום. החנויות סגורות אחר הצהרים ובטח קרלוס גם. מחר יום ראשון והעסקים יהיו עוד יותר סגורים. מה שנותר זה לחכות ליום שני.
אריאל עשה כביסה ב"עיר" במכונות שרות עצמי ואנחנו עם סדינים, שמיכות וחולצות נקיות.
הגיע שוויצרי, עם סירת ברזל ואיש צוות אחד. עגנו לידינו.
עשיתי כמה תיקונים קלים בסירה, חיבור חשמל מחדש לאור ניווט השמאלי, עכשיו צריך להתאים לזה מנורה חדשה.
בתא החלפנו את החוטים שקשרו את המטען הפנימי, דברי אוכל, מחוטים שלא החזיקו מאמץ, בהטיה, למוטות שניקנו במקור למטאטא אבל משמשים לא רע בחיזוק לציוד.
המוטות עוגנו בארון המטבח, לאחר שקדחתי בו שני חורים. (רעיון של אריאל, לי היה רעיון פחות טוב, לעגן אותם לרצפה).
היעילות של חיזוק זה יבחן בהטיה הבאה.
זה כל החדש, והלא מעניין בינתיים. אני מקווה שיהיה מה לחדש בעניין התיקונים ביום שני.
13 לדצמבר 2010–12–13
אתמול היה יום ראשון.
בשבת בצהרים, נזכרתי שבעצם שבת ואין לי מה לחכות לקרלוס.
גם לא ביום ראשון.
היום יום שני. יצאתי לסיור בעיר לחפש מאפיה. לא מצאתי.
חזרתי. פגשתי את קרלוס והוא אכן יבוא היום ב-1500 לאחר שמצא (כנראה), קפיצים שהיו שבורים בראש.
אחר כך תור האינגקטורים, לניקוי ובדיקת לחץ, (לא ברור לי מה זה אומר אבל שיהיה).
אנחנו בזמן האיים וצריך להתרגל לזה.
בסך הכל התנאים מאד נוחים כאן למרות שלא מצאתי מאפיה, עדיין.
המים כאן מותפלים עם טעם כלור מאד מודגש. זה מבטיח מים נקיים, בריאים ומגעילים למדי.
עברנו לבשל במים מינרליים.
המים כאן מאד יקרים ואנחנו קונים אותם במנות של שני יורו לכל 100 ליטר.
היום השקעתי כ-30 יורו ב1500 ליטר. מילאנו את המיכלים של הסירה.
הכרנו זוג הולנדים נחמד ברם ואנייה. בגילאי ה-50, צעירים. (כן, הכל יחסי).
הם כבר הספיקו להקיף את העולם והיו גם באילת וגם בתל אביב.
קיבלנו מהם טיפים על חנות סיטונאית למצרכי מזון. ההולנדי לא בייש את הפירמה שלו וגמר 3 בירות ללא כל מאמץ. אנייה שותה מים.
זהו בערך עד כאן. אנחנו משתעממים בתנאים טובים מאד.
רוני חזר אתמול לארץ. זאת אומרת יצא אתמול ובטח יגיע רק היום לארץ. אני מניח שיהיה בקשר לאחר יום יומיים. איש מאד נחמד וחבל שהוא נגרע מהצוות.
אנחנו מצפים כאן לשתי סירות עם ישראלים.
אסף וליאת בסירתם "גינגה" בדרך לכאן וכריס ונירית.
אז זהו בינתיים. הכל כשורה אהובותי ואהובי.
לא תאמינו. קרלוס בא. סיפר שצריך לסדר לחצים בראש, לקח את האינגקטורים לניקוי ובדיקה ומחר יבוא עם הכל להרכבה.
נשמע מעודד.
אם המנוע יעבוד אזי, יגדיל את קשת האל חזור של המים הנפלטים, למנוע תופעות כאלו בעתיד.
הוא שב וסיפר שהיו לו הרבה סירות עם בעיה זהה. מים שנכנסו למנוע בהטיה.
הפיתרון שלו, בין היתר, לסגור את ברז הים, (סיי קוק), כאשר המנוע אינו מופעל.
חוץ מזה, התעסקתי עם האורות ניווט, אור שמאל לא עבד והחלפתי מנורות, אור ימין הבהב, מנורת הלד לא משהו ושוב החלפתי במנורה רגילה ונראה.
האי עצמו קטן עם אוכלוסיה של כ-80,000 תושבים. כפר סבא כזה. אבל מאד צנוע.
(לכתוב עלוב זה לא יפה).
ארגנתי לעצמי תספורת, כאשר למחוזות המרוחקים אריאל עזר לי להגיע.
כמו שאתם רואים, חיים מרתקים. לא, אני לא מתלונן. העיקר שהמנוע יעבוד מחר.
הילדים הלכו היום לאיזה חוף רחצה. חזרו מרוצים למדי.
שחררתי תפס חלון שהתמלא מלח וסרב לזוז. מדהים מה מלח עושה לחלקי מתכת. בין היתר הוא מרתך אותם אחד לשני וקשה מאד לשחררם.
בדרך לכאן, הגענו כ-20 מייל מהאי בשעות הערב המוקדמות.
התעוררה השאלה אם להזמין גוררת לקחת אותנו פנימה בלילה או להסתובב בחוץ עוד לילה, ממש להסתובב, לנסוע צפונה ודרומה כדי להעביר את הזמן.
צלצלנו למרינה ומסרו לנו שניתן להזמין גוררת וזה יעלה 100 יורו לשעה. אני כבר הערכתי שזה יהיה חשבון בסביבות 1,000 יורו אבל שיהיה.
הצוות, במיוחד אריאל, חשבו שלא כדאי, מסוכן, יקר ומה בוער.
מאחר ואני סקייפר מתייעץ, (כן באמת), קיבלתי את דעתם.
חוץ מזה יש לי ניסיון לא טוב עם גרירה.
הלילה עבר די בנעימים, מזג אוויר טוב ובבוקר, התקדמתי לאי. (המשמרת האחרונה הייתה שלי – במתכוון). הגיעה סירה מצחיקה, מין קטמרן קטן, שבקושי הצליח להסתדר עם הגרירה.
כל ההתלבטות של אתמול נהייתה לא רלוונטית מאחר וגם אם הייתי מזמין אותם הם לא היו מגיעים.
גם בכניסה הגענו ממש עד פתח המרינה לפני שהם החליטו שהם מוצאים אותנו.
לקח כמה טלפונים לשאול אותם אפוא הגוררת וקיבלנו תשובות שהם לא מאתרים אותנו, אין להם דלק וכאלה. ברור היה שהם לא יצאו יותר מכמה מאות מטרים לקראתנו.
נושא העלות גם נשכח. עד עכשיו לא קיבלנו דרישה לתשלום עבור הגרירה פנימה.
מסקנה, כדאי להקשיב לצוות. (אני עושה זאת כל הזמן ממילא, אבל שוב הוכחה לכך).
ערב. 1830 הצעירים ישנים.
אני קורא כל מיני מגזינים מקצועיים על הפלגות וכדומה.
גמרתי לקרוא מאמר די ארוך ומפורט של גברת אמריקאית אחת שהייתה תת אדמירל בצי האמריקאי.
לא בדיוק עבודה על יאכטות אבל, היום בפנסיה ומפליגה.
תענוג לקרוא. היא מסכימה עם כל מה שאני חושב ונעים לקרוא אישור לדעותי. (דעות הצנוע הידוע).
למשל, היא נותנת רשימה של דברים שמתקלקלים בים. הדבר הראשון הוא מתפיל מים חשמלי. אני הייתי נגד.
דבר שני זה מתפיל מים דרך גנרטור נגרר, אפילו לא שקלתי.
דבר שלישי המתקלקל לעיתים קרובות ביותר, בתי שימוש. וכאן בא מאמר ארוך ומפורט על הנושא.
אז ככה. חשמליים זה נחמד אבל הכי מתקלקל. הרגילים בסדר אבל מתקלקלים גם. מושב האסלה לפעמים "נוסע" בזמן הפלגה בהטיה וזה תענוג מפוקפק לצאת איתו לטיול.
בכל מקרה מאמר מאד אינפורמטיבי בנושא חשוב. (אבל לא מריח טוב).
בכלל, מסתבר שלכל ספן (דמיקולו), יש בלוג, כולל אותי כמובן.
אני חושב שזה עונה על איזה שהוא צורך להתבטא, מה גם שיש זמן. אז אני בחברה גדולה, אולי גם טובה.

11 לדצמבר 2010–12–11
זהו, אנחנו מחכים למכונאי. אתמול היה המכונאי, קרלוס, ופירק את הראש של המנוע. זה הרבה חלקים וברגים. הכל מכוסה בשמן לבנבן, משמע מעורב במים. התיאוריה העכשוית שלו היא שבהטיה מים נכנסו דרך צינור הפליטה למנוע ונכאן כל החגיגה. לדבריו, יש לו הרבה מקרים כאלה מאחר וסירות מגיעות לכאן בהפלגה בהטיה. נקווה שהוא צטדק.
היום בבוקר בא קרלוס, (התן), שפך איזה חומר משחרר חלודה לתוך הבוכנות והלך. סימן מעודד, שלא שכח מאיתנו.
הבטיח היום ב-1500 להיות בקשר.
אתמול יצאנו למסעדה נחמדה לחגוג את יום ההולדת של אריאל. היה נחמד.
העיר כאן היא בגודל של עיירה קטנה, לא מכוערת מידי, אנשים שחורים ברובם, נראים נחמד ובלתי מאיימים.
בכניסה לכאן, ב-9.12.2010 ליוותה אותנו סירת דיג עם סוקר דגים אנושי.
היינו עסוקים בתימרוני הגרירה ולכן לא צילמנו. בכל מקרה,
הבחור קשור לחרטום סירת דיג לא גדולה, 6-7 מטר, בחרטום, במים, עם שנורקל על המים מה שמאפשר לו להכניס את הראש למים לראות. (דגים ?), הוא קשור באיזה שהיא צורה לחרטום.
אם הוא מאבד אחיזה, הדבר הבא שיפגוש יהיה המדחף של הסירה. מאד מעניין וחבל שלא צילמנו.
התחלנו את עניני המכונאים עם סיזר, שבא הסתכל ואמר שזה גוב למכונאי בכיר ממנו. קרלוס.
לקרלוס יש עוזר שנקרא גילסון, (גילי, ג'ילי של סם), זהו,זה הצוות המקצועי שלנו לעכשיו.
חוץ מזה הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו מקווים לגמור את התיקונים תוך שבוע, ברצף האופטימי, וקרוב לוודאי שנמשיך הלאה לקריביים.
היו על ידינו חברה צעירים, צרפתים, גרמנים ובעל סירה צכי, (זקן כזה, בגילי), בוואריה 50 רגל. הם 8 אנשי צוות, 10 מיטות בסירה. היום הם יצאו לקריביים.
ראינו שתי מודעות של בעלי סירה שמחפשים צוות, לאחר שהצוות שהגיע איתם עד הלום נטש אותם.
אצלי, בינתיים, התופעה לא קיימת ואני משתדל לשמור על כולם במצב מורלי טוב.
זהו לעכשיו. 1445. מחכים לקרלוס.
בעצם שבת היום. החנויות סגורות אחר הצהרים ובטח קרלוס גם. מחר יום ראשון והעסקים יהיו עוד יותר סגורים. מה שנותר זה לחכות ליום שני.
אריאל עשה כביסה ב"עיר" במכונות שרות עצמי ואנחנו עם סדינים, שמיכות וחולצות נקיות.
הגיע שוויצרי, עם סירת ברזל ואיש צוות אחד. עגנו לידינו.
עשיתי כמה תיקונים קלים בסירה, חיבור חשמל מחדש לאור ניווט השמאלי, עכשיו צריך להתאים לזה מנורה חדשה.
בתא החלפנו את החוטים שקשרו את המטען הפנימי, דברי אוכל, מחוטים שלא החזיקו מאמץ, בהטיה, למוטות שניקנו במקור למטאטא אבל משמשים לא רע בחיזוק לציוד.
המוטות עוגנו בארון המטבח, לאחר שקדחתי בו שני חורים. (רעיון של אריאל, לי היה רעיון פחות טוב, לעגן אותם לרצפה).
היעילות של חיזוק זה יבחן בהטיה הבאה.
זה כל החדש, והלא מעניין בינתיים. אני מקווה שיהיה מה לחדש בעניין התיקונים ביום שני.

כפי שאתם יודעים, יוסי בקייפ ורדה.

יש להם סים מקומי, אז אפשר להתקשר חופשי לטלפון:

238-9139444

דינה

22 לנובמבר 2010–11–22

הקדמה
ואלה מסעות הווסטווינט למחוזות נידחים וחדשים אליהם טרם הגיעו נוסעים אחרים, למעט מספר מאות אלפים, לפנינו.
הבלוג הזה יפורסם בשני תנאים.
1. אם וכאשר נגיע לסינט לוציה
2. אם וכאשר נמצא רשת אינטרנט להתחבר אליה.
כך שאם אתם קוראים בלוג זה תהיו בטוחים ששני התנאים התמלאו.
בוקר. אני במשמרת בוקר, השעה 0732 וכולם ישנים שנת ישרים.
היום הראשון למסענו המופלא נפתח בהמולה גדולה של כל המשתתפים. כולם החלו לצאת בשעה 1000 כאשר אנחנו מיועדים לצאת בשעה 1300
את הימים האחרונים בילינו בסידורים וקניות והעמסת הסירה באספקה מרובה כך שהיא בקושי צפה. (צפה, צפה, ראו הקדמה).
הלכנו למסעדה סינית נחמדה שאריאל ועופר גילו, אכול כפי יכולתך, במחיר מאד סביר. כ – 10 יורו לאדם, כולל שתיה. למרבה הפלא האוכל גם טעים.
זה היה כל כך טוב שגם בערב היציאה, שבת בערב, יצאנו לשם שנית. עדין היה טוב וזול. קורה.
ביום היציאה, הסתובבה תזמורת של מריאצי, כל נשיפה בלבד, ברציפים וניגנה יפה מאד.
החלטתי לצאת אחרון או לפחות בין האחרונים כדי לא להיקלע לפקקי תנועה. (מה גם שביקשו לרפד את העוגנים בחרטום למקרה של התנגשויות).
יצאנו אחרונים. מאותו רגע אנחנו נאבקים לשמור על מקומנו בשיירה. עד עכשיו, לאחר כ- 20 שעות הפלגה, בהצלחה מרובה.
יש לנו ליל ירח מלא שהתחיל מוקדם ונגמר, בעצם טרם נגמר, גם לשעה זו.
מזג האוויר נהדר. רוח גבית קלה 8-10 קשר, המהירות הממוצעת שלנו בסביבות 4.5 קשר מה שעוזר לי לשמור על מיקומנו.
במשמרת שלי בלילה הייתה לי הפתעה מענינת שלא קרתה לי כבר מזמן.
אוניית סוחר בקורס מתקרב זזה הצידה ופינתה דרך. לא פסו ניסים מן העולם. בדרך כלל סוחרות לא שמות על מפרשיות ונותנות לנו להחליט אם להיות צודקים או חכמים. (לוותר ולזוז הצידה). הסוחרת הזו, פינתה.
אנחנו מפליגים בין היתר בפרפר שזה נחמד, אבל עדיין 4-5 קשר.
יותר מאוחר נשלוף את המפרשים הצבעוניים, הגיניקר או מפרש שי, הקוד אפס, וננסה להגביר מהירות.
אני שמח לציין שעד עכשיו די שגרתי ומציד שימשיך ככה.
אנחנו מפעילים את הגנרטור כל 4-5 שעות ושומרים על טמפרטורה של -8 מעלות צלזיוס במקפיא בו מאופסן כל הבשר.
לפי כמויות האוכל נצטרך לעבוד קשה כדי לחסל אותן ולהקל על הסירה במקצת.
היו לנו גם שעתיים שעות הפלגה עם מנוע אבל נשתדל להימנע מכך. זה פוגע, מוריד ניקוד מהתוצאה ואם לא ניזהר נגיע עוד במקום אחרי המקום האחרון.


23 23 לנובמבר 2010

0730 בבוקר. אני שוב במשמרת בוקר החל מ-0600. השחר עולה כאן בסביבות 0715. זה, בנוסף למשמרת לילה מ-2200 ועד 2400 אתמול. מעניין מי מסדר את המשמרות. (אני).
אריאל הצטרף אתמול לסבב המשמרות והיום אאריך כל משמרת לכ-2.5 שעות כך שלכל אחד תצא משמרת אחת ללילה.
אנחנו על מנוע החל מאתמול, 1745. אין רוח.
רוני צריך להגיע לטיסה ב – 19 לדצמבר מסנט לוציה ולכן אין טעם לעמוד במקום.
בערך ב-0600 נראתה מאחורינו יאכטה נוספת המאיימת על מיקומנו האחרון בשיירה.
אני לא מתכונן לוותר ללא מאבק.
אתמול היה יום שקט ביותר מבחינת מזג אוויר. ראה נושא מנוע. אנחנו כבר כ-13 שעות על מנוע. אין לי בעיה עם זה מאחר ולפי חישובי יש לי דלק ל-150 שעות מנוע ול-150 שעות גנרטור, לפני המלאי חירום של כ-46 ליטר.
אנחנו מפעילים את הגנרטור כל 3-5 שעות כדי לשמור על טמפרטורה של -5 מעלות צלסיוס ופחות.
לא יצא לו לאכול בשר אתמול ונאלצנו להסתפק בדג טרי. ומעשה שהיה כך היה. או כדברי מאיר שלו, הדבר היה ככה:
עופר פרס חכה עם פיתיון תמנון. פיתיון המבטיח דגי טונה. ואכן,לאחר כמה שעות של כלום, החליט להחליף לדג האדום הקטן מהסוג ששימש אותו בפעמים קודמות.
רוני ואני הלכנו לחרטום כדי להרכיב את המפרש של שי, (הוורוד), בתקווה לשפר את מהירות הסירה.
תוך זמן קצר החכה הודיעה שיש דג.
עצרנו קצת את עניני המפרש ועופר ואריאל התחילו לגלול את החכה פנימה. היו קצת עיכובים בתמרון הסירה מה שהאריך את משך הגלילה. זה דווקא היה לטובה מאחר והדג הגיע אלינו עייף ומותש.
בכוחות משותפים, אריאל על החכה, עופר על רשת הדייגים, ליאת על המצלמה, רוני בייעוץ ואני על הסירה, (משתדל ומצליח לא להתערב), הועלה הדג לסירה.
דג רציני, כ-7 ק"ג. לא, אני לא מגזים. דג מסוג דורדו, בצבעי צהוב כחול ירוק מרהיבים.
עופר ואריאל המשיכו במעשי ההרג שכללו בין היתר מכות פטיש פלסטיק עזות בראש הדג. כדי שלא תחשבו עלינו רעות אני מספר לכם כי השקינו אותו בערק מתובל בפלפל, (משקה מגעיל האהוב מאד על הדגים), והדג לא חש בכלום. הלך לגן עדן הדגים שיכור, שמח וטוב לב.
עופר ואריאל המשיכו במלאכת הניקוי והביתור מה שהפך את ה"קוקפייט" למקום אדמדם לגמרי. בעצם, אדום.
בשלב זה הלכתי לישון.
כאשר קמתי הכל היה מצוחצח ונקי, לאחר ניקוי רציני במי ים.
עופר טיגן את הדג ומאכל תאווה לתפארת. אני אכן הופך להיות מליצי אבל ארוחה כזו אכן ראוייה למליצות.
כדי שלא תחשבו שאני מגזים בגודל הדג, הדג ברוטו 7 ק"ג לאחר הכנתו, ללא הראש, הזנב והקרביים, אילץ אותנו לאכול מעבר ליכולתנו ועוד נאלצנו לזרוק חתיכה אחת לים. אני מעריך שבערך כל אחד מאיתו אכל כ-ק"ג דגים.
עובדה, הארוחה הייתה בסביבות 1630 ולאחר מכן לא יכולתי לאכול יותר עד הבוקר עכשיו.
זהו בערך עד עכשיו.
קצת עניני פילוסופיה.
חשבתי על נושאי זקנים. משום מה בחברה שלנו דהיום, המלה זקן היא מילת גנאי. ממוצאות כל מיני מילים חלופיות כדוגמת תושב ותיק, הגיל השלישי, קשיש וכו'.
למה. פעם זקן היה כינוי של כבוד. אני זוכר לפחות שני אישים שנקראו הזקן כאות של כבוד. יצחק שדה כונה בפלמח הזקן וכולם ראו בזה פניית כבוד, (הוא היה כנראה בגבולות ה- 40), וכמובן בן גוריון שכונה הזקן.
מאז שני אלה, המלה זקן הפכה למלת גנאי. החלטתי, לפחות ביני לביני להתייחס למלה זקן כפניית כבוד.
מי שזקן סימן שהגיע, הצליח לחיות מספיק זמן כדי להרוויח את גילו ומבלי למות בגלל חוסר מזל או טיפשות.
זהו לבינתיים.
2010–11–24

אתמול קיבלנו את הידיעה המרה עת מותו של מישה. זה קשה לעיכול שהאיש הגדול הזה שהיה ראש משפחתנו ואבא לכולנו, כבר איננו. הנחמה היא שהוא לא התענה יותר מידי בחודשים של מחלות וקשיים.
אני גם מאמין שהוא החליט שזהו זה ועבר מן העולם. איש גדול. (כן, גם פיזית). אהבנו אותו כולנו. בעצם כל מי שהכיר אותו התאהב בו. גם הסגל בבית האבות.
תודה אבא וסבא על שהיית איתנו כל כך הרבה שנים וחבל שזה נגמר.
ההפלגה מתנהלת כסדרה.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
השעה 1020 שעות מקומי שלנו ואנחנו בציון הדרך של 2404 מייל לסט לוציה.
היום לפנות בוקר התחילה סוף סוף רוח טובה, כ-1015 קשר, גבית ואנחנו עברנו להפלגה של 5-7 קשרים. בימים הראשונים עשינו בממוצע כ-100 מייל ליממה. בקצב הזה, אם ימשיך נעבור כ-150 מייל ביממה.
אתמול לא דגנו. יש לנו במלאי שניצלים שעופר הכין וצריך לאכול אותם.
מזג האוויר טוב. עכשיו גם הרוח. בדיוק במידה הרצויה.
תכננתי הבוקר להעלות את הגיניקר, שזה מפרש צבעוני גדול יותר, לרוחות קלות. עם השינוי ברוח, המפרש של שי, מפרש קוד 0, בדוק מתאים יחד עם הראשי.
הים עולה קצת. נחמד.
בין יתר הדברים הטובים בהפלגות נמצא גם נושא ההיכרויות החדשות.
אריאל ועופר התיידדו עם זוג אירים נחמדים, שון ואמון. שניהם בתחילת שנות החמישים, האחד, שון חשמלאי מטוסים ואמון מכונאי מטוסים. הם עובדים בחברת אחזקה למטוסים בדבלין.
שון גם הזמין ולימד אותי להכין ויסקי עם מים חמים, סוכר ודבש. זה טוב נגד כאבי גרון ובכלל. טעים.
פגשנו גם את חומוס, (כן, ככה קוראים לו), ורגולה, חברתו. יצאנו יחד לארוחת פרידה במסעדה הסינית.
אני כמובן שאלתי בני כמה הם וזה לא כל כך היה במקום. חומוס בן 48 ורגולה בת 29. הם משוויצריה, מכפר קטן ליד ציריך.
למסלול ההפלגה בחרתי במסלול שונה מהאחרים. (זה בטח לא חדש לכם). כולם הפליגו דרומה לתפוס את רוחות הסחר. בקו ישר למערב התחזית הייתה לרוחות חזקות יותר, אולי.
אחר כך הסתבר שבקו ישר מערבה, הרוחות חלשות יותר ואפילו קיבלנו הודעה ממיכאל שכדאי להפליג דרומה יותר כדי לתפוס רוח כי לכיוון מערב הרוחות חלשות.
צדק. המשכתי מערבה בעזרת מנוע כ-14 שעות. בלי מנוע הרוח הייתה בסביבות 4-6 וזזנו בקושי 4 קשר.
מאחר ויש הגיון בשיגעון, גם שלי, לא רציתי להאריך לעצמנו את הדרך בכ-200 מייל. נכון לכרגע ההימור נראה נכון. אנחנו על היתר של המשולש בעוד הצי העיקרי נמצא דרומית מזרחית לו. נראה.
זה כל החדש כרגע.



26 לנובמבר 2010
שלום לך בלוגי היקר. אתמול דילגתי עליך ואיתך הסליחה. היו אירועים נחמדים ושונים ועליהם אספר להלן.
לפני הכל, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אתמול התחלנו את שעות האור בקיר שחור שהתקרב ממערב, צפון מערב.
מיד נתנתי הוראה
, (כן הנתנתי הוא לא טעות זה לכבוד רן ואיתי), להוריד את המפרש של שי ולעבור לכוננות ספיגה.
הקיר הגיע. לא יותר מיידי שחור, רוחות עד 15 קשר. האנטנה של המשדר התרגשה מאד ונשכבה. (כנראה קרובה של סוניה גורביץ – כשיורים אני שוכבת).
הגיע רוח, הגיע גשם, עבר. בניגוד להבטחת הארק, הרוח הייתה די על הפנים, מכיוון מערב דרום מערב ונאלצנו להפעיל מנוע. המהירות לא הייתה גבוה עם המנוע, אבל הטלטולים כן. (גבוהים).
התחיל גשם. אני נשארתי בחוץ כדי לא להחמיץ את המקלחת היתר ירדו למטה. גם זה עבר.
המשכנו במהירות די איטית וליממה אחרונה, עשינו כ- 80 מייל . לפחות זה לא מסכן את מיקומנו בסוף השיירה.
תפסנו טונה קטנה יחסית וכחולה. אני הלכתי לישון והחברה טעמו אותה בלימון.
לקראת ערב הענייניים נרגעו.
לפני קיפול החכה, ברקודה קטנה התלבשה על החכה. בדיוק החשיך. עופר קרב אותה לסירה כדי לראות מה העלינו ו בחכה, אחרת איך הייתי מדווח לכם על ברקודה, הארנו עליה בזרקור והחלטנו להשאיר אותה במים לבוקר. שתיסע בגרירה. רוני מתוכנן למשמרת ראשונה ותהייה לו הפתעה נעימה.
דג אחד, כנראה די גדול חשב אחרת.
במשמרת של עופר, בערך באמצע הלילה, בא אכל, ניקה את החכה והלך. עופר קיפל את החכה.
אחרי המשמרת של עופר וליאת, כאשר המהירות עם מנוע המשיכה להיות בסביבות ה-3, ורוני התחיל לחשוב שהוא מאחר לטיסה, (ב-19 לדצמבר' החלטתי לרדת יותר דרומה לעבור לרוח צד, ורק על מפר/ים. מאז אנחנו רצים על מפרשים, במהירות 5-6 קשר ונחמד.
נכון להיום בשעה היסטורית זו, אין חדשות נוספות. הרוח טובה, בסביבות 10 קשרים, בכיוון לא לגמרי נכון, מערבית דרום מערבית והכל טוב.
1 לדצמבר 2010–12ו
אנחנו בדרך לסנט וינסט למרינה בקאפ וורדה..
הרוח כרגע לא קיימת ולכן מדשדשים.
הרבה עבר עלינו בימים האחרונים מאז כתבתי. רוב החדשות לא טובות ולכן אתחיל מהטובות.
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
מצאתי את צנצנת הבדלי סיגריות שחשבנו שעפה לים.
אריאל ואני שמרנו את כל בדלי הסיגריות מהמאפרות בצנצנצ מיוחדת ששמנו בדינגי.
בסערה הצנצנת נעלמה מעינינו וחשבנו שעפה לים. לצערנו כי רב.
היום בבוקר גיליתי אותה בדינגי.
ועכשיו לחדשות הפחות טובות.
היינו בסערה שהתחילה ביום ב-27 לנובמבר בערב ונמשכה שלושה ימים. הרוח באה בדיוק מהכיוון ההפוך, ברוחות של 15-20- 23 קשר
ובילינו שלושה ימים בסיבובים במקום. כולל הפעלת מנוע לכ-12 שעות.
מאחר ורצינו לחסוך בשעות מנוע וצריך חשמל, החלטתי להפעיל את הגנרטור. הוספתי לו קצת שמן, כנראה שיותר מיידי מאחר והדבר הבא הייה תמרות עשן מהמנוע שמילאו את כל חלל הסירה.
כמובן שמייד סגרתי את הגנרטור. אווררנו את התא והמשכנו לסבול בשקט את הסערה.
רוני ואני לקחנו את משמרות הלילה. הפלגנו במפרשי "מטפחת אף" וניסינו לאגוף את הסערה מימין, כלומר מצפון, לא עבד ומשמאל מדרום שוב לא עבד. אז שלושה ימים היינו פחות או יותר באותו מקום.
כדי שיהיה נחמד היינו לנו גם גשמים עזים ונרטבתי יופי.
בשלב מסוים ניסיתי להפעיל את המנוע והמנוע אינו מתניע. החלטתי לטפל בזה אחרי שהסערה תחלוף.
הסערה חלפה סוף סוף לאחר עוד 2 לילות של גועל נפש.
אתמול, ב-30 לנובמבר, רוני קיבל בטלפון הלוויני את הידיעה המרה על מות אביו. בן 87 היה במותו ובשנה האחרונה היה חולה מאד. זה כמובן אינו מקל על הידיעה המרה.
החלטתי, לבקשתו לפנות לקאפ וורדה מרחק של כ-400 מייל, כ-3-4 ימים, בהערכה אופטימית, ועם מנוע.
ניסיתי שוב לטפל במנוע וגיליתי מים בשמן המנוע זה סימן גרוע והמנוע כרגע תפוס.
נראה כמו בר מינן.
כך שההפלגה לקאפ וורדה הופכת להיות צורך של כולנו.
כרגע, מאז שהחלטנו לרדת, דרומה לקאפ וורדה, אין רוח. אנחנו מדשדשים במקום.
מזג אוויר נהדר אבל אנחנו צריכים רוח.
הגנרטור הפך להיות מקור החשמל היחידי לסירה ואנחנו צריכים אותו.
אנחנו מפעילים אותו למספר שעות כל פעם, העשן מתמעט והוא טוען את הסוללות.
זהו בינתיים מחכים לרוח בכיוון הנכון.


4 לדצמבר 2010
הימים האחרונים הם די בסדר. הרוח קלילה. בכיוון הכמעט נכון ואנחנו מזגזגים.
נכון לעכשיו, 1230 בצהרים הרביעי לדצמבר אנחנו במרחק של 213 מייל מהיעד, המרינה בסנט ווינסט.
זה סיפור ליומיים שלושה. יותר כמו שלושה ימים.
הצוות נהדר, מתפקדים היטב, לא מתלוננים.
צינור הפליטה בגנרטור נקרע וזה אומר שאנחנו מקבלים את העשן לתא.
לא נורא. פותחים את כל החלונות ושוהים בחוץ בזמן הטעינה.
הרוח ברמות של 5-7 מייל וזה אומר התקדמות איטית.
אנחנו כבר 13 יום בים, עדיין לא באורך ההפלגה לקריביים הנראים כרגע אפשרות רחוקה ביותר.
צעד צעד.
קודם נגיע במרינת היעד נאמוד את התיקונים ונראה איך ממשיכים ולאן.
8 לדצמבר 2010–12–08
היום המחשב שלי החליט שהוא עובד ואני ממשיך בתעוד "הרפתקאותינו " עד היום.
האי באופק מזה ליל אמש בחצות. הרוח יציבה מאד וחלשה מאד ואנחנו מתקדמים מאד לאט.
אבל מתקדמים.
כבר יצרתי קשר טלפוני לוויני עם המרינה והם מוכנים לשלוח סירה גוררת בעלות של 100 יורו לשעה. מאחר ואנחנו במרחק של כ – 30 מייל מהמרינה זה עדיין לא מוצדק. זה עלול לקחת כ-10 שעות.
נתקרב יותר ונראה.
לא הרבה קורה בימים האחרונים.
אתמול, או שלשום, היה לנו ליווי של כריש לוויתן, דג "צמחוני" אבל באורך של 4-5 מטר, מנומר, עם להקת ליווי של דגים לבנים ודגים מפוספסים,
משהו מדהים, יפה להפליא.
מפעם לפעם מלווים אותנו דולפינים, הבעיה היא שאנחנו איטיים מידי עבורם ולא מיצרים גלי חרטום
אז הם משתעממים ועוזבים.
דגי דורדו מלווים אותנו כל הזמן . החלטנו לא לדוג אותם. יש המון אוכל ונמאס לשף להתעסק איתם.
הצוות נהדר. המורל טוב. כולם מתפקדים בסדר גמור.
עשינו טוטו לגבי זמן הגעה ואני כרגע מחוץ למשחק. הימרתי על היום ב-1200 ועברנו את השעה. (1240) . עדיין במרחק של 28 מייל מהמרינה.
הרוח יציבה וחלשה מאד. 1-3 קשר.
השיא השלילי היה שלשום כאשר עברנו כ-27 מייל ביממה.
הגנרטור מתפקד מצוין, למעט העובדה שהצינור פליטה מחורר ומעביר עשן בין היתר גם לסלון.
אנחנו מפליגים עם חלונות פתוחים, כאשר כולנו בחוץ או חדרים עם דלתות סגורות.
מצמצמים בצריכת חשמל, בין היתר עברנו להיגוי ידני, מאחר וההגה האוטומטי צורך הרבה חשמל, מה שמצריך הפעלה תכופה יותר של הגנרטור, וממילא ברוחות חלשות אינו אפקטיבי.
קיבלנו אתמול את ההודעה שיש כ-7 סירות אחרות מהמשט במרינה מהן 2 עם בעיות דלק מזוהם.
מה שחושב שצרת רבים נחמת טיפשים צודק. הידיעה על עוד אחים לצרות, (לא צרות גדולות באמת), שימחה את כולנו משום מה.
זה כל החדש בינתיים. על פי המצטייר לנו נבלה עוד לילה בים, אם תנאי הרוח יישארו זהים, מה שקורה כבר שבוע.
בסך הכל אין על מה להתלונן. התנאים נוחים מאד, הים רגוע לגמרי. הרוח בדיוק מספיקה לאוורור קל של הסביבה ומה שנותר הוא לחכות.
אנחנו בערך בדרך הפעולה של יורדי ים עתיקים. אין רוח לא זזים.
אנחנו אמורים להיכנס למעבר די רחב בין האי הצפוני ביותר, שאינו יעדנו, לבין האי סנט וינסט בו מצויה המרינה שלנו.
בכניסה לתעלה הזו,רחבה כ-4-6 מייל, אזמין גוררת שתכניס אותנו למרינה.
יש לי זיכרונות לא טובים מגוררת אבל הפעם אני מקווה לטוב.
רוני ואני בחוץ, הילדים נחים מעמל משמרות הלילה. כבר גמרנו לספר אחד לשני את כל הסיפורים הסטנדרטיים, כולל עלילותינו בצבא.
זהו בינתיים.
כמובן שהכל כשורה אהובותי ואהובי. כנראה שנגיע היום בערב עם גוררת או מחר בבוקר.
נחליט יותר מאוחר.
9 לדצמבר 2010
טוב, הגענו היום בצהרים והכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו בכף וורדה.
אחרי לילה של נדודים קדימה ואחורה, נכנסנו לקראת בוקר לתעלה בין סנט וינסנט והאי מצפון לו.
התקדמנו עד למרחק של כ-5 מייל מהמרינה וצלצלנו אליהם בבקשה שישלחו גוררת.
הבטיחו תוך חצי שעה.
עברה שעה וחצי. צלצלנו שנית ואמרו שיצאו ולא ראו אותנו. משונה.
הודעתי להם שנתקדם עוד לקראת המרינה ונצלצל להם שנית.
התקרבנו עוד יותר 2-3 מייל, אנחנו כבר במפרץ בו מצוי נמל גדול וגם המרינה. שוב צלצלנו, הודיעו שנתקדם יותר כי אין להם דלק למרחקים ארוכים.
התקדמנו לפתח המרינה ובטלפון הרביעי, סוף סוף יצאו.
הגיעה סירה קטנה כ-8 מטר עם 4 חברה שחורים צעירים ונחמדים. אנחנו כנראה באפריקה.
מזל שכל זה קורה בפתח המרינה כי מערכת התמרונים שהם הציגו לנו הייתה מרהיבה למדי.
בקשו להכין עוגן לזריקה. אחר כך רצו לדחוף אותנו בגרירת צד לרציף חיצוני, ביקשתי רציף יותר פנימי שמסתבר שיש לו חבלי קירה לחרטום.
בקיצור, ללא עוגן עם חבל קשירה לחרטום מתוך המים ואנחנו במקום.
דבר אחד טוב, לא חששתי מסירת הגרירה, במובן של תלישת חרטום. (משהו מניסיון העבר).
עוגנים. קשורים.
הליכה קצרה להגירה, למשטרת הסירות ואנחנו מסודרים.
מאחר והמשמרת האחרונה שלי החלה ב0500 לפנות בוקר, אחרי שעגנו בסביבות
1200 הרי שאחרי הסידורים שהסתיימו ב1400 אני מוכן רק לדבר אחד. שנת אחרי הצהרים.
אחרי שינה קלה, מקלחת, השניה בשבועיים וחצי האחרונים, הראשונה הייתה עם מי ים ודלי על החרטום.
המקלחת השנייה הרבה יותר טובה אם כי המים המותפלים כאן עם טעם מלוח.
אחרי מקלחת, ביקור מכונאי שיכול בקלות לתקן את צינור הפליטה של הגנרטור אבל צריך להביא את השותף הבכיר לבדוק את נושא המנוע.
יבוא ב1800 הדגיש את 3 פעמים, 1800. עכשיו 2000 ועדין לא הגיע כנראה יבוא מחר.
התייעצתי עם חיים לגבי הבעיה במנוע וקיבלתי הנחיות לכיווני בדיקה.
עופר מצא טייס הליקופטרים בריטי, ברייאן, שמבין במנועים והוא חזר בערך על אותן עצות. נראה מה המכונאים יציעו, בתקווה שיגיעו מחר.
ארוחת ערב טעימה מאד, לאחר ימי ים עם תפריט מצומצם ולישון. נשלים חוויות מחר ונשלח.
10 לדצמבר 2010
המכונאים לא הגיעו אתמול. מחכים להם הבוקר.
לילה מאד שקט עבר על כוחותינו. כולם רעננים ומרוצים.
שמענו אתמול גם סיפורי שכנים.
שכן אחד שהצעירים דיברו איתו נותר לבד לאחר שהצוות נטש אותו. קורה הרבה בהפלגות.
ברייאן, סיפר שהם היו כמעט בחצי הדרך לקריבים, כאשר הסקייפר שלהם נתפס בסקוויל של 40 קשר, נכנס לרוח, נפנף ונקרע המפרש הראשי והתורן, מקרבון, שלהם נסדק. הם חזרו לכאן.
בקיצור סיפורים יש.
אני שמח לציין שהצוות שלנו במורל גבוה ואפילו מוכנים להמשיך לקרייביים. נראה מה עם התיקונים.
כרגע יש לנו תיאוריה, של חיים, שבמידה ותיתממש, תאפשר להמשיך די בקרוב.
היום נחגוג לאריאל יום הולדת.
אולי המכונאים יגיעו, ונראה.
אשלח חומר זה בינתיים, בעזרתו האדיבה של רוני ונראה.
לסיכום, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
.

יציאה מלאס פאלמס

2 לנובמבר 2010–11–02

כמו שאתם יודעים, חזרתי לארץ ב-18 לאוקטובר ורק עכשיו יש לי אנרגיה לכתוב.
נעמה, נולדה ב – 14 לאוקטובר והיה מקסים לראות אותה.
חזרתי עם הצטננות שהפכה מהר מאד למצב רוח ירוד ולחוסר אנרגיה משווע.
הביטוי כמו דג ביבשה ממש מתאים לכך.
זו כבר הזדמנות "נהדרת" לחשוב מה אני אעשה עם עצמי לאחר השייט.
זה לא בדיוק רלוונטי כרגע, אבל זו הזדמנות נהדרת למחשבות דיכאוניות.
מי יודע מה יהיה עוד שנה.
אני אמור לחזור ב-15 לנובמבר לסירה, בלאס פאלמס, ואז בטח אבלע בהכנות להפלגה.
אריאל נוסע היום בלילה לסירה ויצטרף להכנות. זה בעיקר כולל קניית אוכל ואני מקווה שיגמרו עם העיקר עד שאגיע.
הראדאר החדש, החלפה במסגרת אחריות של המכשיר הישן שהתקלקל, מחכה לי בסירה להרכבה. זה לא סיפור גדול בתנאי שלא מפילים אותו בזמן ההרכבה. אשתדל.
היה היום סיפור על שייט, מיכאל איצקוביץ, שנעלם. כנראה נשטף מהסיפון של הסירה. הוא היה שייט בודד וזה קרה ליד מלגה.
כל זה קרה לו לאחר שהגיע בשיוט לבדו מארה"ב עד לגיברלטר ולמלגה. דהיינו, בים התיכון.
מפחיד. אני הולך להקפיד מאד על אי עליה לסיפון במזג אוויר קשה, אפילו במחיר של מפרש קרוע.
החוכמה היא להכין את המפרשים קודם, דהיינו, לקפל מפרשים לפני ולא בזמן מזג אוויר קשה.
ניסיתי וגם הצלחתי לפגוש חברים כאן בזמן השהייה בארץ. אני מרגיש מנותק ולא חלק מהחיים פה.
אני כמובן מאד שמח לראות ולהיות עם המשפחה. מעבר לזה, אני מרגיש לא חלק מהעניין.
יש לי עוד שבועיים בארץ ואני מודה שזה עובר לאט. לאט מיידי.
16 לנובמבר 2010
אתמול הגעתי ללאס פאלמס לסירה. כאילו לא עזבתי.
החברה כאן עשו עבודה טובה בתיקון וסידור כל מיני דבקים לקראת ההפלגה.
קנו אוכל שתייה וכו'.
לאחר יום שהתחיל ב-0230 לא הייתה לי הרבה אנרגיה לעבודות.
ברציף אורגנה מסיבת רציף, באו כל מיני חברה מהרציף ויצא לי לדבר עם אנשים מפינלנד, נורבגיה, אנגליה, איטליה ואחרים.
נראה שאריאל יחד עם ליאת ועופר התערו כאן בסביבה ונראים מרוצים.
היום כבר קמתי עם אנרגיה, וישר התלבשנו על התקנת הראדאר. העלו אותי לחצי התורן, עבודה קשה, למעלים, הרכבתי את הראדאר ונתנו לליאת להפעיל אותו. עובד. יש אלוהים.
נגולה אבן מליבי. (אכן ממש כך).
אחר כך עופר התקין מוט סימון למקרי חרום שמישהו נופל למים, (סיוט של כל סקייפר), והלך להרצאה על קשר.
חזר, שוב העלו אותי למחצית התורן להתקין תאורת סיפון, ואחר כך לראש התורן להתקין מחזיר מכם חדש, (זו הדרישה שלהם כאן).
אחר כך, שימו לב במקום שנת צהרים הלכתי לשתי הרצאות על ניהול מצבי חירום, (המוטו- לא להיכנס לפאניקה, יש זמן, חוץ ממקרים בהם אין זמן, וגם אז לא להיכנס לפאניקה).
הרצאה שנייה הייתה על הפלגות עם הרוח במפרשים "צבעוניים". הכוונה לספיניקר, גיניקר וכאלה.
גם פה היה מוטו, לקנות מפרש חדש דימוי ספיניקר אבל עם פתח מיוחד לאוויר האמור לייצב את המפרש.
זה מיועד בעיקר למתחרים הרוצים להפליג כמה שיותר מהר עם מערך מפרשים כמה שיותר גדול ברוח הכי חזקה שאפשר. זה כמובן מתכון לצרות מאחר והרוח לפעמים גוברת עד שהמפרש נקרע או שהסירה נוטה יותר מיידי או מתקיימות צרות אחרות.
אין לי שום כוונה להתחרות ואני אפליג בטוח ולאט, עם מינימום סיכונים.
זאת אומרת מפרשים מצומצמים בלילה, מפרשים "זהירים" ביום עד שנתרגל למזג אוויר ונראה עד כמה הצוות יהיה מיומן בקיפול זריז של מפרשים.
למרצה הייתה בדיחונת נחמדה שאנסה לחזור עליה.
ברוח עד 20 קשר אפשר להפליג עם מפרשים "צבעוניים", מעל לרוח כזו, העלולה להתגבר פתאומית ובמהירות, יהיה קשה עד בלתי אפשרי לצמצם מפרשים.
במקרה כזה עצתו היא לא לנסות לקבל, לרוץ עם הרוח, ובכניסה לסנטה לוצייה יש הר גבוה המסתיר את הרוח. שם אפשר יהיה לקפלם.
האמת היא שהמפרשים מעל לרוח כזו יקרעו, במקרה הטוב, או יטו את הסירה בצורה מסוכנת, יתפסו מים ואז יפילו תורן או יקרעו וונטה אחת או שתים.
למקרה של נפילת תורן, הוא המליץ להחזיק בסירה מכשירי חיתוך, מסור מתכת וכדומה.
יש לי את המכשירים האלו אבל אין לי שום כוונה להגיע למצבים כאלה.
אם הייתי רוצה לנסוע מהר הייתי נוסע עם אברמיק במהירות של 8 מייל לדקה ולא 5-6 מייל לשעה.
זהו בערך לעכשיו.
לאחר יום עמוס אני די עייף.
happy.HOUR הצעירים הלכו ל -
בירה כיבודים וכאלה. זה משהו שמתארגן פה כל ערב.
הזקן הולך לישון.

20 לנובמבר 2010–11–20
1035 עוד כשעה אנחנו הולכים, רוני ואני, לתדריך אחרון לפני יציאה של משיטים.
אני מנצל שעה זו לקשקש קצת ולחלוק איתכם חוויות.
ראשית תמר תודה עבור המכתב הנחמד מאד. הוא ריגש אותי ואני מודה לך עליו. גם הציורים של קרני והמכתב והציור של שי היו נחמדים. אני שומר אותם.
ראשית הסירה שקועה מתחת לקו המים, (לא ברצינות), עמוסה בדברי אוכל, מים ובירה.
הקניות הסתיימו אתמול ואנחנו עדין מסדרים.
לאחר שנצא לים יהיה סידור נוסף של הים שיטלטל הכל למקומו הטבעי.
אתמול בערב הייתה מסיבת פרידה, המון אנשים ונחמד, חילקו בירה חינם וחלק משכיננו האירים לא ידעו נפשם מרוב שימחה. גם אריאל לא טומן לשונו בצלחת.
אני גם הצטרפתי לחגיגה ושתיתי כוס בירה קטנה אחת.
אתמול יצאנו להפלגת נסיון ולבחינה של קוער הסירה.
יצאנו, הפלגנו כחצי שעה למקום נקי ושקט יחסית, השארתי את המנוע עובד, במהלך סרק, (יעני ניוטרל), וירדתי למים. מים לא קרים במיוחד, כ-24 מעלות, ועם חליפת הצלילה שלי היה אפילו נעים.
התחלתי לגרד קצת עשבי ים מסביב לסירה.
הגעתי לאזור צינור הפליטה של המנוע, קצת הסריח, הכנסתי את הראש יותר עמוק במים, ופתאום, לאחר כמה דקות, התחלתי להרגיש רע. בחילה, סחרחורת, לא נחמד.
חזרתי מיידית לסולם החבלים שהורדתי, נאחזתי בו כמה דקות, ההרגשה הרעה המשיכה, והחלטתי לעלות לסירה. היו לי ספקות אם אצליח לעלות ללא עזרה אבל זה הצליח.
ישבתי די תשוש להתאושש ואז הבנתי. נשמתי את גזי הפליטה של המנוע. הוקל לי. חשבתי על אפשרויות אחרות, כולם טובות פחות מטיפשותי.
מסתבר שכל הסיפורים בסדרות הטלוויזיה על הרעלת גזים של מפלט מכונית, כאן זה מפלט גזים ממנוע דיזל, נכונים.
טוב, זה עבר די מהר. החלק המפתיע, (למעט הטיפשות שלי), כמה מהר אפשר להרגיש לא טוב משאיפת גזי פליטה של מנוע.
ביקשתי מעופר, לרדת למים לנקות את המדחף שגם הוא הספיק לצבור גידולים שונים.
עופר מסוגל לשהות מתחת למים דקה שתים ואולי יותר ומהר מאד הוא השלים את העבודה.
חזרנו לנמל, אריאל נהג חזרה ואני התאוששתי.
חוץ מזה אהובי ואהובותי, הכל כשורה.
רוני הגיע בזמן עם טלפון לוויני המסוגל לקבל הודעות סמס ללא עלות לנו.
מספרו: . 881631829401
צריך להיכנס לאתר http://messaging.iridium.com/
באתר זה יש להקיש את מספר הטלפון שלנו ולכתוב את ההודעה באנגלית.הודעות האלו עלולות גם לא להגיע.
זהו בערך. יש כאן עומס בלתי רגילעל רשתות האינטרנט הקורסות, תתארו לעצמכם כמה מאות סירות שמנסות לגלוש ובלוג זה עלול להגיע אליכם מסנטה לוצייה.
בכל אופן אני מנסה היום לשלוח אותו ונראה.
אני עוד אנסה לדבר איתכם לפני היציאה ונראה.
ננסה גם להתקשר בטלפון הלוויני פעם בשבוע, בלי נדר.
אם לא תשמעו אותנו לאורך תקופה יותר ארוכה זה עדיין לא אומר שטבענו.
יש גם אתר של הארק ושם מוסרים מיקום וחדשות של המשט. זה אתר זמין לכם וחדשות חריגות יהיו שם. (בתקווה שלא יהיו).
להתראות בינתיים, נשיקות לכולכם ושלא נשתה מי ים.

לאס פאלמס והביתה

אוקטובר 2010–10–13
ושוב אנחנו בים. אחרי שבוע בלזרוטה, בעיקר בגלל בעיות מזג אוויר וגם בזכות עופר וליאת.
כפי שסיפרתי לכם, אי שחור ומעניין.
אתמול, אחרי שמזג האוויר אפשר, ובתאום עם אריאל, הפלגנו לפארטה-וונטורה. האי הסמוך מאד, ללזרוטה. אחרי שהתרגלנו למצוא מקום בכל מרינה ונמל, חיכתה לנו הפתעה לא נעימה.
בנמל הראשון, פארטו דל רוסריו, איך שהגענו לרציף, הגיע שוטר ואמר לנו שאין חנייה. הורדנו את אריאל שהיה צריך להתקין מטהר מים בעיירה סמוכה והמשכנו למרינה שליד.
הגענו. מרינה שנקראת פוארטו קסטיו, (הכל פוארטו שזה נמל בספרדית), ושם הדיעו לנו שאין מקום ושנמשיך הלאה למרינה גראנד טאראכל.
פה כבר היה מקום. הפלגה מתוכננת של 6 שעות הפכה ל – 10 שעות אבל,
הכל כשורה אהובותי ואהובי.
היום יש לנו כ-80 מייל ללאס פאלמס למרינה המיועדת שלנו. כאן כבר הזמנתי מקום ל-14 לחודש ונקווה לטוב.
אנחנו 4 בסירה, תוספת של אריאל.
החלטתי לפתוח את המפרש של שי וקרני, המפרש הוורוד, והרוח מתאימה לו מאד. 4-5 קשר, צד, והוא מתפקד יפה עם קצת עזרה של המנוע.
במהלך ההפלגה בין המרינות ראינו סנפיר, ורק סנפיר, ממש גדול במים. כנראה כריש. אם זה היה לוויתן היינו רואים את הנשימות שלו.
כרגע החכה פרושה ונקווה לדוג משהו יותר קטן.
יש לו "בעיה", משך ההפלגה צרך להיות כ-18 שעות. אחרת נגיע עוד בחושך. כאן השמש עולה ב-8 בבוקר, לפי השעון המקומי שאנחנו חיים לפיו.
לכן, אנחנו מפליגים עם מפרשים, ובעזרה קטנה מאד של המנוע, במהירות של 4-4.5 קשר. זה אמור להביא אותנו ללאס פאלמס בבוקר, 9-10.
אתמול גם ירד גשם. תופעה נחמדה. גם להם אין הרבה גשם כאן.
זהו בערך עד כה.
אני בדרך כלל מתחיל לכתוב כאשר מישהו מתחיל לעשות אוכל. בדרך כלל זה היה עם דינה, כדי שלא תגיד שאי מתבטל. בכל אופן עופר והפעם בייעוץ מקצועי של אריאל מכינים אוכל ואני מקשקש.



14 לאוקטובר 2010
הגענו ללאס פאלמאס על פי התוכנית בבוקר, עם אור ראשון. תידלקנו, נרשמנו וקיבלנו מקום עגינה מקום 26 ברציף קוויבק. Q.
יש לי רשימה של דברים לתקן.
התחלנ עם הראדאר ואחרי שהטכנאי השתכנע לבוא, אריאל עם הספרדית שלו עזר, ואחרי שעליתי לתורן להחליף חוטים, לניסיון, הוא לקח את המכשיר והודיע לנו אחר הצהרים שאכן המכשיר מקולקל.
עכשיו נותר לקבל אישור מהחברה להחלפה במכשיר חדש במסגרת אחריות.
משאבת המים של מי קירור ים נוזלת. להחליף אותה או לתקן זה חוויה טראומטית בתחתית הסירה.
עשיתי זאת. הוצאתי, פירקתי, החלפתי אטם ואימפלור, לא היה צריך אבל אם כבר שיהיו חדשים, הרכבתי בחזרה והנזילה כרגיל. נצטרך לחיות איתה. זו לא בעיה גדולה.
הפרוק וההרכבה הזו, הייתה עבודה קשה במיוחד.
עם כמה תיקונים קלים, פירוק המפרש לתיקונים, והאמת מתחיל להישבר לי מלתקן כל הזמן דברים.
אני עייף, מתגעגע אליכם ועוד שעה אני בדרך לשדה התעופה.
השארתי רשימת עבודות לאריאל ועופר, ונקווה שיעמדו בזה.
יש בדיקת בטיחות לסירה הכוללת רשימה ארוכה של דברים. יש לי את כל הציוד אבל צריך לקבוע תור וכו'.
אני בדרך הביתה. קודם מקלחת כדי לא להביך את השכנים שלי לטיסה.
להתראות.
דינה בטח תפיץ את זה בארץ כשאחזור.
19 לאוקטובר 2010–10–19
זהו אני בארץ, עם התקררות טובה ומצב רוח בינוני.אני שונא להיות מקורר או חולה בכלל.
אחרי שאתאושש אתקשר לכולכם.
להתראות.

עוד בלזארוטה

10 לאוקטובר 2010–10–10
עוד יום מלא פעילות עבר עלינו והכל כשורה אהובותי ואהובי.
האמת היא שאני בהחלט מוכן לטיסה לארץ.
כרגע אנחנו תקועים בלאזארוטה, שזה מקום לא רע להיות תקועים בו.
כמובן, מזג אוויר. תחזית של רוחות וגלים גבוהים ליומיים הקרובים. אם לא מוכרחים אז לא כדאי לחפש "חוויות".
אתמול לאחר שניסיתי למצוא איזה חיבור פתוח של הראדאר, כולל עליה לחצי התורן, ללא תוצאות, הלכתי להתכונן לטיול אחר הצהרים, (לישון קצת), ואחר כך אריאל ועופרה באו לקחת אותנו לטיול. (כולל עופר וליאת). נסענו למערת הלבה וזה היה מרשים מאד.
זו לא מערת נטיפים, זו מערה שנוצרה על ידי לבה והכל מורכב (הקונסטרוקציה), מלבה קפואה. הלכיה של בערך קילומטר, (עבר די קל), בין גושי לבה קפואים.
בסוף הטיול ראינו חור באדמה שהראה את הקומה התחתונה, מרחב של כ-10 מטר.
עמדנו במרחק ביטחון והסתכלנו. המדריך ביקש שקט, ולא להתקרב, מסוכן, עמוק, ואז נתן לאחת המטיילות אבן והורה לה לזרוק למטה. זרקה. הפתעה. האבן נחתה בשלולית מים בעומק של 20 סנטימטר, יצרה גלים והרסה את האשליה הנהדרת הזו.
מסתבר שזה תמונת ראי של גג המערה המשתקף במים ויוצר אשליה ממש מושלמת של עומק.
אחרי כמה דקות המים שוב עומדים ויוצרים את אותה אשליה נהדרת.
זה היה ה"פינאלה" לטיול מעניין בבטן האדמה.
אחר כך נסענו לקניות, נסענו לאריאל ועופרה הביתה ואכלנו ארוחת ערב שהורכבה מבגטים טריים ונקניקים מיושנים. היה טעים.
היום אנחנו מתוכננים לעשות "על האש" בסירה עם הגריל של הסירה וזו תהייה הזדמנות לראות אם העסק עוד עובד.
התוכנית שלי כרגע היא להגיע ללאס פאלמס כנראה בסביבות ה-14 לחודש, לתקן כמה דברים, במיוחד הראדאר, ולחכות למיכאל. אם יוכל לבוא לשבוע יופי, אם לא יסתדר, אטוס הביתה.
הצלחתי להפתעתי להיכנס ל"גיי מייל". ראיתי את התמונות של תמר והילדות ועופר. מדהים. הסתכלתי פעמיים. ממש נהניתי והתגעגעתי. טוב, בקרוב אני מקווה.
ביליתי את הבוקר בתוך המנוע, בנסיון לתקן נזילה במשאבת מי קרור של המנוע. נזילה לא גדולה, אפשר לחיות איתה ובכל זאת צריך לסדר. אחרי החלפת בורג ובנד, הנזילה במקומה.
אטפל בזה בלאס פאלמס. כנראה שאצטרך לפרק את כל המשאבה. זה לא סיפור גדול למעט העובדה שמקום העבודה הוא צר וקטן, וקשה להגיע לכל בורג. אם אמצא אקנה עוד משאבה רזרבית.
אחר הצהרים עכשיו, אריאל עופרה ולוקס, עם חבר, באו לעשות "על האש" בסירה. זה הזמן לנסות את הגריל החיצוני.
כמו כל דבר, זה הולך קשה. קודם היה קשה לשלוף את הגריל מהתא הקידמי, נצטרך למצוא לו מקום אחר לאחסנה.
אחרי ששלפנו והרכבנו, נזילת גז רצינית. לא, אני לא מעשן כשאני עובד עם גז, פתחתי, פירקתי ומצאתי ששברנו את הצינור הקשיח בעת ההוצאה מהתא הקדמי.
דילגתי על הקטע השבור, (אלתור), חיברתי הכל וזה נראה עובד.
עכשיו אריאל מטבל את הבשר ונראה.
מתחיל להיות מעייף לתקן כל דבר לפני שניתן להשתמש בו.
אני גם מתחיל להבין את האנשים שנשארים במקום אחד מספר שבועות וחודשים. מתחיל להיות מעייף לשנות "מקום מגורים" כל יום יומיים.
אנחנו מתחילים להתקשר ללזארוטה.
11 לאוקטובר 2010
בוקר.
אתמול הצלחתי לסדר את הגריל ואריאל הצליח לצלות בשר נהדר על האש. אכלנו יותר מידי.
היום, קמתי מוקדם מיידי, כולם עדין ישנים, ויש לפני יום שלם להעביר בניחותא. משעמם.
אני קורא כמעט ספר אחד ליום. המטרה כרגע היא להפליג מחר לפרוטווונטורה, אי סמוך במרחק של כ-35 מייל מכאן וביום שלאחריו ללאס פאלמס, העיר ממנה נצא לחצייה.
הכל כשורה כאן אהובותי וןאהובי אבל הייתי כרגע משח כבר להיות בארץ אתכם לכמה שבועות.
יש לי רשימה של דברים לתקן בלאס פאלמס. אחרי שאסדר אותם, אטוס לארץ.
התוכניות של מיכאל אינן ברורות כעת, מסיבות מובנות, אימו מאושפזת בבלינסון. נקווה לטוב.
יום סגרירי בחוץ, גשם ורוח. טוב להיות במרינה ולא בהפלגה בים.
אריאל מצטרף אלינו ללאס פאלמס ויהיה לו בסיס לעבודה בלאס פאלמס.
זהו בינתיים. אין לי דברים מרעישים לספר לכם וטוב שכך.

lazarote

8 לאוקטובר 2010–10–08

חזרתי מחצי יום כביסה. זה מה שזה לוקח.
כמובן שהיה תור וכדומה. הסתדרתי.
אתמול היה יום טיול מאד מעניין. נסענו עם אריאל ועופרה לטייל באי.
זה אי מאד מיוחד. כולו לבה. כולו שחור. כולו טופ.
הנוף הכללי הוא גבעות והרים צחיחים לגמרי, יורדים כאן כ – 100 מ"מ בשנה.
רואים הרי געש ונהרות לבה.
עלינו על הר געש אחד, כאשר מחת לאדמה, בעומק של 4-6 מטר יש לבה רותחת.
ההר מאורגן כשמורת טבע, עולים עד לחניה עם הרכב ואחר כך עם אוטובוסים עושים סיור בהר. ממש רואים לבה קפואה.
על הפסגה יש כמובן בית קפה וחנות מזכרות.
יש גם באר באדמה, בעומק של כ- 6 מטר ומעליה גריל עם תרנגולות. החום מגיע מתחתית הבאר שם יש לבה חמה.
יש עוד כמה "בארות" כאלה. באחת מהן זורקים לקרקעית עשבים יבשים והם נדלקים מיד.
באחרות, יש כמה כאלה, שופכים פנימה דלי מים ויוצא כעבור כמה שניות גייזר של אדים חמים.
הספרדי ששופך את המים עובר באדישות מעל למשפך הזה באדמה וכמה שניות לאחר שהוא עובר, מתפרץ הגייזר.
עמדתי לראות אם הוא לא מדייק בתזמון שלו. טעות בתזמון, הוא עובר מעל לחור באדמה ברגע שהגייזר מתפרץ ויש לו ביצים שלוקות. לא טעה. כנראה שהתאמן טוב.
כל מראה האי מאד מיוחד ושונה.
יש כאן רוח רוב הזמן. לעיתים חלשה ולרוב די חזקה. זה אומר שלא צריך קירור. יש בריזה טובה כל הזמן.
הם מגדלים כאן מעט מאד ירקות ומעט גפנים ליין. הגפנים מוסתרות על ידי קירות אבן, אבן טופ, כדי להגן על הצמחים מהרוח. אבנים לא חסר כאן.
כל הבתים כמעט, צבועים בלבן. זה הצבע המקומי המומלץ. אם מישהו רוצה לצבוע את הבית בצבע אחר, הוא משלם מס מיוחד. למעט בתים בודדים, הכל לבן עם פתחים צבועים בכחול, (סנטוריני), או ירוק.
התוכניות שלנו הן להפליג מחר לאי הסמוך,
FUERTEVENTURA
שזה הפלגה של כ – 35-50 מייל ולמחרת לגרנד קנריי ללאס פאלמס.
אז כפי שאתם רואים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
מבחינת תקלות בסירה, יש ברוך השם.
האור ניווט האדום לא עבד טוב. החלפתי מנורה ובית מנורה והכל כשורה.
כאשר עופרה ואריאל ביקרו בסירה רציתי להראות להם את הראדאר והוא לא עובד.
בדקתי פיוז, הוא בסדר, ואני ילא יודע מה עוד לבדוק.
אולי כשנגיע ללאס פאלמס אנסה להשיג טכנאי. אני אנסה לעלות על התורן ולראות אולי איזה חיבור נפתח שם. (קשה להאמין).
האמת זה די מתסכל. לא קרה שום דבר דרמטי. עבד. כיביתי אותו כשהגענו לכאן וכשהדלקתי את התווין, הראדאר אינו מופיע על התפריט.
היום אני מתכנן להחליף שמן ופילטרים.
זהו בינתיים.

האטלנטי

25 לספטמבר 2010–09–25
דינה נוסעת עוד כחצי שעה ואנחנו בהכנות.
זאת אומרת, אני כותב והיא מתרוצצת.
עברו כיומיים מאז שכתבתי לכם וקרו הרבה דברים.
ראשית, הזוג הצעיר הצטרף אלינו.
התארגנו ויצאנו לים.
ואז, נשבר השיא שלי. התכוננתי לעבור את הים התיכון, לאורכו, מבלי לתפוס דגים.
זה בטח היה מבטיח לי מקום בספר השיאים של גיינס. לא הצליח. עופר תפס 3 דגים.
הוא לא רק תופס הוא גם מנקה ומבשל. היה טעים.
ההפלגה הייתה שגרתית, נגד הרוח אבל בסך הכל די נוחה.
אתמול, הפלגנו למלגה. הפלגה די ארוכה, כ-50 מייל, נגד הרוח שבשלבים הייתה גם די חזקה.
הגענו למלגה ושם השוטר המקומי, שמח מאוד להיות לא נחמד ונקב במחיר גבוה במיוחד לעגינה. בלי חשמל ובלי מים, אבל לעומת זאת מקום מגעיל.
אמרנו לו "מוצס גרסיס" כאשר הכוונה הייתה, לך לכל הרוחות, והפלגנו למרינה סמוכה,
עוד כ-9 מייל. קצת נכנסנו לחושך אבל ללא בעיות.
הגענו למרינה נחמדה, ונקשרנו למזח התדלוק. עופר הכין ארוחת ערב שכללה בין היתר עוד שני דגים חדשים לגמרי. סה"כ שלל הדגה, 5 דגים.
אחד הוא תפס אחה"צ, דג די גדול, כ – 500-600 גרם, ועוד דג קטן יותר שאני הוצאתי לא בכוונה.
התכוונתי לקפל את החכה, התחלתי לגלול ואני רואה בקצה דג, לא גדול במיוחד. כ-250 גרם.
תפסתי אותו ביד, עם קצת קרס ביד. לא נורא.
עופר הכין את שני הדגים, לאחר שעגנו.
אכלנו ונפלנו שדודים.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
היום כאמור, דינה נוסעת הביתה עוד כחצי שעה.
אנחנו מיועדים לגיברלטר למחר. הרוח מיועדת להיות נגדנו, אבל, אנחנו כבר רגילים.
דינה נסעה. המונית שהזמנתי הגיעה בזמן.

26.9.2010
נשארנו במרינה.
קיבלנו תחזית מזג אוויר לא משהו, רוח 10-15
קשר, כמובן "על הפנים". החלטנו שנצא מוקדם, השכמה 0730 ונראה.
ב – 0730 השמים מעוננים, רוח, החלטתי להישאר במרינה. לא הייתה התנגדות.
אז מה עשינו, עופר וליאת נסעו למלגה, עוד בניינים ישנים וכו', אני הלכתי לחנות ספרים יד שנייה, מסרתי את כל ספרי ה"רומנים למשרתות" שקיבצנו באחת המרינות ולקחתי כמה ספרים טובים. התרגיל היה זול מאד. הלכתי למקדונלד שכאן מספק אינטרנט חינם, ראיתי חדשות, אכלתי ביג מק ולסירה.
היום עבר.
ערב. עופר וליאת חזרו. עופר מכין ארוחת ערב. מחר התחזית די דומה אבל נקווה ללא גשם. כרגע רוח די חזקה ונעים להיות קשור לרציף.
אז לסיכום, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אני מניח שכולכם שמחים עם דינה והיא איתכם.
ננסה להגיע מחר לגיברלטר.

27 לספטמבר 2010–09–27
יצאנו היום מוקדם במטרה להגיע לגיברלטר לפני החשכה.
הים חשב אחרת. לא משהו דרמטי , סתם קצת רוח ומעט גלים, לא גבוהים שהעבירו אותנו למהירות של כ-4-5 קשר.
בחלק אחד, עם הטיה חזקה והכל רצנו אפילו בלי מנוע, נדיר מאד בסירה, אבל זה החזיק מעמד בדיוק שעה.
לקראת אחה"צ, כאשר לפי החישוב היינו מגיעים לגיברלטר בחושך, בחרתי מרינה חלופית ואנחנו כאן. הייתי מציין את שם המרינה אבל מה זה חשוב.
עופר ניסה לדוג היום אבל, לא היו דגים בים. (כנראה).
לעומת זאת הוא אפה אתמול חלה נהדרת שאנחנו נהנים ממנה כל היום.
היום בבוקר גם נתקלנו במקרה השני, של נבזות ספרדית. הראשון הייה במלגה כאשר שלחו אותנו למרינה אחרת, (יצא לטובה), והבוקר, הפקידה ביקשה את הקבלה על כרטיס הכניסה למקלחות.
אז אני עשיתי סדר בניירות אתמול וזרקתי את כל הקבלות למינהן.
ללא קבלה אין כסף. אמרנו לה "מוצו גרסיס" שזה אתם כבר יודעים מה בספרדית והפלגנו לדרכנו.
אני טורח לציין את זה מפני שנתקלנו בהמון אנשים ונשים כאן, נחמדים וסימפטיים כולם. למעט שנים אלו.
נתקלנו בדרך בהמון "שרקות", והחכמה היא לא לעלות עליהן. יש סיכוי מסוים שיסתבכו במדחף. לפי כמות השרקות, (מצוף אליו מחובר חבל עם קרסים ופיתיונות בכל מיני עומקים, ובקצה העמוק משקולת המחזיקה את העסק במקום).
לפי הכמויות, לכל ספרדי יש איזה שהיא שרקה במים
בכלל הספרדים, בעצם גם באיטליה וביון זה היה די נפוץ. סירות דיג קטנות, עם אנשים מבוגרים יוצאות לים לדייג. גם חוזרות. כנראה גם עם דגים. זה נראה כמו ספורט לאומי כאן, לאורך החופים.
אני מניח שבתוך היבשה זה נפוץ פחות. (אולי הם יוצאים לציד).
בילינו במלגה יומיים וזוהי עיר אנגלית למהדרין, כולל שיכורים ברחובות לאחר שעה מסוימת. (עופר וליאת יצאו לסייר וראו).
בכלל קוסטה דל סול נראה מהים כמו רצף של בתים משותפים בגדלים ובצורות שונות המיועדים לאנגלים.
זהו בערך מה שיש לי לספר. יש כאן חיבור אינטרנט לא רע אבל אני לא מצליח להתחבר לדואר.
ננסה לשגר את ההגיגים שלי, נראה.
ניצלתי את האינטרנט כאן להיכנס לבלוג של דני. או, יש שם דברי טעם. דני מתרגז מכל מיני דברים בארץ, בצדק כמובן. אני לא. אני לא חושב עליהם, או בורח מהם. (לגיברלטר).
29 לספטמבר 2010
בוקר. אתמול הגענו לגיברלטר, חלפנו עליה, בטעות, והגענו למרינה די ריקה. מסתבר שזו כבר ספרד. שוב.
הייתה פניה, לימין גיברלטר לשמאל ספרד. בחרנו בטעות.
נכנסנו, קיבלו אותנו יפה והסבירו לנו שאנחנו כבר שוב בספרד. שבנו על עקבותינו, ואחרי מייל אחד אנחנו במקום הנכון.
ההפלגה עצמה הייתה נעימה ודי קצרה. הכניסה מצריכה תשומת לב כדי לא לפגוע בכל המסחריות העוגנות ונוסעות בכניסה לנמל גיברלטר.
ראינו את הקווין מרי 2, קראתי עליה וראיתי סרט בטלוויזיה על הבנייה שלה וניסויי הים שלה. יכולה להגיע עד 28 קשר, נוסעת בדרך כלל כ-20 קשר. משהו מפלצתי.
בכניסה תדלקנו. הדלק כאן רק 0.75 יורו לליטר סולר. בספרד במקום הזול זה היה 1.17 יורו לליטר.
בערב הלכנו לקניות. המזון כאן יקר יחסית לספרד. קנינו אספקה רק למסע ללה זרוטה. זה האי המערבי הראשון בדרך. מרחק של כ –630 מייל וכנראה נבלה קרוב לשבוע בים.
מרוב קניות לקחנו מונית חזרה לסירה.
היום, יש לנו כבר תחזית מזג אוויר, טובה לימים הקרובים, והמלצה לצאת עם הזרם בסביבות אחת עשרה בבוקר.
אז כמו שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
ננסה לשלוח לכם את העדכון הזה לפני שנצא נראה אם יצליח.
לא הצליח.
היום היה מיועד לטיול.
עלינו עם רכבל למרומי ההר. היה יפה. יש שם קופים שמנסים לגנוב אוכל מהתיירים. במקרה אחד הקוף התחיל לחטט בעגלת תינוקות משום שהיה נדמה לו שיש שם אוכל.
הייתי, ראיתי, צילמתי.
נפרדתי מהזוג הצעיר וירדתי.
בדרך עוד הספקתי לחפש מפה של האטלנטי שנוכל לנווט על פיה אם התוויין מפות לא יעבוד.
פגשתי זוג אנגלים שאנחנו מפליגים במקביל אליהם כבר יום יומיים, בהבדל אחד קטן. הוא מפליג כל הזמן על מפרשים. שייט נהדר. בריטי כמובן.
לפנות ערב נכנסה סירה לידינו. עזרתי להם להיקשר, נימוס בסיסי, ואמרנו שלום שלום.
מאוחר יותר יצא לי לדבר איתו.
מעניין. נולד בסרפנד ב1947 לאביו שהיה קצין בלגיון הערבי.
הוא עצמו היה קצין בצבא הבריטי, מפקד על "גורקה", (החיילים הנפלים שאוספים אוזניים אבל רק מאויבים מתים).
הוא היה בסנדהרסט בשנת 66-67 והיו איתו הרבה קצינים ירדניים שנעלמו בשנת 1967.
החלפנו דעות על המצב בעולם והצעתי לו שלא לדאוג יותר מידי מאחר ואנחנו שנינו מעל 60 וכבר דאגנו מספיק. שידאגו הצעירים, עכשיו תורם.
איש בהחלט מרשים ונראה כמו קצין בריטי קשוח, יפה תואר, מתאים לסרטים.
מחר אנחנו מתחילים במעבר בגיברלטר, לאוקיינוס האטלנטי.

.



2 לאוקטובר 2010–10–02
1300 אנחנו כבר יומיים בים. מזג אויר נוח, רוח קלילה. הרבה מנוע מעט מפרשים. אני לא מתלונן.
עופר תפס דג ענק. כ-2.5-3 ק"ג.
הפעם הטכניקה שלנו עבדה בסדר וגם הצלחנו להעלות אותו לסירה. שתה קצת ערק מתובל ומת.
כעת עופר עושה לו פרוק משני לקראת טיגון.
אתמול היה יום שקט להפליא. לא היו אירועים מיוחדים ולכן לא באה לי המוזה.
שלשום היה מעניין, במובן החיובי של המילה.
יצאנו מהמרינה, ב-1120 כפי שיעצו לנו. התקדמנו בין כל האוניות השונות. המיצר מלא ערפיח כמו בתל אביב.
עברנו את המייצר, עופר תפס דג. די גדול בטח 1-1,5 קילו.
משנו אותו לסירה. אי והוא לחילופין. הדג די התנגד.
הייתה לנו בעיה להעלות אותו לסירה.
עזרתי לעופר במשיכה פה ומשיכה שם והדג אמר לנו "מוצו גרסיס" והסתלק. עופר לקח את זה קשה.
התגברנו והמשכנו.
ראינו לוויתן קטן או דולפין ענקי, (לוויתן קטן, 3-5 מטר), עם הגור שלה
המשכנו. זרקנו שוב זורזרה למים ועשינו שלום לדייגים מרוקאיים שעברו קרוב אלינו וקרעו לנו את החוט.
לקחו את החוט ואת הזורזרה. (נראה לי שלא בכוונה למרות שהם מרוקאים)
אנחנו בערך בחצי הדרך, כ- 600 מייל ועשינו כ-300.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי. אמשיך כשיהיה מה לספר.
6 לאוקטובר 2010
בוקר. אתמול עם אור ראשון הגענו למרינה רוביקון. לפי התוכנית.
כ-120 שעות הפלגה, מהן 22 שעות על מפרשים בלבד והיתר שילוב של מנוע ומפרשים.
זה התבטא בצריכת דלק נמוכה יחסית 3.8 ליטר לשעה במהירות ממוצעת של כ-5.5 קשרים.
ההפלגה עברה ללא אירועים מיוחדים. רוח די טובה, 5-6 קשרים בדרך כלל גבית או צידית.
קראתי הרבה, ישנתי הרבה והכל היה טוב.
אחר צהרים אחד, ב-2.10.2010 עופר ואני יושבים בקוקפיט ופתאום נשמעת נפיחת אוויר חזקה, עופר קפץ מהמקום, אני קמתי קצת יותר לאט, ואורקה, עבר אותנו מהירכתיים לפי כל חוקי הים אבל בקרבה מדאיגה. ראינו אותו טוב מאד כשהוא מתרחק. דג גדול ולא היה טעם לדוג אותו.
אני עדיין מוטרד מהמחשבה אם הוא עבר קרוב במקרה, ואז זה מדאיג או שבא להסתכל מקרוב.
יתר הימים עברו בנחת, והחמישה ימים בים עברו די מהר.
מצד אחד, זה הרבה זמן ודי משעמם, מצד שני, פתאום יבשה, הימים נגמרו וזהו.
עברנו קרוב מידי לטעמי לחוף המרוקאי. כ – 20 מייל. לא, זה לא בעיה של בטחון, זה בעיה של דייגים מרוקאים שהם הרבה, עם אורות מעט וכיווני נסיעה לא ברורים.
בדיעבד, הייתי צריך לצאת עוד 10-15 מייל לתוך הים ואז לא היינו חולפים כל כך סמוך אליהם.
במקרה אחד עברנו ליד אונית נוסעים גדולה שהצליחה לבלבל את ליאת לגבי כיוון נסיעתה, היו כל כך הרבה אורות על הסיפון שלה שהיה קשה להבחין באורות הניווט שלה.
ליאת העירה אותי, והצלחנו לפספס אותה.
אני עוד החמאתי לה על שהעירה אותי, ובאמת התכוונתי לכך. מוטב שאני אתעורר מאשר החלופות האחרות. בכל זאת נשמעתי משונה לעצמי כשאני מחמיא למישהי על שהעירה אותי.
מי שמכיר אותי יודע שאני לוקח שינה מאד ברצינות.
בכל אופן אנחנו בלזרוטה, במרינת רוביקום.

לקראת הגעת הצוות המחליף

18 לספטמבר 2010–09–18
מוצאי יום כיפור.
אנחנו במרינה "טוריויגה", (שיהיה), בעגינה 37 מעלות 57 שניות צפון, 00 מעלות 41 שניות מערב.
שימו לב עברנו לחלק המערבי של כדור הארץ.
הכל כשורה אהובותי ואהובי
את מרבית היום העברנו בהפלגה, קצרה יחסית, ללא אירועים מיוחדים.
נכנסנו לנמל ענק, ריק ברובו, בקצהו גם מרינה.
ראינו כל מיני סירות על עוגן והחלטנו, בכל זאת למרינה, בתשלום. יש חיבור חשמל, הרגשה יותר טובה.
קצת נחנו, והלכנו לפטרול הרגיל שלנו. משהו של 2-3 ק"מ.
על שובר הגלים הענק כאן עשו יופי של טיילת עבור שוכני היבשה. הטיילת מלאה. ספרדים.
התוכנית למחר היא עוד דילוג קדימה לכיוון מלגה.
אנחנו בערך כשבוע מגיברלטר. לפי התוכנית הזוג הצעיר, עופר וליאת יצטרפו אלי שם ודינה תחזור הביתה.
אני רק מקווה שהזוג הצעיר יעמוד בתוכנית.
אנחנו מתוכננים למחר, לעיר קרתגינה. זו אמורה להיות עיר גדולה יחסית עם נמל גדול.
הספרדים, האיטלקים ואחרים תפסו שנמל גדול, ומרינות מושכות תיירות ופעילות מסחרית.
חבל שאצלנו כל פעולה בים נתפסת ראשית כל כפגיעה ב"טבע".
לדעתי עוד 2-3 מרינות בארץ היו מועילות.לכולם.
צריך לעשות תוכנית אב לחופי ישראל, כולל שוברי גלים, (אני קורא להן מלכודות חול), שהיו, בין היתר, מרחיבות את חופי הארץ. כמו חוף אכדיה וחופי תל אביב שגדלו והתרחבו לטובת כל המתרחצים והטובעים למיניהם.
יש כאן אווירה תרבותית באירופה. נעים לטייל ברגל, מסתבר שאנשים אוהבים ללכת ברגל. לאט.
המון אנשים ברחוב, אבל לאט לאט, ובנעימות.
זהו להיום. מרוב יום רגוע, אנחנו עייפים.
כמובן שגם כאן הדוכנים הרגילים קיימים.
יש כושים, מוכרים בעיקר שעונים ומשקפי שמש. נחמדים גם.
בכלל רגוע כאן.

CARTAGENA 37.35N 00.59.W 19 לספטמבר 2010
הגענו לקרתגינה [קרטהינה, במילון הספרדי אנגלי שיש לנו כתוב שאת האות ג'י מבטאים כ-ה, לכן קרטהינה ] לאחר הפלגה רגועה של כ - 7 שעות. אפילו עם קצת, אבל באמת קצת, רוח גבית.
נמל ענק. בכניסה אליו יש ומצוי בהרחבה נמל דלק ענק, חלפנו על פניו והעמקנו למפרץ. יש כמובן מרינה ויש מקומות עגינה בשפע.
כנראה שיש האטה בתנועת הסירות בים התיכון.
עד עכשיו, לא נתקלנו בבעיות למצוא מקום עגינה. למעט מקום אחד, בו שמרו מקומות לאיזה "ריגטה" ולא רצו לאפשר לנו לעגון, למרות שהיה גם שם שפע של מקום.
שוב, מקום שקט וסימפטי.
אנחנו עוגנים בהצמדה לרציף העירוני, (יעני אלונג סייד), ולא צריך להוריד ולהעלות דינגי וסולם.
אז, כמו שאתם קוראים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
יום ראשון היום כאן וזה יום רגוע לנוצרים. (כן, הספרדים נוצרים, מה לעשות).
בכל מרינה מבקשים ניירות בעלות, ביטוח ודרכון.
מסתכלים, מבינים או לא, מצלמים, מחשבים שטח של הסירה, ומבקשים תשלום.
המחירים מתחילים להיות הגיוניים, (בסביבות 30 יורו ללילה).
זהו, מקלחות, ונצא לפטרול.
ננסה אחר כך להתקשר דרך האינטרנט.
בכל המקומות, החיבור האלחוטי האמור להיות זמין במרינה אינו עובד.
צריך ללכת למשרד או להתחבר בקווי. אולי המגבר יעזור.
21.ספטמבר 2010–09–21
ב-19 בערב פגשנו את סולבנג ובנגד. זוג שוודים בערך בגילנו, קצת יותר צעירים, במפרשית אלבר ראסי 31 רגל.
סולבנג, (תודה חווה אלברשטיין על השיר), הגיעה לסירה שלנו והציגה את עצמה. הזמנו אותם לסירה אחרי שנחזור מהפטרול, למשקה.
הם באו משוודיה, דרך תעלות שאיני זוכר איפוא התחילו, (בגרמניה), אבל נגמרו במרסי.
ישבנו קישקשנו היה נחמד.
זה היה ה-19.
אתמול יצאנו לדרך, היה אביך ומעונן.
הפלגה נעימה עד שהתחיל לרדת גשם, שזה בעצם די נחמד.
לקראת הכניסה ל-גאררוצה, התחילה רוח ועננים שחורים לפנינו.
ראיתי גם את כל הדייגים חוזרים ונראה היה לי שזה מרוץ נגד הסופה.
לא אמרתי כלום לדינה, אבל היא ראתה את העננים.
נכנסנו, קצת רוח, 10 קשר, נקשרנו, בדיוק לפני הסופה.
הסופה ראתה שאנחנו קשורים וויתרה על הרעיון. נמוגה.
סולבנג ובנגד הגיעו אחרינו כשעתיים. עדיין בתנאים סבירים.
הסופה נעלמה.
הלכנו לקניות ולחפש אינטרנט וסיגריות. נגמרו לי כמעט.
לא מצאנו. מצאו סופר ענק ומסריח מדגים. קנינו, חזרנו לסירה ועדין נותרה בעיית הסיגריות ותחזית מזג אוויר.
יצאנו שוב, מצאנו אינטרנט, בדקנו מזג אוויר, מצאתי מכונת סיגריות וחזרננו לסירה עייפים אך מרוצים. לא לפני שקנינו לנו גלדיה כפיצוי.
אתמול גם קיבלנו טלפון מעופר וליאת. הם מוכנים לחבירה.
הבוקר, שוב טלפון מהם. הם צריכים לעזוב את הסירה היום, יטוסו למלגה ומשם ינסו אוטובוס או רכבת לאלמריה. לשם מועדות פנינו היום.
זהו,הפלגה שקטה בינתיים, התחזית היא לקצת רוח אבל בכיוון הנכון, מאחורינו או מהצד, לא קידמית.
בינתיים שמש ואין רוח.
סתיו כאן ומזג האוויר משתנה.
אז הכל כשורה אהובותי ואהובי.
דינה תנסה לחזור ממלגה, בסביבות ה-25 לחודש
אחרי הפלגה שקטה ונחמדה אנחנו במרינה "קלאב דה מאר".
ALMERIA 36.9.5N 02.27.6W
עופר וליאת אמורים לחבור אלינו מחר.
אנחנו נישאר עוד יום כאן כדי לחכות להם.
דינה מתכננת טיסה ממלגה או מכאן למדריד וממדריד לארץ. כנראה בסביבות ה - 26-27 לחודש.
המרינה נחמדה כאן. רוב המרינות נחמדות.
יש לנו "נס", האינטרנט האלחוטי, עובד גם מהסירה. זה פעם ראשונה שזה קורה לנו וזה הרבה יותר נחמד.
דיברנו עם אסף ודינה תנסה גם עם מישה לאחר שתחזור מהמקלחת
קיבלתי פטור מפטרול העיר בתנאי שמחר נעשה מסע ארוך.
נראה.
22.ספטמבר 2010
נשארים עוד יום במרינה, מחכים לליאת ועופר.
בינתיים הלכנו קצת לטייל בעיר. היה חם. 31 מעלות. חזרנו.
הגיעה זמן מנוחת צהרים.

Costa Blanca החוף הלבן של ספרד

15 לספטמבר 2010

אנחנו בעיר הנקראת קלפה. שניות 38 מעלות 38 צפון, שניות 04 מעלות 00

מזרח. שימו לב אנחנו בקו אורך גרינוויץ, כמעט, למעט 4 שניות.

התוכנית הייתה לצאת היום למרחק של כ – 34 מייל לעיר הגדולה, הנקראת אליסנטה.

אבל, הרוח כרגע 8-12 קשר במעגן ויש לי ספקות. הפעלתי את חוק הים מספר אחד, אם יש ספק אין ספק, והחלטתי שנשארים במקום. אם הרוח תרד, נצא אם לא, יש גם מחר.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אתמול הגענו למרינה המתוכננת, נקשרנו ואז ה"מרינרו" שאל אם אנחנו ברגטה. אז אנחנו לא.

לא, ברגטה, אין מקום. שלחו אותנו לקלפה.

אז אנחנו בקלפה, מתחת לצוק ענק, (שרק יישאר במקומו), עיר שקטה ונראית יפה.

מחכים לרוח שתרד.

העברנו לכם לדואר את כל התמונות ואת כל הקשקושים עד עכשיו, וכמו שאתם קוראים אני עסוק בקשקוש חדש.

יום שקט עובר על כוחותינו.

תחזית מזג האוויר מורה על ים שקט אבל במרינה 10-15 קשר מה שהיה מקשה על היציאה.

בכל מקרה נשארנו עוד יום וננסה מחר בבוקר מוקדם, לצאת לכיוון גיברלטר. התחנה הקרובה צריכה להיות אליסנטה. (שיהיה).

אנחנו במרחק של כ- 430 מייל מגיברלטר.

לא להאמין, אנחנו כבר כמעט חודשיים וחצי בדרכים, יותר נכון על המים, עברנו כ-2,000 מייל והכל טוב.

כנראה, מותנה במזג האוויר, שנהייה בגיברלטר בעוד עשרה ימים.

16 ספטמבר 2010

גם היום הופעל חוק ה"ספק". שמים מעוננים, רוח 8-10 והחלטנו להישאר עוד יום. זה היום השלישי בקלפה.

במשך היום, השמים ממשיכים להיות מעוננים והרוח ממשיכה לנשוב. לא יותר מ – 5-10. מחר נצא יותר מוקדם לאחר שניקח הערב תחזית מזג אוויר.

אין מה לחדש. ננסה הערב להתקשר, האינטרנט עובד לא רע מבית הקפה. מהסירה אינו עובד.

 

 

17 לספטמבר 2010

היום בבוקר, השכמה מוקדמת, 0800, אין רוח הכל שקט, יוצאים.

הפלגה נעימה, פותח ראשי והכל כשורה אהובותי ואהובי.

אחרי שלושה ימים בקלפה, היעד הבא הוא אליסנטה.

אני הולך להתכונן לבאות, (לישון, כדי לכפר על ההשכמה המוקדמת), ומתעורר לרעש גשם ורוח.

השארתי לדינה מזג אוויר במצב טוב ומה קיבלתי, נשיאים ורוח וגם זלעפות.

מאחר והרוח גם עולה, סגרתי ראשי, לבשתי את מעיל הרוח הייעודי, למצבי גשם, ומפליגים.

הגשם נמשך, שטף את הסירה לא רע בכלל, מה שמצדיק את התיאוריה שלי שלא צריך לשטוף ולבזבז מים, הגשם יגיע.

כמו שהגיע כך חלף.

נכנסנו לאליסנטה,

38.19.7N

00.29.5W

נמל ענק שבקצהו 2 מרינות. בחרנו אחת, עגנו, שילמנו קיבלנו הוראות עגינה והלכנו לישון. כן, אפילו דינה.

גיליתי במשרדי המרינה אוצר, ספרייה להחלפה. מסרתי 4 ספרים ולקחתי איזה 25. לא שאכפת להם, אלו ספרים שאנשים כמונו מהסירות משאירים לאחר שקראו אותם. לי זה יספק תעסוקה לשבועיים שלושה.

קמנו, הלכנו למקלחות, ליד הסירה ובלי מפתחות מעצבים, מרענן.

יצאנו לטייל בעיר. כרגיל עיר נחמדה וסימפטית עם טיילת גדולה. סיירנו.

עכשיו חזרה בסירה, אוכל, לקרוא ולישון.

סך הכל הפלגה מעניינת, לא מעניינת מיידי.

אני מאד רגוע עכשיו לאור הרכש הרב שביצענו בספריה במרינה. מעניין, (או שלא), אבל כשיש לי מה לקרוא אני הרבה יותר רגוע ומאושר, מאשר ללא.

קצת מזכיר את נושא הסיגריות. כשאין לי אני בלחץ, כשיש לי אני יכול להתאפק. בכלל, זה מנהג מגונה שאני חייב, אבל חייב להיגמל ממנו.

אני מעריץ אנשים, טוב גם נשים, המצליחים להיגמל מהמנהג המגונה הזה.

אז כתבתי לעצמי תזכורת ועכשיו אלך לעשן סיגריה בשקט.

יש כאן מבצר מעניין מעל לעיר. כרגע הוא מואר יפה מאד.

אנחנו נפליג מחר בבוקר, כפוף לתחזית מזג האוויר, אחרת איאלץ לטפס למבצר.

ערב יום כיפור היום. מחר בארץ חג האופנים. אני מקווה שיעבור בשלום על נכדינו ועל כל בית ישראל.

משום מה, יום כיפור אצלי הכי זכור באזעקה שהייתה בבית הורי ואסף שהיה אז בן שנה וקצת, נצמד אלי בפחד אימים מהרעש.

בגלל זה הלכתי אחר כך למלחמה להרוג את מי שהפחיד את הבן שלי. (לא הרגתי ולא נהרגתי).

 

 

 

 

איביזה

    

11 לספטמבר 2010–09–11

הגענו בצהרים למקום קטן ונחמד הנקרא – פורט די אנדראטק, בערך.

PORT D'ANDARTAX 39.32.5

N 02.22.5E

עגנו ליד סירה מנועית די גדולה ומאד טבועה, המבצבצת רק קצת מעל למים.

נקשרנו למזח העירוני ועל עוגן שלנו, בעזרת גרמני נחמד העוגנים כאן לפנינו, כבר מספר ימים. (קשה לי לכתוב גרמני נחמד אבל מה לעשות. עובדה.

הלכתי למשרד המעגנה לשלם ולאחר שמילאתי טופס והסברתי לו שאני על עוגן שלי וקשור לרציף הוא קרע את הטופס. אין תשלום. יפה.

לאחר מחירי היומיים האחרונים לעגינה, (82 יורו ליום אם זה חשוב לכם), אנחנו מאזנים את הממוצע. היום זה אפס. נאלץ להישאר כאן יומיים כדי להוריד את הממוצע. (לא ברצינות).

המקום קטן וסימפטי, אין הרבה ללכת, אין איפוא לשכור אופנים, (תודה לאל), ורק הלכנו לסופרמרקט לקניות.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

דיברנו עם אריאל, ומישה ואפילו יש כאן במרינה חיבורי אינטרנט חינם, למספר דקות מוגבל.

משיחה עם השכן הגרמני שלנו, מסתבר שיש אנטנה קטנה שאפשר להעלות לראש התורן, עם מעלן, לקלוט אם יש רשתות עם חיבור אינטרנט חופשי באזור הסמוך לסירה.

זה רעיון. אני כבר שומע אותו בפעם השנייה משייטים ותיקים שתופסים טרמפ על רשתות חופשיות באזור העגינה. זה לא כל כך שאלה של מחיר אבל זה הרבה יותר נוח לשבת בסירה ולהיות בקשר עם מי שאתה רוצה, במקום ללכת לבית קפה שיש לו אינטרנט לשבת ברעש ולהתקשר.

מה גם שלא כולם מבינים עברית ומסתכלים עליך קצת בתימהון.

מיכאל אם יש לך הזדמנות לבדוק מה זה האנטנה הקטנה הזו לאינטרנט ולהסביר לי, אשמח ואודה.

מחר התוכנית היא לצאת לאיביזיה. זו הפלגה קצת יותר ארוכה, כ – 50 מייל, ומשם לחוף ספרד.

טוב, אנחנו נצא לאכול, מגיע למסעדות בספרד עוד ניסיון, לאחר מפח הנפש בפלמה.

12 לספטמבר 2010

יצאנו אתמול לבדוק מה זה "פאייה."

דינה בחרה מסעדה, לאחר שהחלטנו שיותר גרוע מהבחירה שלי בפאלמה, לטאפאס, כבר לא יכול להיות.

נכון, בחרה מסעדה די טובה והזמנו. המלצרית עשתה רושם מאד אמין, מבוגרת בת 60-70 והבנתי שלא בגלל המראה שלה באים לשם.

הזמנו פאייה. הגיע לאחר 25 דקות, כפי שהוזהרנו, מה נכתוב ומה נספר, בסדר. לא יותר מזה. אורז מלוח ופירות ים. עם קצת בשר אחר. הבנו את הפרנציפ.

לידינו עגן גרמני נחמד, (אני ממש לא נהנה לכתוב זאת), שסיפר לנו על חייו, עם אשתו, על הסירה.

הוא מתכנן למכור את הסירה עוד שנה ולהשתקע במיורקה.

סירת ברזל, בגודל כמו שלנו, שוקלת 20 טון עם מנוע מרצדס 130 כ"ס.

הוא גם סיפר לנו על האנטנה המיוחדת להתעקלות על קווי אינטרנט סמוכים.

היום בבוקר, הגרמנים, האחרים שהיו על ידינו יצאו מוקדם, ב- 0700 והעירו אותנו.

הלכתי לישון עוד חצי שעה, (איזה כיף לישון עוד חצי שעה), ויצאנו גם אנחנו.

היום יש לו כ-50 מייל לאיביזה. ההנחיה של האדמירלית היא להגיע באור יום. לא אוהבת כניסות לילה.

אנחנו עם מנוע, עם מפרשים, אבל כמעט אין רוח, ונשתדל להגיע בהתאם להנחיות.

בסירה הצלחנו להתעלק על רשת אינטרנט פתוחה ואפילו ראינו קצת חדשות וקיבלנו דואר אלקטרוני.

עופר וליאת הודיעו לנו שיחברו אלינו בספרד, לאחר ה-22 לספטמבר ויפליגו איתי לגיברלטר ולקנריים.

דינה ,תשתחרר" באותו תאריך ותגיע לארץ כנראה בסוכות.

דיברנו עם אריאל אתמול והיה נחמד.

אתמול במסעדה היו גם טריו חוזליטוס. אחד גבוה ושנים קצרים ששרו שירי מולדת. (ספרד כמובן).

היה נחמד, תרמנו, כמו כולם והנה לעוד 3 ספרדים יש פרנסה.

המקום בו היינו היה נחמד מאד. הרבה בתים מפוארים על הגבעות הסוגרות על המפרץ, כאשר הבתים צמודים ודבוקים להר בהשתלבות מאד טבעית ונעימה לעין. מקום יפה.

זהו בינתיים. תנאי ההפלגה טובים מאד, אין גלים, אין גם כמעט רוח אבל יש פיאט. (מנוע)

זהו, הגענו. אור יום. הפלגה של כ-50 מייל ב-9 שעות. היו לנו זרמים וגלים, גלים 20 ס"מ וזרם חצי קשר הייתה לנו רוח של 5-6 קשר ובעיקר היה לנו מנוע.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. הגענו למפרצון מופלא. המשמש בין היתר כחוף נודיסטים, מילא, ונודיסטיות. (או).

המקום ממש יפה, מים ירוקים, דגים במים, ואנחנו למנוחה.

אולי נישאר פה עוד יום נראה.

עגנה לידינו סירה הנקראת "בת שבע", עם דגל בלתי מזוהה מאחור, נראית כישראלית. במקום לברר, נחייה עם אי הוודאות.

אנחנו ב-נ.צ צפון 39 מעלות 05 שניות צפון ומזרח 01 מעלות 027 שניות. כמעט בקו אורך אפס שגם אותו נעבור. להזכירכם, קו אורך 0 זה גרינוויץ.

דינה הלכה למים לשחות. זה הציב בפני אתגר, לרדת גם. עמדתי בזה. לא ירדתי.

חזרה. ביקשה קפה. עמדתי בזה גם. עשיתי לה קפה.

לך תדע מה עוד צפוי לי.

הסירה לידינו, ישראלים. דינה שחתה קרוב אליהם ושמעה עברית. הם לא יוצרים קשר וגם אנחנו לא. הם לא יודעים מה הם מפסידים.

האמת, המים פה נראים נהדר, עם הרבה דגים במים.

13 לספטמבר 2010

בוקר טוב בחוף המתופפים. עד אתמול בללה חשבתי לקרוא לזה חוף הנודיסטים, אבל המתופפים זכו, בגדול.

מהרגע שהגענו עלתה מן החוף מוסיקה (?) תיפוף של כמה וכמה תופים. חשבנו יופי קצת שמח.

אחרי כמה שעות זה התחיל להיות מטרד.

תופי טמטם, בעוצמה די גדולה, המים מוליכים את הקול, מתופפים ומתופפים ומתופפים. גמרו בסביבות חצות. אנחנו כולנו בתוך הקצב.

עכשיו בוקר, והתופים אינם.

יש לנו הפלגה קצרה היום למרינה, כ – 15 מייל. בינתיים, מתחילים את היום לאט לאט.

.נותר לנו בגט אחד. על הבגטים מוטבע תאריך תפוגה של 6 שעות. הבגט נהדר מיד עם צאתו מהתנור אחרי שש שעות, זה מאכל לדגים.

אז זה מה שעשיתי. זרקתי אותו לדגים, חתיכות חתיכות. הייתה שמחה אמיתית במים. היה שווה להשקיע בבגט.

אז כמו שאתם קוראים, גם בתאריך זה, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

זהו, אחרי 3 שעות קצרות, הגענו למרינה המיועדת שלנו.

זה שתי מרינות צמודות זו לזו. האחת עולה 38 יורו והשניה עוד 30 יורו. בחרנו בראשונה.

PORTE DE S. ANTONI DE PORTMANY 38.58.N 01.18E

נאלצנו להתעגן לבד מאחר וה"מרינרוס" היו בסיאסטה.

אחרי קצת תימרון ואילתורים, הצליח לנו.

הלכתי לישון. זה בדיוק היה הזמן המתאים.

העירו אותי ב1630 ה"מרינרוס" חזרו מהסיאסטה שלהם.

הלכנו למשרד

,סידורים, צילומי ניירות, תשלום, קבלת מפתחות, השארת פיקדון והכל על ידי בחור נחמד שזוכר שלפני 10 שנים פגש שתי ישראליות שהיו נחמדות אליו.

מאז יש לו דעה טובה על הישראליות. (ואנחנו מודים להן, על כל מה שנתנו לו).

זהו, סיור קצר בעיר, כהקדמה לסיור הארוך יותר הערב.

מקלחת וארוחת ערב בסירה, ואחר כך טיול (קצר אני מקווה בעיר).

מחר מזג האוויר נראה טוב, נחצה ליבשת. מספיק עם האיים.

 

 

 

 

 

 

 

7 לספטמבר 2010–09–07
ערב, ערב ראש השנה.
היום לא הפלגנו, אבל, היה לנו יום גדוש עבודה.
הלכנו בבוקר לטיול וקניות בעיר, דינה מצאה לילדות שמלות "ספרדיות" משהו.
חזרנו לסירה לנוח.
יש כאן מערת נטיפים ענקית ומאד מפורסמת והלכנו אליה אחר הצהרים. באמת משהו מדהים.
המערה באורך של כקילומטר, ורואים בה נטיפים מדהימים.
לקראת הסוף יש אמפיתיאטרון בו מרכזים את כל הקהל, כמה מאות אנשים, ונותנים מופע שכנראה לא עודכן מזה שנים.
מספר נגנים אמיתיים, על סירות, מנגנים כל מיני מנגינות קלאסיות קלות, הכל על סירות משוטים מוארות וחוץ מזה חושך מוחלט. זה יוצא יפה אבל כמה ילדים קטנים לא אהבו את החושך.
הוצאנו תחזית מזג אוויר וזה נראה בסדר למחר בצהרים. אנחנו מתכננים גיחה קצרה בדרך לפאלמה דה מיורקה.
אז כפי שאתם רואים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
אנחנו מחכים לשמוע מהזוג שאמור לחצות איתי, עופר וליאת, זה יקבע אם דינה תפליג איתי עד לקנריים או עד לגיברלטר. אני יודע שהיא תשמח לרדת בגיברלטר.
אם יש מתנדבים או מתנדבות ללג הזה שהוא כשבוע, ומבטיח להיות לא כל כך שקט, לקנריים מגיברלטר, שיקום.
דינה תשמח לא להפליג את הקטע הזה.
אני בדרך כלל כותב כשדינה מכינה אוכל, זה משמש לי כאליבי לעובדה שאני לא מבשל, אבל כן רוחץ כלים.
זהו בערך להיום. דינה קנתה כרטיס חדש לספרד והפיצה בין חברינו.
מחר ננסה להיות זמינים ברשת ולדבר איתכם.
לילה טוב להיום

8 לספטמבר 2010–09–08
דינה מבשלת שזה אומר שתורי לכתוב.
יום די שקט עבר עלינו.
זה אומר שהכל כשורה אהובותי ואהובי.
הפלגנו היום כ-5 שעות והגענו לעיירה קטנה עם הרבה דייגים ומעט מאד סירות מפרש.
קיבלנו את המקום האחרון במרינה והוא כמו אחרון. די גרוע.
אנחנו מתנדנדים ונמתחים על חבלים וזה מעצבן את דינה. אותי פחות.
הלכנו לסיור בעיר והספקתי לראות את ספרד מפסידה לסרביה בכדורסל. זה חידוש, לראות את הספרדים מפסידים.
דיברנו איתכם בטלפון וזה היה נהדר.
חבל שלא הסתדר עם הסקייפ, אבל בהזדמנות הבאה.
אכלנו ארוחת חג, דינה דאגה ליין, האמת, קצת עצוב לחגוג לבד, אבל התגברנו.
השכן שלנו הוא איזה ילד בשנות העשרה. דינה ראתה אותו מנקה אקדח וזה קצת מדאיג אותה.
אם הוא היה מתכונן לירות,לא היה מנקה. היה מנקה אחר כך. אז כנראה שאין לו תוכניות מיוחדות.
הסירה זזה קדימה ואחורה בקצב די מעצבן אבל מתרגלים גם לזה.
דיברתי עם מיכאל היום ואני שמח שיהיה לי אורח באוקטובר בקנריים. יש עוד מעוניינים ??
זהו בערך. אנחנו מקשיבים למוזיקה, דינה שותה כדי לא לשמוע את החבלים נמתחים ועוצרים את הסירה בלילה. אני אישן טוב גם ללא עזרים טכניים.
זהו להיום. מחר התוכנית היא לפלמה, העיר הגדולה.
לילה טוב.





10 לספטמבר 2010–09–10
יום שני בפלמה. אפשר לסמן "פלוס".
העיר יפה מאד. בייחוד הקתדרלה.
ההפלגה לכאן הייתה שקטה ונעימה. בכניסה לפלמה היינו צריכים לוותר לשתי אוניות נוסעים ענקיות, (ויתרנו אלא מה), יש כאן כמה מרינות, כולן יקרות.
בכניסה רואים את נתיב הנחיתה של המטוסים. בצהרים כשהגענו, כל דקה נחת מטוס. יותר צפוף מבן גוריון.
עצרנו בכניסה לתדלק, שיהיה מלא, והתברר לנו שכל שלושת כרטיסי האשראי שלנו לא מתקבלים על ידי התחנה. מזל שהיה לנו מזומן מספיק, (בקושי), לשלם.
אחרי מנוחה קצרה יצאנו לטייל בעיר ולאכול. הלכנו לקתדרלה ואחר כך למסעדה.
בחרנו לבדוק מה זה "טפס" וכנראה בחרנו מסעדה גרועה לצורך העניין. כל מנה הייתה פחות טובה מקודמתה, כאשר גם הראשונה לא הייתה משהו.
היום, שכרנו אופנים, ונסענו לטייל בעיר.
העיר כאמור יפה, נסענו, חזרנו לסירה לנוח, נסענו עוד פעם ועכשיו החזרנו את האופנים.
למחר מזג האוויר צפוי לטובה, וכנראה נצה לקצה הצפון מערבי של האי.
אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.
דינה מצאה מניפות לבנות ונותר לקנות חולצות לבנים.
ננסה לשלוח לכם את הנ"ל, לאחר מספר ימים ללא דיווח.
"אצלנו", כאן מתחיל סתיו. שמים מעוננים, היה די קריר ומעונן היום, בדיוק יום טוב לטיול אופנים.

.

ומינורקה סרדיניה ,קורסיקה

31 לאוגוסט 2010–08–31

 

בטלה זה מעייף. ערב, 2145 ואנחנו אחרי ארוחת ערב ועייפים.

אחרי כמעט שלושה ימים ללא תזוזה, המצברים מבקשים הטענה.

הפעלנו גנרטור וישר השכנים, (החברים של פיני ואלית), ביקשו שנפסיק עד שיגמרו לאכול. יש בזה משהו, הריח של המפלט מגיע ישר אליהם. הפסקנו, נחכה עד שיגמרו לאכול.

אנחנו על הרציף באולביה, הילדים הגרמנים עזבו הבוקר אבל אנחנו החלטנו להישאר עוד יום, עד שמזג האוויר ישתפר עד יותר. אכן יש שיפור אבל מחר יהיה עוד יותר משופר. חוץ מזה סתם התעצלנו.

הלכנו לקניות, נחנו, הלכנו לטייל, יש מה לראות, אכלנו ועכשיו אנחנו מוכנים למנוחת הלילה.

הכי אני אוהב את מנוחת הלילה. אפשר לקרוא ולישון מבלי להרגיש אשם בגין הבטלה.

אני חושב שהקסם, אחד מהם, של החיים על הסירה זו הרגשת הניתוק. אנחנו רק מבקרים פה, רואים ומקבלים מה שנראה טוב ורגוע, את היתר אנחנו לא מבינים.

אתמול בערב אכלנו בחוץ במסעדה המופעלת עלי ידי פולניות. כמובן שהפגנתי את ידיעותיי הדלות בפולנית והתנהלה שיחה ערה. נפרדנו בידידות ובאיחולים . (פסיססקגו דוברגו וכו').

היום הלכתי לברר נושא תידלוק, שאלתי את האיטלקי המפעיל, אנגלית ? אמר, דבר, אני אבין, באיטלקית.

הבנתי, שאלתי מתי פותח מחר והראה לי שבע וחצי אצבעות. הבנתי. נראה מחר בשבע וחצי אם באמת הבנתי.

לידינו ברציפים עומדות סירות מעניינות.

לידינו ממש, סקונר, (דו תרנית עם תורן אחורי גבוה מהתורן הקדמי), אניה בסגנון ישן, אם כי הגוף מברזל. גלגלות מעץ, סיפון מעץ משהו גדול ויפה. זו אונית צרטרים להשכרה עם צוות. דינה צילמה את אחד המלחים מחליף חבל במרומי התורן, יוצא די גבוה. זו אוניה באורך של כ-30 מטר. (לא מדדתי, אומדן).

ברציף הניצב לנו, עמדה מנועית ענקית, 40-50 מטר, 4-5 קומות, בית מלון צף. אתמול הגיעה לידה מפרשית, דו תרנית, אמנם קטנה יותר, בקצת, אבל מרשימה.

היום התעוררנו בבוקר ועמדה בינהם המירבלה 5 שזו אמורה להיות החד תרנית הגדולה בעולם, עם שיא של מהירות למפרשיות עם גוף אחד ב-24 שעות. האונייה ענקית, 50-60 מטר, שוב לא מדדתי, אומדן, עם תורן עד השמים, שמה את הדו תרנית בצל.

הים הוא אכזר. נדמה לך שאתה מלך הרציף ומגיעה מפלצת עוד יותר גדולה ששמה אותך בצל.

(לא אותי, לי אין בעיות צל). אבל אני בטוח שהדו תרנית שנהייתה פתאום קטנה לא הייתה מרוצה מהתחרות.

זהו בערך. אז כמו שאתם רואים, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

מחר התוכנית היא לדלג קדימה, לכיוון בונפיצו, בקורסיקה. ,

(פורטו משהו). מחרתיים בונפיצו ואחר כך לבלריים, הכל כמובן מותנה במזג אוויר.

 

1 לספטמבר 2010–09–01

יום הפלגה שקט עבר על כוחותיו. הפלגה חמדה ללא אירועים מיוחדים עד למפרצון נחמד, המוגן על ידי אי קטן. בתימרונים שלי לעגינה עליתי על שרטון, אבל כמו הקיפודים, לאט ובזהירות, ולכן ירדתי ממנו בהילוך אחורי. שוב לאט ובזהירות.

אז, הכל כשורה אהובותי ואהובי.

המפרצון נחמד, שקט ומאוכלס רק בעוד 8 סירות דומות לשלנו.

בדרך לכאן נכנסנו לבקר את אגא חאן, הוא לא היה והמשכנו.

המרינה של אגא חאן פותחה ונבנתה בשנות השישים למגה יאכטות והמחירים בהתאם.

עשינו סיבוב, אכן היו כמה "מגאיות", וילות יפות על המדרונות שמסביב למפרץ, והמשכנו.

למקום קוראים פורטו פולו, (כנראה), במרחק של 15 מייל מבונהפיצו שבקורסיקה.

PORTO POLLO 41.11.5N 09.19.7E

היום הוכרז על יום ניקיון. הפעלתי את הגנרטור, חיממתי מים ודינה מתקלחת.לא תהייה לי ברירה אני אדרש להתגלח ולהתקלח גם.

עבר ביקורת, (האדמירלית), שהכניסה גם נ"צ למקום בו אנו נמצאים. חושך.

אני גמרתי לרחוץ כלים, הטלפונים הוטענו, המחשב בטעינה.

לא נותר לי אלא ללכת להתקלח. אין ברירה. (כן, גם להתגלח).

טוב, כל המטלות מולאו.

2300 לפי שעון ישראל. הגיע הזמן לשינה. אני אדמים את הגנרטור ולישון.

אם כבר הזכרתי לעצמי את הגנראטור, אני תמיד מזכיר לעצמי לבדוק אם הוא מטעין לעצמו את המצבר הספציפי המיועד לגנראטור. יש לו נטייה להקפיץ את הפיוז של המטען הספציפי המיועד לו בלבד. רואים את זה על השעון –מד המתח של המצבר שלו הנמצא ליד מדרגות הירידה לסלון ובצמוד למקרר.

הפעלתי גם את המקרר והוא קירר בערך בשעה וחצי עבודה לטמפרטורה של 0.5 מעלות. נראה עד כמה הוא יחזיק למחר בבוקר.

אלה הן הערות טכניות בעיקר לעצמי.

לילה טוב.

ולרן, ולשי, בית ספר מוצלח. לאיתי וקרני גן מוצלח ולעופר גם שיהיה לו מוצלח.

2 לספטמבר 2010

אז הגענו בשעות הבוקר, מה שלא מנע מהרוח נשוב דווקא בעגינה. עם קצת עזרה מצרפתי לא מרוצה כל כך, נקשרנו. (הצרפתים נחמדים, כבר אמרנו ?), ההפלגה הייתה קלה, נעימה וקצרה.

הכל כשורה אהובותי ואהובי.

אחרי מנוחה קצרה, השלמת חוסרי שינה כתוצאה מההשכמה המוקדמת, יצאנו לפטרול שלנו.

הפעם זה כולל עלייה תלולה במעלה ההר. בונפיצו אכן מדהימה. עיר תלויה על צוק גבוה.

טיפסנו, ראינו, דינה צילמה.

יש כאן בתים שינים הבנויים על הצוק ממש. מהמרפסת אפשר לקפוץ לים, ואם שורדים מאתיים מטר נפילה חופשית ואת הסלעים למטה, זה יכול להיות מעניין.

הנמל, מדהים עוד יותר. זה פיורד די עמוק, תלול, ובתך הפיורד הנמל. זה נמל די גדול. היום יש כאן ריכוז של כמה עשרות, (אני לא מגזים), מגה יאכטות, מנועיות כמובן, כל אחת גדולה מהשנייה. מגיע כבר אחד וחושב ששלו הכי גדול, ומאוחר יותר מגיע מישהו עם יאכטה עוד יותר גדולה. הים הוא אכזר, בייחוד לבעלי אגו.

דינה צילמה הרבה תמונות אז אני לא אתאר את העיר יותר מידי, היא מדהימה, כבר כתבתי.

עצר על ידינו סקוטי (?), שאל אם אנחנו מארה"ב, בגלל הדגל, ענינו שאנחנו מישראל ואז סיפר שלאביו הייה בית בקיסריה והוא היה משחק של גולף בחורף. (בטח טדי הכיר אותו אבל לא שאלנו לשמו).

אמרתי לו שאני מבין שהוא יהודי אבל הוא תיקן אותי, אימו סקוטית והוא לא בטוח במה שהוא. בכל מקרה סבו היה רב בוילנה, אביו גר בארץ תקופה, התחתן עם סקוטית, באנגליה, והוא עצמו נשוי לצרפתיה וגר בליאון. בקיצור, סיפור יהודי טיפוסי. היה נחמד לקשקש.

זהו בערך, אחר החזרה מהטיפוס בהר, נחנו קצת, יצאנו לעוד סיור קניות ואינטרנט, ואנחנו כאן.

מזג האוויר מבטיח להיות טוב ביומיים הקרובים ואנחנו בדרך, כ-240 מייל, כ-48 שעות, לאיים הבלריים.

נפיל עליכם את ה"תיק" הזה רק כשנעגון בבלריים. לדינה יש כבר יעד מוכן אבל טרם נמסר לי.

 

4 לספטמבר 2010–09–04

אנחנו בהפלגה כבר כ- 32 שעות ונותרו לנו עוד כ – 17 שעות עד לאי הראשון, מינורקה.

הלילה עבר עלינו בקור. היה קר. דינה בכמה שכבות אני בפחות אבל קר.

היום, ללילה, אתלבש יותר טוב.

את הלילה העברנו עם הראדאר ועובד וזה ממש ממש נחמד. אני לא מבין איך הסתדרנו בלעדיו קודם.

(זה כמו גילוי המברגה או כל כלי משוכלל אחר).

השאלה העולה היא מה עושים בפלגה כזוו שיש כל כך הרבה זמן, תנאי הים טובים, יש מעט מאד עבודה, פה ושם לסדר מפרש וזהו.

אז זה לב העניין. לא עושים. קוראים, ישנים, במיוחד אני, ומסתכלים על הים והשמים.

הכל כשורה אהובותי ואהובי. אנחנו נהנים.

הראדאר רואה דברים שלא רואים בעין בלתי מזוינת או כל עין אחרת, (מזוינת או לא), מצפצף כאשר האוניה השנייה מגיעה לטווח של 2 מייל, זה מה שקבעתי ונותן הרגשת ביטחון.

בלילה הים היה איתנו, הרוח הקלה והזרם, ורצנו 6 קשר. עכשיו הים החליט שמספיק והרוח והגלים, קלים שניהם, נגדינו.

זה הים בשבילכם. עושה כרצונו.

עיקר ההפלגה הוא באמת ה"לשבת" ולא לעשות כלום. מי שלא נהנה מזה, שלא יפליג אחרת סתם יסבול.

איתנו במקביל, במרחק של כ – 2 מייל רצה עוד מפרשית לאותו כיוון. נצטרך להשגיח עליה בלילה. (יש ראדאר).

הים בסך הכל שקט. כרגע, 1836 אחה"צ הוא מתחיל לעלות קצת אבל לא ממש.

שימשיך ככה.

דגים אין, אולי בגלל שלא פרשתי חכה.

הערב יורד.

MAHON 39.52N 4.18.5E 5 לספטמבר 2010

הגענו. בבוקר מוקדם. לקראת כניסה, האטתי את המהירות ל-4 קשר כדי שלא ניכנס בלילה.

עם אור ראשון, נכנסנו.

בדרך עוד הייתי צריך לוותר למעבורת גדולה, (הגודל כן קובע), הגענו למרינה בעיר הנקראת מהון.

נקשרנו, שילמנו, התחברנו לחשמל ואנחנו מוכנים לנוח מעמל הלילה.

סה"כ 47 שעות, כ-240 מייל, כ-5 קשר מהירות ממוצעת.

הכל כשורה אהובותי ואהובי,

דינה מכינה ארוחת בוקר, אני מקשקש, כדי להיראות גם עסוק.

לאחר האוכל נלך לישון, בכל זאת הפלגת לילה עם משמרות די מעייפת ואחר כך פטרול.

ננסה גם לשלוח לכם את הקשקושים האלו ואולי גם לדבר איתכם.

כמו שבלילה היה קר, עכשיו חם.

נחנו קצת, (שינה), דינה עושה כביסה, אבל חם מכדי לצאת לעיר.

נחכה לערב ונצא. מתאים לי לנוח עוד. נקרא, נישן ונלך לפטרל.

היות ואנחנו במרינה, זה הזמן לנצל מים חופשי ולהתקלח.

מה שמעורר אצלי תהיות לגבי המדיניות של מקלחות בחציה.

לפי חשבוני, ל-5 איש יהיו לנו מים למקלחת אחת לכל אחד פעם בשבוע. אחרי יומיים בדרך, המקלחת היא כל כך מרעננת שנראה לי שמקלחת שבועית תהיה לא מספקת.

אז נצטרך לעשות חושבים בשנית, עם הצוות. אני לא מתכוון לקחת מטפיל מים מאחר וזה ציוד יקר, זולל חשמל ומלא בצרות. זה בכל אופן מה שהצלחתי ללמוד על הנושא.

בהזדמנות זאת גם עשיתי לעצמי תספורת, כן, יש מכונה בסירה, קניתי, ודינה הגיעה למקומות אליהם אני לא הגעתי. (בעורף). יצא משהו. למי אכפת. העיקר שפחות חם.

אנחנו עברנו עוד אזור זמן והשעון זז קדימה בעוד שעה. נוסעים מערבה. עובדה. כנראה שכדור הארץ בכל זאת עגול. (לא בטוח שזה שייך אבל שיהיה).

המרינה עובדת לפי זמן ספרדי. באחת וחצי הפסקה עד חמש ואחר כך פתוח עד שמונה או שמונה וחצי.

הם באמת המציאו את ה"סייסטה".

יש לנו שלושה איים לכסות. מינוקרה, בה אנו נמצאים כעת, מייורקה ואיביזייה. לאיזיייה צמוד עוד איי שנקרא פורמנטרה אבל צורך לעניינינו זה אי אחד, המערבי שבינהם (איביזה).

אחרי איביזה, עוברים לספרד, קוסטא דל סול, ומשם לגיברלטר.

התוכנית עדיין עומדת, לעבור את גיברלטר בסוף ספטמבר להגיע לכנריים בתחילת אוקטובר. (הכל מותנה באישורו של נפטון, השולט במזג האוויר.).